דברים שרציתי שתדעו על מינרווה מקגונגל

תובנותיי לגבי מינרווה מקגונגל

לפני הכל, חשוב לי להסביר למה אני עושה את זה- הרבה יותר כיף לקרוא סיפורים כשאתה מבין את המניעים של הדמויות, ולהכיר דמות כלשהי ממש טוב, נותן לנו מושג על למה היא פועלת בדרך שבה היא פועלת, ומה בדיוק, מבין הערכים שבהם היא מאמינה, נותן לה את המוטיבציה לעשות דברים.
אני קראתי את הספרים והסקתי דברים הגיוניים בעצמי על הדמות, בחלק מהמקרים הידע שלי בא גם מאתרי אינטרנט, ותשובות של גולשים לשאלות עליה.
חלק מהם זה ידע שהוא ברור לכולם, גם אם הוא כן, זה חשוב לשים אותו על השולחן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היחסים שלה עם אלבוס דמבלדור:
את דמבלדור היא הכירה עוד משנותיה הראשונות בהוגוורטס, הוא לימד אותה שינוי צורה והוא היה זה שלימד אותה כיצד להפוך לאנימגוס.
לאחר מכן, כשהיא התמנתה לסגנית שלו, היחסים ביניהם התפתחו.
משמעו- הם מבלים לא מעט זמן ביחד- משמעו- הבן אדם הזה חשוב לה מאד.
בספר זה ניכר בעיניי שהיא סומכת על דמבלדור ומכבדת אותו מאוד.
ואגיד לכם מעבר לזה- היא (והיא לא היחידה) ראתה בו איזהשהו מודל לחיקוי, רואים את זה יפה מאוד לאחר המוות של דמבלדור בסוף הספר השישי, כשמקגונגל לקחה את הארי למשרד המנהל, והתלבטו שם האם צריך להמשיך לקיים לימודים בבית הספר, היא שאלה את האגריד מה הוא חושב על כל זה, כי היא ידעה שאם דמבלדור היה שם, גם הוא היה שואל את האגריד (שינוי מפתיע, בהתחשב בעובדה שהיא לא תמיד מעריכה את הגסות שיש בהאגריד, ואת חוסר אחריותו)

הם דומים בהרבה דברים, הדמויות בין הכי חכמות שקיימות בכל הסדרה הזאת.
לשניהם היו חיים לא משהו (בלשון המעטה) דמבלדור, שאיבד את אחותו, ומקגונגל, שאיבדה את בעלה וחוותה שבירת לב (מיותרת אם תשאלו אותי) בגיל 18. הם תמיד ידעו לנחם אחד את השנייה.
החיים הקשים של שניהם היו בסיס לקשר חברותי ביניהם שאומנם לא כל כך בולט בספרים, אבל הוא קיים, אני בטוחה בזה.
היא תמיד הייתה שם בשביל להרגיע ולחזק אותו כשדעתו הייתה מוסחת.

נאמנות
ערך שנראה די עליון מבחינתה, הנאמנות שלה לאנשים מסוימים גורמת לה לפעול בדרכים בהן היא פועלת, אם אתם שמים לב, זה ערך שהיא הולכת אחריו במהלך כל הסדרה, היא עושה את מה שדמבלדור מבקש ממנה, נאמנה לבית הספר מאוד, לתלמידים, לבית שלה, ואפילו נשארה נאמנה לשם המשפחה של אביה המוגל עד היום, למרות שהיא הייתה נשואה.

ניגודיות בתכונות אופי
כי זאת לא דמות טובה אם אין באופי שלה תכונות שיסתרו אחת את השנייה, הא?
וכמו הרבה דמויות אחרות, יש כאן סתירה בין הדימוי שמקגונגל מציגה לנו, לבין איך שהיא באמת, ואיך שהיא פועלת במצבים רציניים.
פרופסור מקגונגל, מלכת האלגנטיות, כן, זאת שמוצגת בתור קרה, לא מתפשרת ואפילו מתנשאת פה ושם (כן, דולורס, מתנשאת! בטח שמת לב) היא למעשה טובת לב.
כן, זה ידוע לכם, אני בטוחה, אבל זו ניגודיות מושלמת בעיניי.
בין 'המבאסת' והקרה- לזו שדואגת הכי הרבה.