חֵלֶק עֲנָק מֵחַיֵּי

פרולוג

"מַצְחִיק שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁפְּגַשְׁתֶּם מִישֶׁהוּ,
לֹא יְדַעְתֶּם אֵיזֶה חֵלֶק עֲנָק הוּא הוֹלֵךְ
לִתְפֹּס בַּחַיִּים שֶׁלָּכֶם."

-לפני שנה-

אני עומדת מול המראה הגדולה, ידי מסדרות במהירות את שדי בתוך השמלה השחורה כך שהן יבלטו גם בחשכה. ידי עוברות בחטף על השמלה השחורה שלאורך גופי. חיוך על שפתיי כשאני מביטה בכל הקימורים שבולטים דרכה, ידעתי שהייתי צריכה לבחור אותה הערב. אני מרימה את עייני ומביטה בגופי דרך המראה, אני מסדרת את שערי שמגיע עד קו החזיה כך שיסתיר את גבי החשוף אך לא את כולו. אני מרימה את האודם האדום שמונח על הדלפק הקר ופותחת אותו במהירות. אני שונאת אודם אדום אך אני יודעת שהוא זה שיהפוך אותי להיות בוגרת בדיוק כמו שאני צריכה, הוא וכל האיפור השחור והכבד שמסביב לעייני. כל אלה משלימים את הלוק ונותנים למראה שלי בדיוק את הגיל שאני צריכה כדי להכניס למועדון הלילה.

אני מחייכת כשאני מביטה בתוצאה . אני נראת כמו כל בת עשרים וחמש רגילה, לא משהו שונה או חריג בנוף. עכשיו אני מוכנה לקראת הלילה שמחכה לי. אם אבא היה יודע מה אני הולכת לעשות הלילה הוא היה נועל אותי בחדר לנצח אם הוא היה יכול. לא רק הוא, גם אמא הייתה כועסת במיוחד אם היא הייתה מגלה על כך, אך היא לעומתו רק הייתה נועצת בי את מביטה ומציינת שאני אכזבה. אך מי שהיה מתעצבן מכל זה במיוחד הוא אביעד, הוא היה הכי כועס מהלילה שעומד לפני, הוא היה מתחרפן אם היה מעלה על דעתו שאני הולכת לעשות משהו שעלול להרוס את עתידו. אבל אין לי בררה, אני חייבת לעשות את זה והלילה זאת הזדמנות היחידה שלי, האחרונה שלי.

הלילה זה יום ההולדת העשרים ואחת שלי, שנים שאני חושבת על הלילה הזה. אצלנו זה ברור מה קורה אחרי יום ההולדת העשרים ואחת ואני חייבת לעצור את זה. אני לא מתכוונת לוותר לגורל, לאבא או לאביעד. הלילה אני נלחמת על העתיד שלי, הגורל שלי, החופש שלי, החירות שלי, הבחירה שלי ובעיקר על הנשמה והחיים שלי. אני נלחמת למען עצמי. אני עוצמת את עייני ונושמת עמוק. אני יודעת שאני מסוגלת. תכננתי את הלילה הזה בדיוק, כל פרט עבר בראשי ודבר לא יהרס. התוכנית שלי מסודרת, מאורגנת. אני אצליח, אני מאמינה בעצמי.

הודעה נשלחת לטלפון שלי ואני משחררת את האוויר שאחזקתי בראותי. אני פותחת את עייני והודעה מופיעה על המסך הקטן.

״אני בחוץ.״

אני יוצאת מהחדרון הקטן שמשמש למקלחת בחדר ששכרתי הלילה במלון. אמרתי לאבא ואמא שאני נוסעת ללילה במלון בתל אביב לחגוג את יום ההולדת שלי יחד עם חברתי הטובה ביותר שלי, ידעתי שאין שום דבר אחר שאני יכולה לומר להם מלבד זה כדי שהם יתנו לי לצאת הערב מחוץ לבית מבלי שאלות מיותרת. אך גם זה כמובן לא עבר באופן פשוט רק אחרי כמה שכנועים ובעיקר אחרי ההבטחה שאנחנו לא יוצאות מהחדר של המלון ומבלות את הלילה רק שתינו. כן, בטח. אם הם רק היו יודעים את האמת.