Love now in his hands, she is looking at me from all the words reveals its secrets

פרק 3: הסיוט האפור

•נקודת מבט כללית•
"עברו כבר שבועיים, שני החיילים האלה עדיין לא נמצאו. סרקנו את השטחים אין זכר לחיילים ולמטוס." קצין יחידת המודיעין דיווח.
"אנחנו חייבים למצוא אותם בכל מצב!!" אלוף משנה ירון שמאי אמר בקול תוקפני. הוא נאנח עצבני הוא ידע ששני החיילים האלה עלולים להיות מטרה של האויב. ובנוסף אסור להם לאבד אותם מה הוא יגיד למשפחות שלהם. הספיק להם רון ארד אחד שנעלם ועקבותיו לא נמצאו ואישתו נשארה אישה עגונה ומשפחתו נותרה ללא החייל. הוא לא רצה ששני החיילים יסיימו כמו אהוד גולדווסר ואלדד רגב שמצאו את מותם במלחמה וגופותיהם לא נמצאו. כשמחשבותיו שקעו באותם חיילים הדלת נפתחה פתאום ונכנסו שני קצינים.
"אלוף משנה ירון שמאי מצאנו את המטוס של החיילים!" הקצינים הקרביים אמרו מביטים בו. הוא נשם עמוקות לפני ששאל.
"דווחו לי שני החיילים אטיאס ובן יעקב נמצאו במטוס או מחוץ לשטח?" הוא שאל בקול תוקפני ולחוץ.
"החיילים אינם במטוס סרקנו את המטוס והם אינם אדוני." הקצין אמר.
"אם כך סרקו את השטח בהרחבה ואל תתנו לאויב למצוא אותם לפנינו אנחנו חייבים למצוא אותם לפניהם." הוא אמר בקול תוקפני שואג עליהם.
"ותודיעו לכל יחידות המודיעין בישראל שיערכו חיפוש יסודי בשטח האויב, בעיתונים בכל אמצעי מידע שקיים. הודיעו ליחידות המיוחדות שיתחילו לפעול. ועוד דבר תעבירו את המידע שנמסר אליי אל הרמטכ"ל בדחיפות ולשר הביטחון. התחילו לפעול!!" הוא אמר בקול תוקפני.
"כן אדוני!!" הם כולם אמרו מצדיעים לו ויצאו לדרכם.

•נקודת מבט של לינוי•
יצאנו מהבית שלושתנו צועדים עם התיקים שלנו והדלקנו בוקסה קטנה ניידת. אם שירים ישראלים מעצבנים את אלה שעוברים לידנו.
"אנחנו דור מזויין!!" מתנאל צעק באוטובוס כי איזה זקנה הביטה בנו עצבנית הוא אמר מעצבן אותה. ואני ואור צחקקנו בקול לא עומדות בזה, מתנאל בינינו הפסיכי אבל אין עליו חיים שלי האח הזה.
"לא רק אנחנו דור הירח כפרה יאללה סתובבי אני יודעת שאני דוגמנית סקסית מולך." אמרתי לאיזו אחד שיערה אדום היא הביטה בנו נרגזת.
"כן אחות שלו יש לך הרבה קמטים אני בשיט לא הייתי יוצא איתך!" מתנאל אמר צוחק על הבחורה ההיא שהביטה בנו.
"I love you Israel you my life" אור צעקה משגעת גם את האנשים סביבה.
"I sexy and I know that"שרתי בקול מזרחי כל הבחורים באוטובוס הסתובבו אלינו כשאנחנו צוחקים ושרים.
"Yeah baby we know this honey" אמר לי בחור אחד מהצד השני הוא היה עם חיוך ערמומי הוא לא הסתובב אלינו.
"טוב אח שלי," איזה אחד אמר לו. הבחור הראשון היה בעל שיער שתני ארוך שתני בהיר ושני שריטות.
"יאללה יא מסטול סתובב הבחורה הזו לא ניתנת לצפייה." מתנאל אמר בקול מאיים כמו תמיד.
"שב שב בשקט אם אני ארצה אותה היא תיפול לרגליי." הבחור אמר .
"פשי, מאיים מתנאל הוא חושב שיש לו סיכוי נגדך," אור אמרה צוחקת.
"ואו אח שלו צא מהסרט שאתה חי בו אני לא נופלת לרגליהם של בחורים הם נופלים לרגליי כפרה." אמרתי לו בחיוך ערמומי.
הוא הסתובב אליי מביט בעיניי עיניו היו צלולות כחולות תכלת ועורו היה שזוף רק דבר אחד היה בו שונה הוא היה מקועקע בגופו ותווי פניו.
"צאי את מתוקה מהסרט שאת חיה בו כי את תפלי לרגליי כמו כולן." הוא אמר עם חיוך ערמומי על שפתיו.
לא יכולתי לעצור את עצמי והתחלתי לצחוק אותו צחוק מזלזל שהיה לי כשבחורים כמוהו תפסו תחת עליי, ובסוף נפלו מאוד קשה.
"בזה אני בטוחה גם סרט שאתה חי בו מעפן וגם התסריט תקליט שבור ובטח ובטח אתה עומד עם שלט דרושים שחקנים לסרט שאני חי בו." אמרתי צוחקת אור ומתן זרמו גם בצחוק איתי כך גם כולם אפילו החבר שלו.
"אנחנו עוד נראה מי באיזה סרט חי בייבי כשאת תמצאי את עצמך במיטה שלי." פה צחוקי נקטע ועיניי התמלאו בזעם פראי.
"אפ אפ עד לכאן אח שלו אף אחד לא ייגע בה מי שיעז אני יערוף לו את הראש מהמקום ואת העיניים." מתן אמר בקול תוקפני מלאה בזעם ראיתי בעיניו מבט קר.
האוטובוס עצר לו והגענו לבניין גדול שהיה כמו אחוזה. הוא היה בצבע קפה אצילי וחלונות גדולות ובו מדשאות גדולות ועליהן פרחים ופסלים אנושיים של גבר ואישה מכל מיני מחזאות של שייקספיר כמו רומיאו ויוליה, וכמו אליזבת בנט ומר דארסי מהספר גאווה ודעה קדומה של ג׳יין אוסטין, ראיתי עוד דמויות כמו פושקין, אנטון צ׳כוב ועוד כמה מהספרות העולמית.
"ואו!! איזה חרושים כמה דמויות ספרותיות וכמה מחזאים ואנשי ספרות." אור אמרה בחיוך. מתנאל גלגל את עיניו.
"משעמם רצח אני כבר נרדם פה." מתנאל אמר גורר אותנו איתו בחיוך.
"בהחלט צודק," אמרתי לו כשעברנו את השער עם התיקים צועדים אל הבניין כל המבטים ישר היו אלינו. כשעברנו הרבה בנות הביטו על מתן נמסות ממנו והבנים הביטו בי ובאור. גלגלתי עיניי עצבנית.
"מה אתם מסתכלים רוצים פוסטר!" צעקתי עצבנית כולם הסיטו ממני את העיניים.
"אז מה החוצפנית עוקבת אחרי?" שמעתי קול אומר הסתובבתי בחדות מי הבן זונה שאמר זאת.
"מי הבן זונה שאמר זאת שיראה את עצמו." אמרתי עצבנית.
"אני אמרתי זאת!" שמעתי קול מאחורי הסתובבתי מביטה בדמות שלפניי.
"אתה?!" שאלתי עצבנית רצח.

•נקודת מבט של אדיר•
הגוף שורף כמו הגיהינום, השמש שורפת את גופי. אני לא מסוגל לזוז הגוף מוטש מן היום הזה, עייף מהכל. אנחנו שבועיים פה והחיים שלי הם גיהינום רק מחשבה נותנת בי כוח המחשבה שמחכים לי שם בבית.
אני נזכר בבית שלי ואותם זיכרונות מההתרסקות חוזרות אל מוחי אני צועד כשעל גבי אני סוחב את לירן. אנחנו חייבים לשרוד ביחד בינתיים קרעתי מעליי את החולצה שלי בשביל להציל אותו עשיתי ממנה רצועות חוסם את הפצע בגופו.
"אדיר תעזוב אותי אחי, אני אמות פה גם ככה. אתה חייב לשרוד עזוב אותי פה." הוא אמר לי בקול חלוש שוב.
"לא אח שלי אני בחיים לא אשאיר אותך למות אם נמות, נמות שנינו כאן." אמרתי לו סוחב אותו. "אל תדאג כשנצא מפה אנחנו עוד נצחק על זה איך היה לנו קשה ובכל זאת שרדנו." אמרתי לו בחיוך גדול.
"אדיר אין כמוך אחי, אני אוהב אותך אין אח כמוך אני לא אשכח לך זאת לעולם." הוא אמר לי בחיוך.
"לירן אנחנו צבא אחד עם אחד ולב אחד, ואחים בנפש אני לעולם לא אתן לאף אחד להרוג לי אח. ואני בטוח שאתה היית עושה אותו דבר אנחנו נראה למזדיינים האלה מאיפה משתין הדג." אמרתי לו צוחק הוא צחק גם.
"אתה צודק אח שלי בוא נזיין לזונות האלה את הצורה." הוא אמר לי צוחק.
הלכנו לכיוון שטח שמלא בהרבה עצים התיישבנו ליד מעיין שותים מן המים.
"אחי אנחנו לא נצליח לשרוד על הפירות שפה." הוא אמר לי עם מבט מודאג.
"צודק הגיעה הזמן להשתלב בין השאר אחי."  אמרתי לו כשפתאום נשמעו צעדים לקחתי אותו לכיוון המעיין רץ בתוך המים מהר ומוצא מנהרה להתחבא אי אפשר לדעת מי יבוא.  שמתי את לירן בזהירות יושב עצמתי את עיניי מתפלל לקדוש ברוכו שיציל אותנו.

המשך יבוא...