Born from pain -drarry

Episode 5 - Can we be friends?

{הארי}

עבר שבוע בלי שדראקו דיבר איתי .

שבוע שבו עיכלתי את עובדת מותו של סדריק ,שבו ישבתי במיטתי, שיחקתי קווידיץ וקראתי ,מבלי להבין את התוכן הכתוב.

שבוע שבו שקלתי את המצב ביני לבין דראקו, ועדיין לא הצלחתי להבין מהו.

כאשר הגיע יום ראשון,החלטתי שאני צריך לדבר איתו.
וכיוון שאני לא יכול ללכת לחדר המועדון של סליתרין ולבקש לדבר עם דראקו, אני אצטרך למצוא דרך אחרת לתקשר איתו.

למזלי, לפני שבועיים נתתי לדראקו מטבע שנוכל לתקשר באמצעותו, ושלחתי לו הודעה קצרה.

'היום ב7, היער האסור.'

קמתי ממיטתי, נחרד לדעת שאני נראה נורא ושדראקו לא יכול לראות אותי כך.
התקלחתי באמבטיית המדריכים, מאז הטורניר הארור הייתה לי הסיסמא.
מרחתי מעט קרם על פניי, בטענה שאם-כבר-אז- כבר (וממש לא בגלל דראקו), ציחצחתי את שיניי, לבשתי סוודר ירוק התואם לעיניי וגינס בהיר.
ויצאתי אל היער.

_____

הוא הגיע דקות ספורות אחריי "רצית לדבר איתי?"

"דראקו, כן."

דראקו התיישב על הקרקע, לנוכח מבטי המופתע הוא רטן ולאחר מכן חייך. "אל תסתכל עליי ככה, אני לא עד כדי כך פוץ."

"א-אני לא חשבתי", עניתי, אבל האמת היא שכן.

"תתחיל"

"אני לא יודע בדיוק איך להתחיל אז אני פשוט אומר את זה, אני הבנתי שאני לא כל כך מבין מה אנחנו בעצם. ושלא תבין אותי לא נכון, אני מודה לך על כל העזרה התמיכה שלך. אבל...מה אתה חושב שאנחנו? "

"אנחנו שום דבר."

גרוני יבש. שום דבר? כל העזרה הזאת והוא מחשיב אותי לכלום?

"אז דראקו...חשבתי אולי שנוכל לשנות את זה" אמרתי בהיסוס. האם אני עושה טעות חמורה?

" לשנות איך? "

אני גריפינדור. אני אמור להיות אמיץ. "אני תהיתי האם... נוכל להיות ידידים?"

"מה אמרת?"

פחדתי מתגובתו, אך בכל זאת עניתי. "חשבתי שנוכל להיות ידידים" עניתי בקול חלש.

"בחיים לא, פוטר" הוא אמר, יורק בזלזול לכיווני.
עיניי נמלאו דמעות.
"דראקו" לחשתי בעיניים מטושטשות מדמעות המאיימות לבצבץ. מצמצתי במהירות. אני לא אבכה. בכיתי מספיק.

אבל הוא כבר לא היה שם.

***

אממממ... איך הייתה השבת שלכם? מה אתם חושבים על התפתחות העלילה?

תצביעו, תגיבו אם אהבתם, ותוסיפו לספרייה אם אתם קוראים חדשים.

יום מנצנץ לכולם.🌈🌈🌈✨✨✨