~נקודת מבט לואי~
ניגבתי את הדמעה שירדה מעיני והתכרבלתי עמוק לתוך השמיכה. כבר שלושה ימים שלא זזתי מהמיטה, אני לא מסוגל, כל דבר מזכיר לי את זה, אני מפחד. אני מפחד שאם אצא מהשמיכה שמגנה עליי זה יקרה שוב.
מה שהכי גרוע בכל זה זה שאני לא מפסיק לחשוב על הארי, אני רוצה אותו לידי, אני רוצה את החיבוק החם שלו שירגיע אותי וילחש לי שהכל בסדר ושזה יעבור. אבל אז אני חוזר למציאות ונזכר במה שקרה וכל רצון שלי להיות לידו נעלם. הוא המשיך להתקשר אליי ולשלוח הודעות בלי הפסקה בכל שלושת הימים האלה אך לא עניתי, אני לא מסוגל לדבר איתו. ליאם וזאין גם ניסו להתקשר אבל אני לא יכול לשקר להם, הם יודעים תמיד שמשהו קורה, הם שמים לב לדברים האלה, אני לא יכול פשוט לשקר להם.
שלוש דפיקות נשמעו בדלת וגרמו לי לטעות מי זה שמפריע לשלווה שלי
״לואי... זו לוטי, אני יכולה להיכנס?״ אני מניח שהיא שמה לב לכך שלא הראיתי את הפנים שלי כבר שלושה ימים
״כן״ אמרתי, הדלת נפתחה ופניה הציצו פנימה, כאשר ראתה אותי הבעת פניה הפכה מודאגת והיא נכנסה לגמרי לתוך החדר, סוגרת אחריה את הדלת
״לואי אנחנו דואגות לך...״ היא אמרה בשקט והתיישבה לידי במיטה ״מה קורה איתך?״ היא לקחה את ידי והחזיקה אותה בידה. לוטי תמיד הייתה אשת הסודות שלי, החברה הכי טובה, יש לנו קשר מצויין, לפחות היה... תמיד הייתי מספר לה הכל והיא תמיד הייתה מקשיבה ונותנת עצות, זה היה נחמד שהייתה לי מישהי כזאת, הראשונה שסיפרתי לה שאני גיי, הראשונה לדעת הכל. עצמתי את עיניי וניסיתי להחזיק את הדמעות שעומדות לי בגרון
״לא קרה כלום״ עניתי, אני לא רוצה שהיא תדאג, זה לא התפקיד שלה, היא צריכה לצאת לבלות עם חברות
״לואי בחייך... תראה אותך״ אמרה ״אתה לא זזת מהמיטה כבר שלושה ימים, אתה לא מפסיק לבכות, אתה לא אוכל, לא שותה, יש לך עיגולים שחורים מתחת לעיניים ואתה אומר שלא קרה כלום?״ עצמתי את עיני, מנסה לחשוב איך לצאת מהסיטואציה, מה אני אמור לספר לה? שומעת לוטי? חבר שלי כמעט אנס אותי. אין מצב ״לואי, למה אתה לא מספר לי.... פעם היית מספר לי הכל״ מבטה נראה מאוכזב, אלוהים אני פשוט אספר לה...? ״אני מתגעגעת לזה שהיית מספר לי הכ-
הארי ניסה להשכיב אותי״ קטעתי אותה, עינייה נפערו בהלם ויכלתי לדעת שהיא מרוצה שסיפרתי לה למרות שלא אמרה זאת
״מה זאת אומרת ניסה להשכיב אותך?״ היא שאלה בנימה מבולבלת
״זאת אומרת שהוא היה שיכור וניסה להשכיב אותי״ אמרתי, ידעתי שהיא עדיין לא מבינה למה אני מתכוון ״היינו בדייט, הכל היה מושלם עד שהגענו הביתה. התקלחתי והוא ישב על הספה, התיישבתי לידו והכל היה טוב״ עצרתי כאשר הרגשתי את הדמעות עולות שוב בעיניי, לוטי כנראה ראתה את הקושי שלי כי היא חיזקה את אחיזתה בידי והתקרבה אליי קצת
״זה בסדר אם אתה לא רוצה להמשיך״ היא אמרה בקול רך מבין
״לא... זה בסדר״ לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי לספר לה ״הוא התחיל לנשק אותי, בהתחלה זרמתי כי זה היה רק נשיקות, זה קורה הרבה וזה לא משהו שאני חששתי ממנו. לאט לאט זה נהפך רציני יותר והבנתי לאיזה כיוון זה הולך, לא רציתי שככה זה יקרה, לא בפעם הראשונה...-
עוד לא שכבתם?!״ היא שאלה המומה, הסתכלתי עלייה במבט שאומר, את רצינית?! ״מצטערת... תמשיך״
״אמרתי לו פעם אחת שזה מספיק אבל הוא לא התייחס, לא נבהלתי כי ידעתי שהוא מנסה לשכנע אותי אבל אחרי כמה פעמים שהוא פשוט לא הפסיק התחלתי להילחץ״ הרגשתי שוב את הגוש שעומד בגרוני ״התחננתי אליו שיתן לי ללכת, צעקתי ובכיתי אבל הוא פשוט לא הקשיב, הוא הוריד ממני את המכנס. הוא היה קרוב להוריד גם את הבוקסר ואם לא הייתי נותן לו מכה בביצים הוא לא היה משחרר ממני״ לוטי לקחה אותי לחיבוק, נותנת לי לשחרר את הדמעות על כתפה ״הייתי נעול כל הלילה בשירותים, לא נרדמתי לרגע וכל הלילה רק בכיתי. בבוקר הוא דפק שוב על הדלת ופתחתי לו, הוא היה נראה כל כל מבולבל והוא לא הפסיק להגיד שהוא מצטער ושהוא מטומטם״ לוטי ניתקה את החיבוק והביטה לתוך עיניי, זה הרגיש טוב לשחרר את זה, הרגשתי כאילו זה ישב לי על הלב יותר מדי זמן
״לו... אני מצטערת כל כך שזה קרה״ היא אמרה בשקט ״אבל... אני חושבת שהוא באמת לא התכוון, אתה צריך לתת לו הזדמנות״ היא אמרה, לא כעסתי על זה, הבנתי את זה
״אני מפחד שהוא יעשה את זה שוב״ אמרתי והשפלתי את מבטי
״לואי... שנינו יודעים שהוא לא יעשה את זה שוב, אתה אמרת בעצמך כמה הוא מצטער, הוא אוהב אותך״ הרגשתי את ליבי דוהר משלושת המילים האלה
״הוא לא אוהב אותי...״ לוטי הסתכלה עליי כמו משוגע
״לואי אתה לא יכול להיות כזה עיוור... אתה ראית איך הוא מסתכל עלייך?״ היא שאלה ״הוא מסתכל עלייך כמו מישהו שהוא מאוהב בו עד מעל לראש״ היא הוסיפה, גורמת לי לחייך
״אז מה אני אמור לעשות?״ שאלתי, איך אני אומר לו שאני מוכן לסלוח לו
״תשלח לו הודעה ותקבע איתו לדבר, תסביר לו מה אתה מרגיש... אל תוותר כל כך מהר על מה שיש בניכם כי יכול להיות שלא תמצא מישהו אחר שידאג לך כמו שהוא דואג. זה נכון שהייתה לו נפילה אבל היי, לכולם יש. הוא התנהג כמו זבל, זה נכון... אבל בהחלט מגיעה לו עוד הזדמנות״ משכתי אותה לחיבוק, התגעגעתי לשיחות שלנו
״תודה לוטי״ אמרתי בחיוך ״הייתי צריך את השיחה הזאת״ היא חייכה והמשיכה לחבק אותי
״מתי שאתה צריך...״ צחקנו ואז היא יצאה מהחדר, משאירה אותי לחשוב לבד ובצורה טובה יותר על הדברים.
חשבתי על זה הרבה, הוא אידיוט גמור, אבל אני אוהב אותו ואני לא אוותר עליו. יהיה לי קשה לבנות בו אמון שוב אחרי מה שהוא עשה אבל אני בהחלט אשתדל לעשות זאת. אני לא מוכן לוותר, אם צריך אכריח אותו לבקש אלפי סליחות עד שארגיש בטוח בין זרועותיו.
התלבטתי הרבה מה לרשום לו, עלו לי כל מני רעיונות לראש, פחדתי מלראות אותו, פחדתי שאדבר ולא אעמוד בזה, שאתפרק מול הפנים שלו ושלא יהיה מי שיאסוף את השברים שלי. אך יותר פחדתי שזה יחזור להיות כמו פעם קודמת, המחשבה של לחיות בלעדיו מעבירה בי צמרמורת ורק מלחשוב על זה אני רוצה לבכות שוב, אני סיימתי לוותר על הדברים היפים בחיים שלי, אני מתכוון להילחם עליו, עלינו. זה לא מגיע לו אבל מה אני יכול לומר.... אני אוהב אותו.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי כותב לו הודעה. קצרה בסך הכל, אך הרגשתי שהגיע הזמן
~ אנחנו צריכים לדבר, תהיה אצלי היום בשמונה.