שימו לב למה שכתוב למטה! תהנו❤️
ל-א ע-ע-ר-ו-ך.
"אני לא משקר!"
"אתה פאקינג משהק!"
"אני לא משקר! אלה סתם שיהוקים הפעם ואתה יודע את זה יא חתיכת חלאה!"
"מה שתגיד, יא שקרן!"
לחיות עם התסמונת פינוקיו היה קשה מהסיבות הברורות, אבל הייתה עוד סיבה שבגללה טאהיונג יכל להישתגע.
"אני לא, היפ, משקר!" פינוקיו נאנח בעצבים תוך כדי ששיהק, הפעם אלו היו סתם שיהוקים מדיבור מהיר וחוסר אוויר אך ג'ימין לא עשה לו חיים קלים,
כמו תמיד.
"שקרן שקרן שקרן!"
"אמאשך יא בן-" טאהיונג נקטע כשבקבוק מים נתפס בשפתיו,
"תשתה, זה יעביר לך את זה." ג'ונגקוק אמר ברוגע, גורם לבן זוגו לחייך בהקלה שהאמין לו.
"לא כיף אתכם!" ג'ימין קרא בקול והניח את ראשו על החלון בעצבים ילדותיים.
"מתי נגיע?"
"בקרוב נסיך." זו הייתה הפעם הראשונה שיונגי דיבר בזמן הנסיעה, הוא אהב להקשיב לאחרים רבים אבל ממש לא רצה שהאש תופנה אליו לכן העדיף לשתוק בזמן שנהג.
"יכולנו להגיע ממזמן אם לא היית משתין כל הזמן!" פינוקיו צעק ואנחות יאוש השתחררו ברכב.
"מה יא שקרן!"
"אני פאקינג פינוקיו!"
"התחלנו עם זה שוב?! אתה טאהיונג! אל תיתן לתסמונת שלך לקבוע מה אתה!"
"כאילו, זה משפט כל-כך עמוק אבל ההקשר למצב כל-כך מטומטם." ג'ונגקוק לחש לחברו שנהג והוא רק הינהן.
"תאכל שיט יא טמבל!"
"טוב זה מספיק," המכונית נעצרה בצד וכולם השתתקו, מקשיבים ליונגי בתהיה,
"אנחנו יוצאים לחופשה כדי לחגוג את השנתיים היכרות שלנו אבל אני נשבע לכם, אם אני שומע עוד ציוץ אחד עד שנגיע אני זורק לך
לכם את הנעליים שג'ונגקוק לקח ממכם קודם."
האיום היה נשמע לטאהיונג כל-כך מוכר אך הוא לא הצליח להבין מאיפה,
עד שג'ימין דאג לעורר את זכרונו.
"ציוץ"
"ביי ביי." בלי רחמים, ג'ונגקוק לקח את הנעל שג'ימין הפקיד בידו וזרק מהחלון לפי הוראתו של יונגי, מדליק לשניים את הזיכרון הישן.
"לההה! עכשיו נזכרתי! אתה עדיין חייב לי נעליים קוקיקוק!" טאהיונג קיפץ במקומו, גורר חיוך עדין מבן זוגו וטעות שלו.
"לא! הנעל שלי!"
"מצטער בייבי פינוקיו, חוקים זה חוקים."
נ.מ טאהיונג
ג'ונגקוק זרק לעברי מבט דרך המראה ואני הוצאתי לכיוונו לשון, מחליף לחיוך כשחייך אלי עם הגומה הימינית והמעוררת קנאה שלו.
ילד תחת, זה מה שהוא.
"אל תדאג טאהטאה, בלילה נזרוק להם את כל הנעליים!" ג'ימין לחש לאוזני ואני קפצתי במקומי בהתלהבות,
"שב יא טיפש אתה עוד תחשוף אותנו!"
"יא גמד אתה זה שחושף אותנו עכשיו!"
"אמאש-" יונגי קטע את הטמבל,
"הגענו."
ג'ימין היה הראשון לצאת מהמכונית ולהתלהב מהמקום, מיד אחריו יונגי שהעריך את היופי בצורה אדישה ושקטה יותר.
אני ובן זוגי הכבר לא טרי נשארנו עוד קצת במכונית, אני כי דאגתי להרים את כל הליכלוכים שהשארנו וג'ונגקוק...
טוב, אני מניח שלא הייתה לו סיבה מיוחדת.
"אתה בוהה קוק." הערתי בחצי חיוך,
"אני גם לא מנסה להסתיר את זה." תוך שניות ספורות הוא כבר ישב לידי מאחור, מקים אותי ברעידות קלות לשבת עליו כשפני מולו.
"אתה יודע, אני כימעט בטוח שסקס במכונית זה לא נוח." שיהקתי בחוסר איפוק,
"אוקי! אוקי! זה שקר אני בטוח שזה מדהים."
הוא צחק, "תפסיק לדבר פינוקיו."
הוא הסתכל עלי- אני הסתכלתי עליו.
שנינו היינו שקטים, אומנם לא מבחירה מצידי אבל היינו שקטים ופשוט הבטנו באחד השני.
"עברו שנתיים מאז שהכרנו, מה זה אומר לך?"
"שאני פאקינג מלך כי שרדתי שנתיים עם ג'ימין מול הפנים על הבוקר?" הוא גיחך ונידנד לשלילה,
"זה מעורר השראה אבל לא."
"אז?" הפלתי את גופי עליו.
"זה אומר שהגיע הזמן לגור ביחד."
השתתקתי.
הוא ליטף את גבי ברוגע אך לא הייתי רגוע כלל.
דירתו הייתה חמש צעדים משלי ושל הגמד, רוב הזמן היינו אצל אחד השני והיה לו מפתח לבית שלנו וככה גם לו.
אז אולי... רק אולי זה לא היה ביג דיל, אך אני וג'ימין היינו עיסקת חבילה שלא ידעתי אם היה מוכן לפרק, לא ידעתי אם אני הייתי מוכן לפרק.
"ג'ון-"
"בוא, הם כבר סיימו לסדר לנו מפתחות לחדרים." הוא הקים אותי ועזר לי לצאת מהמכונית,
אני שתקתי.
"טאהה! בוא נתפוס את החדר היפה יותר!" ג'ימין תפס בידי ומשך אותי לרוץ יחד איתו.
"רגע מה?! לא! פינוקיו איתי!" דירה 12 צעק,
"אתה חיי בסרט אומלל שכמותך הרקולס!!" צחקתי בקול ורצתי יחד איתו. תוך שניות ספורות התרחקנו מהם מספיק והתחלנו ללכת.
"אינעל שורלק ואחותו איזה מראה מרהיב!"
"אתה טמבל, אבל כן, חדר יפה!" קפצתי על המיטה והוא מיד קפץ עלי בהכרזה על מלחמת נשיכות שבסופה נשבתנו בנשיפות כבדות.
"אתה חלאה, ממש טוב." נאנחתי,
"גם אתה לא רע, גמד."
שתקנו למשך דקה.
"הרקולס מצחיק, אשכרה חשב שאנחנו לא ניהיה ביחד בחדר." הוא ציחקק והניח את ראשו על ביטני שכאבה מלחץ מה.
"גם כשאנחנו לא ביחד אנחנו ביחד."
לא הגבתי לדבר שאמר.
"אתה החבר הכי טוב שלי, הנשמה התאומה והחסרת שכל שלי, הנבלה המצחינה שלי, החלאה הלא מועילה שלי ואני יכול להמשיך ככה לנצח!"
נאנחתי, "אני יודע שאתה יכול."
"סתום שניה אני מדבר," סתמתי,
"זה מפחיד אותי שיום אחד פשוט נתנתק מאחד השני, שכל מה שבנינו יעלם."
הוא לא הסתכל עליי ויכולתי להרגיש שידע על מה דיבר, ידיו הסתבכו באחת השניה וקולו רעד מעט בחשש.
"אתה יודע."
"אני יודע."
"איך?" הפעם הוא כן הסתכל עלי כשראשו עדיין היה מונח על בטני,
"ג'ון סיפר לך?"
"פחח, נראלך שהוא יספר לי?! הוא יודע שהייתי תוקף אותו בשנייה הראשונה. יוןיון סיפר לי כשהייתם במכונית." הוא משך בכתפיו ועלה לכרית לידי בסינון מילים שלא הבנתי.
"אבל אמרת לו לא, נכון?"
"שום דבר לא יהרס אף פעם."
"זה לא מה ששאלתי טאה, אמרת לו לא?"
"אני מבטיח ג'ימין."
נ.מ ג'ונגקוק
"אלה כל התיקים?"
"כן, השארתי את שלהם ליד הדלת."
הינהנתי בהבנה והתיישבתי על קצה המיטה,
ממלא את המחשבות בדאגות שלא היו שווא ומתפלל לקול מנחם מצד חברי.
"יש עשן."
"מאיפה?" חיפשתי סביבי וזכיתי לגילגול עיניים,
"מהמוח שלך קוק, מה הסיפור?"
"אני חושב שקבעתי בשביל טאהיונג לעבור לגור איתי מבלי לתת לו לענות." כיסיתי את פני ביאוש כשהזיכרון מהדרך בה קטעתי אותו מלענות רק מהפחד שיסרב לי.
"אוקי אז מה הבעיה? דבר איתו ותקן את המצב." הוא הגיב בפשטות אבל אני נידנדתי לשלילה,
"אני לא יכול לעשות את זה."
"למה?"
"כי הוא בטוח יסרב."
יונגי הסתכל עלי במין מבט שאומנם היה נראה אדיש אך ידעתי שהבין את מה שעבר עלי,
הוא הבין את החשש החוזר הזה של מקום שני.
כשיוצאים עם אנשים כמו טאהיונג וג'ימין צריך לקחת בחשבון שלנצח המקום הראשון תפוס על ידי החבר המכיל והכי טוב.
אם טאהיונג יצטרך לבחור- הוא יבחר בג'ימין.
ולעולם לא לקחתי את זה כבעיה, אהבתי את המחשבה שלבייבי שלי תמיד היה מישהו שהגן עליו והיה איתו אך עם הימים התחלתי להיות חמדני למקום הזה, רציתי להיות המקום הזה.
"אתם גרים ליד אחד השני, זה לא כזה משנה קוק." הוא הציע ואני הרמתי את ראשי,
"אני מניח שאתה צודק..." מזל שאני לא פינוקיו.
את החצי שעה אחרי זה העברנו במין שיח חסר משמעות עד שנכנס למקלחת והשאיר אותי להתכתב עם בן זוגי, בערך.
בייביפינוקיו👃♥️:
יא פלוץ מהתחת.
קוקיקוק שליי😍:
טאה?
נשענתי על אחת הכריות בציפיה לתשובה שלו.
בייביפינוקיו👃♥️:
למה אתה מעליב אותי? זה אני הרקולס
ואז הבנתי משהו שצץ בראשי, אני ויונגי היינו ממורמרים גדולים לעומת טאהיונג וג'ימין שהיו... משוגעים שמחים.
בייביפינוקיו👃❤️:
מההה?? אתה מסנן אותי?? את פאקינג ג'ימין המלך?! יש לך אומץ ילד.
קוקיקוק שליי😍:
יונגי סיפר לך, אה?
בייביפינוקיו👃❤️:
חשף אותך יא בן של זונה.
הסתכלתי לעבר הדלת של המקלחת וחזרתי לצ'אט באנחה,
קוקיקוק שליי😍:
אני מבקש סליחה ג'ימין.
כתבתי מבלי לעקוץ והוי הכחול הופיע תוך שניות ספורות אך לא קיבלתי הודעה חזרה,
עזבתי את הטלפון בצד, מקווה שהחופשה לא נהרסה בגלל התזמון הגרוע שלי להיות דפוק.
"הרקולס תפתח!"
אוי לא, אני הולך להיות נבלה.
"כן גמד?" פתחתי והוא נכנס לחדר בדחיפה קטנה, נזרק על המיטה ונועץ בי במבט חד.
"מה כתבת לי?"
"מה כתבתי לך?"
"כתבת לי 'סליחה ג'ימין', אתה יענתו רציני?" התיישבתי לידו והינהנתי,
"זה לא היה בסדר שלא שאלתי אותך קודם."
"תיהיה בטוח בזה. אני וטאהיונג לא מדברים עכשיו." ג'ימין אמר ונשכב על המיטה,
"רבנו והוא התעצבן. הוא נסע הביתה אבל שכח את הטלפון שלו פה." הוא נאנח בדרמתיות וליבי דפק בלחץ מטורף,
"גרמת לריב האמיתי שלנו אחרי שנים, ג'ון."
-
זה לא הפרק האחרון, אני אתחיל לעבוד על הפרק הבא ו-*האחרון* רק אם נגיע למטרה
(מחילה, אני סקרנית לדעת אם יש לי עוד קריאות לספר הזה, מובן אם לא)
המטרה: 35 תגובות ו20 הצבעות
האמת שחשבתי שזה יהיה הפרק האחרון אבל העלילה התקדמה ורעיון קטן נוסף לי אז אני מניחה שזה הוא הפרק אחד לפני האחרון שלנו.
ממש מצטערת על הבילבול!
אני כיתה י'א וכל עיניין הקורונה ממש קשה לי אשמח להבנה❤️