אני ממש מצטערת שהשארתי אותכם בשיא המתח
סתם אני צוחקת, מואהאהאהא
זה הפרק האחרון מבטיחה
אבל אולי יהיה אפילוג, זה אני לא בטוחה, אולי
*******
נ. מ. ליאו
אז פרסי לקח אותנו ופתאום היינו בחדר המחיצות בלה בלה בלה
כולם הקשיבו להארי שהסביר שבאנו להילחם בוולדמורט
כולם התלהבו נורא, בלה בלה בלה
הארי לחש משהו לאנבת' והרמיוני ואז ביקש מלונה שתראה לו משהו שיש במגדל רייבנקלו, והם הלכו במהירות.
אחרי 10 דקות הם חזרו והארי סיפר שסילקו את סנייפ מהווגורטס ואנחנו נילחם בוולדמורט
כולם מיהרו לצאת מחדר המחיצות כדי להתכונן לקרב,
אנחנו הלכנו אל הארי כדי שיגיד לנו מה הוא גילה
"מה גילת?" שאל פרסי
"ראיתי את העטרת של רייבנקלו, אבל איך אני אמצא אותה?"
"אני יודעת איך" אמרה אנבת'
"איך?" שאל הארי, מופתע
"תתרכז, אם כל פעם שאנחנו הורסים הורקרוקס אתה מרגיש קצת רע, כנראה שיש חיבור כלשהו בניכם"
אני לא הבנתי מה היא אמרה,
בשבילי זה היה סינית,
אבל נראה שהארי הבין
הוא עצם עיניים והתרכז ואחרי רגע הוא אמר בשקט
"זה בחדר הנחיצות"
"מה? איך?" ג'ייסון שאל
"בחדר הנחיצות, כשמזמנים אותו בתור החדר של החפצים שלא רוצים אותם יותר"
"קדימה בואו נצא מכאן ונזמן את החדר כמו שהארי אמר" אמרה הרמיוני
"רגע" אמרה פייפר
"מה קרה?" שאל הארי
"הארי אתה תלך עם הרמיוני ופרסי, ואנחנו נלך לעזור בקרב" היא אמרה
יצאנו והתפצלנו, הארי הרמיוני ופרסי חזרו לחדר הנחיצות
ואני, הייזל, פרנק, אנבת', פייפר וג'ייסון הלכנו לעזור בקרב
נכנסנו לאולם הגדול וראינו שפרופסור מקגנגול מסבירה משהו
התיישבנו בצד בשקט וחיכנו שהיא תסיים לדבר
כשהיא סיימה הלכנו לשאול במה נוכל לעזור
"בהגנה על הטירה, כמובן" היא ענתה
"איפה פוטר?" היא שאלה אחרי רגע
"הוא הרמיוני ופרסי הלכו לחפש משהו שיעזור לנו בקרב נגד וולדמורט" אמרה אנבת'
פרופסור מקגנגול הנהנה "טוב ויפה, עכשיו לכו"
*****
נ. מ. פרסי
אחרי שכולם הלכו התחלנו לחפש את העטרת
"הנה! שם למעלה!" קראה הרמיוני
"אני ייקח את זה!" צעק הארי
"אולי פשוט נזרוק את הבקבוק?" הצעתי
"אבל.." הרמיוני התחילה להגיד
"רעיון טוב" אמר הארי "אל תעשי פרצוף הרמיוני, אנחנו נתרחק"
התקרבנו לדלת ואני ספרתי עד 10
ב10 הרמיוני זרקה את הבקבוק שהיה מלא באש יוונית ואנחנו רצנו החוצה
אחרי שנייה הגיע הפיצוץ
וזה היה פיצוץ ענק
"השאר עוד אחד נכון?" שאלתי
"כן" ענה הארי "הנחשית שלו, נגיני"
שמענו צרחות, הקרב התחיל
"הארי תתרכז!" הרמיוני צעקה "תתרכז ותמצא אותו! לפני שאנשים יפגעו!"
הארי עצם עיניים והתרכז ואחרי רגע הוא אמר: "הצריף המצווח, בואו נזוז"
רצנו במהירות אל הצריף וחיכינו בשקט כי שמענו את וולדמורט מדבר עם סנייפ
"אולי נקרא לכולם?" שאלה הרמיוני בלחש
"לא" אמרתי "אני... לא בטוח פה"
"אה ושם יותר?" הרמיוני סיננה בכעס
"גם שם לא בטוח" עניתי "אבל יותר מפה"
ראיתי עליה שהיא לא השתכנעה אבל היא לא התווכחה
נאנחתי בשקט
אני יודע שזה היה תירוץ עלוב, אבל אם הם יבואו לפה והוא יתפוס אותנו...
עדיף לא לחשוב על זה
"הוא אומר לנגיני להרוג את סנייפ" לחש לנו הארי
"מה?!" אני והרמיוני שאלנו "למה?"
"לא הצלחתי להבין, הוא דיבר
מהר מדי" ענה הארי
אחרי רגע שמענו אותו מתעתק אז נכנסנו פנימה
המראה היה... טוב, לא משהו
סנייפ שכב וסביבו היה מלא דם
לא הגיע לו למות, נכון הוא הרג את דמבלדור אבל אני חושב שלא הייתה לו ברירה
אנבת' כל הזמן אמרה שיש לה הרגשה שסנייפ לא רע, ואנבת' כמעט תמיד צודקת, ואני מאמין לה
(טוב אם לא, היא תהרוג אותי)
"אנחנו חייבים להציל אותו" אמרתי
"איך?' הארי שאל
הסתכלתי על הרמיוני ודיברתי ביוונית כדי שסנייפ לא יבין אותי
"אני יכול לנסות לרפות אותו, עם מים" הצעתי
היא הנהנה
אני והארי התקרבנו אל סנייפ והארי עשה לחש שזימן מים
בדיוק באתי לנסות לרפות אותו, אבל נראה שהוא הבין מה אני מתכוון לעשות כי הוא עצר אותי
"לא" הוא לחש
"אני רוצה לעזור" אמרתי
"לא" הוא אמר שוב
הוא הביט בנארי וביקש שייקח את הדמעות שלו
"קח אותם להגיגית" אמר סנייפ
ואז הוא עצם עיניים
אחרי רגע נשמע קול נוראי, של וולדמורט הקורא להארי להצטרף אליו ביער האסור עד חצות
"בואו נחזור" הוא מילמל
הגענו להוגוורטס והיה שקט מפחיד
"פרסי!" אנבת' קראה וחיבקה אותי "לא מצאנו אותכם כבר התחלתי לפחד"
"הכל בסדר" אמרתי וניסיתי להרגיע אותה "הלכנו למצוא את האחרון"
אנבת' לקחה אותנו אל השאר
ראיתי שכולם בסדר ונרגעתי
הארי אמר שהוא הולך להגיגית כדי לראות את מה שסנייפ הביא לו
"כשתגמור תבוא לספר לנו מה גילית" אמרה הרמיוני
"ברור" ענה הארי
"היא רוצה לוודא שלא תעשה משהו בלי להגיד לה" צחקה פייפר
*****
נ. מ. הרמיוני
אחרי 10 דקות בערך הארי חזר
"הארי!" רצתי אליו וחיבקתי אותו
"היא כבר התחילה לדאוג" אמר ג'ייסון
"נו?" שאלתי "תספר לנו"
הארי התיישב וסיפר לנו את מה שהוא גילה
"אני... גיליתי ש.."
"שמה?" שאל ליאו
"ש..." ופתאום היה לו קשה להסתכל עלי
"שאני גם הורקרוקס" הוא אמר בשקט
בהתחלה לא הבנתי מה הוא אמר
"מה?" שאלתי בשקט
הוא חיבק אותי ובכיתי בשקט
"אני חייב ללכת ליער" הוא אמר
"אבל אני מפחד"
נשמתי עמוק והכרחתי את
עצמי להירגע
הארי יודע שהוא הולך למות והוא מוכן לעשות את זה, ואני בוכה?
"הארי אני..." הייזל התחילה להגיד משהו אבל היא נשברה
"הארי אתה לא חייב לעשות את זה" אמר פרסי
"אני כן, כולנו יודעים את זה" אמר הארי
"הארי אתה רומי ורומאים לא מוגבלים לזמנים של מישהו אחר" אמר ג'ייסון "אנחנו יוצאים לקראת המוות שלנו ומכריזים עליו תיגר בתנאים שלנו"
"למה אתה מתכוון?" הארי שאל
"הארי אם אתה צריך למות, תמות בדרך שלך, אל תיתן לאף אחד לשנות אותך, אפילו לא במוות" אמרה אנבת' בשקט
"אני חושב שזה היה התפקיד שלנו" אמר פרסי "לעזור לך לפני הקרב האחרון"
הארי נעמד וחיבק את כולם ואז ביקש ממני לבוא איתו רגע
"אני מצטער" הוא אמר לי
"אל" אמרתי לו "אתה לא אשם"
"אני לא רציתי להכאיב לך" הוא אמר
"אף פעם לא הכאבת לי" עניתי
"קחי את זה" הוא הושיט לי את האולר שסיריוס נתן לו
"מזכרת ממני" הוא אמר בשקט
לקחתי את האולר וחיבקתי את הארי, חיבוק חזק וניסיתי לספוג את כולו
בסוף התנתקנו והארי הביט בי פעם אחרונה והלך
אחרי שכבר לא ראיתי אותו פרצתי בבכי
אנבת' ופייפר מיהרו לחבק אותי
"אולי... אולי הוא לא ימות" ניסתה פייפר לנחם אותי
לא הצלחתי לענות לה, כל כך קיוויתי שהיא צודקת אבל אני יודעת שאין סיכוי
*****
נ. מ. הארי
הלכתי ליער מתכונן לסוף ואז נזכרתי במתנה שריינה נתנה לי ביום ההולדת שלי
הוצאתי את זה מהכיס והסתכלתי על המטבע
(פלאשבק)
"זה ממך?" שאלתי
"לא" היא צחקה "זה מאמא, זה פשוט הופיע בבוקר"
"מה אני עושה עם זה?" שאלתי
"אני אביא לך את הפתק" היא אמרה
לפני הקרב האחרון
"זה לא אומר כלום" התלוננתי
"עכשיו לא" ריינה אמרה "אבל שהזמן יגיע אתה תדע מה זה אומר"
(סוף פלאשבק)
ריינה צדקה, עכשיו אני מבין
"אני לפי הסוף" אמרתי והשלכתי את המטבע
פתאום הופיע דמות
ואחרי רגע זיהיתי אותו
זה היה אבא שלי
"איפה אמא?" שאלתי "איפה לילי?"
"הארי, לילי פוטר מעולם לא הייתה אישה אמיתית" אמר אבא שלי
"מה?" שאלתי בהפתעה
"לילי זאת בלונה" הוא אמר לי
"אז למה אתנה אמרה-"
"-היא שיקרה" אבא שלי קטע אותי "כי עוד לא היית מוכן לדעת את האמת"
"ריינה יודעת שאתנה שיקרה?" שאלתי בשקט
"כן" אבא שלי ענה "החברים שלך ידעו"
נשמתי עמוק
טוב אז מה? לא ממש אכפת לי כרגע, אני בדרכי למוות
אולי בגלל זה רק עכשיו אני יודע, כי זה לא משפיע עלי, לפחות בהשוואה לסיטואציה אחרת
"אני הולך למות" אמרתי לאבא שלי
"אני יודע, ואני כל כך גאה בך" הוא אמר לי
"להתראות בנתיים" הוא אמר ונעלם
נשמתי נשימה עמוקה, והלכתי לעמוד מול וולדמורט פעם אחת אחרונה
*****
נ. מ. הרמיוני
ישבנו באחת הכיתות, לבד
טוב לא לבד, עם מסדר עוף החול
אחרי כמעט שעה שמענו את הקול של וולדמורט
"הארי פוטר מת, הפסיקו במלחמה המטופשת שלכם, הפסדתם והילד שנשאר בחיים מת"
למרות שידעתי שזה יקרה, היה לי קשה לשמוע את זה
הכרחתי את עצמי לנשום נשימות עמוקות כדי להירגע
עברו 2 דקות והדלת נפתחה
בפתח עמדה ריינה
"ריינה מה את-" פרנק התחיל לשאול
"איפה הארי?" היא קטעה אותו "ניקו אמר לי שמשהו רע קרה לו, איפה הוא?"
הסתכלתי על אנבת' והיא הסתכלה על פייפר
"ריינה" אמר פרסי בעדינות "כדי שתשבי"
ריינה התיישבה וחיכתה להסבר
פרסי הסתכל עליי והבנתי שהוא רוצה שאני יסביר לה
"ריינה" פתחתי בזהירות "הארי הלך להתמודד מול וולדמורט ו..." הסתתי את המבט ממנה
"הוא לא שרד" אמרתי בשקט
"לא" אמרה ריינה "את צוחקת"
"היא לא" אמרה הייזל "אני... אני יכולה להרגיש את זה"
הסתכלתי עליה, החלק השני היה שקר, טוב סוג של, זה היה נראה שהיא לא בטוחה במה שהיא אמרה
ריינה ואנבת' התחבקו ובכו בשקט
זה היה נמשך הרבה זמן אבל הקול של לופין הקפיץ אותנו
"תסלחי לי" הוא פנה לריינה "אפשר לשאול מי את?"
ריינה נשמה עמוק ואמרה: "אני ריינה אריאנו ואני אחותו של הארי פוטר"
לופין קפא, גם שאר המסדר
"מה?" לופין פלט "איך?"
"אנחנו אחים חורגים, יש לנו את אותה אמא" אמרה ריינה
"זה לא יכול להיות" אמרה טונקס
"ללילי לא היה חבר לפני ג'יימס"
"לילי זאת לא אישה אמיתית" אמרתי
"זה לא נכון, אנשים הכירו אותה" אמרה טונקס
"לא" אמרה אנבת' "זה היה עירפול, זה משהו שמונע מאנשים לראות את האמת"
היה שקט קצר שבה כולם הפנימו את מה שהיא אמרה
"אז אמא שלכם זאת...?" שאל שקאלבולט לבסוף
ריינה הזדקפה "אמא שלנו זאת בלונה, אלת המלחמה הרומית"
כולם בהו בה, לא מבינים מה היא אמרה
"אה ריינה?" ליאו אמר "אנחנו לא הגענו עדיין לחלק הזה"
"אמא של הארי פוטר זאת אלה מהמיתולוגיה הרומית?" ביל שאל
"כן" ריינה ענתה
"ואתם?" הוא שאל אותנו "גם אתם?"
"גם אנחנו, אבל לא כולנו רומאים" אמר פרסי "ג'ייסון פרנק ריינה והייזל רומאים, אני אנבת' ליאו פייפר והרמיוני יוונים"
"מה אבל -" התחיל לופין לשאול אבל פתאום פרד וג'ורג'נכנסו ואמרו שוולדמורט הגיע
יצאנו החוצה כולנו
התקרבתי אל ריינה והחזקנו ידים כדי לתמוך אחת בשנייה
*****
נ. מ. ריינה
חיפשתי את הארי, לראות בעיניים שלי שזה נכון, שהוא באמת מת
אחרי רגע מצאתי אותו שוכב על הרצפה
"הארי פוטר מת!" הכריז וולדמורט וכל המעריצים שלו צחקו
רציתי לצרוח, רציתי לבכות, רציתי לעשות כל כך הרבה דברים, אבל לא הייתי מסוגלת
אבל הרמיוני הצליחה
היא הוציאה אולר שהיה שייך להארי וזרקה אותו לכיוון אחת הנשים שצחקו
בגלל שהרמיוני היא בת אפולו, כמובן שהיא פגעה ב"מטרה" שלה
לא עברה שנייה והאישה קרסה ומתה
מה שקרה אחרי זה קרה מהר כל כך שרק חצוי עם הפרעת קשב יכול להבין
ג'ייסון זינק ודחף את הרמיוני ובאותו זמן אנבת' הוציאה את השרביט שלה ועשתה משהו
בתוך כל הבלאגן הזה הצלחתי לראות שהארי חי
הוא הוציא את גלימת ההעילמות שלו התעטף בה ונעלם מהעין
רציתי לצרוח מאושר אבל לא יכולתי, לפחות לא עכשיו
למרות שאחרי שזה יגמר אני יהרוג אותו
וולדמורט כנראה כיוון קללה להרמיוני אבל הוא נכשל
אנבת' מיהרה אליי
"ריינה את רואה את הנחשית שלו?" היא שאלה
"כן" עניתי
"תהרגי אותה" היא אמרה לי "אחרת זה לא ייגמר"
הנהנתי,
שלפתי את החרב שלי ורצתי אל הנחשית כדי להרוג אותה
הנפתי את החרב והרגתי אותה
הייתי מאוד מרוצה מעצמי,
ברחתי בחזרה אל השאר לפני שמשהו רע יקרה
שמעתי את וולדמורט צורח
"את!" הוא צרח בקולי קולות
לפני שהוא הספיק לעשות משהו
הארי נעמד מלפני והוריד את גלימת ההעילמות
"לא את אחותי" הוא אמר
הוא כיוון את השרביט שלו לכיוון של וולדמורט ואמר "אבדה קדברה"
אחרי רגע וולדמורט צנח בחוסר חיים ומת
לקח לכולם כמה רגעים כדי להבין מה קרה וכשהם הבינו הם התחילו לצרוח מאושר
אני רצתי אל הארי ונתתי לו מכות
"חתיכת. אדיוט." אמרתי לו "אם אתה עושה לי את זה שוב אתה מת. אתה מבין אותי?!?"
הוא צחק, חוצפן "גם אני אוהב אותך קרצייה"
חיבקתי אותו עד שהרמיוני דחפה אותי ונתנה לו גם מכות
כולנו צחקנו
פרסי אמר להארי שהוא גם קיבל מכות מאנבת' והוא מבין אותו לגמרי
*****
(אחרי כמה שעות)
"אני לא מאמינה שהכל נגמר" אמרה הרמיוני
"כן" אמר פרסי "אולי עכשיו יהיה לנו שקט"
כולנו צחקנו
"אז מה עכשיו?" פייפר שאלה
הרמיוני והארי הסתכלו אחד על השני, הם כנראה כבר חשבו על זה
"אתם תחזרו למחנה" אמר הארי "אני והרמיוני נשאר כאן עד שהדברים יחזרו להיות נורמלים, בערך, ואז נבוא אל המחנה"
"אבל.. מה?" שאלתי "חצי חיים שלכם פה, אתם פשוט תעזבו הכל?"
"לי אין בעיה, אני אלך לאן שהארי הולך" אמרה הרמיוני "המשפחה שלי במחנה החצויים, לא פה"
"גם שלי" הארי אמר "כל מי שאהבתי והיה הדבר הכי קרוב למשפחה בשבילי, מת"
הוא עצר לרגע והמשיך "להישאר בעולם הקוסמים יהיה לי קשה, לדעת שהיה לי כאן משפחה וכולם מתו... אני לא יכול, לא אכפת לי שאני בורח מהצרות שלי, קשה לי"
הרמיוני חיבקה אותו ואמרה "אנחנו נבוא לבקר כאן, ברור אבל לא נבנה את החיים שלנו כאן"
התחבקנו כולם ונפרדנו
לפחות לבנתיים
"תישמרי עליו" אמרתי להרמיוני
"תמיד" היא ענתה
הארי התלונן שהוא יכול לדאוג לעצמו
אמרנו לו לשתוק
פרסי זימן פגאסוסים ועלינו עליהם
כדי להגיע הביתה
ניצחנו ובגדול
אני. לא. מאמינה.
סיימתי את הפאנפיק
יאווו איזה כיףףף
היה כיף להשאיר אותכם במתח
נהנתי מזה מאוד
אזזזז
מה חשבתם על הפאנפיק שלי?
אהבתם אותו? (הלוואי וכן)
אז זהווו
אני מאוד מקווה שאהבתם את הפרק ואת הפאנפיק
שיהיה לכם יום נפלא