לפני שהקרב מתחיל

3. הפגישה

נ. מ. אנבת'

זה התחיל כמו בוקר נורמלי לחלוטין, וכמו בוקר נורמלי הוא לא היה אמור להרס (כן, בטח)

הלכתי אל פרסי כדי לארגן לו תיק, אנחנו מתכננים לנסוע לכמה זמן ואני לא סומכת עליו שהוא יצליח בכוחות עצמו, הוא סתם יבלגן הכל אז עדיף שאני יעשה את זה

בדיוק סיימתי להכניס כל מה שצריך כששמעתי דפיקה בדלת
"אני באה!"
ירדתי במהירות, חשבתי שזה הדוור או משהו כזה

כשפתחתי את הדלת הבנתי שטעיתי
"היי אפשר לעזור לכם?" שאלתי
המבוגר מביניהם דיבר: "אנחנו צריכים לדבר עם פרסי ג'קסון"
נעצתי בו מבט, לדבר עם פרסי? אוי לא
"אה" אמרתי "אבל הוא לא נמצא כאן עכשיו" אולי הם יעזבו אותו בשקט
"תוכלו לקרוא לו? זה חשוב" אמר המבוגר
אוף

"אהממ טוב" אמרתי "אני אתקשר אליו"
עליתי ללמעלה מהר והחלטתי לקרוא גם לשאר החבורה, רק בשביל הביטחון
נשמתי עמוק והקשרתי לפרסי (באירסנט כמובן)

אחרי שהסברתי לו שהוא צריך להגיע ועדי שיקרא לכולם ירדתי ללמטה ואמרתי: "הוא יהיה כאן עוד 10 דקות בערך"
בנתיים הצעתי להם להיכנס, לשבת ולחכות לו, הם אמרו תודה והתיישבו בשקט
(כן אני יודעת אני כזאת מנומסת)

(אחרי 10 דקות)

יצאתי החוצה וראיתי את כולם
"היי" סימנתי להם עם השפתיים וסימנתי להם לעקוב אחריי
"מה קרה?" שאלה פייפר אחרי שהתיישבנו

"הגיעו אנשים מוזרים" אמרתי "הם אמרו שהם צריכים לדבר איתך" אמרתי לפרסי
"איתי? למה?" פרסי נראה מבוהל
"אני לא יודעת" אמרתי ומיד הוספתי "אני אכנס תיכנסו דקה אחרי ואם מישהו שואל אתם באתם ביחד, אני לא קראתי לכולכם"

הם הנהנו ומיהרתי לחזור פנימה
"מצטערת, רק השקעתי את הפרחים" זייפתי חיוך מתנצל ומיד הוספתי "הוא צריך להגיע ממש עכשיו"
אחרי חצי דקה נפתחה הדלת ופרסי, פייפר, הייזל, פרנק, ליאו וג'ייסון נכנסו ברעש

"ליאו זה לא מצחיק" אמרה פייפר "הם בדיוק כמוך! רק שהם חיות, גם התרנגולת רוצה לחיות כמו שאתה רוצה!"
ליאו בא לענות לה אבל אז הם הסתכלו על האנשים המוזרים והשתתקו

"אה, פרסי סוף סוף" אמרתי כאילו חיכיתי לו שעות
פרסי התקרב אליי "מה קורה פה?"
ואז המבוגר דיבר: "אנחנו מתנצלים על הפרעה מר ג'קסון"
"פרסי" תיקן אותו פרסי באוטומטיות

המבוגר חייך ואמר: "אני מצטער שנפלנו עליך ככה אבל אנחנו צריכים לספר לך משהו, אולי כדי שתישב, זה סיפור ארוך"
"אוקי" אמר פרסי והתיישב, כולנו התיישבנו כדי לשמוע מה לעזאזעל הם רוצים מפרסי
"אתה מכיר את סבא שלך? מצד אמא?" הוא שאל אותו
וואו, הוא בן אדם ישיר
"לא" אמר פרסי "הוא נהרג בהתרסקות מטוס כשאמא שלי הייתה בת 5"
המבוגר הביט בו בעצב ואמר: "אני מצטער להגיד לך אבל הוא לא היה אבא שלה"

פרסי בהה בו בבילבול, כולנו האמת
"הוא היה אבא חורג שלה, לא האמיתי" הוא שתק לרגע ואמר "האבא האמיתי שלה אירגן את ההתרסקות הזאת"
"איך אתה יודע את זה?" שאל פרסי

*******

נ. מ. הארי

"איך אתה יודע את זה?" פרסי שאל את דמבלדור
ומיד דמבלדור התחיל להסביר לו על וולדמורט ועל קסם ובנתיים אני בחנתי אותו
ואת האמת לא ידעתי מה לחשוב כי הוא לא נראה רשע אבל הוא עדיין הנכד של וולדמורט

כשדמבלדור סיים להסביר לפרסי הכל הוא שאל: "ומה אתה רוצה ממני?"
"אני רוצה שתבוא ללמוד אצלנו" אמר דמבלדור "כדי שתדע ללהגן על עצמך מפניו, הוא קוסם אפל וחזק מאוד ולא יהיה אכפת לו לפגוע גם במי שהכי קרוב אליו"

הייתה שתיקה די ארוכה כדי לתת לו לעכל את כל זה
אני הסתכלתי על החברים שלו הם הסתכלו עליו וחיכו למה שיגיד, כמונו
"בסדר" הוא אמר בלי חשק "אבל חברים שלי באים איתי, אם הם רוצים" ואז אחד מהם אמר "אנחנו איתך באש ובמים פרסי" וחייך גם השאר חייכו.
הסתכלתי על דמבלדור כדי לדעת מה הוא יגיד

"בסדר גמור" אמר דמבלדור וחייך "אנחנו צריכים לחזור עוד 20 דקות אז למה שלא תארגנו תיק?"
הם הנהנו ועלו ללמעלה

(אחרי 20 דקות)

עמדנו כולנו בשורה ודמבלדור אמר לנו להחזיק ידים כי אנחנו הולכים להתעתק
מיד הרגשתי את ההרגשתי הלא נעימה של התעתקות ונעצרנו מול המפקדה
דמבלדור הוביל את כולנו פנימה

כבר בכניסה ראיתי את רון והרמיוני, הם  החליטו לא לבוא איתנו והעדיפו לחכות פה
"היי הארי!" קראה הרמיוני
מיד אחרי נכנסו כל החבורה המוזרה, הם נראו מבולבלים
"היי נחמד לפגוש אותכם" אמרה גברת וויזלי "אולי תחשבו בסלון? עוד מעט ארוחת הצהריים תהיה מוכנה"
הם הנהנו והתיישבו שם

סימנתי להרמיוני ולרון לבוא והתיישבנו לידם, גם ג'יני, ג'ורג' ופרד הצטרפו
"האמת לא עשינו הכרות מסודרת" אמרתי "אז אני הארי, ואלה הרמיוני, רון, ג'יני, פרד וג'ורג' " והצבעתי על כל אחד מהם

"אני פרסי" הוא אמר לנו
"אני אנבת' " אמרה נערה בלונדינית
"אני ליאו" אמר נער עם פרצוף שדוני (אוי לא הוא בטח כמו פרד וג'ורג')
"אני פייפר וזה ג'ייסון" אמרה נערה אינדיאנית והצביעה על נער בלונדני
"ואלה פרנק והייזל" אמר פרסי והצביע על נער שנראה קצת סיני ועל נערה עם שיער בצבע קינמון.

רציתי לשאול אותם על ההורים שלהם, אם הם היו קוסמים כי דמבלדור הספיק להגיד לי לפני שהלך שהוא הסכים שהם יבאו כי גם הם קוסמים
אבל כרגיל הרמיוני הקדימה אותי
"ההורים שלכם קוסמים?" היא שאלה
"לא שידוע לנו" אמרה אנבת' (וואו אני זוכר!) והיא הוסיפה "אנחנו לא בדיוק מכירים את ההורים שלנו"

הייתה שתיקה מביכה של כמה דקות שנקתעה כשגברת וויזלי קראה לנו לבוא לאכול

אז זה הפרק!
אני מקווה שאתם תאהבו אותו!
(כי יש לי קטע מוזר עם סימני קריאה)
אני לא בטוחה כמה אני יצליח לעלות בזמן הקרוב בגלל יום הזיכרון ויום העצמאות
וגם בגלל שהמורים שלח החליטו שזה נורמלי לזרוק עליי מלא עבודות
אז תאחלו לי בהצלחה! (תודה מראש 😂)
יום כחול ומקסים💙