"היי טאהטאה... איך אתם?" התקשרתי לטאהיונג כשהיינו בדרך לקריסטל.
"אנחנו בסדר." טאהיונג ענה לי.
"אני יכול את מימיני?" שאלתי "הוא לא עונה לטלפון. "
"אה... זה כי הוא ישן..." טאהיונג ציחקק.
"באמת? הוא ישן טוב...? אין לא סיוטים נכון?" שאלתי בדאגה.
"לא... אני חושב שפיג׳מה שלך ממש עוזרת לו.." טאהיונג אמר.
"נסיך.. נסיך..." שמעתי את ג׳ימין ברקע תוך כדי השיחה שלי עם טאהיונג.
"אני שומע את ג׳ימין נכון?" שאלתי.
"כן... הוא חוזר על המילה הזאת כבר כמה פעמים... אין לנו מושג למה אבל הוא נראה שמח..." טאניונג ציחקק.
"טאה! תעיר אותו עכשיו!" נלחצתי.
"מה למה? הוא נראה מאושר...זה נראה חלום טוב" טאהיונג אמר.
"טאה אני לא צוחק תעיר אותו עכשיו! החלום הזה זה לא חלום זה פלאשבק המגילגול הראשון שלנו, אני נסיך ואני מת במלחמה! אתה חייב להעיר אותו"
קבעתי.
"לא ללכת יונגי... אני רוצה ללכת איתך" שמעתי את ג׳ימין ברקע שוב.
"מה מימיני עכשיו אמר ויונגי..." טאהיונג אמר מבולבל.
"טאה תעיר אותו תעיר אותו עכשיו אני עומד למות בפלאשבק שלו ותאמין שאתה לא רוצה להתמודד עם איתו כשהוא בוכה בגלל שאני מת במיוחד כשאני לא שם" אמרתי עדיין בלחץ.
"קוקי תעזור לי להעיר את מימיני" טאהיונג קרא וג׳אנגקוק, אחרי כמה שניות שמעתי את הקול הרך והעייף של ג׳ימין.
"יונגי הלך וג׳ימין הלך אחריו.. מימיני צריך ללכת אחרי מאסטר יון יון עכשיו." ג׳ימין אמר.
"פאק!" קיללתי " טאהיונג תביא לי אותו עכשיו."
"אתה על רמקול" טאהיונג ענה.
"בייבי, תקשיב לי טוב עכשיו. אתה לא יוצא מהחדר אחת אתה תקבל עונש. "
"אבל מאסטר יון יון ימות!!" שמעתי שהוא התחיל לבכות.
"קיטן תרגע הכל בסדר..אף אחד לא ימיות אוקיי?"
"לאאא~~ לא אוקיי!!" ג׳ימין צעק בבכי.
"בייבי... אתה תקבל עונש" נאנחתי "טאה תשמור עליו טוב, אל תוריד ממנו את העיניים מצידי תחזיק לו את היד או תנעל את החדר ותחביא את המפתח. הוא לא יוצא מהחדר" אמרתי לטאהיונג.
"אוקיי היונגי קוקי מחזיק אותי עכשיו.... " טאהיונג אמר.
"תודה טאהטאה. בייבי בוי אני אוהב אותך ואתה לא צריך לדאוג לי אוקיי?" אמרתי בקול רגע.
"מימיני רוצה את מאסטר עכשיו!!!" ג׳ימין צעק "קוקי תעזוב את מימיני! מימיני רוצה את מאסטר!!" הוא בכה.
"אוקיי... אז אתה לא רוצה להקשיב לי? אין בעיה. כשאני חוזר אתה מקבל עונש. אני סופר עד שלוש ואם אתה לא נרגע אין משחקים לשובע" התחלתי להתעצבן מההיתנהגות שלו.
"אחד. שתיים... שלוש." סיימתי לספור וג׳ימין השתתק.
"הוא בסדר..?" שאלתי את טאהיונג.
"כן... האוזניים שלו למטה אבל אנחנו נראה מה אנחנו יכולים לעשות עם זה.." טאהיונג ענה.
"בסדר... תודה.. אני צריך ללכת אז אתקשר אלייך מאוחר יותר..." אמרתי וניתקתי את השיחה.
"הכל בסדר?" קאי נעמד לידי.
"כן... אממ מימיני קצת פרנואידי זה הכל.. הייתי צריך להרגיע אותו.." עניתי לקאי עם חיוך קטן.
"אני יכול לקחת אותו בחזרה למשפחה שלו אם אתה רוצה... שאני יודע שאני רוצה את אח שלי בחזרה.." קאי חייך חיוך מובך.
"מצחיק.. אבל אני רוצה שהוא ישאר איתי עם כל הכבוד..." אמרתי והתקדמתי טיפה קדימה יותר כדי לדבר עם הוסאוק.
"אז מה התוכנית... לא כל כך הקשבתי לג׳קסון..." לחשתי להסאוק בשקט.
"אנחנו הולכים למצוא את. הבן אדם שמחזיק את השבר של הקריסטל להרוג אותו ולתקן את הקריסטל הגדול.. ואז ג׳קסון יקרא לאחד הקוסמים כדי שיכשף מחסום שאף אחד לא יוכל להתקרב לקריסטל ואז חוזרים הביתה..." הוסאוק ענה לי עם חיוך.
"אההה כן כן שמעתי משהו כזה..." ציחקקתי "תגיד יש לך מושג כמה זמן זה יקח...?" שאלתי.
"לא יותר מיומיים... אתה לא הקשבת בכלל יונגי?? קאי אמר שהבן אדם שמצא את השבר זה המורה למדעים שלו... אז אנחנו צריכים להגיע לשם. ואז לחזור בחזרה ליער ולחפש את הקריסטל.. באמת אבל תענה לי מה עובר עלייך...?" הוסאוק שאל.
"אני מניח שאני דיי דואג למימיני... אני מתגעגע אליו... והוא גם חלם חלום טוב אבל שמסתיים ברע ואני לא הייתי שם בשביל להרגיע אותו... הוא משתולל עכשיו ממש בגלל שהוא חושב שאני עומד למות..." אמרתי בשקט.
"יונגי... אתה רוצה לחזור לבית ספר להיות עם מימיני..? אם כן זה בסדר גמור כולנו נבין אותך..." הוסאוק נאנח.
"אני רוצה לחזור להיות עם מימיני כן... אבל אני צריך להשאר איתכם...." נאנחתי, הוסאוק הניח את היד שלו מסביב לכתפיים שלי והצמיד אותי אליו.
"מימיני נמצא במקום בטוח. ואני יודע שאתה נשאר איתנו בשביל אח שלך..." הוסאוק אמר "הבטחת לו..."
"אני יודע. ואני לא הולך לרחם על מישהו שמנסה להרוג את מימיני." אמרתי " אז זה מסתדר טוב... אני יודע שג׳קסון חיכה לזה.."
"כן הוא סיפר לי כמה שהוא רוצה לצאת איתך לצייד אבל אתה רוב הזמן עם מימיני... בהתחלה זה הפריע לו עכשיו כבר לא כי הוא מבין למה חשוב לך להשאר עם מימיני..." הוסאוק אמר
"זה כי הוא מכיר את מימיני טוב עכשיו." חייכתי, וחשבתי רק על ג׳ימין. הייתי שקוע במחשבות רק על ג׳ימין שכמעט נתקעתי בעץ.
"היי הכל בסדר איתך? אתה נראה קצת מעופף..."
ג׳קסון שאל.
"כן כן אני בסדר" מיד יצאתי מהחשבות שלי וניסיתי להתרכז בדרך.
"מה קרה?" ג׳קסון שאל.
"שום דבר... אני רק חושב על מימיני... זה הכל.." נאנחתי.
"אתה מתגעגע אליו? עזבנו אותו לפני חמש שעות סך הכל... מה תעשה כשאתה תעזוב בית ספר."
"אני לא יודע... אני חושב שהוא פשוט ישן בבית ובבוקר אני אקח אותו לבית ספר..." אמרתי.
"אוקיי לא חשבתי שתבוא אם פתרון כל כך מהר" ג׳קסון ציחקק.
"כן אני סוג של חושב על זה כל הזמן... אני יודע שהוא צריך אותי.." נאנחתי.
"אתה יודע שהוא בטוח עכשיו נכון?" ג׳קסון שאל ונאנח גם.
"כן אני יודע" חייכתי חיוך קטן "אבל אני מרגיש רע השארתי את טאהיונג להתמודד עם שנייהם..."
"הוא עשה את זה כבר פעם אחת... ומימיני לא עושה לא בעיות... הוא חתלתול טוב..." ג׳קסון חייך.
"זהו שלא בדיוק... הוא לא נמצא במצב הכי טוב עכשיו. הוא חושב שאני עומד למות."
"מה? למה שהוא יחשבו כזה דבר...?" ג׳קסון שאל מבולבל.
"הוא חלם שוב את החלום הזה של-"
"הגילגול הראשון שלכם כן כן אני יודע שאתה מתתה במלחמה... וזה נכון?" ג׳קסון קטע אותי.
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"אני גם חולם את החלום הזה בזמן האחרון... לא חשבתי על זה יותר מידי... עכשיו אני כבר מתחיל לחשוד" ג׳קסון השתתק והזיז רק את העיניים שלו... זה מה שהוא עושה בדרך כלל כשהוא חושב.
"אני לא חושב שיש סיבה לחשוד במשהו... זה סך הכל חלום... או זיכרון..." אמרתי.
"אז למה אנחנו חולמים את אותו החלום... או נזכרים באותו דבר...?" ג׳קסון אמר "יש לזה סיבה כל שהי... חייב להיות." הוא השתתק שוב "אוליי... אוליי כדי שתחזור לבית ספר יונגי.." ג׳קסון לפתע אמר.
"מה? לא. אני רוצה לעזור אני רוצה לעשות את זה איתך היונג... וחוץ מזה אם יש איזה שהי סכנה... אני חייב להיות שם כדי אפילו לנסות לעצור אותה" אמרתי.
"יונגי אני אומר לך.. אנחנו חולמים או נזכרים בדברים סתם. משהו רע עומד לקרות. ואסור לך להיות שם. מימיני צריך אותך." ג׳קסון נעמד מולי ועצר אותי מללכת.