נ. מ. הארי
הקיץ היה חלומי
רוב הזמן הייתי במחנה יופיטר
אבל הגעתי הרבה למחנה החצויים כדי לבקר את השאר
אני חושב שהיום הכי טוב בקיץ, היה יום אמצע הקיץ
הרמיוני הגיעה למחנה יופיטר ושנינו הלכנו לגן בכחוס
ישבנו ודיברנו, דיברנו מלא
בסופו של דבר, אנחנו התנשקנו
פייפר וריינה השתגעו כשסיפרנו להם
ריינה שמחה בשבילי, והיא אמרה להרמיוני להתנהג יפה או שהיא תקצוץ אותה לחתיכות
הרמיוני צחקה ואמרה שהיא לא תהרוג אותי
אז כן, הקיץ היה נפלא
אבל עכשיו הקיץ מגיע לסופו, וצריך לחזור להוגוורטס
"הארי אתה מוכן?" שאלה אותי ריינה, היא עזרה לי לארוז
"אני חושב" אמרתי
"מה קרה?" היא שאלה "מה מדאיג אותך?"
"אני לא מודאג" אמרתי
"כן אתה כן" היא אמרה "אתה עושה פרצוף מודאג"
"אני סתם חושב" אמרתי
"כן בטח, אולי תספר לי מה מציק לך?"
אוף
"אני חושב על הנבואה" אמרתי "לפי הנבואה אני אצטרך להרוג את וולדמורט, אני יודע שהוא רשע אבל אף פעם לא הרגתי מישהו"
ריינה התיישבה לידי
"הארי אי אפשר להתנגד לנבואות, אם הנבואה אומרת שאתה תהרוג אותו, אז אתה תהרוג אותו"
"את לא מעודדת" רטנתי
"הארי, אני רק מנסה להגיד שאתה תעשה את זה, ואתה תצליח" היא אמרה
"אבל אף פעם לא הרגתי מישהו! אני יודע שאת הרגת מפלצות אבל אני לא! אין לי מספיק אומץ להרוג מישהו, לא משנה כמה הוא רע"
"הארי" היא אמרה ברכות "וולדמורט הוא רע נכון?"
הנהנתי
"אז תחשוב על זה ככה; אם לא תהרוג אותו, הוא יהרוג את כל מי שאתה אוהב, בלי רחמים"
שתקתי, עדיין לא הבנתי וכנראה שריינה הבינה את זה
"הארי אני בטוחה, שבשנייה שהרגע יגיע, אתה תדע מה לעשות"
היא נתנה לי חיבוק קצר
"אני צריכה ללכת, אתה תסתדר בלעדיי?"
"בטח" אמרתי
ריינה יצאה ואני נשכבתי על המיטה חושב על מה שמחכה לנו
*****
אנחנו כבר שבוע בהוגוורטס וכבר עכשיו דמבלדור קרא לי למשרד שלו
"מה נראה לך שעשית?" שאלה אותי הרמיוני
"אני לא יודע" עניתי "אבל יש רק דרך אחת לגלות"
עליתי ודפקתי בדלת
"כן" אמר דמבלדור
נכנסתי פנימה
"אה, הארי, מצוין" הוא אמר
"עשיתי משהו רע אדוני?" שאלתי בחשש
הוא לא ענה לי
התחלתי לפחד
"הארי למה לא היית אצל הדודים שלך בחופשת הקיץ?" הוא שאל אותי פתאום
קפאתי
"מה?" פלטתי
"למה לא היית אצל הדודים שלך?" הוא שאל שוב "אני הסברתי לך בסוף שנה שעברה שחשוב מאוד שתהיה אצלם בקיץ"
סטיקס
מה אני עונה על זה?
"אדוני הייתי בסדר כל הקיץ, וולדמורט לא יודע איפה הייתי" אמרתי
"זה לא משנה שהוא לא יודע איפה היית" אמר לי דמבלדור "לא היית אצל הדודים שלך, וזה שובר את הקסם שמגן עליך"
"איזה קסם בדיוק?" שאלתי בכעס "מתי הוא הגן עלי? בטורניר הקוסמים המשולש? אולי שנה שעברה במשרד הקסמים? מתי בדיוק?!"
דמבלדור שתק לרגע ואמר: "הארי הסיבה היחידה שאתה לא מתת עד עכשיו, זה בגלל שהקסם הגן עליך"
"לא, הקסם לא הגן עלי, אני חי רק בזכות עצמי, ולא בגלל אף אחד" אמרתי
"למה שפשוט לא תספר לי איפה היית?" שאל דמבלדור
"כי אני לא יכול" אמרתי "הבטחתי לא לספר"
הוא שתק לרגע ואז אמר: "טוב זה לא הסיבה שבגללה אנו כאן"
ואז הוא התחיל להסביר לי על מה שנעשה בשיעורים האלה
ודבר אחד ידעתי
השנה הזאת תהיה ממש קשה
*****
ירדתי במהירות והלכתי למועדון גריפנדור
"הרמיוני?" קראתי
"אנחנו כאן" היא אמרה
"מה קרה?" שאלה הייזל
סיפרתי להם שאני הולך עם דמבלדור לחפש הורקורקס ושיכול להיות שיגיעו אוכלי מוות
"קחו את מה שנשאר לי" הושטתי להם את שיקוי המזל
"אתה בטוח?" שאל ליאו
"כן, אתם תצטרכו את זה יותר ממני, אני יהיה עם דמבלדור אז אני יהיה בסדר" אמרתי
באי חשק, ליאו לקח את הבקבוקון
"תזכרו לא לחשוף את עצמכם" אמרתי לג'ייסון ופרסי שהגיעו
"אנחנו לא בני 5" הרגיע אותי פרסי "נהיה בסדר, עכשיו לך"
*****
סנייפ הרג את דמבלדור
זה היה ברור שהוא אוכל מוות, למה דמבלדור סמך על סנייפ?
רצתי במהירות להוגוורטס כדי לבדוק מה עם החברים שלי
רצתי ישר למרפאה, לא אהבתי את מה שראיתי
פרסי שכב חסר הכרה על אחת המיטות ואנבת' ישבה לידו, בוכה
הרגל של פייפר הייתה חתוכה כמעט לגמרי
הייזל וליאו נראו בסדר, לפרנק היה כמה שריטות ביד ימין, לג'ייסון היה גבס ביד
והרמיוני נראתה בסדר בהתחלה, ואז ראיתי שיש לה כמה חתכים בפרצוף והשיער שלה כנראה עבר 'תספורת' נחמדה
"מה קרה לפרסי?" שאלתי בפחד, והסתכלתי עליו
אנבת' וניגבה את הדמעות ואמרה: "אכולי המוות ניסו לחטוף אותו, כנראה הציווי של וולדמורט" היא עצרה לרגע
"פרסי התנגד כמובן, לקראת הסוף שכל אוכלי המוות הסתלכו כבר, הם הבינו שבקרב אבוד, הם ירו עליו את קללת הקרושיאטוס, כמה בבת אחת ומאז הוא ככה"
"אני הייתי לידו" בכתה הרמיוני "ולא עשיתי כלום, אני כל כך מצטערת אנבת', באמת"
"זאת לא אשמתך" אמרה אנבת' "ואם לחיסול 3 אוכלי מוות את קוראת כלום אז משהו לא בסדר איתך"
הרמיוני חייכה חיוך קלוש ופנתה אליי
"כשהם הבינו שהוא לא יבוא איתם, הם ניסו לחץ ממנו מידע, לדעת איפה אתה וכזה, הוא לא הלשין"
הרגשתי עוד יותר רע,
פרסי שוכב חסר הכרה בגללי, כי הוא לא הסגיר אותי, אם הרמיוני חשבה שזה ינחם אותי היא טעתה
"ומה קרה לכם?" שאלתי אותם
"אני נפלתי על כמה זכוכיות שהיו על הרצפה" רטנה פייפר "עצרתי כל כך הרבה מהם ובסוף כמה זכוכיות שברו אותי"
אנבת' חייכה חיוך קטן "את מזכירה לי את מה שקרה לתאליה במלחמה נגד קורונוס"
"כולנו בסדר הארי" אמרה הייזל "חוץ מפרסי כמובן, אנחנו עברנו קרבות בחיים שלנו אתה יודע, ולא היה קרב אחד בלי פציעות"
"ומה קרה לך?" שאלה אותי אנבת'
סיפרתי להם את על מה שקרה, על ההורקורקוס המזוייף ועל סנייפ שהרג את דמבלדור
"טוב זה לא מפתיע" אמרה אנבת' תוך כדי שהיא נתנה לפרסי קצת נקטר
"אבל הארי אל תכעס על סנייפ" היא אמרה
"מה?!" שאלתי בהפתעה
"סנייפ אולי הרג את דמבלדור, אבל אם דמבלדור היה שורד, הוא היה מת תוך זמן קצר" היא אמרה
"איך את יודעת?" שאלתי
"הוא היה חולה מאוד, לא נשאר לו הרבה זמן גם ככה"
"אז את אומרת שהוא - " התחלתי להגיד
"אני חושבת שהוא סבל מאוד, והוא ידע מה וולדמורט מתכנן, אז הוא ביקש מסנייפ להרוג אותו ולשים קץ לכאב שלו" אמרה אנבת'
"לפי התאוריה שלך סנייפ לא אוכל מוות" אמרה הרמיוני "אז למה הוא הלך איתם אחרי זה?"
"אני רק מנחשת כן? יכול להיות שסנייפ סוכן כפול והוא היה צריך ללכת איתם כדי לא לחשוף את עצמו" אמרה אנבת'
התאוריה של אנבת' נשמעה הזויה לחלוטין
אבל אנבת' כמעט תמיד צודקת בניחושים שלה בכל זאת,
היא בת אתנה
"אני לא יחזור שנה הבאה להוגוורטס" אמרתי
"אז גם אנחנו לא" אמרה פייפר
"מה הקשר?" שאלתי
"אנחנו איתך הארי, באש ובמים" אמר ליאו
"אז מה עושים שנה הבאה?" שאל ג'ייסון
"צדים הורקורקסים" אמרתי
כולם חייכו
"מה קורה פה?" שאל פרסי בשקט
"אתה בסדר?" שאלה אנבת'
"בטח" הוא אמר, שקרן
"כל עוד אנחנו ביחד" אמרה אנבת'
"כל עוד אנחנו ביחד" אמר פרסי והחזיק את היד של אנבת'
"בואי החוצה" לחשתי להרמיוני
יצאנו והתיישבנו ליד האגם
"איך אתה?" היא שאלה
"איך אני? איך את?" שאלתי אותה וצחקתי
"אני בסדר, אני קצת מפחדת אבל יהיה בסדר" היא ענתה
"יהיה בסדר הרמיוני" אמרתי "חייב להיות"
היא חייכה והתקרבה אליי
התנשקנו
"אתה רוצה שאני אשן איתך היום?" היא שאלה
"אני אשמח" אמרתי
היא שמה עליי את ראשה ושנינו צפינו בירח
" מה עדיף? לחזור למחנה? או שישר להתחיל לחפש הורקורקסים?" שאלתי
"קודם למחנה" היא אמרה "אתה עדיין קטין, ולא תוכל לעשות קסמים עד שהעיקוב יוסר ממך, חוץ מזה כולנו צריכים להירגע קצת, להיות עם חברים, משפחה ואחרי זה נוכל לחפש את ההורקרקסים"
אחרי יומים התקיימה ההלוויה של דמבלדור, אחריה נסענו למחנה
ידענו שלא משנה מה
יהיה בסדר
וואו הנה עוד פרק!
אני מצטערת שחיכיתם הרבה אבל הייתי ממש עסוקה ביומיים האחרונים
ויכול להיות שיהיה לי קשה יותר לכתוב כי ביום שני אני חוזרת להתאמן
אבל יהיה בסדר ואני עדיין יעלה מהר פרקים
כי אני יודעת כמה זה מעצבן לחכות לפרק
אני יודעת שקפצתי קפיצה גדולה אבל השנה הזאת משעממת ולא קורה בה כלום בערך
קיצר תהנו מהפרק
ושיהיה לכם יום נצנצ במיוחד✨