פרק מתנה, תהנו!
-לא לגמרי ערוך.-
...
'אתה רוצה אותו, אני יכול לראות את זה,
אך גם אם תבכה מרצון- לא אתן לך לפגוע בדבר ששמרתי יותר מכל.
לא אתן לך לשבור יהלום.'
הצעדים המהירים לכיוון הדירה המשותפת הפכו לריצה כשג'ימין שמע את הבכי החלוש של השני.
"טאה? טאה! היי אני כאן." ג'ימין אסף את טאהיונג לתוך חיבוק ואלפי טפיחות רכות בראשו,
רואה את הדמעות הופכות לכתם על חולצתו.
"א-אני לא מרגיש טו-ב." טאהיונג טמן את ראשו בתוך גופו של האחר שהרגיש איך ליבו נשבר בגלל אותו קול שברירי.
"רוצה שאזמין רופא?" שאל בדאגה,
"זה הרבה כסף."
"נראה לך שאכפת לי מכסף עכשיו?" ג'ימין כימעט וצעק אך דאג למתן את קולו בהתחשבות.
"רק תנוח." ביקש והשכיב את השני על הספה.
נ.מ ג'ימין.
טאהיונג עצם את עיניו אך שבילים של דמעות שטפו אל לחייו ואני ניגבתי אותם.
כל ניגוב- מאחל לג'ונגקוק את הרע ביותר על שעזב אותו ככה לבד.
"זה החשבון." שילמתי לאותו רופא שעשה אינפוזיה לטאהיונג ונתן לו רק כדורים פשוטים שכבר היו לנו, מודה לו ומשחרר אותו ללכת.
"טאה טאה..." לחשתי והוא רק הזיז את ראשו שהיה על ברכי כעת.
"אתה בסדר?"
"אני תמיד בסדר." אוי, המשפט המוכר הזה.
-פלאשבק, נ.מ ג'ימין-
"שוב פעם תפסו אותנו בגללך!"
"הרסת לנו שוב!"
"אולי תפסיק לבוא איתנו?"
"אל תרגיש רע אבל..."
"למה אתה פשוט לא משקר?!"
"כי הוא משהק הדפוק."
"אולי תסתמו את הפה!" צרחתי על אותם אנשים שהתיימרו להיות 'חברים' אך הדבר היחידי שעשו זה לצעוק על טאהיונג.
טאהיונג, נער שכולם יכלו להודות שהיה מדהים אך עם זאת, לא יכל לשקר מבלי לשהק.
"הוא אשכרה גילה למורה שהברזנו!"
"לא אכפת לי! אם אתם יודעים שהוא לא יכול לשקר תפסיקו לחפור לו לבוא ואז לגרום לו להרגיש רע!" כעסתי והם שתקו, יודעים שלהזמין את פינוקיו היה סתם טפיחה לאגו.
"בוא, אנחנו הולכים!" אחזתי ולקחתי אותו.
"אתה בסדר?" שאלתי כשהוא פרע את שיערו, מביט בי במין חיוך מבולבל,
"אני תמיד בסדר."
"אין דבר כזה 'בסדר תמיד'." ביטלתי, כימעט.
"יש, רוצה לראות?" ידעתי שצחק אך הסכמתי במהירות, לגמרי מעוניין לשמור על קשר איתו לתמיד.
"כן!"
-סוף פלאשבק-
לשמור על קשר?
אם רק הייתי יודע שהמחשבה הזאת תהפוך לבדיחה, הייתי צוחק כבר אז.
מה שקורה בנינו זה לגמרי מעבר לשמירת קשר, חזק יותר מסתם קשר.
"טאה..."
"אני תמיד בסדר כי יש לי אותך." הוא לפתע קם עם חיוך כנה,
"אתה רעב?" שאל.
"היי שניה! אתה לא מרגיש טו-"
"אני מרגיש טוב יותר עכשיו וחשבתי שנוכל אולי להכין לנו משהו לאכול?" הוא שאל ועיני נצצו,
"אתה בעצם אומר-"
"כן."
"שתיתן לי-"
"כן."
"לבשל במטבח?!"
"כן."
-
"לאאאא!!! עזוב את הסיר!"
"אבל אם אני אעזוב אותו הוא יהיה לבד!"
"ג'ימין תתרחק מהמטבח!"
טוב אז הוא התחרט מהר מאוד.
הוא וכל הכלים שילכו לפח היום.
"לעזאזל איזה נזק." הוא הוסיף ואני מחיתי,
"אמאשך נזק!"
"התכוונתי נזק! תרתי משמע נזק! הנזק שאתה גרמת לכלים!" הוא צעק ובעט בי לצאת מהמטבח.
"הוו הוו! זה אומר שנלך לאכול בחוץ?"
"שרפת לנו את המטבח בשביל לאכול בחוץ?!" הוא התקרב אלי עם אותו מבט שבשר רעות,
"אתה ככה מלישון בחוץ." סיים בשיהוקים מפריעים וחזר למטבח.
"איתך?" קרצתי,
"לא, לבד." הוא ענה בחוסר רחמים.
"אה כן?! אתה לא יכול לישון מבלי לחבק מישהו!" לא נשארתי חייב אך הוא גם לא התכוון בדיוק לוותר.
"יש לי את הדובי הגדול."
"אה, הבן זונה הפרוותי הזה? שרפתי אותו כדי שלא תבגוד בי." אני צחקתי,
אני באמת צחקתי-
אבל הוא בכלל לא.
"אתה מה?!" הוא תפס באוזני בחוזקה, הבעה חמורה נקבעה על פניו ואני חייכתי את החיוך הכי גדול שלי.
"מה אתה עושה?"
"יש לי הרגשה שזה החיוך האחרון שלי." עניתי והמשכתי לחייך, רואה איך הוא לא התאפק וחייך גם.
"חייכת!"
"חייכתי."
"אתה עדיין מחייך!"
"כן, אני עדיין מחייך."
"אתה תקנה לי שווארמה!"
"ניסיון יפה גמד." הוא ציחקק ושיחרר אותי, חוזר לסדר את הבלאגן ולא שם לב שרצתי להביא את הכינור מהחדר.
"תנגן לי תנגן לי!" קפצתי והוא הופתע,
נזכר איך הזניח את הנגינה מאז והתחיל לבלות עם דייר 13.
"אותה מנגינה אהובה?" הנהנתי בשמחה.
הוא עצם את עיניו והחל לנגן במין קלילות עדינה, נותן לי כימעט לעצום עיניים ברוגע עד ש;
תופים
"מה לעזאזל?" שאלתי כשרעש התופים חדר לאוזני, מזכיר לי איך הכל התחיל ואיך כמו טאהיונג, הזניח את התיפוף.
"הוא טוב אה?" שמעתי את העצב בקולו של פינוקיו, רואה איך לנגן ירד מהפרק.
"עדיין רוצה לאכול?"
נ.מ טאהיונג
"עדיין רוצה לאכול?"
"כן כן!" ג'ימין קפץ ואני חייכתי, מעריך את קיומו של הציקלופ הקטן הזה.
"אני שם נעליים ובא." הוא דילג ואני נשארתי לשמוע את רעש התופים חודר לאוזני, כאילו והדלתות איבדו משמעות.
"טמבל!" קראתי לג'ימין,
"כן נבלה?"
"החלקתי." סיפרתי כשישבני פגע ברצפה,
"ואתה יודע למה?" שאלתי והוא הגיע, יחד עם הצחוק הסוגר עיניים שלו.
"בגלל שיש לך פיפי במקום מוח?"
"לא! בגלל השמן ששפכת!" הוא עזר לי לקום בזהירות בזמן שהמשיך לצחקק לו.
"תמשיך לצחוק אבל שתדע שאין שווארמה."
"מה?! כי צחקתי?!" הוא הטה את ידיו לאחור בכעס ומחאה,
"מה האושר שלי מפריע לך?!" הוא לא פסק.
"אני צוחק מאושר!"
"אני אדם מאושר!"
"אתה לא יכול להעניש אושר!"
"אני רוצה את שווארמת האושר שלי!"
"אתה לא יכול למנוע ממני אוכל בגלל אושר!"
נתתי לו לפרוק את הטימטום שליווה אותו בערך כל חייו, מקווה שיסתום בקרוב.
"אני רק אדם מאוש-" תפילותי התקבלו והוא, העולב שהוא, נחנק מהרוק של עצמו.
רוק איים על חייו.
"קח, שתה." הגשתי לו מים והוא שתה.
"וואו נחנקתי ממים- ומים פתרו את הבעיה!"
"לא, נחנקת מרוק." הרסתי את הניצוץ גאונות שעלה על פניו והוא התכוון לקלל אך נזכר בחשק שלו לשווארמה.
"טאה טאה..."
"כן, נלך לקנות שווארמה." אישרתי בהנחה והוא קפץ בהתרגשות, תופס בפני ומנשק את שפתיי במהירות.
"חלאה אמרתי לך להפסיק!" ניגבתי את שפתי עם כף ידי והוא רץ להתארגנות החוזרת שלו.
הנשיקה הזאת,
משהו שהננס היה רגיל לעשות,
למה זה הרגיש לא בסדר עכשיו?
'ג'ונגקוק בטח היה כועס.'
רגע, לא אכפת לי ממנו יותר!
בעצם,
אפילו אראה לו את זה.
לקחתי את הטלפון בידי ומיהרתי ללכת לג'ימין שהיה חסר חולצה, מושלם לתמונה.
"אני רוצה שנתנשק ואצלם לג'ונגקוק."
"למה שנעשה את זה?" הוא שאל,
"כדי שיכאב לו!" אמרתי בילדותיות והתכוננתי לסירוב של ג'ימין,
"בוא נכאיב לבן זונה!" הוא רק עודד ופרע את שיערו בצורה המינית ביותר שיכל.
"צ'יז טינופת." הוא מילמל במין נקמה ומשך אותי לנשיקה שרק אני יכולתי להרגיש עד כמה ידידותית וטו לא הייתה.
"תפסת?" הוא שאל ואני הנהנתי,
שולח לאותו איש קשר שנשמר כעת בטלפון בתור: 'דירה 12' וסוגר את הטלפון.
נ.מ ג'ונגקוק
"היי היי!"
"אתה תשבור את התופים!" יונגי צעק כשפרקתי את זעמי על התופים,
מתעצבן יותר כשפינוקיו עצר מלנגן.
"תעצור שנייה." הוא דרש ואני נעצרתי.
"לא אכפת לך מהקשר שלך עם ג'ימין?" שאלתי אותו, מנסה למצוא חרטה על כך שתמך בי,
"אני כבר אדאג לתקן את זה."
'ברור שתוכל גם, אתה לא שרוף כמוני.'
"אם כך אפסיק להרגיש רע עם עצמי." הודעתי והוא רק חייך אלי בעדינות, מהנהן.
"אה... קוק? 'פינוקיו' שלח לך הודעה." הוא מיהר להרים את הטלפון אלי ויחד איתי לראות מה הוא שלח-
אך מהר מאוד מבטו נחתם, כמוני.
ביחד בחנו איך טאהיונג אחז במותן של ג'ימין בעוד הוא תופס בפניו המשורטטות של טאהיונג.
הגמד היה חסר חולצה ושיערו היה מבולגן, מפחיד אותי ממה שהלכו לעשות.
"היונג? מה להגיב?"
-
-תגובות על זה שפיתחתם כמוני רגשות לג'ימין בסיפור בבקשהה :((ז
טוב הפרק הזה נכתב תוך 10 דק של השראה ואני לגמרי מסופקת מיזה-
אז הינה הפרק מתנה!
ו- בבקשה לכו תקראו את הוואנשוט 'מעבר לאהבה'👈👉
זה ישמח אותי מאוד❤️
ואני אוהבת אתכם
סתם שתדעו פשוט:')
פרק הבא יעלה בסוף שבוע❤️