(חובה לראות את הסרטון למעלה כדי להבין קטע קטן מהפרק.)
תהנו❤️
-לא ערוך-
-
"תגדיר לנצח."
"עד שטאהיונג יהרוג אותך."
"פחח, זה לא יקרה, הוא יתאבד בגללי לפני."
"אז עד שנמות." יונגי משך בכתפיו והלך לעבר המטבח, מזכיר לג'ימין שכעת היה בהתרגשות שיא- את הקשר שלו לג'ונגקוק.
"תגיד, עד כמה אתה מכיר את ג'ונגקוק?" ג'ימין נשען על השיש לידו,
"ועד כמה אני יכול לסמוך על המילה שלך?"
"אני מכיר את קוק הכי טוב." ענה,
"ואמרתי לך שאבוא- ובאתי." הפעם השיב לשאלה השניה והטה את ראשו לג'ימין.
"למה אתה שואל?"
"אתה חושב שהבן זונה שלך יפגע בבן זונה שלי?" הקטן יותר שאל ברצינות אך כל מה שקיבל זה מבט בוחן מהשני.
"אתה מוזר." יונגי לחש,
"ממש ממש מוזר." המשיך באותה לחישה,
"הכי מוזר שהכרתי." הוא המשיך בזמן שהכין לעצמו את האוכל שרצה.
"תגיד יא קקי לשים לך את הפרסומות: "אדם הוא אדם" כדי שתפסיק לרדת עלי?!" ג'ימין התפרץ ועלה לשבת על השיש.
מקווה לאיזו מחווה קטנה מצד השני.
"אני לא יורד עלייך, אני פשוט מתפלא ממך."
"מצחיק, טאה אומר לי את זה הרבה לפני שהוא מרביץ לי." סיפר אותו 'מוזר' ופתח את רגליו במין ניסיון התגרות קטן.
יונגי הסתכל על השני מפסק את רגליו וגמע,
'מה אני עושה?' המשיך להתלבט עם עצמו אך החליט בסוף לא לעשות דבר.
"אוף איך רק לטאהיונג הולך." היושב על השיש ספק שאל וירד בקפיצה לא זהירה,
"היי תיזהר."
"אהה!"
"אתה בסדר?"
"כואב לי! המלך ג'ימין נפצע! אההה!"
"זה רק-"
"אני חושב שאני הולך למות מכאבים!"
"אתה קצת מגזים ג'ימין."
"כואב לי מידי! תזמין אמבולנס!"
"זה לא נורא."
"זה לא נורא??" צעק ג'ימין,
"אני דפקתי את הרגל בקצה של הקיר ואתה אומר שזה לא נורא?!" הוסיף בדרמתיו והתיישב על הרצפה.
"כ-כואב לי.."
"ככה יותר טוב?" הליטופים העדינים של השני הרגישו לאותו נסחף דרמתית כה נעימים שהוא נשם עמוק,
מנסה לחשוב אם זה היה הזמן לפתח עם האחר משהו.
"תגיד... בתור כיפי," ג'ימין נקטע,
"אתה מתכוון לפאן?" השני תיקן בשאלה.
"כן נו, בתור כיפי, אפשרי שתימשך גם לבן?"
"כן."
"אתה יודע שאני בן?" ג'ימין שאל והשפיל את ראשו, משחק באצבעותיו כמו ילדון קטן שהיה צריך לקבל עונש.
"מודה, בהתחלה קצת התבלבלתי." יונגי עקץ והזכיר את העובדה שפגש בשני בעודו נועל נעליים של נקבה ואותו אחד ציחקק,
"אויש תשכח מי זה כבר, עבר חודש!"
"רק חודש? זה מרגיש איתך הרבה יותר." שאל הבוגר יותר וקם על רגליו, מקים את ג'ימין יחד איתו,
"אתה קורא לי עלוקה?" שאל 'הפצוע'.
"יותר כמו עבודה קשה."
"אמאשך עבודה קשהה!" ג'ימין צעק ויונגי צחק בחוסר כוחות,
"מה יש לך נגד אימהות?"
"הן הביאו כל כך הרבה אנשים קקות לעולם." הנמוך שילב את ידיו הקטנות כאות מחאה,
"טאהיונג מבניהם."
-
נ.מ טאהיונג.
טוב, אז הלב שלי דפק כמו משוגע.
"שיט." ג'ונגקוק השפיל את ראשו מטה, מתנשף כאילו ורץ מרתון לעומתי...
שהתנשפתי כמו בהמה שרצה מרתון.
"מצטער שהייתי אגרסיבי," התנצלתי בפני והוא הרים את ראשו בתסכול מעוות,
"היחידי שאי-פעם התנשקתי איתו היה ג'ימין."
"התנשקת עם ג'ימין?!" לפתע הסתכול הפך לכעס ואני נבהלתי, שוכח שלא ידע על זה.
"כן, כמה פעמים."
"למה לעזאזל התנשקת עם פאקינג ג'ימין?! חשבתי שאמרתם שאתם רק חברים!" הוא כעס וחיזק את האחיזה בירך שלי, דורש הסברים.
"אתה פאקינג פינוקיו, איך שיקרת לי?"
"אנחנו באמת רק חברים! אלה היו נשיקות קצרות כאלה... נו בין חברים הכי טובים וכזה. הוא בדרך כלל עושה את כשהוא מתרגש." הסברתי אך זה כלל לא שימח אותו והוא הקים אותי ממנו.
"מה שתגיד." הדמות האדישה חזרה אל שלו.
"למה אתה לעזאזל משחק אותה כאילו ואתה בתול?!" הכעס דיבר מעצמו, מסרב לתת לי להבין את הצד שלו וגורם לי להדוף אותו לאחור.
"זיינתי יותר בנות משאתה יכול לספור."
לא אהבתי את מה שניסה לעשות. הניסיון לגרום לי להרגיש את הקנאה שחווה מספר שניות לפני כן.
"ממתי לדפוק בנות רנדומליות זה תואר כבוד?" עקצתי, מרגיש את הבחילה בעקבות האלכוהול עולה לגרוני.
"לך לעזאזל טאהיונג, לא מאמין שנישקתי בן."
הסתכלתי עליו, בוחן את פניו כמה שניות לפני שהרגשתי את ליבי נצבט.
'תחזיר לו, תחזיר לו!'
אך כל מה שרציתי להגיד נבלע עמוק בגרוני, מעלה בי את החלחלה והסחרחורת ישר לראשי וגורם לי לראות מעט מטושטש.
"קח את עצמך ועוף לי מהבי-" אך לפני שהצלחתי לסיים את המשפט הקיא עלה לגרוני ואני רצתי לשירותים.
מקיא את נשמתי לפני שהספקתי להגיע.
"תרגיש טוב." הוא קרא לפני שעזב את הבית,
משאיר אותי לבד.
נ.מ ג'ונגקוק.
רכושניות.
אחת הסיבות למה מעולם לא הרשתי לעצמי לאהוב אדם מעבר לחברות רגילה.
העניין לעבור בין אנשים מבלי לפתח אליהם חיבה שלא יכולתי לשרוד היה הרגל שהגן עלי מאז ומתמיד.
לא יכולתי לתת לעצמי ליפול ולאהוב מישהו כמו טאהיונג כי היה היחידי שהצליח לגרום לי לאהוב אותו בפרק זמן כה קצר.
וכמובן, להיות רכושני ברמת קיצון אליו.
"תפתח גמד." דפקתי על דלתי שכרגע אירחה את אותו אחד שצדק לגבי,
אני לא מסוגל להיות מחוייב למישהו.
רק שלא ידע מה הסיבה.
"רגעעע!" הדלת נפתחה מהר והחיוך המאושר של ג'ימין העירה את פחדי,
" מה לעזאזל עשית? שברת משהו?!"
"לא הוא לא, הייתי איתו." יונגי הופיע מאחוריו.
"היי היונג, מה אתה עושה פה?" הוא רק הסביר לי שחבר של פינוקיו הרגיש בודד לכן מצא את עצמו פה.
"-'אני צריך עזרה, בבקשה תבוא'?" ג'ימין לפתע קרא את ההודעה בקול כשמבט מבוהל על פניו.
"מה קרה לטאה?!" הבהלה שלו הכעיסה אותי יותר.
"מה לעזאזל עשית לו?!" הוא תפס בחולצתי באיום- מה, דוחף אותי לקיר ולא מוריד את עיניו משלי.
"תענה לי! אני יודע שזה קשור אלייך!"
"תפסיק לתקוף אותו." יונגי משך אותו לאחור בהגנה עליי, כמו ג'ימין נאמן אלי.
החבר הכי טוב שלו.
"אל תגיד לי מה לעשות יונגי." הוא שיחרר את ידו בכעס, "אם הטמבל הזה פגע בטאהיונג אני אדאג אישית שזה יתנקם בו."
הוא נעץ מבט ארסי בעיניי אך רק השבתי לו מבט אדיש וקר שמראה על חוסר רגישות.
"מי אמר שזה בגללו?"
"האמת היונג, שזה כן בגללי." משכתי בכתפיו באדישות אך ידעתי שזה היה הצגה זולה ובלב, הכל כל כך כאב.
"רואה? תפסיק להגן עליו כאילו ולא ידעת שהוא יפגע בו." הכעס עבר ליונגי שעדיין היה בראש להגן עלי לא משנה מה.
"אל תשנא אותו בגלל טאהיונג, ג'ימין."
"אני פאקינג אשנא אותו רק בגלל טאהיונג!" הוא צעק כשאוזניו אדומות, כאילו זה היה הפחד הגדול שלו שהתממש,
"ואם אני אי-פעם אחזור לחבב תגוש חרא הזה- זה יהיה גם בגלל טאהיונג." הוא הוסיף והלך לעבר הדלת.
"אני מקווה שאני טועה ושלא פגעת בו באמת."
"כי אחרת מה?" יונגי התקדם לעברו,
"כי אחרת גם הוא וגם אתה מחוקים מבחינתי."
לעזאזל.
-
אוקי אז הפרקים הבאים הולכים להיות מעניינים וחיכיתי הרבה זמן כדי לכתוב אותם.
הם יהיו גם יותר ארוכים!
רק רציתי להגיד לכם תודה על התמיכה שחוזרת על עצמה ממכם, באמת שהתגובות פה עושות לי את התקופה לקשה פחות.
אני ממש אוהבת ומעריכה❤️ ואתחיל להפסיק לחפור בהודעות כאלה 😂❤️