רטט גס נורה מהתיק העבודה שלי בזמן שאני ממתינה לקפה בוקר שלי וידיי נאלצות להסתבך עם כל הדברים בתוך התיק.
הידיים מחפשות והעיינים סורקות את הקפה הטרי.
הרווחתי לי זמן בבוקר אז החלטתי לפנק את עצמי בקפה בדוכן של ׳פאפה דה סיודד׳.
״צצה ישיבה דחופה בשעה 8:20 תגיעי לפני״ זאת ההודעה מהבוס שלי לפי הלוז שצפיתי ביום ראיון והוא מצולם לי בנייד לא נקבעו פגישות עד השעה 11:00 סימן שזאת ישיבת חירום.
״מליסיה״ הקופאי מקריא ברמקול ומניח את הקפה החם על הדלפק וממשיך בהזמנות שלו.
״הגיע בן אדם חשוב, פבלו גארסיה הוא המשקיע הגדול של החברה שלו יש בנוסף להשקעה הוא אחראי לעסקים שמתנהלים בחברה.״
מודה לאלוהים על כך שאני אישה של סניקרס ולא של עקבים, תוך כדי שאנחנו צועדים אל המשרד תומאס מסביר לי מה הולך להתרחש.
אנחנו מגיעים אל החדר דיונים ואני מתיישבת משמאלו מעיינת בדפים דברים שחשוב שאדע מראש.
הבנתי שהוא לא הולך לגור במשרדים אלה מתכוון להגיע לעיתים תכופות מאשר קודם והולכות להתבצע עסקאות ענק שמקפיצות את אחוזי המשקיעים ואת אחוזי ההכנסות.
חדר הדיונים מתחיל להתמלא בפרצופים חדשים 4 עורכי דין מתיישבים לצידי ומהצד השני מזוודה גדולה מלווה במאבטח שמניח אותה בזהירות על השולחן מולי ויוצא מין החדר דיונים ושאר השולחן מתמלא מלבד הכיסא מול תומאס, פבלו חסר.
לאחר הקפה המר ששתיתי בבוקר אני מצרפת לעצמי כוס מים מתוך הבקבוק אל הכוס.
אני כותבת לעצמי דברים ביומן שידוע לי שאצטרך להוסיף ללוז של תומאס ושלי ולכן יוצרת טבלה שתדייק לי בדיוק מה צריך.
״ומי את?״ נשמע לאחר שסגרתי את היומן וסידרתי את שיער שקפץ פנימה אל פניי.
שמה לב שכל העיניים של היושבים מופנות אלי ואני מחפשת את הגורם השואל, פבלו.
יושב מול תומאס בחליפה כחול כהה מחוייטת ומספר כפתורים פתוחים ״ זאת מליסיה רוסו..״ אני שומעת את תומאס מציג אותי בפני כולם ופני בוחנות את פבלו הזה תווי פניו מוכרות לי מאוד אך אני לא יודעת להצביע איפה ראיתי אותו.
״אני מאמין שהיא יכולה לדבר לבד, נכון מליסיה?״ השאלה נזרקה לאוויר כעקיצה דוקרנית וישירה, ברור שאוכל להציג את עצמי.
אני מבינה שהעמקתי עליו את מבטי לכן אני מיישרת מבט לשאר חבריי החדר מסדרת את הבלייזר שלי ומציגה את עצמי ״אני מליסיה רוסו בת 23 וכרגע עובדת כמזכירה של תומאס״
אני נמתחת במקומי כשכולם מהנהנים ומעיפים מבט אל הבוס הגדול אל פבלו גארסיה שכבר הובן שהוא הבוס הגדול וכנראה שהרבה יותר גדול מסתם עוד שותף להשקעה בחברה.
״אז מליסיה, רב החברה פה משקיעה על מוצרים בלתי חוקיים במדינה. תומאס אמר לך?״ אני מעיפה את מבטי אל תומאס מבינה כי מה שנאמר הוא נכון ומתלבטת אם לשרוף את תומאס לעיניי כולם או להבין רגע שמשהו פה מסריח וכנראה לא סתם משקיעים פה חומרים לא חוקיים והחברה הזאת היא חברה בע״מ
״מה שאני צריכה לדעת אני אדע כל עוד זה לא התחום שלי אין לי סיבה לדעת מה מושקע, אני טועה?״
פבלו משחק עם פקק הבקבוק מביט בי במבט בוחן מרים את השפתיים שלו לחיוך צדדי מעביר את מבטו אל תומאס שנעמד בדום לצידי פותח את הבקבוק מים ופבלו לוחש לו ״תמשיך״ ושותה מהבקבוק.
הדיון ממשיך והסתיים בהצלחה, תחילת שבוע הבאה מתבצעות הרבה פגישות עם תומאס על מנת לקדם את המוצר הבא כולם לוחצים ידיים ונפרדים לשלום.
״אני לוקח אותה לכמה דקות״, תוך כדי שאני מרימה את הניירת אני רואה יד עבה מכוסה בבד כחול מחוייט מונחת על השולחן והיד השניה נתמכת בכיסא עוטפת אותי בחיבוק אחורי ומונעת ממני לצאת מין חדר הדיונים תומאס מהנהן עם חיוך חם ויוצא מהמשרד
אני מסדרת את שאר הדפים חלק לגריסה חלק לשימור ומרימה את מבטי תוך כדי ״במה אפשר לעזור?״ אני מתיישרת מולו נשענת עם ישבני על השולחן ומשלבת ידיים, אני לא יודעת עם זה הבלייזר אבל חדר הדיונים חמים מאוד הוא מכחכך בגרונו ונעמד מולי,
הוא בוחן אותי, מכך רגל ועד ראש לא מדלג על אף פרט ואם זה עוזר הוא גם מתעכב ומוודא שלא פיספס שום דבר תוך כדי ״מאיפה את?״ הוא כנראה הבחין שיש בי משהו קצת פחות מקסיקני אולי במבטא הספרדי.
לא יודעת עד כמה אני רוצה לחשוף את עצמי בשבילו במיוחד שאני ותומאס עדיין לא בשיא בקשר של עובד מעסיק אני מרימה את הדפים במהירות ומוודאה שלא נשכח דף אחד ״מקסיקו, שכונה סמוכה לפה״ אני מסובבת אליו שוב ומגלה את עיניו חום ירוק, משהו בו גורם להכל לבלוט ולהדגיש לבחוץ את התשדורת שלו, את החסון שלו, אותו.
הוא יותר מידי גבוה ממני, זה מצריך ממני להתאמץ להביט בו הוא לוקח צד לאחור ומכניס את ידיו לכיסים
״מליסיה״ הוא מסמן לי עם ראשו שאני יכולה לצאת וביחד עם זאת הדלת נפתחת על ידי המאבטח כאילו קורא אותו מרחוק.
אני מגחחת לעצמי ועוקבת אחריי הוראותיו ׳משוחררת׳ כאילו אני חיילת שלו אני מתקדמת בזריזות לכיוון המשרד שלי וסוגרת את הדלת אחרי.
פלאקו שלח לי תמונה שלו שהגיע בהצלחה וכרגע הולך למועדון גייז להכיר שותפים חדשים.
בהפרשי שעות שונים אך מאפשרים לנו לדבר.
אני שולחת לו תמונה של המשרד הלא מעוצב שלי ומסתפקת בציטוט ׳ישיבה ראשונה הסתיימה בהצלחה׳
אני מזינה דברים אחרונים במחשב שמאפשרים לתומאס לנוח בין לבין פגישה ומבחינה כי הוא יטוס בעוד חודש לסבב מפגשים קטן באיטליה.
רעש נקישות עקב נשמע מין המסדרון, עקבים דקים וגבוהים אני מזהה אותם מקילומטרים האינטרקום מביע מנגינה ואני מתרוממת מכיסא המלוכה שלי אל הארוכות רגלים.
כנראה שלא טעיתי, לפני עמדה אישה ארוכת רגליים דקיקה חצאית קצרצרה שמעיזה להסתיר משהו וחולצה מכופתרת שמוסיפה בד כיסוי
אנסטסיה גרי הפגישה הראשונה להיום של תומאס, תומאס לא נשוי ואני מתחבטת עם ראשי האם האישה ארוכת רגליים היא באמת פגישה או הפוגה במהלך היום.
״היי,הגעתי אל תומאס״ אני מהנהנת לעברה ללא מילים מיותרות מוודאת שהוא פנוי ומסמנת לה עם ראשי שהיא יכולה להיכנס.
אני יורדת למטה אל הקפיטריה ומרכיבה לעצמי סלט טוסט, משהו חדש בתפריט הקבוע.
הרגשה חמימה התפשטה במרכז חזי ויוצרת פרפרים בלתי רצויים אני מביטה מסביבי כדי לזהות מי הגורם לסיטואציה שמתרחשת במסווה ומגלה שפבלו גארסיה מתיישב בספות הקפיטריה יחד עם שני בנות בלונדיניות והמאבטחים עומדים על המשמר
המבט שלו חודר אל תוך האישונים שלי, הוא מטריד אותי.
המבט שלו רוצה לקרוא אותי הספר פתוח, הוא מנסה לנגן את כל חיי ואני מאמינה שהוא מתקשה.
אני מתוסבכת בעצמי, אני מכניסה את הסלט תוך כדי חזרה למשרד וממהרת לברוח.
לא יודעת למה השהות שלו לידי מרגישה שונה.
הוא גונב ממני את כל הביטחון העצמי בשניות, ולא מתאמץ.
הוא שואל ממני את האוויר הנשימה שלי ומאלץ אותי לנשום נשימות קטנות וספורות.
אומנם העיניים שלו בהירות אבל הן אפלות, כהות, חודרות.
כשהדלתות המעלית עמדו להיסגר יד חוצצת בינהם וחושפות אותו.
הפעם הוא רק עם חולצה מכופתרת לבנה שקפקפה שחושפת בפניי מספר קעקועים על הפלג גוף העליון שלו.
״את מהירה יחסית לגובה שלך״ אני מביטה בו מוכת הלם ועייני סורקות את גופי הלוך ושוב הלוך ושוב.
הוא קרא לי נמוכה? דה פאק?! אני מפנה לו את גבי ומביטה ישירות אל המראה אני מטר 63 אף אחד, אף פעם לא קרא לי נמוכה. אני מפנה לו את רב המקום במעלית ומתעלמת ממנו בגלוי.
מחבקת את השקית שמלאה באוכל והמעלית נעצרת בקומה שלי.
אני יוצאת ממנה והוא אחריי מדביק את הפער בינינו בשניות ואפילו עוקף אותי, הוא משוויץ בגובה שלו עכשיו?!
אני פותחת את דלת המשרד שלי ותוך כדי הסיבוב סוגרת לו את הדלת בפרצוף עם חיוך שקרן, יותר נכון מנסה.
היד העצומה שלו מונעת את סגירת הדלת ופותחת לחצי תורן
״בחדר הדיונים היית נחמדה, מה קרה עכשיו? לא תזמיני אותי לשבת איתך?!״
אני מתקדמת אל עבר השולחן שלי מניחה את האוכל
״כנס״ מתיישבת ומושכת את שערי לאחור
במה חטאתי?!
הוא סוגר את הדלת אחריו ונעמד באמצע המשרד.
הוא כל כך גדול שהמשרד נראה כמו צעצוע לידו.
תוך כדי ההתבוננות הוא מושך כיסא ומתיישב לידי
יש לו נקודת חן מתחת לעין, אני מתעמקת על פניו ומגלה מספר נמשים קטנים על אפו.
״מה אתה עושה פה?״ אני מרגישה שכל השיח ביננו הוא בנוי משאלה תשובה פינג פונג יריות הוא מקפל את השרוולים שלו ומתעלם משאלתי
אני ממשיכה לבחון אותו ללא בושה.
השפתיים שלו תפוחות ואדמומיות, אני לא אתפלא אם נישק את אחת הבלונדיניות למטה.
״אני מרגיש שאנחנו צריכים לעשות הכרה אישית מחדש״
הוא מוציא מאחורי גבו את האקדח שלו ואת הטלפון שלו מהכיס הקדמי וזורק על השולחן.
הרעש של המתכת מתנגש על השולחן ואחריו יוצר שקט.
הוא מנסה להוכיח את כוחו מולי הוא מפסק את רגליו ומניח את ידיו על ידיות הכיסא.
לא צריך להיות חכמולוג כדי להבין שהוא צועק סכנה.
סכנה מלאת אוייבים, סכנה שנוטפת סקס אפיל, סכנה שאני צריכה להתרחק ממנה, אני חייבת להתרחק ממנה.
היוש לכל הקוראות בסיפור
לא אשקר ואומר שאתן הולכות להינות בסיפור המשגע הזה.
אז נתחיל מזה שאני מתחילה להעלות לאט לאט פרקים ואני מצפה לראות נכונות ונוכחות.
(נ.ב אני לא אוהבת לחפור הרבה אז תפרגנו ותמליצו)