אני כלכך אוהבת אותכם, תודה על האכפתיות🖤
-לא ערוך-
-
"תתיישב רגיל כבר!"
האורחים מדירה 13 היו מעט שונים.
אחד, נמוך בגובה אך גדול בגיל התיישב בספה בצורה הפוכה, רגליו נשענות כלפי מעלה וראשו נפול לכיוון הרצפה בזמן שידיו תפסו לא יותר מחצי ספה.
ולידו, הלוקה בתסמונת שרק צרח עליו לשבת כמו בן אדם אחרת ידאג שישמש למשענת לרגליים עד סוף הסרט, שום שיהוק לא פלט.
"אבל נוח לי ככה!" התבכיין ג'ימין וטאהיונג נעץ מבט חד,
"מתי לעזאזל הראתי לך שאכפת לי מהנוחות שלך?! שב כבר רגיל!"
"לא רוצה!"
"האמת טאהיונג, לנו זה לא מפריע." יונגי יצא להגנתו של ג'ימין ששלח נשיקה והמשיך להאבק בטאהיונג.
"הוא מפריע לי לראות את הטלוויזיה."
"מהה? יא שקרן אני בכלל מאחוריך!"
"אני פאקינג פינוקיו! אני לא יכול לשקר!" טאהיונג הוכיח וקם כדי למשוך את הספק חבר ספק אויב שלו עד שג'ונגקוק תפס בידו ומשך אותו לספה שהיה בה.
"בוא תשב לידי, הוא לא יפריע לך פה."
לחש ושם שמיכה גם על טאהיונג שנעץ מבט חד ב-'מנצח' מבניהם.
"ג'ימין לא יקבל שמיכה?" פינוקיו שאל,
"ג'ימין לא יקבל שמיכה." אישר דירה 12.
"היי! מזה החרם הזה?!"
נ.מ ג'ונגקוק.
"עושים עלייך חרם יא בן אלףף!" פינוקיו אחז בשרוול חולצתי בכעס ווריד בלט בצווארו כמו בכל פעם שהתרגז.
"אתה סך הכל- סחרחורת!" ג'ימין נקטע כשקם במהירות וסחרחורת תקפה אותו בגלל הדם שחזר חזרה לגופו,
"מגיע לו."
יונגי קם אליו והתיישב לידו, מניח כרית על רגליו ומושך את ג'ימין לשים ראש עליו, מעורר כעס בטאהיונג.
"וזה הרגע בו בחרת צד, יונגי."
"מצטער טאהיונג." התנצל וכיסה את ג'ימין,
"שנתחיל כבר את הסרטים?" הוא הוסיף ופינוקיו התיישר מעט.
"מה רואים?"
"שר הטבעות*." עניתי בחיוך, לא מסתיר את היותי מעריץ של הסדרת סרטים.
"הוו זה סרט על חתונה?" ג'ימין שאל במתיקות, גורם ליונגי ללטף את ראשו ברחמים ולטאהיונג לחייך ברשעות.
"כן גמד מטונף, כן." הוא נאנח בהקלה,
"זה בדיוק מדבר על זה, אנשים מתחתנים." סיים בשיהוקים חלשים והניח את ראשו וידיו עליי.
"ילד תמים ומטופש."
"פינוקיו דיי." לחשתי לו והוא הרחיק את ראשו מהר מבהלה,
"עשית לי צמרמורת!" סתמתי את פיו.
"אני מתחיל את הסרט אז תיהיו בשקט."
"ואם לא בא-לי?!" ג'ימין קפץ פתאום ואני נאנחתי, יודע שלא נתחיל אם טאהיונג יבחר לענות במקום.
"ג'ימין מתוק," השכן שלי התחיל,
"אם לא תסתום ת'פה זה יתנקם בך, ישר בתחת." העובדה שלא שיהק הבהילה את כולנו, משתיק את ג'ימין בשניות בודדות.
אוקי, טעיתי.
כל סרט היה באורך של 3 שעות, מספיק זמן כדי לגרום לנו לשנות תנוחות ולבסוף אפילו להתכרבל עם אחד השני. טאהיונג נשכב לצידי וראשו היה מונח על החזה שלי, רגל אחת עוטפת את גופי התחתון בזמן שיד אחת עוטפת את בטני בחיבוק. הוא סיפר לי במהלך הסרט הראשון עד כמה העריץ את הסרטים ועד כמה היה רוצה לדבר איתי עליהם.
השבתי בחיוב, שיחה עם פינוקיו לבד? מפתה.
"אתם שקרנים מרושעים." ג'ימין לחש פעם אחת כשגילה בדיוק על מה הסרט מדבר ונשכב בין רגליו של יונגי, בתמימות מוזרה.
"טאהטאה נרדם?" רק אז שמתי לב לנחירות החלושות שלו ולריסים שכעת נפלו מטה,
"איזה ילד פח." ג'ימין הוסיף והתרומם.
"חרא בתחת! קום!"
"היי היי, עזוב אותו." זעמתי וסתמתי את אוזניו של פינוקיו, מפחד שיקום פתאום.
"תן לו לישון, נמשיך את הסרט פעם הבאה."
"טוב אז אני לפחות אקח אותו לבית." הפעם הוא התקדם בזהירות לעבר טאהיונג שרק התכווץ מתוך שינה.
"לא," שוב עצרתי אותו,
"אני אקח אותו לחדר שלי ואנחנו נעשה משהו אחר." ג'ימין לפתע חייך בממזריות, מתקרב אלי מעט.
"אני לא אתן לך לאנוס את חבר שלי."
"אני רק אקח אותו למיטה שלי."
"מממ, 'אקח אותו למיטה שלי.' נשמע כמו קלטת סקס." הדביל ענה ואני בעטתי בו לאחור,
"פחות."
"בכל מקרה ג'ונגקוק, אני לא חושב שתצליח להרים אותו אז תן לי." אמר מה שאמר- אבל אני שמעתי אתגר.
"מתערב שאוכל להרים אותו בקלות יותר."
"פחח, אני רגיל לגוש טינופת הזה." הוא ניפנף בידו מולי וניגש לנסות להרים את פינוקיו בביטחון מלא.
זה היה קרקס לעיניים.
ג'ימין אימץ את כל כוחות כדי להרים את הגבר הרדום שהיה גדול גופנית ממנו. החוסר שיווי משקל והמאבק להצליח לנתק את טאהיונג מהספה מבלי להעיר אותו, גרם לג'ימין לנשוך את הלשון ולוותר.
"כואה." הוא הוציא את הלשון שהפכה לאדומה עקב הנשיכה ולא הצליח לאיית את צליל ה-ב.
"זה רק כי אני עייף." הוא הוסיף וחזר להתיישב לצד יונגי שעד כה שתק.
"בטח מה, עכשיו תורי?" שאלתי ועמדתי לצידו של פינוקיו, מתאמץ קצת אך בהחלט מצליח להרים אותו בין ידי.
"וואו, הוא יותר כבד ממה שחשבתי." מילמלתי וג'ימין הינהן,
"זה כי הוא אכל פעם מכונית."
"איך זה לעזאזל הגיוני?"
"היגיון זה סך הכל תירוץ לחוסר דימיון." הוא קם בשנית והתקרב אלינו, מסתכל על טאהיונג שהתחיל לזוז בחוסר נוחות.
"תוריד אותו, יש לי רעיון איך לקחת אותו."
"לא גמד, אני מסתדר."
"אמאשך גמד! תוריד יש לי רעיון יותר טוב." הוא תקף ואז לחש בחיוך מאושר,
הקשבתי לו והנחתי את דירה 13 חזרה.
מרגיש חרטה ישר אחרי.
"היי היי!" אני ויונגי לפתע קראנו כשג'ימין דחף את ידו בשיער של טאהיונג, מושך בחוזקה וגורר אותו לרצפה באכזריות.
"אהה! גמד תעזובב!" טאהיונג התעורר, שיט.
"חה! אני לוקח אותך לחדר לישון!" הוא המשיך ופינוקיו אחז ברגלו, מפיל אותו ועולה מעליו, מנתק את השיער מידו.
"תסביר את עצמך לפני שאני הורג אותך."
"ואם אני מסרב?" ג'ימין שאל בטיפשות אך מיהר להוסיף תשובה,
"אני כועס עלייך."
"מה סיבת הכעס שלך? כדאי מאוד שתזכיר לי שהרגתי לך מישהו אחרת אתה נקבר היום." טאהיונג לא נח אך הפעם לא התכוונתי לעזור לננס הזה.
"כן הרגת! הרגת את האמון שלי, הרגת את התקווה שלי, הרגת את החברות שלנו!"
"ציקלופ תגיד מה פאקינג עשיתי?!"
"לא קנית לי גלידה!"
הלם.
זה מה שכולם הרגשנו באותם רגעים, טוב לפחות זה מה שאני ויונגי הרגשנו.
זעם זה הרגש שהתאים לפינוקיו.
"יא חתיכת חרא!!" הוא לקח את ידו של זה שמתחתיו ונשך, מחזק יותר ויותר בכל רגע,
"כואב!"
"באיזה אומץ-" הוא סטר לו בעזרת ידיו של ג'ימין, "אתה-" המשיך,
"פאקינג מעיר אותי?!"
ו... ההלם תקף אותנו שוב.
"זה מה שאכפת לך?!" צעקתי והרמתי אותו מג'ימין שנשף בהקלה,
"כן, מה הבעיה?" פינוקיו שאל באטימות.
"לא יודע, אולי העובדה שהוא משך לך בשיער והפיל אותך לרצפה??" שאלתי והוא משך בכתפיו,
"לא יודע, פחות מפריע."
"ג'ונגקוק יא סכסכן!" ג'ימין קרא מהצד וטאהיונג סובב אליו את ראשו,
"סתום ת'פה יא חתיכת ביצה רקובה!"
"אתה ביצה רקובה! אמאשך תרגול!"
"מה?" טאהיונג שאל ואני מצאתי את עצמי מתיישב בספה לצד יונגי שהיה מבועת,
"איך הם חברים לעזאזל?" הוא שאלתי ואני נאנחתי כתגובה.
"היא הטילה אותך דרך החור של התחת!"
"אתה בכלל לא קיים!"
"אני כן! פשוט המוח הקטן שלך לא יכול להכיל אותי." ג'ימין התווכח והוציא לשון בילדותיות,
"וגם לא הלב שלך." הוסיף בקריצה.
"אף אחד לא יכול להכיל אותך חוץ ממני!"
-
*שר הטבעות זה אחד הסרטים הכי טובים (וארוכים!) שראיתי בחיי, באמת ממליצה עליו.
דבר אחרון שהלוואיי שאתם לא רואים את זה😂 הפסדתי בהתערבות עם חברה (שהייתה צריכה לעלות לאינסטגרם/טיקטוק.) אז אני שמה פה תמונה 'מוזרה' שלי בתקווה שזה עדיף על פני האינסטגרם :/
חעחכחע, ביי.