אמן שתאהבו את השיר❣️
-לא ערוךך-
-
"היי ראש ביצה, אפשר כבר את השוקו שלי?"
"תגיד יא קציצה רקובה-" טאהיונג הרים את ידו באיום כשג'ימין שכב על הספה, נותן לעניין המלך לעלות לראשו אפילו שהתפזרו כבר לבתים.
"צ צ צ, לא חבל? יכולת לקבל תפקיד חשוב."
"כמו מה? זונת חצר?" טאהיונג שאל בציניות אך עיניו של השני נצצו בשמחה,
"אולי באמת?"
"סע לי מהבית."
"תגיד טאה..." ג'ימין התהפך על ביטנו וצפה בשני מטאטא בדממה,
"אתה חושב שאולי ג'ונגקוק קצת..."
"קצת..." המשיך וסימן בידו כמות מזערית,
"קצת-קצת..."
"קצת מפלרטט איתי?" טאהיונג סיים וג'ימין התיישב, מהנהן בעדינות ומרים נייר במטרה לעזור לנקות, אך מניח חזרה על הרצפה מחוסר כוחות.
"כן אני יודע. זה קצת מוזר אתה יודע?"
"כן אה? אתה מכוער תחת, למה שיתחיל איתך?" בעל הכתר המזוייף שאל,
"קפוץ לי."
"אפ אפ, אני מלך! דע את מקומך ואת מקומי."
"צר לי לבשר לך, אבל 'מקומך' זה עמוק עמוק בתחת של הפרה." טאהיונג אמר בעייפות וג'ימין קם מולו באיום,
"אה כן?"
"כן."
"אני הולך לבכות בפינה!" ג'ימין נשף בכעס והתכוון ללכת עד שטאהיונג תפס והחזיר אותו,
"הפרה הזאת מחרבנת רק זהב." ניחם.
"נכון שאתה אוהב אותי רצח רצחים?"
"איו," פינוקיו מלמל, "כן ברור."
"ונכון שאתה לא יכול לכעוס עלי אף פעם?" ג'ימין חייך בהתחנפות, צופה בהבעתו משתנה.
"מה עשית?!" טאהיונג קפץ וג'ימין התגונן,
"לא עשיתי כלום שאמור להכעיס אותך!"
"א. יא נבלה, כל דבר שאתה עושה מכעיס אותי.
ב. תמיד שאתה מתחיל ככה זה סימן רע!" השני אמר וג'ימין הושיב אותו, מטפס עליו בחיבוק כולא ומפוחד.
"הוצאתי אותך מהארון בפני ג'ונגקוק." סיפר מבלי לנתק את החיבוק,
"א-אתה מה?"
"אני מצטער טאה! הוא פשוט שאל אותי ו-" הוא נעצר כדי לקבור את פניו בין גופו של טאהיונג,
"אני באמת מצטער."
"אז אתה רוצה להגיד לי שהוא מפלרטט איתי רק כי אני גיי? הוא חושב שאני אקפוץ עליו רק בגלל זה?" הכעס שניסה לסנן התפרץ בסופו של דבר והוא הקים את ג'ימין ממנו.
"אני לא כועס עלייך גמד, אני כועס עליו."
"טאה זה לא כזה רציני, אולי הוא באמת מעוניין בך? אל תכעס עליו סתם." ג'ימין ביקש,
"היו לו נעליים מהסטוץ הקודם שלו, השונא בני אדם הזה לא מעוניין בשום דבר." טאהיונג הוכיח והתקדם לעבר הדלת,
"אני הולך לבקר את הטיפש הזה."
נ.מ טאהיונג.
לא הייתי בטוח מאיפה נבע הכעס, אך מה שרציתי באותם רגעים זה לאחוז בצווארו של ג'ון ולהבהיר לו עד כמה חסר עיניין אני בו.
"כן פינוקיו?" הוא פתח וסימן לי להיכנס,
"ג'ימין סיפר לי." אבל נשארתי במקום ושילבתי את ידי.
"סיפר מה?"
"שאתה יודע שאני גיי." האדמתי והוא הטה את ראשו בכבדות לצד,
בודק אם התכוונתי לבכות.
"הוא אמר לי שאתה ביסקסואל." הוא יצא לעברי וסגר את הדלת מאחוריו, מתקרב מעט אלי,
"ומה הבעיה?"
"מה הבעיה? הבעיה היא שאנחנו מכירים בקושי שלושה ימים- וביום הראשון זה היה הפגישה עם הזקן הזה." הוא נזכר וחייך.
"אתה לא מפסיק לפלרטט איתי."
"ו...מה הבעיה בזה?"
"זה שאני גיי לא אומר שאני נהנה מיזה!" התפרצתי והוא רק ציחקק,
"אני עדיין לא מבין מה הבעיות שלך פינוקיו."
"תפסיק לפלרטט איתי, זה לא מצחיק."
"למה? כי אתה לא מעוניין בי?"
"כן, אני לא מעוניין בך." אך השיהוקים החלו להיפלט ואני נותרתי בהלם ומבוכה,
"הוו, פינוקיו מעוניין." הוא התקרב לפני ברוגע לא מוסבר.
"רגע, אתה מעוניין בפלירטוטים שלי או בי?"
"ג'ימין לבד בבית, אתה מאשר לי ללכת?" שאלתי, מתעלם מהשאלה שלו והוא ליטף את ראשי.
לא מוריד את ידו גם כשנערתי את ראשי.
"ג'ימין בבית שלך לבד אה? אני מבין, זה מסוכן." הוא התרחק ואני נשמתי לרווחה,
"אתם באים בערב נכון? אני אחפש סרט טוב."
"אה? אה, כן בטח." אישרתי והוא חייך שוב, גורם לי לתהות אם היה באופוריה כלשהי.
"אתה או ג'ימין מפחדים מסרטי אימה?"
"מה אנחנו ילדים? מקסימום נזרוק את ג'ימין לכלוב." החיוך שלו הפך לצחוק חלש,
"נתראה בערב בייבי פינוקיו."
"אל תקרא לי ככה בחיים." עצרתי אותו והוא הסתובב אלי בבילבול מזוייף,
"אז שאקרא לך רק בייבי?"
"ג'ונגקוק!" דחפתי אותו חזרה לבית וסגרתי את הדלת, רץ במהירות לבית ושומע מאחורי את הדלת שלו נפתחת בשנית,
"נתראה!"
-
הערב הגיע. ג'ימין יצא מהמקלחת וחיפש בגדים שיתאימו לו בזמן שאני התעסקתי בלייבש את השיער.
היינו שקטים כי הוא הרגיש רע שסיפר.
"תגיד, נראה לך שאני צריך להשקיע?" הוא בסוף אזר אומץ ושאל מראה לי כמה בגדים שלי,
"מה יא אפס, מי אמר שאני מסכים לך את החולצה הזאת?!" לא היה אכפת לי באמת, רק שישתחרר מעט.
"הם הבגדים שלייי!"
"מה יא חרא בוא לפה!" הוא ציחקק כתגובה וברח ממני, נותן למגבת שלו ליפול בחוסר אכפתיות מוחלטת.
"גמד, המיני גמד שלך בחוץ."
"ועכשיו?" הוא שם על עצמו אחת מהחולצות הגדולות יותר שלי וכך כיסה את עצמו,
"הזין שלך נוגע לי בחולצה!"
"הוו, נשמע כמו קלטת סקס!"
"פשוט... לך תתארגן!" הוא הינהן ורץ לחדר, יוצא אחרי כמה דקות כשהוא נראה מושקע ביותר,
בזמן שאני נראה כאילו קמתי עכשיו.
"שתדע לך, אם לא הייתי רואה אותך בתור אח-חברהכיטוב-דביל-וקונכיה לגמרי הייתי מציע לך לצאת איתי." אמרתי בחוסר אוויר והוא סתר לישבני בבוטות.
"הייתי מסכים!"
"אבל אז הייתי נפרד ממך בדייט הראשון."
"יא חרא בתחת." הוא נשך אותי ולי נוספה עוד צלקת נשיכה מהוירוס הנמוך הזה,
"מתקשרים!" הוא רץ.
"היי היי היי, כאן ג'ימין מדבר!"
"אמרתי לך דיי עם זה!" אבל הוא ניפנף אותי,
"כן יון יון?" הוא התיישב על המיטה שלי ונעל תוך כדי את נעליו.
נ.מ יונגי
-"כן יון יון?" השם חיבה נשמע באוזן ימיני ואני חייכתי קלות,
"היי ג'ימין, אתם באים?" שאלתי ושמעתי נעל עפה עליו ואת טאהיונג ברקע צועק;
'מה אתה מתעלם ממני?!'
-"נבלה שקט, אני מדבר בטלפון!" הוא השיב ואז חזר לפנות אליי,
-"מצטער... ילדים וכאלה..."
צחקתי וחזרתי על השאלה, "אתם באים?"
-"כן כן, אנחנו עוד כמה דקות אצלכם." הוא השיב ואז לחש לי,
-"יש לכם במבה נוגט?"
"לא, אבל רוצה שאלך לקנות לך?" שאלתי והוא סירב בנימוס למרות שיכולתי להישבע שרצה להגיד כן אם טאהיונג לא היה בחדר.
"אז תמהרו ותבואו." אמרתי והוא רק הבטיח שבקרוב,
-"אני מנתק יון יון."
הנחתי את הטלפון בצד והסתובבתי לעבר ג'ונגקוק שעל גופו הונח גופיה רופפת ובוקסרים בלבד, חסר תקנה.
"אתה לא מתכוון לשים מכנס?"
"למה לי? אני בן בדיוק כמוהם." הוא ענה לי מבלי לנתק את עיניו מהטלפון,
"תגיד היונג, איך לשמור את טאהיונג בטלפון?" רק עכשיו הבחנתי בקמט חשיבה שלו שהופיע במצח ואת המבט המתלבט.
"מה הבעיה? טאהיונג." עניתי והוא הרים את ראשו אלי בחשיבה, "אבל אני לא קורא לו ככה בדרך כלל."
"אז פינוקיו?"
"אנחנו מכירים רק כמה ימים, זה לא יהיה מוזר מידי?" הוא שאל והבנתי שגם חשב על האופציה.
"אני חושב שכולנו הבנו שאין שוב דבר נורמלי בהיכרות שלנו איתם, אין לך מה להתאמץ." הפעם הוא התיישב והביט יותר עמוק בטלפון, כאילו השם יופיע בעצמו.
"לשמור אותו בתור דייר 13? כמו השכן הקודם?" אזלו כוחותי.
"למה שלעזאזל תשמור אותו כמו הזקן הזה?!"
"לא יודע! אני מפחד ש'פינוקיו' יהיה לו מוזר." הוא פחד ואני לקחתי מידיו את הטלפון, שומר אותו בתור; 'פינוקיו👃🖤' ומחזיר לו.
"תודה היונג." הוא חייך.
"אני מתקתק חזק יותר!"
"לא אני!" הדפיקות בדלת גרמו לג'ונגקוק למעוד ולי לרוץ לעבר הדלת שהייתה על סף פירוק.
"תגיד יונגי, מי תקתק חזק יותר?" טאהיונג שאל בילדותיות לא צפויה ואני נאנחתי,
"אתה טאהיונג."
התעלמתי מהמבט הנעלב של ג'ימין.
"סתומים! הבהלתם אותי." ג'ונגקוק בירך אותם בדרך שלו כשנכנסו לבית, מתעלם מהדרישה שלי לשים מכנס.
"מתלבט שעה איך לשמור את טאהיונג אבל מרגיש בנוח לשים בוקסרים." עקצתי,
"מ-מה? יונגי יא חתיכת-" הוא סינן והסיט את מבטו לעבר טאהיונג שהבחין בבוקסר במבוכה.
"שמרתי אותך בתור קוקיקוק עם אימוג'י של ארנב ולב לבן." הוא סיפר וג'ונגקוק הינהן בחיוך,
ג'ונגקוק-"מחמיא, אני נשמע כמו תרנגולת."
ג'ימין-"וטאהטאה נשמע כמו זונת חצר."
טאהיונג-"לך תתחתן עם צב, יא כלב."
-
פרק לכבוד החג!
מחכה כבר לפרק הבא:))!
חשוב לי מאודד לציין שהספר הוא לא הצורה הרגילה שאני כותבת בה,
מטרת הסיפור הוא נטו להעביר את הזמן לכן אני מפחיתה בתיאור רגשות או כתיבה בשפה גבוהה כי אני באמת רוצה שזה יהיה סיפור שונה וקליל.
אני אומרת את זה כי אני בתקווה שלהוציא עוד סיפור עם הכתיבה הרגילה שלי (כלומר, שלא מחולקת ככה ועם יותר תיאורים.) אז בבקשה תזכרו ותבינו את זה❣️
חג שמח אהובים🖤❤️