שימו אוזניות ותפעילו את השיר, 8D
לקח לי זמן לעלות מסיבות אישיות, מצטערת ותהנו!💕
-
"לעזור לך לפנות?"
"לא זה בסדר, אני מסתדר."
"אבל זה הבית שלי, תן לי לפחות לפנות את שלי ואת של ג'ימין."
"פינוקיו שב." טאהיונג נאנח וחזר לשבת, בלב שמח שלא היה צריך לקום ולנקות אחרי הבלאגן שג'ימין השאיר כשאכל.
"לוקח להם הרבה זמן." בעל הדירה זרק כדרך אגב וג'ונגקוק הימהם והניח את הצלחת חזרה,
"זה עד כדי כך קשה להישאר איתי?"
"זה לא מה שאמרתי, ג'ון."
"תגיד טאהיונג, אפשר לשאול אותך משהו אישי?" ג'ונגקוק הוריד את הכפפות והתקדם לשני שזז באי נוחות על הספה,
"אתה יכול לשאול, אבחר אם לענות."
"מה הטייפ שלך?" טאהיונג השפיל את ראשו, מנסה לנסח את תשובתו על הטעם בבנות בלבד, אך זוכר שממזמן כבר לא היה ביסקסואל.
"שיער שחור, עיניים כהות, אדישות..." הוא נעצר כשהבין שתיאר את הבחור לידו ונשם עמוקות,
"וזהו." קטע במהירות.
"זהו? תחת או ציצי?"
"ג'ונגקוק."
"אתה רוצה להיות גבוה או נמוך יותר?" טאהיונג לא הבין את השאלה, בראשו היה בטוח שמין הסתם הגבר ירצה להיות גבוה מהבת והשאלה רק גרמה לו להשעין ראש לצד ולענות את התשובה הכנה ולא הרגילה שלו.
"נמוך יותר, אני רוצה להיות נמוך יותר."
"תעמוד." דירה 12 ציווה וטאהיונג נעמד מולו, לא מצליח להבין מה קורה ברגע זה אך שותק ומחכה, "אני יותר גבוה ממך."
"מה?"
"אתה יותר נמוך ממני פינוקיו." חזר על עצמו וטאהיונג בחן את פניו למשך דקה שלמה,
"אמרת שאתה רוצה להיות נמוך יותר ואני..." בשלב זה ג'ונגקוק היה זה שהובך.
קולט פתאום מה אמר.
"אני צריך ללכת!" הקור רוח שידע לשמור עליו התפוגגה לאותו רגע ורגליו משכו אותו לבחוץ,
"היה לי ממש כיף, פינוקיו."
"גם... לי ג'ונגקוק."
-
"אנייי מלךךךך העולםםםם!!" טאהיונג נפל מהמיטה כשצעקה נשמעה, ראשו מסוחרר מהמהירות שבא ניסה לקום חזרה.
"בן של אלף זונות."
"אני מלך העולם אז תשתחוו!"
"גמד!" הצעקה הידהדה בחדרים הריקים עד שהגיעה לאוזנו של אותו 'מלך',
"הו בוקר אור טאהטאה!"
"מה קורה פה?" הוא נאנח כשראה את שכנו-ג'ונגקוק מרוח על הרצפה עם דמעות עייפות,
"אני שונא את הילד הזה כל כך!" הוא טען והתגלגל על גבו, מגיע לרגליו של טאהיונג ומסתכל עליו מלמטה,
"בוקר טוב פינוקיו."
"מה קרה לך? למה אתה נראה מחוק? ומה אתה עושה לי בבית על הבוקר?" טאהיונג שאל והושיט את ידו כדי לעזור לשני אך הוא סירב לקום.
"החבר הדפוק שלך העיר אותי בצעקות!" הוא צעק ואז הנמיך את קולו,
"חשבתי שסיכמנו שאם תשלם עלי זה לא יקרה." הוא נעץ מבט והמשיך להתגלגל על הרצפה.
"אני נשבע שלא שלחתי אותו."
נ.מ טאהיונג.
"אני יודע שלא שלחת אותו, שמעתי את הנפילה מהמיטה." ג'ונגקוק לבסוף קם ואחז בכתפיי ושאל;
"עד כמה ג'ימין חשוב לך?"
"הכי חשוב."
"באסה, רציתי להרוג אותו." הוא שיחרר,
"הוא לא חשוב לי בכלל." מיהרתי לשנות והוא צחק, בוחן את פניי במעט יאוש.
"בוקר טוב פינוקיו." אמר ואני חייכתי,
"בוקר או-"
"נבלותתת תרדו ללמטהה!" ג'ימין צעק פתאום ורץ לכיוון הדלת, מפליץ באיום ודורש שנצא אחריו.
"איזה ילד בזבוז." נאנחתי כשראיתי את השטיח האדום, שבעצם היה דף ארוך צבוע באדום מוביל לעבר כיסא רעוע.
"אמאש'ך בזבוז!" הגמד צעק בלחישה מאחורי עץ כלשהו והמשיך להסתתר,
"קדימה יונגי!"
ליונגי היו שקיות מתחת לעיניים, הוא לבש מכנס רופף וחולצה שהשתלבה עם השיער הפרוע שלו.
הוא היה נראה נורא.
"היונג מה אתה עושה פה על הבוקר?" השכן המתוסכל שלי שאל וכמוני בחן את יונגי בזעזוע.
"לא יודע... כנראה-"
"מכתיר את ג'ימין המלך!"
"ג'ימין יא בן של אלף בוא לפה!" צעקתי והוא יצא מהעץ, עומד מולי כשידיו מופנות לאחור,
"סתום ת'פה אני הולך להיות מלך!"
"אתה יכול להיות מלך הגמדים!" שיהקתי.
"אתה יכול להיות מלך הפיפי!"
"אתה יכול להיות מלך החירבונים!" שיהקתי.
"אמאשך מלכת החירבונים!" הוא צעק חזרה, "היא בכלל הלכה לעשות קקי בשירותים ובסוף יצאת אתה יא נפגע חירבון!"
"שקט שם!" אחד השכנים צעק וסגר את החלון, מזכיר לנו שעוד אנשים קיימים בעולם.
"אף אחד לא מכתיר אותו!" דרשתי ויונגי גירד את ראשו בהתנצלות,
"הבטחתי לו."
"מיי מבטיח לג'ימין דברים?! איך לעזאזל זה קרה?!" צעקתי והוא סיפר לי איך הלכו לאיבוד אתמול ואיך נאלץ להסכים לדרישה של ג'ימין כדי שיתן לו להוביל את הדרך חזרה.
"ג'ימין, יש לך 5 דקות לשטות הזאת."
"שמעת אותו יון! בוא נתחיל!" יונגי זקף גבה לשמע השם חיבה אך החליט להתעלם ולהרים את הכתר העלוב שג'ימין הכין.
"אני מכתיר את פארק ג'ימין למלך."
"הו תודה תודה, אין צורך בכפיים." אף אחד לא מחא לו, בעצם, אף אחד גם לא היה מוכן נפשית לזוז.
"אני רק רוצה להגיד כמה מילות תודה.
לטאהיונג, שבעט אותי מהמיטה כי לקחתי לו את כל השמיכה. ליונגי, ששרף איתי לילה בכפייה ובא לפה. וכמובן לג'ונגקוק, שהמירמור שלו מספק את השמחת חיים שלי."
"זדיין."
"סתום ת'פה, אני אזרוק אותך לצינוק." הגובה שידה הזה איים על ג'ונגקוק שרק גילגל את עיניו ועבר לעמוד מאחורי, מחבק אותי אליו ומניח את ראשו על גבי.
"אממ, ג'ונגקוק?" שאלתי ופחדתי לזוז,
"כן פינוקיו?"
"אני... כלומר, אממ..." לא הצלחתי לחשוב על מה לומר לכן הסתובבתי אליו כשאני עוד בין ידיו, מרחק נגיעה מהפנים שלו.
"אני-" הוא נאנח בקול וכך קטע אותי,
"אתה ממש יפה פינוקיו, אפילו יותר מקרוב." הוא החמיא ולא זז אפילו לא בקצת.
"מה אמרת שהטייפ שלך? שיער שחור?"
"ג'ונגקוק,"
"עיניים כהות?" הוא התקרב ובראשי רצו הרבה סימני שאלה, ובניהם זה איך לעזאזל נושמים?.
"פינוקיו, אני חושב-" סתמתי את פיו באימה.
"תפסיק. לדבר." דרשתי והורדתי את ידי באיטיות, "מה לעזאזל אתה חושב שאתה אומר? אתה תיקח אחריות על מה שהתכוונת להגיד?" הורדתי את ידיו ממני והתרחקתי.
"מממ? אז אתה רוצה להגיד לי שזה לא נכון?"
הוא התקרב אלי חזרה ונעץ בי מבט קר,
"אתה רוצה להגיד לי, שמה שהתכוונתי להגיד לא נכון?"
"לא!" אך התחלתי לשהק, ההבנה שהתכוון להוכיח שתיארתי אותו לא נתנה לי יכולת לשקר ואני שיהקתי.
"קדימה פינוקיו, תגיד את האמת."
"אני לא- היפ- רוצה."
"אבל אתה חייב." הוא ציפה להתוודות שוברת לבבות מצידי אך הוא לא ידע שכל מה שהייתי צריך להגיד זה-
"אוקי, שיקרתי." והשיהוקים חדלו.
בלי שום וידוי נוסף.
"שיט." הוא שיחרר ואני צחקקתי, קורץ לו בכושלות ונותן יחד איתו את כל תשומת ליבי לג'ימין.
"זונות! אני מתחיל לצעוד בשטיח האדום, סתמו תתחת!" השתתקנו, ג'ונגקוק מחוסר כוחות ואני מההלם שאני קשור לדבר הזה.
"למחוא כפיים כשאני צועד לעבר הבמה!"
"כיסא."
"במה!"
"טוב." הסכמתי
"כיסא." סננתי בשקט ונתתי לטיפש לצעוד לכיוון יונגי שנשען על הכיסא כשבידו המשוחררת הכתר נמצא.
"רק לי זה נראה כאילו הם מתחתנים?" ג'ונגקוק שאל באוזני ואני הסתכלתי,
"אתה צודק." הבטתי בצורה שיונגי הניח בעדינות את הכתר וגילגל עיניים עם חיוך.
"אני מכתיר עכשיו את ג'ימין למלך." הוא אמר
מול החיוך שרק גדל בהדרגה,
"תודה יוןיון, כפיים!"
"אמרתי כפיים!"
"תמחאו לי כפיים!"
"אני מחכה לכפיים!"
"איפה כפיים?!"
"אני רוצה כפיים!"
"כפיים בספירה שלי! 1...2...3! כפייםם!"
אבל אף אחד לא זז, רק מבטים מיואשים וחסרי תקווה נחתמו על פנינו.
"תמחאו לפני שאציק לכל אחד באופן אישי."
הם מחאו כפיים במהירות ובלחץ, מופתעים שאני רק שילבתי את ידיי באדישות.
"למה אתה לא מוחא?" ג'ונגקוק שאל ואני התעלמתי,
"תגיד יא טעות גנטית, נראלך שזה מאיים עלי?!" פניתי לג'ימין שנדרך.
"אתה מציק לי באופן אישי כל החיים."
"אני אציק לך אפילו יותר!"
"קדימה בוא נראה אותך, אתה יודע שבשניה שהם לא כאן אתה חוטף מכות." משכתי בכתפיי והוא ציחקק בזיוף,
"אין לי מה להגיד כי אתה צודק, לך זדיין!"
"אמצא לי עם מי!"
"אני תמיד פנוי, פינוקיו."
-
חחח, אני מחכה לפרק שאחרי הבא :))
זה יהיה כל-כך כיף לכתוב אותו!
הפרק מוקדש ל Tahel2006
תכננתי הכתרה יותר מפוארת וטובה אבל עוברת עלי תקופה לא פשוטה בכלל :/
אז מצטערת מאוד על איכות הפרק😔 אני משתדלת❤️
על פי הרובב
הוחלט שאמשיך לכתוב גם יונמין (אבל בפרקים הבאים טאהקוק יתפסו תאוצה)
לעלות מתי שאני יכולה (שאני כבר מרגישה מאכזבת כי לא יכולתי לעלות לפני אבל זה גם מקל עלי מאוד, תודה!)
וג'ונגקוק טופ בספר הזה, בסיפור הבא שלי יהיה טאהיונג טופ❤️
חג שמחח❤️