(לא ערוך, תקראו את הסוף.)
נ.מ ג'ונגקוק.
"אתה עד כדי כך לחוץ ללכת לקנות את הנעליים שאין לך סבלנות לזה, אה?" שאלתי את פינוקיו והוא רק חייך ברכות, שמח שבחרתי לקחת את זה לכיוון אחר.
"תודה." היה הדבר היחידי שאמר.
"בכיף פינוקיו, אני רק אלך להביא שתיה ואני חוזר." הבטחתי בחיוך והלכתי לקנות,
"תשתמש בשלי!" הוא צעק ואני נזכרתי באיום, נזהר.
"תענה תענה תענה," שמעתי אותו אומר בלחץ לעבר הטלפון, מנצל שהלכתי כדי לוודא את בריאות הבית.
-'כאן ג'ימין המלך שלכם! כנראה שלי לעומתכם יש חיים אז אני לא יכול לענות. אבל היי! תשאירו הודעה- אה נבלות? פארק סיים!'
"ג'ימין אני נשבע לך, אם משהו נהרס בבית בגללך אתה תתהפך בקבר עוד היום, מובן?!" טאהיונג השאיר את ההודעה וניתק בכעס, מתכנן בראשו רצח מפורט.
"אל תדאג פינוקיו, יונגי איתו." חזרתי עם השתיה והוא גיחך, "זה לא מרגיע אותי ג'ון, ג'ימין גורר איתו אנשים לשטויות שלו."
"יונגי גורר איתו אנשים לשקט שלו." ביטלתי והוא קם ממקומו בתחרותיות,
"יונגי בטח עכשיו קופץ על השולחנות."
"ג'ימין בטח יושב מחוץ למטבח ורואה טלוויזיה בשקט." עניתי והוא הפעם צחק בקול,
"תגידד, נראה לך שהמכה הזה מסוגל לראות טלוויזיה בשקט?!"
"אם יונגי שם, אז כן."
"תארוז את האוכל דירה 12, אנחנו הולכים הביתה." הוא הסתכל בדרמתיות אל האופק כמין ניסיון ליצור אווירה דרמתית ואני נאנחתי.
"המוכרת צריכה לארוז."
"אמרתי תארוז ת'אוכל!" הזעזוע בעיני לאחר מה שאמר הוציא אותו מההצגה,
"מה אתה בהלם?" הוא ציחקק וניפנף עם ידו מולי.
"א- היה לי דה ז'ה וו מפחיד עכשיו." ניערתי את הראש והוא הסתכל עלי בבילבול,
"או...קי, בוא נלך לארוז את האוכל ולבדוק מי צדק." הוא המשיך והרים את מה שנשאר.
"אנחנו צריכים לקנות קודם נעליים."
"נו נו נו, נקנה כבר מחר או משהו, כשג'ימין יהיה פאקינג קשור לרצועה."
יכולתי להתווכח איתו אך המראה הלחוץ שלו מנע מהמוכרת להתחיל איתו.
אז שיחררתי להיום.
-
"רדדד!!"
"לא רוצה! אתה תרביץ לי!"
"מה? אני נראה-לך טאהיונג? פשוט רד!"
"הופה למי?"
"מה? לאף אחד! ג'ימין פשוט רד זה מסוכן!" יונגי ביקש וניסה לשמור על היציבות של השני, מתחנן שטאהיונג יבוא כבר על מנת לרסן אותו.
"לא! יש לי זכויות!"
"פארק פאקינג ג'ימין!" המשאלה של יונגי התגשמה וטאהיונג נכנס בסערה הביתה, מבהיל את ג'ימין שנאחז ביונגי.
"מה אתה עושה?!"
"הו היי טאהטאה!" יונגי יכל להישבע שאף פעם לא ראה פחד בבן אדם כמו בג'ימין.
"אל תגיד לי היי!" ג'ימין מיהר לרדת ולעמוד מול טאהיונג.
"התגעגעתי אלייך טאה."
"חנפן, למה אתה לא זמין?" טאהיונג התחיל לסקור את הדירה, לא מוצא דבר שגוי,
"מה שברת?"
"לא עשיתי כלום!" ג'ימין הלך לאחור, מחפש גב להסתתר מאחוריו למקרה שטאהיונג יגלה,
"אתה בטוח?" יונגי שאל בחיוך, נותן תחושת בגידה לשני.
"כ-כן, אני בטוח." ג'ימין חייך באילוץ, מתחנן עם עיניו שיעצור ויונגי פרע את שיערו,
"אבל גם עזרת לי לבשל, זה לא כלום אתה יודע."
"הגמד... בישל?" טאהיונג עיוות את פניו וניסה לקלוט ריח לא תקין שעלול לבוא מהמטבח,
"אבל זה נראה שהכל בסדר, אני לא מבין."
"הוו כן!" ג'ימין צרח,
"אני בישלתי ולא סמכת עליי! אני ממש פגוע ואני רוצה פיצוי!"
"אל תגזים." יונגי פקד אך ג'ימין היה נחוש לפתח מצפון בטאהיונג,
"בזמן שאני חשבתי על איך להכין אוכל שתאהב מהדייט הלא מוסבר עם ג'ונגקוק- אתה התכוונת לחזור ולנזוף בי!"
"דייט?"
"דייט?"
"זה לא היה דייט, ג'ימין. רק הלכנו לאכול." טאהיונג הרס את השאלות מצד האחרים,
"ובסדר, אני מצטער שחשבתי שתהרוס לי את הבית."
"לא שמעתי! מה אמרת?" השני נהנה ויונגי כיחכך בגרון, מסמן לו שעל כל מילה נוספת הוא קרוב להיחשף.
"טוב לא משנה, אני סולח לך חבר." ג'ימין התכוון לחבק את בעל הדירה ולסיים כך את המצב, אך טאהיונג לא אהב את העובדה שהיה צריך להתנצל.
"מישהו ביקש ממך לסלוח לי? אני ביקשתי סליחה?" טאהיונג שילב את ידיו והשניים האחרים שלא היו קשורים נאנחו,
"דיי."
"מה יא חרא? הצטערת אז סלחתי!"
"אבל לא ביקשתי סליחה!"
"פינוקיו דיי!"
"התנצלת!" ג'ימין צעק וטאהיונג הטה את ידיו כלפי אחור,
"שקרן! אני בכלל הצטערתי!"
"אלוהים!" ג'ונגקוק משך את אוזנו של ג'ימין בכעס, גורר אותו לחדר הראשון שראה וסוגר את הדלת.
"רק תגיד לי מתי ואני אתחיל לצעוק אונס." ג'ימין נעץ את עיניו בזעם והתיישב על האמבטיה,
"אם לקחת אותי כדי לנזוף בי, אתה מושחת!"
"אני יודע שטאהיונג הפעם הזאת אשם." ג'ונגקוק הרגיע וג'ימין התיישר,
"אז באת כדי לתכנן איתי תוכנית על איך להרוג את טאהיונג?"
"לא, אתה מטורף ולא." דירה 12 ביטל,
"אני רוצה שתתנצל בפניו, אני יודע על המחבת, יונגי שלח לי הודעה."
"לעזאזל סחיטה! אתה ויונגי מושחתים!"
"אני דורש שתבקש ממנו סליחה ותענה לי על שאלה אחת." הוא דרש וחיכה לקבל אישור מהאחר שחיטט באף משעמום.
"אני מאשר, יא צינון בקיץ."
"יופי, ואל תיהיה מוסרי כלפיו." הפעם ג'ימין התיישר במקומו, לא מבטיח לשני דבר מתוך נאמנות לא ברורה.
"טאהיונג סטרייט?"
"מזה עניינך בכלל?" הקול החושד נשמע ברור,
"אני שואל מסקרנות. איך זה הגיוני שהוא בתול? וכשאכלנו..." הפעם הוא עצר לכמה שניות.
"מה קרה כשאכלתם?"
"הוא לא התעניין במוכרת." הפעם ג'ימין קם, מתקרב לג'ונגקוק כשידיו שלובות,
"זה שהוא לא מתעניין בכל בת שניה, כמו שאני מניח שאתה- זה אומר משהו?" אך ג'ונגקוק לא נרתע.
"הוא לא רצה שאתחיל עם המוכרת, בגללי." השתיקה שבאה אחרי רמזה על החוסר ביטחון שצץ בג'ימין.
"הוא ביסקסואל." סיפר אך תפס בחולצתו של ג'ונגקוק באיום בוהק ורצינות שלא הראה לפני,
"אבל אני נשבע לך, אם רק תעז לפגוע בו בגלל זה- אני פאקינג ארצח אותך. ואני לא צוחק."
ג'ונגקוק בחן את המבט של השני, כל זכר לבחור השטותי והחסר אחריות נעלם לגמרי. כרגע ניצב בפניו אדם שהיה נחוש להגן על חברו הטוב ביותר.
"אני לא אפגע בו גמד, יונגי עצמו מגדיר את עצמו כפאן." ג'ימין התרחק,
"למה אתה מספר לי את זה? ולמה הוא מגדיר את עצמו ככיפי?"
"אתה טיפש, אמרו לך את זה פעם?"
"טאהיונג שולח לי הודעה כל בוקר כתזכורת." ג'ימין משך בכתפיו ושטף את ידיו,
"בכל מקרה, למה שאלת? מה העניין?"
"אמרתי לך כבר, הייתי סקרן."
"אמש'ך, אל תשקר לי דירה 12." הוא השפריץ מים וניגש למגבת, "זה יתנקם בך." הזהיר וג'ונגקוק נאנח מהחוסר מזל.
"אין לי עיניין בחבר שלך אם זה מה שאתה אומר, זין זה לא הטייפ שלי." הבהיר וקיבל צחוק כתגובה, "מישהו אמר שאתה דלוק על טאהיונג?"
"רמזת."
'לא רמזתי כלום ארנב. אני פשוט אומר, אתה ממש שינית את ההתנהגות שלך אחרי הקניות עם טאהיונג." ג'ימין ניגש לדלת, נאבק לפתוח את הדלת.
"היי הרקולס, קצת עזרה?"
"לך בקש ממנו סליחה ונשמור את השיחה הזאת בנינו, בסדר?"
"בסדר."
"ג'ימין יא בן של אלף חיפושיות!"
"שיט! יונגי הוא עלה עלינו! המחבת!"
"אמרתי לך לזרוק את זה לפח בחוץ."
"פינוקיו... שב בשקט."
"סתום ת'תחת קוק! המחבת שלי!"
"קוק?"
"הוא אמר לך סתום ת'תחת!"
"ג'ימין אתה מת!"
-
הוואטפד ממשיך עם הבעיות... קצת עייפתי.
מרוב הפחד שימחק כבר מפחיד אותי לעשות שינויים בפרק ולערוך,
אז מקווה מאוד שזה מספיק יפה❤️
תודה רבה על כל התגובות, זה ממש מדרבן אותי!
פרק הבא יעלה רק החל מחול המועד❤️🙏