The Year before (Defan-the Vampire diaries) Hebrew

•למה?•

דאיה עמדה בהלם ובלבול והסתכלה על החורשה הצהובה והבכלל לא מרשימה שעמדה מולה.
"למה הבאת אותי לכאן?" שאלה דאיה, "כי המקום הזה, הוא כלום. הוא לא גורם לי לחשוב עליו יותר מידי ואני לא רואה סיבה להתעסק בו. אני יכול לבוא לפה בכל עונות השנה והוא עדיין ישאר אותו שדה צהוב ומכוער." ענה לה דיימון.
השניים ישבו על שתי אבנים גדולות שהיו בקרבת מקום, הסתכלו על השדה, ולא היה נראה שאחד מהם מעוניין לדבר.
לאחר שעה וחצי ארוכה במיוחד שאלה דאיה את דיימון, "הקשר שלך ושל סטפן נראה קשר מדהים ואוהב. איך אתם עושים את זה?" בלי להסתכל לכיוונה של הנערה, קיווץ את גבותיו וראו איך עיניו הופכות ליותר ויותר מבריקות.
"סטפן הוא הבן אדם הכי קרוב אלי. אני אוהב אותו יותר ממה שאפשר לדמיין. אני מרגיש אחריות כלפיו בגלל המצב בין ההורים שלנו. אני גידלתי אותו, הפכתי אותו למי שהוא היום. אני כל יום רואה אותו גדל יותר ויותר וגורם לי להיות האח הכי גאה שיש. אני אוהב אותו כל כך הרבה, ודואג לו בלי הפסקה, הוא שווה כל טיפת השקעה". דאיה חייכה חיוך קטן, והם התחילו לחזור הביתה.
●
בשעה 19:45 בערב הגיעו הנער והנערה לאחוזה, עייפים ומותשים אך מרוצים.
סטפן וההורים כבר ישבו לאכול את ארוחת הערב. סטפן ניסה לתת סימן לדיימון שילך לחדר השני, אך אדון סלבטור יישר את גבו ונאנח ומיד הכריז: "ראית מה השעה, בני?" "לא אבא. איבדתי את שעון הכיס לפני מספר שבועות, וכזכור לך המשלוח ממרסיי מתעקב". אמר דיימון. "וזה נראה לך בסדר להסתובב עם נערה צעירה ונאת מראה אחרי שמחשיך?". קם בתנופה חזקה והפיל את הכיסא העצום שישב עליו אחורה. "אתה יודע מה האנשים בעיירה יכולים לדבר. אתה יודע מה משפחת דונבון אומרת עלינו, ועד שכבר הצלחתי להוציא אותנו מהצרות שאתה ואחיך הכנסת אותנו אליהן, אתה מעז להמרות את פי?!". דיימון השפיל את פניו ולא ענה. "לך לחדר. אתה לא מקבל את ארוחת הערב שלך להיום. ואת, עלמתי, אני מצטער על ההתנהגות של בני ועל זה שגרר אותך למקומות אחרי החשיכה. בואי תכבדי אותנו בנוכחותך ושבי איתנו לארוחת הערב". דאיה, שהייתה בשוק טוטאלי וקפאה במקום, הנהנה בראשה והתיישבה ליד סטפן. בארוחת הערב הגישו, רביולי במילוי גבינות איטלקיות, רוטב שמנת פטריות, תפוחי אדמה בתנור ושלל סלטים ורטבים.