סליחה הפרק לא ערוך בשיט.. 🤭
תכתבו בתגובות איך היה, טוב?
____________________________
עבר שבוע מאז הלילה ההוא שהחלטתי להישאר עם ג'אנגקוק ואני עדיין לא מבין מה גרם לי לרצות להישאר שם היה לי הרבה מה לעשות ובכל זאת בחרתי להישאר שם.
גאנגקוק לעומת זאת היה ניראה די שמח על ההחלטה שביצעתי הוא חייך חיוך מטופש ואני מאמין שעברו לו לפחות עשר מחשבות מלוכלכות בראש בזמן הזה.
אבל מה שקרה בסוף היה משהו שלא דמיינתי שאזכה לראות אי פעם..
/// שבוע לפני כן///
גאנגקוק סימן לי בידו שאשב על המיטה ששכב בה אבל העדפתי להעמיד פנים שלא הבנתי.
"יא קים טאהיונג!" הוא התרומם ממצב שכיבה לישיבה הושיט את ידו אליי בחיוך כאילו היה ילד קטן שביקש ממני להעביר אותו את הכביש.
לא עברו מספר שניות וה'פצוע' שוב עמד על רגליו והתקדם לעברי בצליעה ובכל צעד שלו לכיווני הלב שלי מאיץ פי עשר את פעימותיו אני שונא את ההרגשה המדהימה הזו ואת הצמרמורת הנעימה שעוברת בגופי בכל פעם שהוא מתקרב אליי מדבר איתי או אפילו רק מביט בי.
"וואטדפאק טאהיונג?! אתה לא אוהב אותי יותר?" פרצוף מעורר רחמים התחלף במבטו השטני וגרם לו לארשת פנים ארנבית מתמיד 'אז הוא רק ארנב קטן' חייכתי לעצמי ואז הבנתי שלא התאמתי כל כך לסיטואציה המביכה שהיינו בה, רק שנינו.
"טאה?" הוא גיחך. "למה חייכת קודם?" הוא המשיך להתקדם אליי ושוב מצאתי את עצמי מנהל את אותו הרומן עם הקיר..
"א-אני רק ני-ניזכרתי במשהו מ-מצחיק זה הכל.." נשכתי את שפתי התחתונה והבטתי ברצפה הנקייה של חדר בית החולים מנסה להסתכל ולחשוב על כל דבר אחר ששמו לא מתחיל באות ג' ומסתיים בק'.
"טאהיונג קים!" ידו הימנית זו שהיתה ללא תחבושות דפקה בכעס על הקיר החביב שמאחורי וגרמה לי לקפוץ מעט בבהלה. "למה שלא תספר לי גם את הדבר המצחיק ההוא .. גם אני רוצה לצחוק !"
הבטתי הנה והנה מחפש מילים והרי הבדיחה הזו היתה עליו בעצם האם זה יצחיק אותו? אולי הוא מודע לזה שהוא דומה לארנב והוא יהיה בסדר עם זה או שחלילה זה עלול כעיס אותו יותר והדבר האחרון שרציתי לעשות זה לעצבן אותו כרגע.
"אז..?" בלעתי את רוקי מכין את עצמי למה שאני עומד לומר. "קודם תזוז ממני ואז אני.." הורדתי ממני בעדינות את ידו החבושה והתקדמנו לעבר המיטה הוא התיישב עליה ואני על איזה כיסא רנדומלי באיזור רק לא להיות קרוב מידי..
"אז אתה מודע לזה שאתה דומה לארנב נכון?" הוא גיחך בפעם המאה בערך להיום ומשך בכתפיו. "אז סתם.. חשבתי על זה לרגע ואתה באמת ניראה ככה כשאתה מחייך.."
"ארנב טוב או רע?" עיניו הכהות הביטו לתוך עיניי מונעות ממני להביט לצדדים העיניים הללו הביעו משהו.. כאב וצער אני מניח שהוא עבר די הרבה רציתי לשאול אותו אבל שתקתי .
"אתה הולך לענות לשאלה?" שתקתי.
"אוקיי אני הולך לישון.. " הוא אמר והתכרבל בשמיכה עבה לאחר שהתעלמתי משאלותיו פעמיים ברציפות אני מניח שהוא הרגיש די אממ.. איך לומר את זה?
"לילה טוב." לחשתי והבטתי סביב מחפש מקום שאוכל אני לישון בו אבל לא היתה שם עוד מיטה חוץ מזו שג'אנגקוק ישן בה.
"ילד אתה צריך מיטה?" הוא כאילו קרא את מחשבותיי אבל ידעתי מה הוא מתכנן לעשות 'הארנב התחמן הזה!' הבחנתי בו מפנה לי מעט מקום במיטה שלו.
"לא יקרה!" מילמלתי אני מניח שהוא שמע..
"יש לך בעיה איתי?" הנדתי לשלילה. "אז..?" שוב שתקתי הוא פשוט מותיר אותי ללא מילים משום מה. "פשוט שכב פה אני לא אעשה לך כלום" הוא סימן בידיו אבל זה לא היה מספיק משכנע אולי כי פחדתי שנעשה את זה שוב..?
"אני אלך הביתה.." אמרתי לאחר מספר שניות של מחשבה עמוקה לאחר שבדקתי מספר מסקנות הבנתי שאני לא חייב לו כלום ובטח שלא לישון איתו אחרי ששכבנו כבר פעם אחת וזו היתה טעות מבחינתי..
התקדמתי לכוון הדלת הייתי מספיק קרוב כדי לפתוח אותה אבל אז חשתי במשהו חזק שאוחז בי ומסובב אותי אליו.
"ג-ג'אנגקוק?! מה אתה..?" הוא קטע אותי בחיבוק גדול עוד לפני שסיימתי לשאול מה לעזעאל הוא מנסה לעשות אבל מסתבר שהוא ארנב די ידידותי ולא מרושע כמו שחשבתי ורגע.. למה אני מרגיש נוזל חם על הכתף שלי איפה שג'אנגקוק הניח את הראש שלו?? יש מצב שהוא..?
"בבקשה אל תלך!!" עיניי נפערו כששמעתי את קולו השבור 'אז הוא באמת בוכה' חשבתי לעצמי ובראש שלי ניסיתי לדמיין איך הוא ניראה כשהוא בוכה ככה..
"א-אני..לא רוצה להיות לבד אז בבקשה!!" ידיו הגדולות הידקו אותי אליו חזק יותר כאילו שהייתי בורח לפני כמה שניות.
כשחושבים על זה הוא האדם הכי מפחיד שפגשתי בערך או בכל אופן הוא גרם לי לחשוב שהוא כזה אז למה בכל פעם שהסתכלתי לתוך העיניים הגדולות והכהות האלו ראיתי משהו אחר?
מה שראיתי שם היה ילד עצוב ובודד שגם כשהוא ניסה להעמיד פני גיבור כל מה שהוא רצה זה מישהו שיתייחס אליו אבל אף פעם לא קיבל את היחס האמיתי הזה מאף אחד.
כולם רצו רק את הכסף שלו או את הגוף המהפנט שלו אולי כי הוא תמיד משחק אותה גיבור וחזק ושהוא לא צריך אף אחד בחיים האלו שלו..
אבל אני מניח שעכשיו זה אחד הרגעים הללו שהוא מבין שהוא באמת לבד ואין לו אף אחד להיות איתו אז אין לו הרבה ברירות אלא לחשוף את הצד הרגיש שבו ואכן הוא עשה זאת משום שהוא מרגיש נוח עם האדם שהוא איתו כרגע
והאדם הזה הוא אני, קים טאהיונג.
אבל האם אני רוצה להיות האדם הזה שיקשיב לך יאהב אותך ויהיה תמיד לצידך ג'אנגקוק?
________________________________
אוהבים את הספר?
רוצים להמשיך לקרוא?
תצביעו ותגיבו מלא! אוהבת המוןןן 💜✨