נ.מ טאהיונג
"אדוני? מתקתקים בדלת ואנחנו גם צריכים לצאת." הפועלים שהרכיבו את המראות הודיעו לי אבל אני עצרתי בעדם,
"חכו עד שהם ילכו ואז תצאו."
"טאהיונג יא חתיכת חרא תפתח את הדלת!" שמעתי את ג'ימין צועק אלי ואני נאנחתי, לא רואה את עצמי פותח לדביל הזה שסחב איתו עוד דביל לפה.
"אדוני אם לא תיתן לנו ללכת נתבע אותך על הפרת זכויות העובדים." אחד העובדים איים עלי ואני צחקתי,
"הייתי צריך לתת לג'ימין להציק לכם. כל טוב!" פתחתי להם את הדלת וניסיתי למנוע מג'ימין להיכנס כשהוא דוחף גם את ג'ונגקוק איתו.
"אבל הזבל הקטן הצליח.
"פינוקיו."
"ג'ונגקוק." עניתי לדירה 12 וסגרתי מאחוריהם את הדלת, בוחן כל צעד של ג'ימין.
"למה אתה מסתכל עליי ככה?" הוא שאל בתמימות ואני נשמתי עמוק, חושב איך להרוג אותו בעזרת נייר בלבד.
"ג'ונגקוק, איך לעזאזל הסכמת לדבר הזה?"
נאנחתי ביאוש, לא מאמין שדווקא השונא-בני-אנוש הסכים להיגרר איתנו לקניות.
"לקניות?" הנהנתי והוא המשיך לענות,
"לא הסכמתי, הוא לקח לי את הארנק."
אוי ג'ימין ג'ימין ג'ימין.
אוי. ג'ימין.
"אתה מת!" צעקתי ותפסתי בשיער שלו בכוח, לא מרחם על הנזק הזה אפילו לא בקצת.
"איי איי! ג'ונגקוק תתקשר למשטרה, טאהיונג מכה אותי! אני אישה מוכה!" ג'ימין צעק והיה נראה שג'וגקוק היה בהלם מהמצב, מה שגרם לי לצחוק ולתת לגמד לברוח.
"חכה רגע!" ג'ימין התנשף וסימן לי לעצור,
"אם כבר אני הולך לחטוף אז שתדע שלפני שנה הדג שלך מת ו-" עצרתי אותו;
"אני יודע את זה כבר."
"אני הרגתי אותו כי נתתי לו לאכול צ'יפס והאשמתי את אמא שלך." נעצתי בו מבט ממושך, חושב אם לגלות לו שראיתי את הצ'יפס והוצאתי אותו באותו יום, זו לא הסיבה שהדג מת.
"יא בן של אלף זונותת!" החלטתי שלא.
המחשבה לשקר לו גרמה לי לשהק אבל ג'ימין היה מפוחד מידי בשביל לשים לפרט הזה, גם כאשר הודתי ששיקרתי כדי לעצור את השיהוקים- הוא לא שם לב לכך.
"אני מצטעררר!" הוא התחנן וברח מאחורי ג'ונגקוק שהיה נראה עייף מהמצב,
"צא משם ג'ימין, אתה יודע שלא אכפת לי להעיף אותו." אבל בדיוק שבאתי להזיז אותו, ג'ונגקוק לא זז.
אז ניסיתי להדוף אותו כמה שאני יכול אבל הוא אימץ שרירים ונשאר במקום,
"דיים, ג'ונגקוק ראלף ההורס!" ג'ימין קפץ ונתלה עליו בזמן שאני המשכתי לנסות לדחוף אותו.
"מספיק!" הוא צעק פתאום,
"פינוקיו לא מעניין אותי שאתה לא רוצה לבוא איתי לקניות, כי אתה בא! הארנק שלי אצל החבר האדיוט שלך אז תפסיק לצוד אותו עד שנחזור לבית!" הוא החזיק בידי ששניה לפני ניסתה לדחוף אותו,
"ואתה גמד, רד לי מהגב ותפסיק להציק לו!" ג'ימין ירד בשקט ושנינו מצאנו את עצמנו מופתעים מג'ונגקוק העצבני.
"עכשיו שים נעליים, נוסעים במכונית שלי." הוא פקד עליי ולמרות הרצון למרוד בו- עשיתי מה שאמר ויצאתי יחד איתם, הכל בדממה.
עד שהגענו למכונית.
"אני מקדימה!"
"בסדר ג'ימין, אף אחד לא רב איתך על זה."
"אמרתי שאני מקדימה!"
"אתה מוזמן לשבת מקדימה."
"תפסיק להתווכח אני מקדימה!" הוא צעק וזה השלב שהצד הבוגר שלי הלך לעזאזל.
"שכח מיזה, על זה- עכשיו אני מקדימה." קבעתי עובדה והתכוונתי להיכנס למושב הקדמי אבל ג'ימין משך אותי והפיל אותי לרצפה.
"אני מקדימה!" הוא ניסה להיכנס אבל משכתי ברגלו והוא נפל ארצה,
"חרא שלי, על הפרנציפ עכשיו!" נלחמתי על המושב אבל הוא החל להשתמש בנשיכות, מושך אותי כמו כלב לחוץ המכונית.
וככה נאבקנו עד שג'ונגקוק הועיל בטובו להגיע לחניה, זורק מבט קצר לשנינו ומחליט,
"פינוקיו מקדימה."
"מה? אבל אתה לא מסתדרים!" ג'ימין צעק וזרק את עצמו לאחורה,
"אולי זה כי אני לא גנבתי לו את הארנק?" הוצאתי לשון וג'ונגקוק דרש שאשתוק.
"ג'ימין פשוט מטורף, אני מעדיף אותך." ג'ימין הבין למה התכוון, הוא ידע למה התכוון ובכל זאת בחר להפיק קול שרמז על רומנטיות,
"הוו."
"סתום ת'פה." קמתי להרביץ לו אך ג'ונגקוק הושיב וחגר אותי למושב,
"מה אמרתי לך?"
"בבית, להרוג אותו בבית."
"יופי, עכשיו שכל אחד יתן לי נעל שלו." הוא הושיט את היד ואנחנו הסתכלנו עליו במעט בילבול, לא מבינים לאיפה הג'ונגקוק הרשע הלך.
"נו." הוא חיכה וכל אחד מאיתנו נתן לו נעל אחת, "למה אתה צריך את זה?" ג'ימין שאל והריח לעצמו את הרגל.
"אם אחד מימכם יפלוט מילה אני זורק את הנעל שלו לבחוץ." הוו, הינה הבן זונה שבו חזר.
"מובן?" הוא שאל ויצא מהחניה, אנחנו הינהנו בחמיצות והוא חייך בסיפוק,
"אה ואגב, אנחנו נפגוש חבר טוב שלי שם."
"יש לך חברים?" ג'ימין שאל בחצי עקיצה וג'ונגקוק זרק את הנעל שלו לבחוץ בחוסר רחמים.
אה רגע, שיט!
"לאא!" אני וג'ימין צעקנו, שכחנו לציין שהנעליים שג'ימין שם הם שלי,
"ג'ונגקוק יא חתיכת דביל אלו הנעליים שלי! שני הסוגים!" צעקתי והסתכלתי מהחלון, רואה את ג'ימין מיבב מעצב.
"למה אתה עצוב?! זו הנעל שלי!"
"אבל התכוונתי לקחת לך אותן!" הוא התבכיין ואני ניסיתי כמה שיכולתי לתקוף אותו אך היד של ג'ונגקוק על הירך שלי ריתקה אותי למקום.
"אני אקנה לך חדשות אם תצליח להתאפק מבלי להרביץ לו." הוא אמר לי ואני הבטתי בו, עדיין מופתע שיכל להיות גם הג'ונגקוק הזה, הפחות מגעיל.
"וג'ימין, יש לי פה נעליים של איזו מישהי, מוזמן להשתמש בהן אתה נראה מידה קטנה." והוא צדק, לג'ימין היו רגליים קטנות ולכן הנעליים התאימו לו כימעט בדיוק.
"פשיי, יש לך חברה?" ג'ימין שאל, לא מובך בכלל מהנעליים הנשיות.
"לא, היא סתם הייתה סטוץ." ג'ונגקוק משך בכתפיו והתחיל להיכנס לחניון של הסופר.
"טאהיונג בתול בכלל." ג'ימין סיפר בלי סיבה,
"ג'ימין לא בתול, אבל זה כי בן לקח לו את הבתולין."
אולי הייתי מרגיש רע שככה הוצאתי את ג'ימין מהארון אבל לטענת ג'ימין אותו בחור היה מיוחד והוא לעולם לא יכנס לזוגיות שוב אחרי הדייט האחרון. לא עם זכר ולא עם נקבה.
"בן כמה אתה שוב?" ג'ונגקוק שאל ויצא מהמכונית,
"חוגג בקרוב עשרים ואחת." עניתי והוא בחן אותי למשך דקה, נותן את רוב הפוקוס לפניי.
"אתה בתול? אתה ילד יפה, מוזר שלא שכבת עדיין." הוא החמיא ונעל את המכונית,
"טאה מנע מיזה לקרות."
"שקט נעל, זה לא מעניין אף אחד." הזהרתי את ג'ימין אבל הוא החליט למתוח את גבולתי,
"טאהיונג סירב לכל הצעה כי-" סתמתי את פיו בלחץ, "אני אסרס אותך!" צעקתי וג'ימין ליקק את ידי.
"כי הוא נמשך לשווארמה."
הלב שלי נפל, הסתכלתי על ג'ימין בחצי הקלה שזה היה הדבר שאמר, אבל עדיין במבוכה והכחשה שאני חבר של הדבר הפגום הזה.
"אתם פשוט מוזרים." ראיתי שג'ונגקוק רצה לקבל תשובה אמיתית אבל החליט להבליג על כך.
"תודה טינופת." הודתי לג'ימין והוא חייך,
"ברור טאה, אבל אני באמת חושב שאין לך מה לפחד לספר את זה." ג'ימין טפח על כתפי ואני לא החזרתי תשובה כי הייתי עסוק בלצפות בג'ונגקוק אומר שלום למישהו.
"תגיד, אתה חושב שאני יותר גבוה ממנו?" ג'ימין שאל ברנדומליות ואני צחקתי בקול,
"לא."
"זדיין אלף פעם. הם באים." ג'ימין הודיע כאילו ולא ראיתי את אותו הדבר כמוהו.
"טוב תכירו, זה יונגי."
-
יונגי יונגי יונגי! ברוכה הבאה לסיפור!