התיישבתי על הכסא באי נוחות מול בן אחד המנהלים ונייל שישב לידי.
״ובכן התכנסו היום-״ קטעתי את כל בילבולי המוח.
״תגיע לעיקר,בן.״ ביקשתי והוא גילגל את עיניו. הוא פשוט גס רוח.
״מכירים את זה?״ הוא שאל ומיד שלף עיתון.
בהתחלה לא הבנתי כלום ואז הוא נתן לי את העיתון.
תמונה שלי ושל זאין מלפני כמה ימים בליל המסיבה.
התמונה צולמה בשחור לבן או שבכוונה שמו שחור לבן.
הייתי אם אותם בגדים וגם זאין.
זה נראה שהוא סחב אותי פנימה הביתה וזה בדיוק מה שרייצ׳ל סיפרה.
״אני לא הרגשתי טוב וזאין היה צריך להרים אותי.״ אמרתי וניסיתי להראות שאני רצינית.
״ברור לנו,גב׳ מאקאן.״ בן חייך חיוך מוגזם.
הסתכלתי על נייל שלא אמר כלום והתעסק עם ידיו.
״מה אתה אומר על זה,נייל?״ הוא שאל אותו ונייל קירב את ראשו להסתכל קרוב כל התמונה.
״לא טוב.״ הוא מילמל ובן הנהנן בראשו להסכמה.
״את מפוטרת,שיכורה.״ הוא אמר בפתאומיות.
״מה?״ לא הבנתי כלום. זה היה צחוק או ש- מה?
״את מפוטרת,לינה.״ הוא אמר ברצינות.
״אתם לא יכולים לפטר אותי!״ צעקתי והייתי בטוחה שכל הבניין כמעט שמע אותי.
״הו,כן אנחנו יכולים.״ הוא התחיל להתכוון איתי בכוח.
״אתם לא יכולים לפטר אותי כי אני כבר פיטרתי את עצמי מכאן!״ אמרתי בכעס וקמתי מהכסא שגרם לתחת שלי להתכווץ.
״אנחנו שמחים שאת בסדר עם זה. שלום ולא להתראות.״ הוא אמר ופתח את הדלת ליציאה.
שנייה לפני שיצאתי,העזתי להסתכל על נייל.
הוא לא הסתכל...הוא שוב התעסק עם הידיים שלו.
מי היה מאמין שבאמת אהבתי אותו?
יצאתי מהדלת ולא הסתכלתי אחורה אפילו פעם אחת.
צילצלתי לרייצ׳ל כי היא היחידה שיכלה באמת לעזור לי עם זה.
״היי לין.״ היא ענתה ושמעתי צחקוק.
״כאן מדברת מישהי חסרת עבודה.״ צחקתי איתה למרות שזה היה נכון,״תוכלי לאסוף אותי איפה שהבניין של ההנהלה?״
״אני לא מאמינה,לינה. מה קרה? את חייבת לספר לי הכל. אני בדרך.״ היא אמרה במהירות וניתקה.
התיישבתי על המדרכה,מחכה שרייצ׳ל תבוא לאסוף אותי ומכוניות עוברות כל שנייה.
״לינה.״ שמעתי קול לא מזוהה.
הסתובבתי וראיתי את נייל.
״היי.״ הוא אמר והתיישב לידי.
זזתי קצת לכיוון השני,״היי.״ החלטתי להיות נחמדה.
״מצטער על...על מה שקרה שם.״ הוא אמר,קצת בלחש.
זה לא היה לי כזה אכפת,לא אכפתי לו ממני ולי ממנו.
״אני יודע שאת כועסת על-״ קטעתי אותו מהמשפט.
״אני לא.״ אמרתי את האמת,״אני חושבת שכדאי שניפרד לשלום,נייל.״ הסברתי לו.
״את נפרדת ממני?״ הוא שאל בקול רם.
״אני לא אדם של מערכות יחסים פתוחים,נייל. אני מצטערת...זה פשוט לא.״ ניסיתי להסביר לו את זה בעדינות כי לא רציתי שהוא יגיע למצב שהוא בוכה מולי.
״לגבי אשל-״ הוא התחיל לומר אבל מישהו קרא לו.
״נייל! תעלה למכונית עכשיו!״ זה היה בן והוא צעק ממש חזק.
מה עובר על בני אדם כאלה?
נייל לא יכל לא לבוא,הוא נתן לי מבט אחרון ורץ למכונית השחורה והמבריקה.
הסתכלתי אחורה וראיתי רק את בן,הוא חייך ונופף. ממזר אחד. זיוף גדול.
בדיוק קלטתי את המכונית של רייצ׳ל.
היא ציפצפה ונכנסתי למכונית.
״היי רייצ׳ל.״ אמרתי תוך כדי שנכנסתי ובמהירות הוספתי,״והארי.״ שישב לידה במושב הקדמי.
״חסרת עבודה,הא?״ היא ניסתה לצחוק איתי אבל זה לא הצליח.
״אני חושבת שאני אתחיל להשקיע סוף סוף באופנה ובגדים.״ אמרתי וחייכתי זיוף.
״זה נהדר.״ היא חייכה אלי. ״מה עם ניילר בסוף? אתם עדיין ביחד נכון?״ היא שאלה.
״ברור שכן,ריי. הם בלתי נפרדים.״ אמר הארי מה שגרם לי להיות במקום לא כל כך נעים.
״אמ,בוא נגיד....שזה נגמר אבל יש לי עוד חיים שלמים מולי.״ גימגמתי את המילים שיצאו לי מהפה מרוב שלא ידעתי איך לומר אותם.
הוא היה בן אדם חשוב עבורי.
״אל תגידי לי שזאת בגלל המפלצת.״ היא אמרה בקול רם.
״ריי...לא עכשיו,טוב?״
הרגשתי לא טוב במובן שאני עדיין לא מבינה איך זה קרה.
הגרוע ביותר היה יום אחריי שאיכשהוא הפרידה שלי מנייל התגלתה.
אני מניחה שההנהלה היא זאת שגילתה לרשתות כי זה מה שרצו,כנראה.
״לינה? את רק מתכרבלת לבד על המיטה שלך וצופה בדברים שטותיים. אולי נלך לקניון?״ היא הציעה.
״בסדר.״ הסכמתי והתחלתי להתארגן.
לבסוף,רייצ׳ל ואני הפסקנו לקנות כמה בגדים ולאכול צהריים.
ומשום מה עדיין הרגשתי ריקנות בלב.
״את מרגישה הרבה יותר טוב?״ היא שאלה אותי.
״הרבה יותר טוב.״ שיקרתי והוספתי חיוך מזויף.
״מזל שאני יודעת מתי את משקרת.״ היא לעגה לי ונכנסנו למכונית שלה.
״נוסעים למקום שאת כמעט ואף פעם לא היית,טוב רק שלושה פעמים אבל לא יותר!״ היא אמרה.
״אולי תתני לי רמז קטן?״ שאלתי אותה.
״לא,את תצטרכי לגלות בעצמך.״ היא אמרה והמשיכה לנהוג בזהירות.
רייצ׳ל היא נהגת מצוינת ועברה כבר בטסט השני,היא פשוט זהירה.
״עוד שער דקות,מותק.״ היא לחשה אבל בקול.
״רק תגידי לי כדי שאני לא אסבול עוד!״ התחננתי בפניה אבל היא סירבה לגלות.
עצרנו בבית פרטי ומאוד יוקרתי.
זיהיתי איפה אנחנו. הבית של ג׳ייק.
״את רצינית? לא נכון!״ נבהלתי למראה עיני.
״אני רצינית ועוד איך.״ היא קרצה,״בואי נכנס.״ היא אמרה ודפקו על הדלת.
ג׳ייק הוא היה הידיד הכי טוב שלי ושל רייצ׳ל בתקופת התיכון והוא עדיין גר עם ההורים שלו,מסתבר.
ג׳ייק פתח את הדלת והופתעתי כמה הוא נראה טוב.
״לינה? רייצ׳ל?״ הוא היה מבולבל.
״ג׳ייק,תן לנו להיכנס.״ אמרה רייצ׳ל,יותר נכון פקדה.
הוא פתח את הדלת והתיישבנו על הספה בסלון ואני זכרתי שקראנו לספה הזאת 'ריכוספה',אהבנו לרכל על הספה הזאת.
״וואו,לינה את השתנת!״ הוא היה מופתע ממני.
״תראה אותך! שרירי פתאום.״ אמרתי לו והוא חייך.
אני לא יודעת למה אבל זה הרגיש לי קצת מוזר אבל באותו זמן קצת התגעגעתי לזה.
מקווה שאהבתם<3
אוהבת -קים