התיישבתי על הספה מול נייל,הוא היה צריך לספר לי משהו מאוד חשוב וציין שגם זה רע.
הוא התחיל בשאלה פשוטה, ״מה עשית היום?״
״הרבה דברים.״ מילמלתי.
״לא משנה! את יודעת מה?״ הוא צעק וחייך.
הייתי מבולבלת,לא ידעתי למה הוא התכוון..רק חייכתי חיוך מזויף.
״רגע,אז מה הדבר הרע שרצית שאני אדע?״ שאלתי אותו.
״לא משנה,סתם משהו לא חשוב.״ הוא אמר וחייכתי אליו.
״אני צריך ללכת,כבר ניהיה מאוחר.״ הוא אמר, ״מצטער על זה ששכחתי על הקולנוע.״ הוא הוסיף ולחץ את ידי במקום לחבק אותי או לנשק אותי...אוף.
כשנייל יצא,רייצ׳ל ירדה למטה מהמקלחת והיא נראתה הרבה יותר טוב ורעננה.
״אז..את הולכת לספר לי מה קרה לך ולברנדון?״ שאלתי אותה.
היא התיישבה על הספה והשמיעה סוג של אנחה, ״אני...אנחנו- הוא עוזב אותי! הוא נוסע לספרד לעסקים,הוא אמר שהוא לא מרגיש את האהבה שלנו והוא חושב שזה טעות.״ היא גימגמה את המילים אבל עדיין הבנתי.
״אני כל כך מצטערת,רייצ׳ל.״ אמרתי לה וחיבקתי את החיבוק הכי מנחם שיש.
״זה בסדר,גם ככה..ידעתי שזה יגמר רע.״ היא מילמלה אבל החלטתי לא להגיב לזה.
היא שתתה מהתה שלה שהיא הכינה והביטה בי, ״נייל סיפר לך?״ היא שאלה.
״סיפר לי מה?״ שאלתי מודאגת.
״אני אמורה להיות מודאגת?״
״על הילדה הזאת בטוויטר...,כן?״ היא אמרה.
הרמתי את הגבה שלי כסימן שלא הבנתי, ״מה? אה,לא! מה? הוא אמר ש...- את יכולה להראות לי את זה בבקשה.״ ביקשתי ממנה.
היא הוציאה את האייפון שלה מהכיס והראתה לי.
זאת הייתה הילדה הזאת שהתלהבה ממני בגשם והצטלמה איתי.
'היא כזאת פטטית! היא אפילו לא ידעה איפה היא נמצאת.. חחחחחח,היא באמת מכוערת במציאות.' היה כתוב מתחת לתמונה.
״מה?״ שאלתי מזועזעת מהמקרה.
היא אמרה בעצמה שהיא אוהבת אותי ושכן נראית טוב!
״זאת את או שזה פוטושופ?״ היא שאלה ולגמה שוב מהתה.
״זה לגמרי אני! זה היה בגשם לפני שחזרתי לפה...״ לחשתי בשקט,התחלתי לבכות.
״אל תבכי זה...זה סתם שנאה.״ היא אמרה וליטפה אותי.
״רייצ׳ל! הילדה הזאת עבדה עליי ותראי..כולם ראו את זה.״ המשכתי לבכות.
״אני גם לא מאמינה על נייל שלא סיפר לי.״
היא המשיכה להגיד כל מיני דברים טיפשיים שזה לא נכון והכל יהיה טוב.
לא,הכל *לא* יהיה טוב.
אני שונאת שונאת שונאת את הילדה הזאת ואת נייל!
למחרת..,
לא עניתי לצילצולים,לאסמאסים של נייל.
אני פשוט לא יכולה לדבר איתו במצב הזה בגלל המקרה הזה,הוא היה אומר לי את זה וזה היה פחות כואב. הוא שיקר....
ההנהלה גם התקשרה אלי אבל החלטתי לתת יום חופש,יום אחד שבאמת אני לא אעשה את מה שהם רוצים ומצפים.
ירדתי למטה וציפיתי לראות את רייצ׳ל אוכלת ומתארגנת לעבודה.
במקום זה,קיבלתי פתק.
'היי מותק,
סליחה שאני לא פה,השארתי לך קצת מאקרונים שקניתי ליד הבית,אוהבת אותך!
אני אחזור לקראת חמש.
-אוהבת,ריי שלך.'
הכנתי לי תה מהיר וליד זה אכלתי את המאקרונים שרייצ׳ל קנתה לכבודי ולכבודה.
״היום זה אני ואתם,חברות שלי.״ אמרתי למגזינים.
כל היום הייתי בבית,זה היה נורא.
זה התחיל במגזינים והסתיים במגזינים.
באותו זמן גם הצלחתי לדבר עם מייסי,היא די הודתה שהיא מעשנת אבל לקח לה זמן לשכנע אותי שלה מותר לעשות את זה וההורים שלנו כן מרשים לה.
הספקתי גם להכין לרייצ׳ל ארוחת צהריים קטנה. טוב האמת היא שרק פסטה.
״היי בית!״ שמעתי את הקול של רייצ׳ל.
ירדתי במהירות וראיתי אותה.
״הו..,היי לך לינה.״ היא אמרה וחיבקה אותי.
״הכל בסדר בתאטרון?״ שאלתי אותה.
״נהדר.״ היא חייכה.
״הכנתי לנו פסטה,״ אמרתי בגאווה.
״את? ועוד פסטה? כל הכבוד!״ היא החמיאה. ״אבל הזמנתי לנו מקומות במסעדת 'רסטו'.״ היא אמרה.
די התאכזבתי אבל בכל זאת הלכנו לשם.
נכנסתי למסעדה והופתעתי לגלות שגם נייל היה שם וחיכה לי,ככל שהתקרבתי ראיתי גם את חבריו ללהקה.
״את בטוחה שזה כאן?״ שאלתי אותה.
היא הנהנה, ״נייל אירגן את זה.״ היא אמרה וחייכה אלי, ״בבקשה תסלחי לו.״ היא לחשה.
כשהגענו זה היה קצת מביך. ״וואו! היי תודה שבאתם ותודה למארגן..״ הבטתי בנייל ואז חזרה לרייצ׳ל והבנים.
כולנו התיישבנו סביב שולחן וכולם אכלו חוץ ממני,הרגשתי רע..ממש רע.
״אני הולכת קצת לנשום אוויר.״ אמרתי להם, ויצאתי מהמסעדה.
ישבתי על המדרכה בשקט,הרגשתי את הרוח והרגשתי בנוח.
אחרי דקות נייל התיישב ליידי על המדרכה.
״היי.״ הוא אמר בשקט.
לא הייתי מוכנה להסתכל עליו, ״היי.״ אמרתי.
״את עדיין כועסת עלי?״ הוא שאל בלחש.
הפעם העזתי להביט בפרצוף היפה שלו.
מחאתי בעזרת היד את הדמעות הקטנות שיצאו לי, ״אתה חושב שאם תזמין אותי בהפתעה למסעדה..זה יפתר?״ שאלתי אותו ברוגז.
״אני מצטער..אני לא רציתי להעציב אותך ולראות אותך בוכה.״ הוא אמר בקול מרגיע.
״אני באמת אוהבת אותך נייל אבל אתה לא יכול לשקר לי! אתה היית האדם הכי קרוב אליל וסמכתי עליך.״ מילמלתי והייתי בטוחה שהוא לא שמע זאת.
״את אוהבת אותי?״ הוא שאל במבוכה.
״כידיד.״ אמרתי ואני הפעם שיקרתי.
אני אוהבת את נייל יותר מזה....
״אני באמת מצטער,לינה..אני הייתי טיפש.״ הוא אמר, ״אני מבטיח שלעולם לא אשקר לך.״ הוא הוסיף.
חייכתי והוא חייך חזרה, ״חברים עכשיו?״ הוא שאל.
״שולם.״ אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק ידידי.
יום עצמאות שמח!
מקווה שאהבתם ותמשיכו להגיב ולהצביע<3
אני גם ממליצה לכם לנסות לקרוא את הסיפור השני שלי שקוראים לו Beautiful Mistake!
ותודה לכן,המשך יום נעים (:
אוהבת,קים