נקודת מבט מייקל:
״מייקל קום יש לך בית ספר!״ אחותי הקטנה, ג׳ייד צעקה לי והטיחה על ראשי כרית ״בוקר טוב גם לך״ אני אומר בציניות האופיינית לי וקם לכיוון חדר האמבטיה. אחרי שסיימתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, חזרתי לחדר כדי להתלבש וללכת.
״אני בדרך!״ צעקתי לטיילר כשסגרתי את דלת ביתי ״אולי פעם אחת בחיים שלך לא תאחר ביום ראשון?״ הוא שואל ואני רק נאנח ״כנראה שלא״ אמרתי כשאני שומע דרך הטלפון את צלצול בית הספר ״טוב תמהר יש מתמטיקה״ טיילר אמר וסגר את הטלפון.
״מייקל קולינס״ המורה קרא ונכנסתי בדלת ״נוכח״ אמרתי בהתנשפות מהריצה שדפקתי עד לכאן ״שב במקומך״ הוא אמר והתיישבתי בשולחן שלי, השולחן האחרון בצד ימין ליד החלון. באמצע השיעור שמעתי שריקה מבחוץ שדי הבהילה אותי אבל אלה היו רק תלמידי כיתות יב שנמצאים באימון בוקר, מסכנים ״מר קולינס, גש ללוח ותפתור את התרגיל״ המורה צעק פתאום וקמתי ממקומי אל הלוח בבושה.
״אוח זה היה פשוט נוראי״ אני מתיישב בכעס עם מגש האוכל שלי על השולחן בקפיטריה, מפריע לטיילר וקייסי במיזמוז היומי שלהם, ברצינות יש בהם כל כך הרבה תשוקה שזה יכול להספיק לכל התלמידים בבית הספר הזה ״למה אתה ממורמר הפעם?״ קייסי שאלה ״כנראה איזה משהו באוויר״ אמרתי ובאותה שנייה נכנסו חברי קבוצת הלקרוס ובראשם אדריאן גריי, הקפטן, הם התיישבו בשולחן הקבוע שלהם ליד המעודדות.
״כל כך חבל שהוא אוהב גם בנים, הוא כזה מושלם״ קייסי אמרה בחולמניות וטיילר מיהר להסיט את מבטה ממני ״אוו חמוד קנאי שלי״ קייסי אמרה והנה המזמוז חזר ״טוב אני הלכתי״ אמרתי והם רק סמנו לי ׳לייק׳ בידיהם תוך כדי הנשיקה הסוחפת שלהם.
התיישבתי בחצר תחת עץ אחד והחלטתי פשוט להשאר פה ולהבריז מההיסטוריה שיש לי אחרי ההפסקה הזאת, הוצאתי את האוזניות שלי ודחפתי אותן לאוזניי, שומע שיר רנדומלי שהיה לי בפלייליסט ועוצם את עיניי.
פתאום הרגשתי משהו נוגע בכתפי אז פקחתי את עיניי והסתכלתי הצידה ״כן?״ שאלתי כשהורדתי את האוזניה ״אני אדריאן גריי ואתה?״ הוא הושיט את ידו כדי שאלחץ אותה אבל לא הזזתי שריר ״אני יודע מי אתה, מה אתה רוצה?״ אני שואל בעצבים על כך שהפריע לי באמצע השיר האהוב עליי ״האחראי משמעת אמר לי שאני צריך להצמד אלייך כי אתה מחסיר הרבה שיעורים ולוודא שאתה נכנס אליהם״ הוא אמר וגילגלתי את עיניי, באמת החסרתי הרבה השליש ״מייקל קולינס״ עניתי לשאלתו קודם לכן וקמתי ממקומי, מנקה את המכנס שלי מהדשא שנדבק ״תשמע בוא נעשה עסקה, תגיד לי מה אתה רוצה כדי לעזוב אותי ואני אעשה. מה כסף? להכין לך את שיעורי הבית? סקס?״ אמרתי וראיתי איך הוא נדרך פתאום ״צחקתי לגבי האחרון, תירגע״ אמרתי והתיישבתי על הספסל ״אני לא יכול לעזוב אותך, אני צריך להגיש דוח לאחראי״ הוא אמר ורק רציתי לדפוק את הראש בעץ שישבתי תחתו קודם ״אז תשקר ואני פשוט אכנס לשיעורים בלי שתידבק אליי״ אמרתי, זה רק מה שחסר לי שמישהו יהיה דבוק אליי. ״טוב תיכנס לשעה הבאה ואני אדבר עם האחראי לגבי זה״ אדריאן אמר והצלצול המעיק נשמע ״נתראה אדריאן״ אמרתי, לקחתי את התיק שלי והלכתי משם.
״עשית מה?״ קייסי צעקה עליי ״מה קרה שפתאום אתה לא כזה ביישן ותמים כזה?״ היא שאלה בהפתעה ״לא יודע, הייתי די כועס, גם בגלל הנכשל במתמטיקה וגם בגלל האחראי משמעת״ אמרתי ופשוט התביישתי בעצמי ״וגם אני ממש רוצה שהוא יעזוב אותי, אין לי כוח לעצמי אז לעוד מישהו?״ שאלתי ברטוריות והיא גילגלה לי עיניים ״שתהיה מודע למי עומד מולך דבר איתי״ היא אמרה והמורה לספרות נכנסה.
_______________
אז פרק ראשון, בהצלחה לי!!!!
בתמונה - מייקל קולינס