"יש לי משהו בשבילך."
דראקו פקח את עיניו והופתע לראות את הרמיוני גוהרת מעליו. הוא הרים עצמו לישיבה וטפח על הדשא לידו, מזמין אותה לשבת."הו, איזה משהו?"
הרמיוני חייכה והתיישבה לצידו לפני ששלפה מכיסה משהו שנראה כמו מטבע והושיטה לו אותו בהבעת סיפוק. "בשבילך."
דראקו הביט באונייה וקימט את מצחו. למה היא נותנת לו כסף כשהוא עתיד לרשת את כל אחוזת מאלפוי?
הוא הביט חזרה בהרמיוני וניסה להחזיר לה את האונייה, "אמ..תודה, אבל כבר יש לי."
היא גלגלה את עיניה, "זה לא אמיתי!"
"אז.. אם זה לא אמיתי, למה את נותנת לי את זה? למה אני צריך אחד מזוייף, כשיש לי המון אמיתיים בגרינגוטס, שיעמדו לרשותי ברגע שאהיה בן 18?"
הרמיוני צמצמה את עיניה בעקבות גסות הרוח שלו, "אולי תהיה בשקט ותתן לי להסביר?"
הוא קפץ שפתיו לקו הדוק, ונתן לה הנהון נוקשה, מסמן לה להמשיך.
הרמיוני הגביהה את האונייה, "הבאתי משהו כזה גם לצ"ד. בכל פעם שיש תאריך למפגש, הכיתובים בקצוות המטבע יראו את זה. המטבעות גם יתחממו בכל פעם שישתנה התאריך, כך שהאדם שנושא את האונייה, ירגיש בכך."
היא הושיטה לו את המטבע בחזרה והמשיכה, "אז, המטבע פועל בדיוק כמו זה של צ"ד, רק שזה משל עצמנו. זוכר איך כישפת את השרשראות שלנו כך שישתנה הצבע שלהן בכל פעם שאתה רוצה לראות אותי ולהיפך?"
דראקו הנהן, "נכון, שלך הופך לכחול ושלי לורוד. מה עם זה?"
"ובכן, האוניה תתחמם כשיופיע עליה מסר כלשהו. כשארצה לומר לך משהו חפוז, היא תתחמם, וכך תוכל לראות את המסר על המטבע."
"ואם מישהו יראה את זה?"
"לא, כישפתי אותו כך שרק אני ואתה נוכל לראות. כך נהיה בטוחים מאמברידג'."
דראקו חייך, "וואו, גריינג'ר. חייב לומר, אני לגמרי מורשם מהכישורים שלך. לא רע."
הרמיוני גלגלה את עיניה אך חייכה חזרה, "השגתי את הכישורים האלה על ידי לימוד וקריאה. אני מציעה לך לעשות את אותו הדבר."
דראקו הקדיר פנים, "לא תודה." הוא העביר אגודלו על המטבע המזוייף וחייך, "את באמת מבריקה, הרמיוני, זה יוצא מן הכלל. יותר חכמה מכל טהור דם בבית שלי."
הרמיוני נשכה את שפתה התחתונה והסמיקה, "הו..לא, לא ממש. אני פשוט קוראת...זה הכל."
הוא ראה את האודם על לחייה וגיחך, "למה את מסמיקה, גריינג'ר?"
"אני לא." היא אמרה יותר מדי מהר, מה שגרם ללחייה להאדים אף יותר.
דראקו חייך ובאיטיות משך את עצמו אליה, מוודא שהוא לא נוגע בה. הוא יכל לחוש במתח שהקרינה הנערה לצידו והעז להתקרב עד למרחק בו ברכיהם נגעו. בתעוזה, דראקו הושיט ידו וליטף את לחיה קלות.
מופתעת, הרמיוני פנתה להביט בו והשתנקה בנשימה חדה. מתי הוא הספיק להתקרב כל כך? פניו היו במרחק מה מפניה, אך בכל זאת היא יכלה להרגיש את נשימתו. מוחה הפציר בה להסית את מבטה, אך עיניו הכסופות היו חדות כל כך ומלאות ברגשות חבויים שהיא לא הצליחה להבין. מה קורה לה?
דראקו מצמץ פעם אחת, ואז פעמיים. הוא לאט הרים את ידו וסימן לעברה באצבעו. הרמיוני לא הצליחה להמנע ורכנה עד שיכלה לראות נקודות זעירות של כחול בעיני הכסף שלו.
"על מה את מסתכלת?" לחש דראקו.
הרמיוני נשענה אחורה במהירות, פניה נהיות חמות ומאדימות בפראות. יופי הרמיוני, כל הכבוד! היא נזפה בעצמה. היא הסיתה מבטה ממנו והביטה בנוף למולם, הרוח הקרה מרגיעה את החום בלחייה.
דראקו צחק וכרך יד סביבה, "זה כל כך כיף להקניט אותך."
הרמיוני הזעיפה פנים.
"הלחיים שלך אדומות, שוב." דראקו אמר באותו טון מעצבן.
היא ירתה לעברו מבט, לחלוטין מרוגזת.
"זה מחמיא לך."
מה הוא אמר?
הרמיוני הביטה בו שוב ולא ידעה אם הוא מחמיא לה בתור ידיד או בתור... משהו אחר? גברים כאלה מבלבלים.
שניהם ישבו שם בדממה, צופים באגם השחור מולם, בעוד הרוח מלטפת את עורם. דראקו, בהיסח הדעת, שירטט על עורה מעגלים באגודלו, בעוד ראשה נח על כתפו לתמיכה.
"דראקו?"
"המ?"
"מה אמברידג' רצתה ממך באותו יום?"
דראקו צחק, "היא רצתה שאצטרף לאיזה אירגון שהיא הקימה. גם בלייז חלק ממנו, אבל הוא אף פעם לא עושה כלום. הוא פשוט נהנה לענוד את התג לראווה."
הרמיוני פלטה נחרה, "לפחות הוא לא עושה שום דבר ממה שהיא אומרת."
"גם אני לא." הסכים דראקו, "מתי הייתה הפעם האחרונה שעשיתי משהו?"
"השתעשעת בלחלק פקודות לתלמידי שנה ראשונה רק בגלל שאתה מדריך. אתה והפרה ההיא, פרקינסון."
דראקו גלגל את עיניו, "טוב, טוב, טוב. עשר נקודות לעלמה גריינג'ר על שאמרה כמה חסר-אחריות-ללא-סיבה-מוצדקת הייתי, למרות שרק רציתי ליהנות קצת. הנה. מרוצה?"
"אפשר לומר." היא גיחכה, מתרוממת לנשק את לחיו.
היא עשתה זאת כל כך הרבה פעמים שדראקו לא יכל להבחין אם זה מתוך הרגל או לא. הוא הנמיך מבט לעברה, והרגיש את ליבו משתוקק לספר לה איך הוא מרגיש.
אך הוא לא יכל. היה עדיף שלא. הוא לא יספר. מאלפויים לא חושפים רגשותיהם בפני אנשים. כן, זה מתקבל על הדעת.
-----------------------------------------------------------
דראקו ישב בספרייה וקרא מתוך אחת ממחברותיו כשהבחין במגזין מושלך על השולחן לפניו. הוא הציץ במגזין וקימט מצחו כשראה את הכותרת.
"מה הזבל הזה, הפקפקן, עושה בנוכחותי?" שאל דראקו, מרים מבטו אל קראב, גויל ותיאודור נוט.
"כדאי שתסתכל בזה." נוט אמר בקדרות, מושך כסא ומתיישב.
"זה על פוטר." דראקו אמר בגועל, מביט בכריכה. "למה שאני אקרא עליו?"
"זה לא רק עליו, דראקו." אמר קראב, "גם האבות שלנו שם."
דראקו הרים גבה וחטף את העיתון. עיניו הלכו והתרחבו בעודו קורא את הראיון של ריטה סקיטר עם הארי.
רק רגע, ריטה סקיטר? חשב דראקו, זה אומר שהראיון הזה היה באותו יום שנשארתי עם הרמיוני לחכות לפוטר... זה בהחלט הגיוני!
לראשונה בחברות שלהם, דראקו חש נבגד. הוא מעולם לא בטח בהארי, אבל בהרמיוני הוא בטח. היא ידעה שפוטר הולך להזכיר את שמו של אביו?
הוא שמע משהו זע בין המדפים והרים מבטו לראות את הארי. הוא נהם ולחש לקראב, "הוא הולך לשלם על זה. הוא חייב לשלם על זה."
הוא הזיז מבטו וראה את הרמיוני מביטה בו. היא חייכה בסיפוק, אך הוא יכל לראות את הדאגה בעיניה. הוא לא אהב את זה, ולא רצה את הדאגה, במיוחד לאור העובדה שהכל היה באשמתה. אין לה זכות לדאוג, כשכל הזמן הזה היא ידעה ששמו של אביו מוזכר בכתבה.
-----------------------------------------------------------
הרמיוני, רון, ארני מקמילן והארי הביטו בהודעה החדשה שפירסמה אמברידג'. הם לא יכלו להאמין שהיא המחליפה של דמבלדור בתור מנהלת בית הספר. זה מגוחך!
"כנראה היא באמת משלה את עצמה שהיא תשב בכסא המנהל," הרמיוני אמרה נסערת, כשעלו במדרגות האבן אל אולם הכניסה. "למשול בכל התלמידים.. הזקנה המטופשת, המנופחת, החולת-שליטה ה-
"את באמת רוצה לסיים את המשפט הזה, גריינג'ר?" גרגר דראקו מאחוריהם, "אני חושש שאצטרך להחסיר כמה נקודות מגריפינדור והפלפאף."
הרמיוני קימטה את מצחה. הוא באמת עדיין כועס בגלל הכתבה? הוא היה צריך לנחש שהארי יספר את האמת. הרמיוני בהתה בו בבלבול ולא קלטה את המילים האחרונות שאמר.
"מה?" היא שאלה בחדות.
דראקו הסתובב אליה ונעץ בה את עיניו, במבט שגרם ללבה להתכווץ. "פלוגת הפיקוח, גריינג'ר." אמר דראקו, משפיל עין כסופה לעבר התג על גלימתו.
אז זה האירגון שהוא דיבר עליו... הרמיוני חשבה לעצמה, צופה בדראקו מדבר, אך לא לגמרי מקשיבה.
"הו כן, שכחתי, את בוצדמית, גריינג'ר, אז עשר נקודות על זה..."
היא השתנקה. נקודות בית עדיין היו חשובות לה. למה הוא מחסיר 10! היא ראתה את רון שולף שרביטו והדפה אותו הצידה, "אַל!"
"צעד חכם, גריינג'ר," נשף מאלפוי. "מנהלת חדשה, עידן חדש...תתנהג יפה עכשיו, פוטי.. וויזלי המלך..." הוא הלך משם, יורה בהרמיוני מבט קפוא לפני שצחק ביחד עם קראב וגויל.
הרמיוני נעצה מבט בדמותו המתרחקת, תוהה על פשר התנהגותו.
-----------------------------------------------------------
הרמיוני הביטה באח בעצבנות, בעוד הארי ממשיך לדבר עם הצד השני.
"הירגעי, הרמיוני." אמר רון, בא לצידה. "רק תני להארי לוודא שסיריוס בטוח."
"יכול להיות שזה היה סתם חלום." הרמיוני נאנחה, "הוא צריך למהר לפני שאמברידג' תגיע לכאן."
"הארי, מהר!" לחשה ג'יני, למרות שידעה שהארי לא מסוגל לשמוע. "למה לוקח לו כל כך הרבה זמן?"
בעוד רון עונה לאחותו, הרמיוני הרגישה משהו חם בכיסה. היא העמידה פנים שהיא מביטה אל הדלת והתרחקה לכיוון הקיר, כך שתוכל להוציא בחשאי את האונייה שהיא ודראקו השתמשו בה לתקשר ביניהם. היא ידעה שהוא מתרחק ממנה, אז למה בכל זאת הוא כותב לה? מה יש לו להגיד?
אנחנו מגיעים.
הרמיוני קימטה את מצחה. מי מגיעים? על מה הוא מדבר?
בדיוק אז, הדלת נפתחה בתנופה, חושפת את אמברידג', כמה סלית'רנים, ו-הרמיוני נבהלה-דראקו.
"שלום, חברים יקרים." דראקו אמר בחיוך נבזי, צופה במיליסנט בלסטרוד מצמידה את הרמיוני לקיר.
הרמיוני הביטה בו בתדהמה, כשניסתה להדוף מעליה את הסלית'רנית הכבדה. מה הוא עושה?
הדבר הבא שראתה, הארי נמשך מהאח ומאויים על ידי אמברידג'. היא ניסתה לשלוח אל דראקו מבט שואל, אך הוא הביט בהארי ובאמברידג' במשך כל הזמן עד שהתבקש ללכת לקרוא לסנייפ.
כשחזר, הוא נתן מבט חטוף בהרמיוני והרגיש את קיבתו מתהפכת כשראה דמעות מופיעות בעיניה, בעודה ממשיכה להיאבק בבלסטרוד.
"מיליסנט!" לחש דראקו בזמן שאמברידג' וסנייפ שוחחו ביניהם, "שחררי את גריינג'ר לפני שתישלחי לאזקאבן בגין רצח תלמידה."
מיליסנט מיד הרפתה אחיזתה, אך המשיכה להצמיד את הרמיוני לקיר. הוא נתן בה מבט כנוע וחזר אל המבוגרים. הוא חש נבגד על ידי הרמיוני, אך בכל זאת לא רצה לראות אותה נפגעת פיזית.
עברו כמה דקות, דראקו עדיין היה שקוע במתרחש מולו. הוא היה חייב להודות, פוטר אדם עיקש ומטופש. כל כך היה קשה לו לראות שאמברידג' היא טיפוס של עסקים? הוא מכניס את החברים הגריפינדורים הטיפשים שלו לצרה גדולה יותר, כולל את הרמיוני.
"לא!"
דראקו הסית את עיניו להרמיוני במהירות, מופתע מהצרחה שלה.
"לא-הארי-הארי, אנחנו חייבים לספר לה!"
דראקו השתנק. על מה היא מדברת? יש עוד סודות שהיא מסתירה מאחורי גבו?
"אין סיכוי!" היא שמעה את הארי צועק בחזרה.
"אנחנו חייבים, הארי, היא בכל מקרה תסחט את זה ממך, מה...מה הקטע?" הרמיוני החלה לבכות חרישית והרגישה את בלסטרוד מפנה את דרכה.
מקשיב להרמיוני מדברת אל אמברידג' באומץ, הוא חש מודאג. במשך כל הזמן הזה הרמיוני והחברים שלה הכינו נשק לדמבלדור? זה לא הגיוני. הוא הכיר את הרמיוני ואת התיעוב שלה לאלימות. על מה היא מדברת? מהארי ממש לא אכפת לו, אך הוא לא בטח במה שאמברידג' עלולה לעשות להרמיוני.
"פרופסור," דראקו אמר בלהט, "פרופסור אמברידג', אני חושב שכדאי שאחד מהפלוגה יבוא איתך, להשגיח-
"יש לי הסמכה מלאה של משרד הקסמים, מאלפוי, אתה באמת חושב שאני לא מסוגלת להתמודד עם שני בני-עשרה מחוסרי-שרביטים לבד?"
לא כשהרמיוני והארי ביחד. דראקו חשב לעצמו, בעוד אמברידג' ממשיכה לשטוח בפניו משפטים חסרי תועלת.
דראקו העיף מבט בהרמיוני והופתע לראות שדמעות לא זולגות על לחייה. הוא הביט בעיניה, מחפש אחר סימן למים שראה קודם, אך לא ראה דבר.
הרמיוני הרכינה פניה, אך הרימה אליו מבט חטוף, קצות שפתיה מתעגלים מעלה לשניה בודדת, לפני שהחזירה פניה למראן העצוב.
באותו רגע, דראקו הבין שהיא מתכננת משהו.
"בסדר." דראקו אמר לאמברידג', מנסה להשמע מאוכזב.
כשאמברידג' עזבה עם הקורבנות, הוא לפת את המטבע שלו, נותן למחשבותיו להפוך למילים על גבי המטבע.
-----------------------------------------------------------
איפה זה!" תבעה אמברידג'.
"כמעט הגענו!" הרמיוני קראה מעבר לכתפה. היא חשה את האונייה המזוייפת מתחממת בכיסה ומיד תחבה ידה פנימה. היא הציצה לראות את המסר וחייכה.
היזהרי, הרמיוני.
-----------------------------------------------------------
"דראקו, מה הבעיה שלך!" הרמיוני רטנה ברוגז כשפתחה את הדלת ומצאה את דראקו יושב לבדו, "תראה, באמת לא ידעתי שהארי מתכנן להזכיר את ההורים שלך! אמרתי לו שיגיד את האמת, וזה מה שהוא עשה!"
"לכי לעזאזל, גריינג'ר." נשף דראקו, סוגר אחריהם את דלת התא הריק. "חזרי לפוטר ווויזלי. עכשיו שלושתיכם שוב נחשבים הגיבורים של הוגוורטס."
"לא. אני עייפה מכל השינויים ביחס שלך." נאנחה הרמיוני, "יש לי דז'ה-וו! אנחנו שוב רבים! זאת אומרת, מה זה היה שם? 'אתה הולך למות פוטר.' נו באמת!"
"יכולת להזהיר אותי שהארי הולך להזכיר את השם של אבא שלי!" דראקו ירה בחזרה.
"אבל לא ידעתי!" צעקה הרמיוני, שמחה על שהטילה לחש השתקה על התא שלהם. "חוץ מזה, אז מה אם הוא אמר! הוא סיפר את האמת! האם ידעת שאבא שלך אמר לגמדון של סיריוס, קריצ'ר, לדאוג שהארי לא ימצא את סיריוס? המאלפויים ידעו על החלום של הארי כי וולדמורט סיפר להם!"
דראקו נעץ בה מבט. "את משקרת."
הרמיוני צחקה בחוסר הומור, "אתה חושב? תתבגר, דראקו. וולדמורט מתחזק."
דראקו הסית את עיניו ממנה. הוא לא ידע מה להרגיש. היא התיישבה לידו וכרכה יד סביבו. "מצטערת, דראקו."
הוא הניד בראשו, "אני יודע מי זה אבא שלי. אני פשוט-
"זה קשה לך כי הוא אבא טוב." הרמיוני עזרה לו לסיים. "אני יודעת. אמרת לי את זה."
"את חושבת שהוא אדם רע?"
הרמיוני הנידה בראשה, "לא. הוא פשוט עושה בחירות שגויות. אני מקווה שתלמד מזה, ולא תעשה גם אתה את אותן הטעויות."
הוא הרים ראשו להביט בה. "תודה."
היא חייכה ונישקה את לחיו. לפני שהספיקה להתרחק, ולפני שדראקו הצליח לשלוט במעשיו, הוא הטה את ראשו ללכוד את שפתיה בשלו. ליבו פעם במהירות מואצת, וקיבתו ריפרפה בתחושה נעימה.
אין מילים שיוכלו לתאר את הרגשתם.
הרמיוני ידעה שמה שהיא עושה זה לא טבעי, אך לא היה לה אכפת. האינסטינקט הראשוני שלה היה להתרחק ולסטור לו, אך היא חזרה ושיננה לעצמה בראש: הוא פגיע עכשיו. אין לכל זה שום משמעות.
מלבד זאת, דראקו היה זקוק לה, וגם היא איכשהו הייתה זקוקה לו.
מה עשינו! הרמיוני נתקפה בהלה כשהתנתקו אחד מהשנייה, והביטה בדראקו בעיניים נפערות.
"אני מצטער." דראקו לחש בנשימה עצורה,עינו נפערות גם כן. "לא חשבתי מה אני עושה, אני-
"זה בסדר." הרמיוני לחשה בחזרה, מנידה בראשה, "אני אעביר את זה. אתה פשוט לחוץ ומבולבל כרגע, אני מבינה. אני יודעת שזה היה שום דבר."
הוא חש את לבו צונח. זה היה שום דבר?
"זה היה שום דבר." הוא אמר, מנסה לשכנע את עצמו. "אבל בכל זאת, אני מצטער. לא הייתי צריך לעשות את זה."
הרמיוני צחקה, "בוא פשוט נשכח מזה. אני מבינה איך אתה מרגיש עכשיו."
אין לך קמצוץ של מושג איך אני מרגיש. דראקו אמר לה בתוכו.
"אבל כמו שאמרתי," המשיכה הרמיוני, "אני כאן בשביל החבר הכי טוב שלי." היא חייכה, מדגישה את המילים 'החבר הכי טוב' כשנתנה לו חיבוק ביד אחת.
הוא חייך בחזרה והנהן, "תודה."
"מוטב שאלך. לפני שהארי ורון יחפשו אותי."
"תהני בקיץ, הרמיוני."
"תכתוב לי?" שאלה הרמיוני, נעצרת בפתח התא.
"אכתוב. שמרי על עצמך."
"אתה אדם טוב, דראקו." אמרה הרמיוני, "ההבדל בינך לבין אבא שלך הוא בזרוע."
דראקו קימט מצחו בבלבול.
הרמיונ צחקה, "יש לו אות אפל, שמכתים לו את הנשמה בכל הרוע שהוא מייצג. אבל אתה עדיין טהור. אדם טוב."
דראקו חייך חיוך מתוח ונעמד, כורך זרועותיו סביבה. "אני אוה- אני אתגעגע אלייך."
"גם אני אתגעגע אליך." אמרה הרמיוני, לחלוטין מתעלמת מהטעות שלו. "בבקשה תכתוב לי. ותהנה בקיץ!" בנשיקה אחרונה על הלחי, היא הותירה את דראקו לבדו.
הוא סגר את הדלת והוציא את המכתב החבוי בכיסו.
דראקו
נבחרת. אביך אמר שהגיע זמנך להביא כבוד למשפחה. התכונן לאימון שלך הקיץ עם דודתך בלטריקס. אל תאכזב אותו.
לאחר קריאת המכתב, הוא קימט את הנייר באגרופו והשליך אותו אל מחוץ לחלון, מייחל שהבעיה שלו תפתר באותה הקלות.
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
©כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג
©כל הזכויות שמורות למחבר/ת הפאנפיק
©כל הזכויות שמורות למתרגמת