דראקו אף פעם לא הבין איך הארי מצליח לדבר פנים-אל-פנים עם וולדמורט מבלי להירתע.
רק השהייה בנוכחות חצוי-הדם הצבוע והנחשי הזה גרמה לבטנו של דראקו להתהפך באופן מחליא. הוא לא הצליח לאמוד את האומץ שיש להארי, להתמודד מול וולדמורט כל פעם מחדש.
דראקו בלע את רוקו בקושי והביט בגוף המרחף מעל שולחנם. יכול להיות שזו באמת מורה מהוגוורטס? הוא קיווה שלא. זה נהיה קיצוני מדי לטעמו, והוא לא הצליח שלא להתקשח. הוא שילב את אצבעותיו זו בזו בחוזקה, מתעלם מכך שציפורניו מתחפרות בעורו בכאב.
"למה המאלפויים נראים כל כך לא שמחים בחלקם? האם השיבה שלי, והתחזקותי, הם לא הדבר לו ייחלו במשך שנים כה רבות?" וולדמורט שאל בקול חלקלק ומבחיל, מלטף בהיסח הדעת את הנחשית שלו, נגיני.
לוציוס דיבר. "כמובן, אדון. ייחלנו לכך- ואנחנו עדיין."
דראקו יכל לחוש את הירידה בחום של אביו. ייתכן שגם מאלפוי המבוגר מבין שמה שהם עושים זה מחריד? על אף שעיניו של דראקו היו נעולות על גוף האשה השברירית שריחף מעל ראשיהם, הוא האזין לשיחתם של דודתו, בלטריקס, ואהוב לבה.
עברה בו תחושת אימה כששמע אותם מדברים על בת-דודתו, טונקס, והעובדה שיש ילידי-מוגלגים וחצויי-דם במשפחת מאלפוי/לסטריינג'. דיבוריהם החזירו את מחשבותיו של דראקו אל ילידת-המוגלגים שלו. אהובתו וחברתו.
ובכן... הם היו חברים. עד שדראקו החליט להטיל עליה אובליוויאטה ולהשכיח ממוחה את כל עניין החברות ביניהם. עכשיו הוא די בטוח שהרמיוני מכירה אותו רק בתור האידיוט הבלונדיני, החיוור והמכוער שמתנהג בצורה מזעזעת אליה ולחבריה. ברגע שעשה זאת, הוא הרגיש שמץ של חרטה.
למי הוא יפנה כשיצטרך תמיכה? מי יגיד לו להשאר חזק למרות שהוא תקוע עם המוות מתחת לאף? הוא כל כך מתגעגע אליה. מתגעגע לחברות ביניהם, ולתחושה המשכרת כשהם קרובים. גם היא הרגישה כלפיו משהו? כבר לא, בכל אופן. הוא מחק הכל מזכרונה.
זה כואב, אבל...
כל מה שנדרש כדי שתהיה בטוחה.
"מה אתה אומר, דראקו?" שאל וולדמורט, מנפץ את מחשבותיו. "תשגיח על הגורים?"
דראקו הביט בו בפחד, מתפלל שוולדמורט לא קרא את מחשבותיו על הרמיוני במשך כל הזמן. הוא הציץ באמו, נרקיסה, שרמזה לו להגיד- לא.
"מספיק." וולדמורט אמר לפתע. "מספיק."
הוא גיחך ועשה צחוק משושלת מאלפוי, כשסיפר לכולם איך הם היו צריכים לשמור על הדם בעורקיהם נקי. בלטריקס הסכימה ללא היסוס. לאחר מכן הוא הגביה את שרביטו, מכוון אותו לעבר הדמות המרחפת מעל השולחן ומנער אותה.
"האם אתה מזהה את האורחת שלנו, סוורוס?"
דראקו חש אגלי זיעה נקווים על פניו כשנתן מבט חטוף בסנייפ. האדם היחידי שידע את האמת לגביו. אולם, מבטו של סנייפ היה מקובע על וולדמורט.
YOU ARE READING
זוכר אותך,זוכרת אותך
Fan Fiktionהכל התחיל עם שרשרת. כאשר היה בן חמש, דראקו מאלפוי התחבר עם ילדה מוגלגית אחת שאותה פגש. בדיוק באותו הזמן, הרמיוני גריינג'ר התחברה עם ילד אחד מעולם הקסם שאותו פגשה. שנים לאחר מכן, שניהם נפגשים שוב לא במודע. איך הם ייזכרו אחד בשניה כשמוחם מלא בשנאה?
