זוכר אותך,זוכרת אותך

פרק 19- שנה חמישית: שמות

"יש לי משהו בשבילך."

דראקו פקח את עיניו והופתע לראות את הרמיוני גוהרת מעליו. הוא הרים עצמו לישיבה וטפח על הדשא לידו, מזמין אותה לשבת."הו, איזה משהו?"

הרמיוני חייכה והתיישבה לצידו לפני ששלפה מכיסה משהו שנראה כמו מטבע והושיטה לו אותו בהבעת סיפוק. "בשבילך."

דראקו הביט באונייה וקימט את מצחו. למה היא נותנת לו כסף כשהוא עתיד לרשת את כל אחוזת מאלפוי?

הוא הביט חזרה בהרמיוני וניסה להחזיר לה את האונייה, "אמ..תודה, אבל כבר יש לי."

היא גלגלה את עיניה, "זה לא אמיתי!"

"אז.. אם זה לא אמיתי, למה את נותנת לי את זה? למה אני צריך אחד מזוייף, כשיש לי המון אמיתיים בגרינגוטס, שיעמדו לרשותי ברגע שאהיה בן 18?"

הרמיוני צמצמה את עיניה בעקבות גסות הרוח שלו, "אולי תהיה בשקט ותתן לי להסביר?"

הוא קפץ שפתיו לקו הדוק, ונתן לה הנהון נוקשה, מסמן לה להמשיך.

הרמיוני הגביהה את האונייה, "הבאתי משהו כזה גם לצ"ד. בכל פעם שיש תאריך למפגש, הכיתובים בקצוות המטבע יראו את זה. המטבעות גם יתחממו בכל פעם שישתנה התאריך, כך שהאדם שנושא את האונייה, ירגיש בכך."

היא הושיטה לו את המטבע בחזרה והמשיכה, "אז, המטבע פועל בדיוק כמו זה של צ"ד, רק שזה משל עצמנו. זוכר איך כישפת את השרשראות שלנו כך שישתנה הצבע שלהן בכל פעם שאתה רוצה לראות אותי ולהיפך?"

דראקו הנהן, "נכון, שלך הופך לכחול ושלי לורוד. מה עם זה?"

"ובכן, האוניה תתחמם כשיופיע עליה מסר כלשהו. כשארצה לומר לך משהו חפוז, היא תתחמם, וכך תוכל לראות את המסר על המטבע."

"ואם מישהו יראה את זה?"

"לא, כישפתי אותו כך שרק אני ואתה נוכל לראות. כך נהיה בטוחים מאמברידג'."

דראקו חייך, "וואו, גריינג'ר. חייב לומר, אני לגמרי מורשם מהכישורים שלך. לא רע."

הרמיוני גלגלה את עיניה אך חייכה חזרה, "השגתי את הכישורים האלה על ידי לימוד וקריאה. אני מציעה לך לעשות את אותו הדבר."

דראקו הקדיר פנים, "לא תודה." הוא העביר אגודלו על המטבע המזוייף וחייך, "את באמת מבריקה, הרמיוני, זה יוצא מן הכלל. יותר חכמה מכל טהור דם בבית שלי."

הרמיוני נשכה את שפתה התחתונה והסמיקה, "הו..לא, לא ממש. אני פשוט קוראת...זה הכל."

הוא ראה את האודם על לחייה וגיחך, "למה את מסמיקה, גריינג'ר?"

"אני לא." היא אמרה יותר מדי מהר, מה שגרם ללחייה להאדים אף יותר.

דראקו חייך ובאיטיות משך את עצמו אליה, מוודא שהוא לא נוגע בה. הוא יכל לחוש במתח שהקרינה הנערה לצידו והעז להתקרב עד למרחק בו ברכיהם נגעו. בתעוזה, דראקו הושיט ידו וליטף את לחיה קלות.