היי,
אחרי הפסקה ארוכה מאוד כי לא ידעתי איך להמשיך, החלטתי למחוק את העשרה פרקים האחרונים ולהמשיך מפרק 9 , כלומר להמציא המשך חדש מכיוון שהסיפור הזה היה קצת לא ריאליסטי .
בנוסף, הפרק הזה הוא קצר אבל הפרקים הבאים יהיו הרבה יותר ארוכים.
קריאה מהנה :)
נקודת מבטה של ג׳וי:
לא יודעת מה אני מרגישה לגבי מה שעשיתי עכשיו,
אבל אני בתקווה שלא אסתבך עם אמא ואבא כשאני עושה את דרכי לפארק.
התיישבתי על אחד הספסלים כשאני עושה עסקאות עם עצמי על עוד כמה דקות אני אלך משם אם אדם לא יגיע בקרוב, אבל עוד לפני שהספקתי להחליט על מספר , אני רואה את דמותו של אדם הולכת לקראתי בחיוך רחב.
כשהוא היה מספיק קרוב חיבקתי אותו בהתלהבות, ולאחר מכן שאלתי לשלומו .
״את אוהבת סרטים?״ הוא שאל בחיוך המקסים שלו.
״ברור״ שמרתי על רמת התלהבות.
״בואי נסע לקולנוע אם כך״ הוא אמר וכבר התחיל להסתובב לכיוון המכונית שלו, המקום ממנו הגיע.
בנסיעה של כמה דקות הבנתי שאדם הוא נהג ממש טוב ושאני יכולה להתרגל לזה, נזכרתי במעשה הנוראי שלי ומיד הרגשתי את האשמה תוקפת אותי, אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי והחזקתי את ידו שלא הייתה על ההגה, כשבמגע ראשוני הוא מיד נרתע אבל לא הזיז את היד.
הגענו לחניון הקולנוע. אדם יצא מהמכונית ואני חיכיתי בפנים בציפייה שיבוא לצד שלי וייפתח בשבילי את הדלת, אבל אחרי שסגר את דלת הנהג וצעד כמה צעדים לכיוון הכניסה לקולנוע, הוא הסתובב ובהה בי, כנראה לא הבין למה אני עדיין במכונית.
שאפתי באכזבה ופתחתי את דלת הנוסע בעצמי, מודעת לירידה ברמת המשיכה שלי אליו, אבל מלאת תקווה שיפתיע אותי בהמשך הערב.
ניגשתי אליו והחזקתי את ידו בחיוך , מתחילה לצעוד את הצעדים הראשונים לכיוון הכניסה, אך הוא נשאר במקום וגורם לי להעצר.
״ג׳וי, איפה אלי?״