וואו תקשיבו, אני יודעת שלא העלתי פרק כבר שנים (😅) ואני מצטערת שחיכיתן, אבל הכנתי לכן פרק חדש ואני מקווה שתאהבו אותו!
נ.ב. אולי יהיו דברים שלא תזכרו, וזה יגרום לכן לא להבין על מה הדמויות מדברות, אז כדאי שתחזרו טיפה אחורה.
שתהיה שנה טובה, בנות! 💗
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 31:
-נק' המבט של הארי-
"ויקטוריה, אני צריך את השרשרת בחזרה."
הרכנתי את ראשי, אך השתדלתי להישאר נחוש.
אני מודה שחששתי קצת מהתגובה שלה, אבל לא יכולתי עם רגשות האשם האלה שסבבו אותי מהרגע שלקחתי את השרשרת של אמא של טיילור.
"אתה לא חושב שזו קצת חוצפה לבקש ממני את השרשרת בחזרה כשעוד לא שילמת את כל הכסף שאתה חייב?!" קולה עלה לאט-לאט לצעקה, וכצפוי, היא התעצבנה בעודה מסתכלת עליי בחדות.
"ויקטוריה אני אשלם לך את כל הכסף. אני פשוט ממש חייב את השרשרת הזאת!" טון קולי נטה למתחנן, ולשנייה נגעלתי מעצמי.
"תקשיב בחור, אין מצב שתקבל את השרשרת הזאת. תגיד תודה שאני קצת מרחמת עלייך ונותנת לך זמן עם הכסף. תשלם לי עד סוף השבוע את כל הסכום."
היא קבעה את דבריה, לא מותירה לי עוד צ׳אנס להשחיל מילה.
"את לא מבינה כלום, אני צריך את השרשרת הזאת!" המשכתי להתווכח. לא יכולתי לסבול את העובדה שאומרים לי לא.
"סטיילס, שלא תעז להרים עליי את הקול. לא מספיק האבא הזה שלך נעלם כאילו לעולם לא נולד, אתה גם לא משלם לי אחרי כל החיפושים המזדיינים, ועכשיו אתה מבקש את הפאקינג שרשרת המזדיינת שלך?! - מה אתה צריך אותה בכלל?! היא של אישה."
שתקתי. מה יכולתי לומר? הייתי בטוח שבעוד דקה היא תביא את האקדח שלה ותגמור אותי כאן ועכשיו.
"חסר לך ששאר הכסף לא יהיה אצלי עד חמישי. הפעם אף אחד לא יהיה כאן בשביל לעזור לך. גם לשכב איתי כבר לא יעזור הארי, זה סתם יהיה נחמד." היא צחקקה והרשתי לעצממ לגלגל את עיניי.
"טוב, אני נכנסת להתקלח. אתה יכול ללכת ואתה יכול להצטרף אליי. בחירה שלך." היא קרצה לי ונאנחתי לאור הזנותיות לשמה.
היא נכנסה לחדר האמבטיה ועלה במוחי רעיון. מבלי לחשוב יותר מדי - כרגיל - החלתי לחפש אחר השרשרת ברחבי החדר.
לא ידעתי אם כדאי לי לעשות את זה, אך לא יכולתי שלא ללטוש את מבטי בשרשרת המנצנצת ששכבה לה בתוך המגירה.
החלטתי שאין מצב שאני לא לוקח את זה. זה הרי בשביל טיילור ואמא שלה. לא יכולתי לחשוב כמה הן מודאגות עכשיו, הרי השרשרת הזאת חשובה להן כל כך.
פשוט שלפתי במהרה את השרשרת משם, מכניס אותה לכיס ומקווה שויקטוריה לא תשים לב, ברוב תמימותי.
*************************************************************************************
-נק' המבט של ראיין-
"מה קורה, אדוני המורה?" קייסי שאלה אותי בציניות כאשר היא נכנסה לדלת ביתי, טורקת אותה במהירות.
"אולי את רוצה להגיד לי מה קורה אצלך?" עניתי בכעס, למרות שידעתי שהיא לא תבין על מה לעזעזל אני מדבר.
"מה קורה איתי?" היא שאלה בחיוך, מתקרבת אליי ומקרבת את שפתיה אל שלי במתיקות.
"אנטון." קבעתי במילה אחת, מרחיק את שפתיי משלה.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה אותי בתמימות.
"הוא רוצה אותך. הוא הסתכל עלייך כל השיעור היום! הוא יודע משהו, אני בטוח! וברגע שהוא ירצה, הוא פשוט ילשין עלינו וייקח אותך-" אמרתי בכעס וחרדה, לא מצליח לסיים את המשפט. לא הייתי מוכן שהוא יתקרב לקייסי שלי.
"ראיין אתה מגזים. אני ואנטון חברים טובים מגיל קטן. והוא גם לא מלשן, אז תירגע. מה גם שהוא בכלל לא יודע עלינו" היא כעסה והסתכלה עליי במבט מלא לגלוג.
"אני פשוט חושב שעדיף שלא תתקרבי אליו, ושלא תהיה בינכם יותר מידי קרבה" השתדלתי לומר את מה שרציתי שתעשה באופן ישיר, ולא ללכת סחור-סחור.
"אני חושבת שאתה פשוט לא סומך עליי. ושזה מדהים אותי לראות כמה הקנאה יכולה להיות נוראית." היא ירתה את דבריה בספק כעס ספק לגלוג לעברי.
האמת שזה נכון, קינאתי, אפילו מאוד. הם הרי ביחד כל היום, צוחקים ומבלים. הם חברים מאז שהיו קטנים, ואני אחרי הכל, המורה שלה.
"אנטון הוא החבר הכי טוב שלי, ואני מצטערת לבשר לך שאני לא מתכוונת לתפוס ממנו מרחק. הוא כמו אח בשבילי." היא המשיכה את דבריה בכעס, אך נראתה רגועה.
לאחר מכן יצאה מדלת ביתי, נותנת לדלת להיטרק בחוזקה.
*************************************************************************************
-נק' המבט של מייקל-
ישבתי על על הדשא ברחבה הצמודה לפנימייה.
הייתי חייב רגע לעצמי, שנייה לחשוב על הכל. על הטעויות שלי, אחת אחרי השנייה, שגרמו לי לאבד את מייגן.
לא חשבתי שהשלבים האלו, שבריאן ייעץ לי לנסות עליה, יגמרו לה לשנוא אותי. בסך הכל רציתי לממש את האהבה שלנו, פשוט בדרך קצת אחרת.
זה אמנם נשמע רע, אבל הכוונה שלי הייתה לגמרי טובה.
ראיתי מרחוק את בריאן מתקרב אליי, ולבסוף מתיישב לידי. "נו אחי, איך הלך עם החברה שלך? כבר הכנסת אותה למיט-" הוא שאל בחיוך ערמומי, אך הרשיתי לעצמי לקטוע אותו.
"הלך חרא. היא שונאת אותי והכל בגלל השיטות המזדיינות שלך שלא עובדות בכלל." אמרתי בעצבים ותלשתי עלי דשא בכעס. כל זה באשמת בריאן.
"טוב נו, שכחתי לציין שאתה גם צריך את החיוך ההורס והקסם האישי שלי" צחוקו נשמע באוזניי וגרם לי לצמרמורת. הבנתי שהוא עושה ממני צחוק.
הרגשתי דפוק, הכל נהרס בגללו. אני חייב לחשוב מה לעשות איתה ואיך לתקן הכל. זה לא יכול להימשך ככה. אני כל כך אוהב אותה, אני לא יכול לתת לקשר שלנו להיהרס בגלל כמה עצות מזדיינות.
*************************************************************************************
-נק' המבט של טיילור-
"הארי, מה יש לך, שאתה כזה שקט?" שאלתי אותו, מסתכלת לתוך עיניו הירוקות, בעודנו יושבים על הדשא שהיה קרוב לשטח הפניימיה.
"מה?", הוא כאילו נותק ממחשבותיו, "לא, כלום. סתם אני חושב על כל מיני דברים" הוא מלמל וליפף את ידו סביב מותניי.
"על מה אתה חושב?" התעניינתי, נועצת בו עיניים מלאות סקרנות. רציתי לדעת אם יש משהו שמפריע לו.
"סתם, זה לא משהו שאמור להטריד אותך." הארי אמר, מפנה את פניו הבנויות לכיוון מרוחק בעוד כף ידו מלטפת את מותני.
"הארי, אם משהו קורה איתך אני רוצה לדעת, אתה חשוב לי." הבנתי כבר לבד שצדקתי, ושמשהו באמת מציק לו.
"זה באמת לא חשוב. אני מעדיך לנצל את הזמן איתך בדברים אחרים" אמר לי בעוד מרכין את ראשו בכוונה לנשק אותי.
שררה שתיקה בנינו. אבל הייתי חייבת לשבור אותה, ולומר לו מה אני חושבת, להרגיע אותו.
"הארי... אולי קשה לך להאמין, אבל אני באמת אוהבת אותך. אני יודעת שאתה לא רגיל לזה, אבל.. פשוט תתרגל. כי אני אוהבת אותך, ואני לא מתכוונת לעזוב אותך מבלי להודיע פתאום, כמו קים-"
אמרתי בעוד מרכינה את ראשי ותולשת מספר עלי דשא, כאילו מנסה להסיח את דעתי מפניו, אך הוא מיהר לקטוע את דבריי.
"מה אמרת עכשיו?!" קולו החזק הקפיץ אותי ממקומי והסתכלתי עליו בחוסר הבנה. מה יש לו?
"שאני אוהבת אותך ושאני לא מתכוונת לעזוב-" התחלתי להסביר את עצמי מחדש.
"השם שאמרת עכשיו, מה אמרת לעזעזל?!"
הוא התיישר, מסתכל עליי בכעס. עיניו הפכו לכמעט-אדומות, ובתוך-תוכי, שרר לו מעט פחד.
"מה, אתה מדבר על קים?" שאלתי אותו בתמימות קלה, הרי לא יכול להיות שהוא מאבד את העשתונות רק בגלל השם שלה.
"מאיפה שמעת את השם הזה?! מי סיפר לך עליה?!"
הוא נהיה עצבני יותר ויותר, והרגשתי כאילו לומר את שמה היה טעות אחת גדולה.
"הארי אתה מוכן להירגע?" אמרתי לאחר שהבחנתי בכמה ראשים שמופנים לכיווננו.
"טיילור, מי דיבר איתך על קים?!" הוא המשיך להתעצבן ולכעוס בפנים זעופות, מתרחק ממני מעט.
"זה סתם, בריאן זרק משהו-" ניסיתי להשחיל מילה, אך כנראה שברגע ששמע את שמו של בריאן, הפיוז שקפץ לו מקודם, כבר לגמרי התפוצץ.
"בריאן?! אני לא מאמין.. שילך לעזעזל הבן זונה הזה" הוא צעק בזמן שהבחנתי בו קם ממקומו במהירות והולך לכיוון המעונות בעצבים.
לא כל כך הספקתי לעכל את מה שקרה. הוא פשוט איבד את זה כל כך מהר והשאיר אותי לבד, יושבת על הדשא ומתחרטת על כל מילה שאמרתי.
*************************************************************************************
-נק' מבט ניטרלית-
אנטון ישב באחד המועדונים באמצע הלילה, חיכה שאימו תסיים לעבוד. הוא היה טיפה שתוי, אבל זה היה בסדר מבחינתו לאור המטרדים שלא הפסיקו להציק לו.
הוא ישב שם כבר כמה שעות, והאמת, שזה לא שינה לו. מה כבר יעשה בפנימייה? מייקל והוא התרחקו זה מזה, מאחר ומייקל לא הפסיק לבזבז את זמנו עם החברה החדשה שלו.
קייסי גם כן כבר כמעט ושכחה ממנו, עכשיו כשיש לה את ראיין. וטיילור, הייתה עסוקה בלבלות עם הארי ללא הפסקה. כולם היו מאוהבים, ורק אנטון הרגיש מסכן ובודד.
לא מספיק שאמא שלי כבר הזדיינה עם כל העיר עכשיו גם החברים שלי שכחו ממני, חשב לעצמו ונתן לשוט נוסף וחריף להחליק בגרונו.
באותה השנייה, קייסי נכנסה לאותו המועדון.
היא וראיין החליטו לצאת קצת ולדבר על מה שהיה ואולי להירגע קצת מהריב שניהלו באותן היום.
היא ישבה מספר כיסאות ליד אנטון על הבר. בדקות הראשונות לא הצליחה להבחין בו, לעומת אנטון, שקלט את דמותה בשנייה הראשונה שנכנסה.
"אנטון! מה אתה עושה פה?" קייסי מעדה לכיוונו בהתרגשות, אך הוא נשאר אדיש. אולי מהשיכרון.
"א-אני סתם באתי לכאן. אני מחפש קצת שקט" מלמל משהו בתקווה שתעזוב אותו ותחזור למורה שלה.
"שקט? למה-, אנטון אתה שיכור?" קייסי תפסה את פניו בין ידיה ופערה עיניה אל עבר עיניו האדומות שנראו כאילו בערו כשבהו בה.
היא העבירה את ידה בשיערו השיטני של חברה, והוא הפיל את ראשו על כתפה. היא חיבקה אותו, למרות שלא שמה לב. לרגע אף ריחמה עליו. הוא היה נראה נורא.
"אנטון?", קול נשי נשמע מאחוריהם וקייסי מיהרה לסובב את ראשה כדי לגלות חשפנית בעלת חזייה ותחתוני תחרה בצבע אדום.
"מה יש לך, אתה שיכור?" היא התקרבה אל השניים ותפסה באנטון. היא לא בחורה -היא אישה, חשבה קייסי.
"אמא -", אנטון החל להתגונן אך מיהר לתקן את עצמו, "אהה - התכוונתי, סליחה אבל את לא צריכה לדאוג לי." אנטון בהה בקייסי, רואה איך פניה מתעוותות לנוכח מה שגילתה כרגע. היא הבינה.
הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו כי הוא הבין שקייסי מבינה הכל. הוא התבייש באמא שלו.
"קלי? זאת את?" קייסי מיהרה לפתוח איתה בשיחה. היא התנערה מההלם די מהר, כי לא רצתה שאמו של אנטון תבחין בכך.
"קייסי, זאת את? אני לא מאמינה, איך גדלת!"
היא חיבקה אותה בעוד לא מודעת לכך שקייסי מבוהלת והמומה מהמצב שנוצר.
"מה שלומך?" קייסי ניסתה להתעניין בשלומה למרות כל מה שגילתה. בטוח השתנה המון אם היא הפכה מעורכת דין לחשפנית במועדון.
"אני בסדר גמור, אבל האמת שאני חייבת לחזור לעבוד. אנטון, אני אפגוש אותך בעוד עשר דקות. וכדאי לך להיות פיקח כשאחזור" היא הזהירה והלכה, בעוד אנטון טמן את ראשו בין ידיו.
קייסי החניקה שיעול. "אז היא.. כאילו, חשפני-" קייסי ניסתה לומר את המילים הנכונות. לפחות המילים שישמעו הכי נורמליות ולא חטטניות.
"כן, היא חשפנית." אנטון אמר בעוד מפנה את מבטו רחוק ממנה בכעס. הוא הרגיש שהיא שופטת אותו, למרות שטעה. הוא היה מרגיש כך גם אם לא הייתה אומרת דבר.
שררה בין השניים שתיקה לכמה שניות. וכן, זאת הייתה שתיקה מביכה ביותר.
"ותפסיקי עם המבט המרחם, כי לצאת עם המורה שלך זה לא הרבה יותר טוב." אנטון ניסה להתמקד בבעיות של אחרים ולא לחשוב על שלו.
"מה- מאיפה אתה יודע ש-" קייסי שאלה בתמימות, אך שביב הקלה נפער בה.
"קייסי, אני לא דפוק כמו שאת חושבת שאני. ראיתי אתכם נכנסים לכאן ביחד. וחוץ מזה, ראיתי אתכם בטיול השנתי ביחד." אנטון סיפר באדישות, אך בתוכו, הרגיש שהוא מאבד את זה. הוא כעס, זעם.
"איך לא אמרת לי שום דבר?!" קייסי התעצבנה עליו, דופקת עם אגרופה הקטן על הבר.
"את לא חושבת שאני זה שצריך לשאול את השאלה הזאת, לעזעזל?!" העובדה שהיא כועסת עליו, עיצבנה אותו יותר מהעובדה שהיא לא סיפרה לו דבר.
"אני מצטערת שלא אמרתי כלום." אחרי שתיקה קלה, היא התנצלה. היא ידעה שהוא מדבר בהיגיון, שהוא צודק.
"היית צריכה לומר משהו. לראות אתכם פתאום מתנשקים היה נוראי." הוא סיפר לה את האמת, נזכר פתאום בנשיקה שלהם בבריכה, כשהוא והארי צפו בהם.
"אני מתארת לעצמי. בבקשה אל תספר." קייסי הסתכלה אל תוך עיניו בתחינה. היא שמחה שהחבר הכי טוב שלה יודע, אך לא רצתה להפוך למושא הרכילות של הפנימייה. ויותר מזה, לא רצתה שהסיפור יגרום לפיטוריו של ראיין.
"קייסי, תעשי מה שאת רוצה, אוקיי? אני לא אפריע לך." אנטון אמר לה, קם מכיסאו תפס במפתחות המכונית שלו ויצא משם בזעם.
*************************************************************
-נק' המבט של טיילור-
נשארתי יושבת על הדשא, מנסה לתהות מה זה כזה משנה לו ועל איך שאולי הרסתי שוב את הקשר שלנו.
אבל מה כבר אמרתי, לעזעזל?
פתאום הבחנתי שהארי שכח את הטלפון שלו על הדשא. צליל שקט בקע מהפלאפון, ולאחר שהסתכלתי מקרוב, ראיתי שהוא קיבל הודעה, ממישהי בשם ויקטוריה.
לא שחיטטתי לו בהודעות, זה פשוט הופיע למולי, ואת האמת שזה די סיקרן אותי לדעת.
עכשיו הסתכלתי יותר מקרוב על ההודעה,
ויקטוריה: "עשית טעות, סטיילס. חבל שלקחת את השרשרת, אחרי שאמרתי לך לא. בהצלחה, אתה תצטרך את זה."
הפלתי מידיי בבהלה את הסלולרי על הדשא.
מה היה הדבר הזה? להגיד לו על זה?
מי הבחורה הזאת? הוא מסתיר ממני דברים, אני בטוחה.
קודם קים הזאת, ועכשיו ויקטוריה?
*************************************************************
מקוווה שנהנתן! שתהיה שנה טובה ומתוקה לכולן!
אני ממש אשמח אם תצביעו \ תגיבו (בעיקר 😉) \ ותקראו! כמובן שהכי חשוב לי שתהנו!
אוהבת אתכן 💗
#דרך אגב- מעריכה מאוד את הבנות שממשיכות לקרוא ולאהוב את הסיפור(: זה אומר לי הרבה ומאוד חשוב לי!