״טוד עובר לגור כאן, וזה סופי!״ אמי צעקה לי מלמטה, צופה בי עולה בכעס במדרגות.
״אני שונאת אותו!,״ צעקתי, דמעות חונקות את גרוני, ״לא מספיק שהוא מגיע כל יום לארוחת ערב בחודשיים האחרונים, עכשיו הוא גם הולך לישון חדר לידי?!״ צעקתי וטרקתי את הדלת בחוזקה, מסתכלת לעבר כיוונים שונים בחדרי עם הדמעות שעמדו בקצה עיניי וטשטשו לי את שדה הראייה.
הרגשתי כאילו אני מתחילה לאבד את שפיותי, אז כמובן שתפסתי בפלאפון שלי במהרה וצלצלתי לדרו, היחיד שיכול לעזור לי עכשיו.
״דרו..״ אמרתי במהרה כששמעתי את נשימותיו הראשונות מהצד השני של הפלאפון.
״טיילור.. את בסדר? את נשמעת נורא״ דרו הטיח בי את האמת, כהרגלו כמובן.
אך למרות זאת, דרו היה הבחור שהכי אהבתי; החבר הכי טוב שהוא גם הנשיקה הראשונה.
״חייבים לדבר.. ניפגש מתחת לבית שלי עוד עשר דקות?״ ניסיתי להאיץ בו, לתת לו את ההרגשה שזה הוא הדבר שהכי חשוב לי בעולם כרגע; העזרה שלו.
״אני בדרך..״ הוא הודיע וניתק.
ירדתי מהר במדרגות, משתדלת לא לתפוס את מבטה של אמי, שנדמה היה ששמעתי אותה מושכת באפה.
״יצאתי״ אמרתי במהרה לפני שהיא תתחיל לשאול שאלות מיותרות, או יותר נכון, שאלות שאין לי עליהן מענה מספק.
חיכיתי כמה דקות ליד פחי האשפה הגדולים עד שראיתי את דרו מתקרב.
השיער השחור שלו התעופף מעט ברוח ועיניו השחורות חדרו אל שלי.
מן חיוך קטנטן ומרגיע הופיע על פניו שנייה לפני שהוא תפס אותי חזק וחיבק אותי.
״יהיה בסדר..״ הוא לחש, נותן לי להרגיש מוגנת ובטוחה בזרעותיו הנפוחות.
״אתה מבטיח..?״ שאלתי, יודעת שהוא לא יכול לעשות זאת, אך עדיין בתקווה שהוא יגיד שכן.
״לא, אבל אני כן מבטיח שאני אהיה איתך לא משנה מה יקרה.. ואם יכאב לך אני אעשה הכל כדי שיכאב לך כמה שפחות..״ הוא הצמיד את מצחו לשלי ושפתיו נגעו קלות בשלי.
״תודה״ התרחקתי מהר. עזבתי את ידיו ועליתי לביתי, מסתובבת כאילו לא היה שם.
***
בשנייה שנכנסתי הביתה, פניתי לכיוון המדרגות הגדולות והמוארות, אך קול גברי ביותר תפס את אוזניי.
״טיילור.״ הקול קרא לי, מובן לי שזה היה הוא.
״היי..טוד״ אמרתי, משתדלת שלא לחייך מתוך נימוס, כהרגלי.
״את יודעת.. כדאי שתתרגלי לרעיון שאנחנו הולכים לחלוק בית..״, הוא אמר במן טון מרוצה שכזה; שלא נדבר על כך שהוא היה נראה גאה, כאילו ניצח בקרב איתי- מי יכבוש את אמי.
״יקח לי זמן״ ניסיתי להסביר, פחדתי שאקבל התפרצות נוספת, כמו זאת שהייתה לי עם אמי לפני שיצאתי מהבית.
״אני מבין,״ הוא שפשף את סנטרו עם ידו הגדולה, ״כדאי שתתחילי להתנהג כמו שילדה בגילך צריכה להתנהג.
כל השטויות האלו ששמעתי מאמך, שאת בת 15 ואת בגיל ההתבגרות.. זה לא משפיע עליי.״ הוא קבע, כאילו ניסה לעשות עליי רושם גרוע בהחלט.
עיניו לא עזבו את עיניי, שכנראה נצצו מהזעם שהצטבר בתוכי, אז כדי לא לאבד את העשתונות מחדש, הסתובבתי והמשכתי לעלות במדרגות.
״וטיילור,״ הוא אמר בחוזקה וסובבתי רק את ראשי, ״עכשיו כשאגור בבית.. לא יהיו יותר התמרדויות למיניהן. את תפסיקי את זה. אחרת זה עובר לטיפולי. ואני מתמודד מעולה עם מצבים כאלה.״ הוא הסביר לי, מנסה לגרום לי לחשוש ולנחות על רגליי בחזרה.
סובבתי את ראשי חזרה, והמשכתי לרוץ במדרגות לעבר חדרי.
***
״איך היה אתמול?״ דרו תפס אותי ליד הלוקרים, נשען על הלוקר שלידי ושם רגל אחת על הלוקר שמתחת.
״תלוי למה אתה מתכוון.. לשיחה ה״נפלאה״ שטוד תפס איתי, או לארוחת הערב המדהימה לכבוד המעבר של טוד אלינו..״ נאנחתי עמוקות, תופסת בספרי המתמטיקה שלי ומצמידה אותם אליי עם שתי ידיי.
״שיחה? איזו שיחה?״ הוא שאל, מרים את גבותיו כאילו סיפרתי לו בפעם הראשונה שטוד תופס איתי שיחות לא נעימות בכל פעם שאמא לא נמצאת.
״הוא דיבר איתי על ההתנהגות שלי,״ אמרתי בטון מזלזל, גורמת לדרו להפיק גיחוך קטן, ״והיום בבוקר הוא הודיע לי שבשבע-אפס-אפס יש לנו מעבר על ״חוקים חדשים בבית״..״ התעצבנתי רק מכך שדמיינתי אותו מסביר לי איך להתנהג בבית *שלי*.
״לא מאמין עליו״ דרו צחקק.
״תתחיל להאמין, אפילו אני התחלתי.
הסיוט מתחיל.״
YOU ARE READING
Heartless
Fanfictionהיא אף פעם לא חוותה אהבה אמיתית. וכשאומרים אהבה אמיתית, בעצם מתכוונים לאהבה כואבת. היא תנסה לחזור הביתה ולחזור לעבר שפתאום נראה לה ורוד ומדהים. אבל כשהיא פוגשת את הילד המתבודד חסר הלב, זה שלכל אחד יש בחייו, זה שאוהב להיות לבד- היא כבר רוצה להישאר. א...
