-נ.מ ג'ונגקוק-
טאהיונג היה נראה ממש שמח. מעניין אם הוא ישמח אחרי שאבצע את התוכניות שלי...
חשבתי שזה דיי פייר בסך הכל, להציל את החיים שלו תמורת סוד גדול. ולא סתם, אלא שאני מוציא ממנו את הסוד בדרך שאני לא בטוח שהוא ישמח ממנה.
הלכנו ברחובות לכיוון המועדון.
כולנו לבשנו מסיכות פנים וכובעי שמש (לי ספציפית הוא הביא כובע טמבל משום מה. אני ממש מקווה בשבילו שהוא לא רומז לכלום) שהוסוק הביא לנו.
"אתם יודעים שיתכן וחלקינו מבוקשים במשטרה..." הוא אמר בזמן שהושיט לי את המסיכה השחורה. לבשתי אותה מיד על פניי.
"כדאי שלא יזהו את הפרצופים שלכם."
רוח נעימה של השעות המאוחרות של הערב נישבה וגרמה לי לצמרמורת קלה. הסתכלתי על טאהיונג ועל איך שהפוני שלו התנפנף ברוח, ושוב זה הזכיר לי את הערב הזה שברחנו לראשונה מפאבוג'י.
אז לא דמיינו שנינו שככה זה יגמר.
אז גם לא הבנתי למה טאהיונג מסכים לבוא איתי למרות שחשבתי שהוא חלק מהם. אבל עכשו, אחרי שידעתי את רוב האמת הבנתי כמעט הכל.
הוא לא ידע, אבל בזמן שהוא התקלח והוסוק הגיע לדבר איתי ביקשתי ממנו משהו. משהו קטן אבל יעיל.
אחרי צעידה של כעשר דקות כבר עמדנו בפתח המועדון. המון זכרונות הציפו את מוחי. חייכתי לעצמי ואז נכנסתי אחרי יונגי והוסוק.
"אהה! סאנשיין!" שמתי לב שיונגסו קורא להוסוק בכינוי שלו.
"והנה מגיעים גם טאהיונג ושוגה..." הוא אמר כשראה את יונגי וטאה.
"שוגה...?" לחשתי לאזנו של יונגי, שזה הרגע ששמעתי את כינויו לראשונה.
"אסביר לך אחר כך..." אמר והתקדם.
תפסנו לנו שולחן עגול וקטן. זה משום מה הזכיר לי דווקא את הבריון ההוא שפירק את טאהיונג מכות באותו ערב שהגענו לכאן. הצטמררתי מלחשוב על כמה נורא זה היה נראה.
"היי, אתה!" הוסוק קרא לאחד העובדים במקום.
"הרבה בירה, וויסקי אחד. שיהיה חזק... אה, וקוקטייל בשבילו." הוא הצביע על יונגי.
העובד הנהן והלך משם להביא את מה שהוסוק הזמין.
"זה הולך להיות ערב מושלם!" אמר הוסוק.
תוך כמה דקות חזר העובד עם המשקאות וסידר אותם על השולחן.
"יש לכם אולי בננה מילק?' שאלתי את העובד. "אני אבדוק" הוא ענה והלך משם.
"ח-חלב בננה?" הוסוק התאפק ממש שלא לצחוק.
"תתמודד" עניתי.
רציתי לטעום שוב מהמשקה הזה שאהבתי. להיזכר קצת בבית, באחותי...
החלב הגיע בתוך כוס גבוהה עם קשית מסולסלת.
"וואו, ממש השקיעו..." אמר יונגי מבליע חיוך קטן. התעלמתי מהם ולגמתי מהמשקה הטעים הזה.
"טוב, חברים, הבה נרים כוסית לכבוד החבר שלנו, שהצליח להביס את פאבוג'י, עם יותר מוח מכוח!" קרא הוסוק לאחר שמזג לעצמו כוס קטנה של וויסקי. הוא הרים אותה באוויר ובתגובה הצמדתי את כוס חלב הבננה שלי לכוס הוויסקי שלו.
"לחיים!" אמרנו יחד.
יונגי שתה את הקוקטייל. טאהיונג הסתכל על כולנו בפרצוף תמים.
"למה אתה לא לוקח כלום לשתות?" שאל אותו הוסוק.
"אמממ... סליחה, הובי... אבל זו הפעם הראשונה שלי... אמממ... זה נראה ממש לא טעים..." הוא אמר במבוכה.
הסומק הזה שלו פשט על לחייו שוב, בפעם המליון מאז שפגשתי אותו.
"קח, תנסה", אמרתי לו והושטתי לו את הכוס שלי. "קודם תשתה את זה ואז תתחיל לטעום מאלו", אמרתי והצבעתי על הבירות.
"מ-מה? ככה? לא אכפת לך שאני אשתה..."
"לא, לא אכפת לי" אמרתי ודחפתי את הכוס עוד קצת לכיוונו. 'אם לך לא היה אכפת לנשק אותי היום על הלחי, למה שיהיה לי אכפת שנשתה מאותה כוס?' חשבתי לעצמי והשענתי את הלחי שלי על ידי.
טאהיונג היסס שניה ואז הכניס את הקש ששתיתי ממנו רק לפני רגע לפה שלו והחל לשתות.
בהיתי בו, לא יודע למה, אבל לא הצלחתי להפסיק.
"ממ... נחמד" הוא אמר והחזיר לי את הכוס. רק עכשו שמתי לב שהפה שלי פתוח.
יונגי והוסוק גיחכו. התעלמתי מהם.
סגרתי את הפה וחזרתי לשתות את החלב שלי, אבל הפעם היה עליו גם קצת טעם שפתיו של טאה.
זה מה שנקרא נשיקה - בלתי - ישירה.
אבל לא היה אכפת לי.
"טוב, חבר'ה. שנתחיל?" שאלתי. לקחתי בירה אחת ופתחתי אותה.
"לחיים!" אמרתי והרמתי את הבקבוק. יונגי הרים את הקוקטייל והוסוק הרים את הוויסקי. רק לטאהיונג לא היה מה להרים, אז הוא הרים את הכוס הריקה של חלב הבננה שלי.
זה היה דיי חמוד, אם לחשוב על זה.
פתאום תפסתי שאני כל הזמן חושב על טאהיונג.
● • ● • ●
-נ.מ טאה-
הייתי מאושר שג'ונגקוק נתן לי לשתות מהכוס שלו. שתיתי מאותו קש שהוא שתה ממנו והרגשתי שמחה קטנה בלב.
'אז זה מה שנקרא נשיקה - בלתי - ישירה' אמרתי לעצמי כשהטעם של ג'ונגקוק נכנס לי לפה.
חשבתי שהטעם שלו יותר נחמד מהטעם של המשקה. אפילו שזה היה ממש קצת, וקרוב לוודאי שבעצם דמיינתי את הטעם הזה, זה הספיק לי באותו רגע.
יונגי, הוסוק וג'ונגקוק שתו את האלכוהול שלהם, אבל אני לא חושב שאני הולך לאהוב את הדבר הזה. יש לזה ריח מדי לא מגרה...
"קדימה טאה, בחייך, רק תטעם!" אמר לי הוסוק והושיט לי כוסית קטנה עם וויסקי.
לקחתי מידיו את הכוסית ולגמתי ממנה בזהירות.
'בעעע...' חשבתי לעצמי. דוחה.
"אני מעדיף לטעום בירה" אמרתי להוסוק. הוא פתח לי בירה. זה היה קצת יותר טעים.
בינתיים הם הביאו גם כל מיני פירות ועוגיות, ועוד סוגים של אלכוהול.
טעמתי מהכל. הייתי נורא רעב, כי מהבוקר לא אכלתי כלום. הייתי לחוץ מכדי לאכול.
אחרי כמה דקות, נהייתה לי קצת סחרחורת.
ניגשתי ליונגסו.
"תגיד, פינת הקריוקי הזאת, עוד יש אותה?" שאלתי אותו.
"בטח!" הוא ענה.
חזרתי לשולחן. "חברים, יש פה קריוקי. ככה אפשר לחגוג באמת!" אמרתי והקמתי אותם מהשולחן.
לקחנו איתנו הכל ועברנו לחדר צדדי שעמד קצת לפני המסדרון עם חדרי השינה.
בחדר הזה היה קריוקי וספה. שמחתי שתפסתי את החדר ראשון לפני שאר הלקוחות.
"אני ראשון!" קרא ג'ונגקוק והתקרב למיקרופון.
"בכבוד"' סימנתי לו.
הוא בחר שיר והמנגינה החלה.
ברגע שהקול שלו בקע מהמיקרופון, הרגשתי ששתיתי בבת אחת שמונה כוסות וויסקי. כאילו נהייתי שיכור מכלום.
הקול שלו היה קסום, רך, עוצמתי, עולה ויורד לפי הקצב. בלעתי בשקיקה כל תו וכל צליל שיצא מגרונו.
זיהיתי שהוא טנור. אני מת על טנור. אבל טנור עם ג'ונגקוקיות כזאת.
"וואו! נכון שזה יפה?" שאל אותי הוסוק.
"זה מושלם" עניתי מוקסם.
ככה ישבתי עד סוף השיר.
"תורך", הוא אמר והגיש לי את המיקרופון.
"א-אני?" הופתעתי.
"אוף, אתה מדבר יותר מידי. פשוט תתחיל." הוא אמר ודחף את המיקרופון ליד שלי.
קמתי ממקומי והלכתי למרכז החדר. התלבטתי הרבה איזה שיר לשים.
בסוף בחרתי אחד והתכוננתי להתחיל...
● • ● • ●
-נ.מ ג'ונגקוק-
לא הבנתי למה טאהיונג רוצה פתאום שנלך לחדר קריוקי, אבל זרמנו איתו. אני חושב שכוסית הוויסקי הזו השפיעה מהר מדי.
אהבתי לשיר ולכן לא הייתה לי בעיה להתחיל, אבל רציתי שטאה ישיר אחריי.
דחפתי לו את המיקרופון וישבתי להקשיב לו.
הוסוק בינתיים שתה בירה ויונגי התנמנם.
ואז המנגינה החלה. נדרכתי לשמוע את הקול של טאהיונג. הוא לא איחר להגיע.
קול עמוק, כזה שלא ממש הסתדר לי עם פני המלאך התמימים של טאהיונג בקע ממנו.
הוא המשיך לשיר, וראיתי שאפילו הוסוק הקשיב ויונגי התעורר מהתנומה שתפס.
"וואוווו" הוסוק שיחרר קריאת התפעלות.
"מה זה?" שאל יונגי, מבולבל.
"זה טאהיונג..." נאנחתי והתרווחתי על הספה.
הקול שלו היה כל כך עמוק שכמעט טבעתי בו.
"טוב, מה זה הדיכאון הזה?" שאל פתאום הוסוק והתרומם. הוא תכנן לעצור את טאהיונג, אבל תפסתי אותו וביקשתי ממנו שיתן לו לסיים.
אחרי שטאה סיים, הוסוק שם איזה שיר קפיצי מצחיק כזה ושר בקול צרוד וצפצפני.
כולנו התגלגלנו מצחוק.
יונגי סתם אוזניים.
כולם לקחו עוד כוסית ועוד בירה, אבל אני הייתי חייב להישאר צלול. יש לי תכניות להערב, אני לא יכול להרוס לעצמי הכל רק כי אני שיכור.
אפילו טאהיונג העז לטעום קצת מכל משקה. זיהיתי בבירור שזה מגעיל אותו.
הוסוק דחף לו הרבה וויסקי, כמו שביקשתי ממנו...
שעה וחצי קודם לכן
"היי, קוק. תתארגנו מהר, יש לי משהו חשוב לספר לכם כשנגיע למועדון..."
אמר הוסוק שנכנס לחדר שלנו.
טאהיונג עוד היה במקלחת, וזו הייתה הזדמנות מצויינת לבקש מהוסוק טובה קטנה בלי שהוא ישמע.
"היי הוסוק, אתה יכול לעשות לי טובה?" שאלתי אותו כבדרך אגב.
"כולי אוזן" הוא ענה.
"אני צריך מכשיר הקלטה קטן, ושתסמם לי את טאהיונג כמו שצריך" אמרתי ישירות, בלי הרבה הכנות.
"וזה למה?" שאל אותי הוסוק, מסוקרן.
"זה התשלום שאני גובה ממנו על הקרב שלי עם פאבוג'י..." אמרתי בחיוך צופן סוד. הוסוק חייך גם הוא והלך להביא לי את מבוקשי.
חזרה להווה
הוסוק היה ממש טוב בזה. הוא הצליח לשכנע את טאה לשתות הרבה.
אני שתיתי רק קצת בירה ודיברתי עם יונגי.
זה היה ערב נהדר, באמת.
שרנו וצחקנו, העברנו את הזמן בלספר בדיחות לא מצחיקות ולמות מצחוק מהן.
שיחררתי את הרגשות המלחיצים שהצליחו להתגנב לליבי בשבועיים האחרונים.
זהו, זה מאחורינו. לעת עתה.
אחרי כשעתיים, כולם היו שתויים בהחלט. הוסוק ויונגי נרדמו על הספה, ורק טאהיונג ואנוכי נשארנו ערים.
זה הרגע שלי, חשבתי לעצמי.
רק צריך למצוא מקום שקט ורחוק מהנחירות הקולניות שהוסוק השמיע.
ידעתי בדיוק לאן ללכת. חדר מספר ארבע.
יצאתי לרגע מחדר הקריוקי.
"אפשר חשבון?" שאלתי את יונגסו שעוד עמד בקבלה ושירת כל מיני לקוחות.
"מינג, תביא להם חשבון!" צעק לאחד העובדים שהסתובב באיזור.
"ואפשר אולי עוד טובה קטנה...?" שאלתי בשקט.
"מה שתצטרך."
"אני צריך מפתח לחדר שינה אחד" אמרתי.
בלי לשאול שאלות יונגסו הביא לי את אותו מפתח לחדר ארבע.
"בהצלחה..." הוא אמר ואני הלכתי חזרה לחדר הקריוקי.
"לאן הלכת?" שאל אותי טאהיונג בקול שיכור. הוא התנדנד והיה חסר שיווי משקל.
"בא, טאהיונג. יש לי משהו חשוב לומר לך..."
זה היה מסובך, אבל בסוף הצלחתי להביא אותו איכשהו לחדר השינה ההוא.
"אההה, קוק, זה החדר שבו ישנו, אתה זוכר?" שאל אותי טאהיונג ואז הוא חייך לעצמו חיוך ענק שגרם לעיניים שלו להתכווץ וללחיים שלו להיראות כמו שתי עגבניות שרי.
לולא הייתי עסוק בלחפש את מכשיר ההקלטה הקטן בכיסי, הייתי יכול לשבת ורק לבהות בחיוך שלו.
"הנה זה!" מצאתי את זה סוף סוף בכיס הז'קט. לחצתי לחיצה קטנה על כפתור ההפעלה.
"טאהיונג, אני יכול לשאול אותך שאלה?" פתחתי.
"כן, בטח. על מה שאתה רוצה אני אענה לך, אתה ג'ונגקוק החזק שהציל אותי! אני חייב לך ה-מ-ו-ן!!" הוא אמר וחזר לחייך.
"אז ככה... תספר לי למה עלית לגג כדי להתאבד?" שאלתי אותו.
"זה קשור אליי?" המשכתי את השאלה לחלק שיותר הטריד אותי.
"אההה... כ-ן, ג'ונגקוקי, זה היה גם בגללך..." הוא אמר והסתכל עליי במבט חולמני ומרחף.
טוב, לזה ציפיתי ולא ציפיתי בו זמנית...