-נ.מ ג'ונגקוק-
קיוויתי שעניין השמות יסיח מעט את דעתו של טאה מהמקום שאליו אנחנו הולכים.
באמת אימצתי את הכינוי הזה.
אבל זה עבד רק חלקית. עכשו, כשכבר עמדנו מול הדלת הוא נראה לחוץ מעט.
"אל תדאג, אני איתך. בא נכנס." אמרתי לו בקול מעודד.
כדי להוכיח לו זאת, נתתי לו יד לפני שפתחתי את הדלת.
הוא תפס את היד שהושטתי לו חזק מאוד.
נכנסנו בשקט לחדר ונעמדנו מול פאבוג'י שישב על כסא משרדי מסתובב.
"אה. טאהיונג... אני מניח שבסופו של דבר לא טעיתי..." הוא אמר והסתכל במבט חודר על טאה.
טאה מצידו מיד עזב את ידי והשפיל את מבטו. לא הבנתי דבר ממה שקורה, אך החלטתי שאני לא אתן לפאבוג'י את התענוג שבלהתעלל בטאה.
"מה רצית?" שאלתי אותו ישירות.
"רציתי לעדכן אותך בפרטים. אתה זה שהתנדב 'להציל' אותו..." הוא אמר והצביע על טאה בזלזול.
"ניפגש בעוד שבועיים מהיום בדיוק, אני אהיה פייר ואתן לך זמן..." הוא אמר, ומשום מה הטון שלו היה נשמע לי יותר מידי ידידותי.
"זה יקרה בקומה התת קרקעית. כולם יהיו שם. אנחנו עוד נראה מה יהיה איתך..." הוא אמר ואז צחק ברשעות. טוב, ציפיתי לזה.
"אין בעיה. אבל עד אז, טאהיונג אצלי ואתה לא מטריד את מנוחתו. סגור?" ספק שאלתי ספק קבעתי.
"סגור." אמר פאבוג'י. ראיתי את החלחלה בעיניו של טאה לצידי.
"אבל כדאי שתזכור..." הוא החל לומר והתקרב ממש קרוב אליי, עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו בפניי.
"אם אתה מפסיד, שניכם הולכים לשלם על זה ובגדול..." הוא זרע ארס בדברי. אבל לא נבהלתי. ידעתי שזו שיטה להפחיד את הקורבן כדי שיחלש.
הושטתי את ידי ללחיצה. "מסכים."
הוא לחץ אותה. "אתה משוחרר."
משכתי בידו של טאה ויצאנו מהחדר.
"אתה רואה? הכל בסדר..." אמרתי לו והצבע החל לחזור אט אט ללחייו.
"אל תתן לו לשבור אותך" עודדתי אותו והלכנו משם חזרה לחדר.
"תגיד... קוק... באמת יש לי סיכוי להיות חזק כמוך יום אחד?" שאל אותי טאה אחרי שהוא חשב בשקט הרבה זמן.
"כמוני? אני לא יודע... אבל אם תתאמן הרבה ותאכל טוב, אתה תהיה הרבה יותר חזק..." הוא התעודד קצת.
כשהגענו לחדר, טאה רץ למיטה והשתרע עליה, קובר את פרצופו בכרית.
"אני כל כך עייף..." הוא אמר אל תוך הכרית.
חשבתי שזה דיי חמוד.
"תנוח, מחכה לך עכשו שבוע קשה..." אמרתי לו וחייכתי מהחמידות שלו.
"מממ!" הוא ענה מתוך הכרית. תוך כמה דקות שנינו ישנו כמו פגרים.
● • ● • ●
-נ.מ טאה-
היום שלמחרת לא היה יותר קל. הוסוק, אה, סליחה... הובי כמעט שבר לי את העצמות עם האימונים שלו.
"תתן ת'נשמה שלך! תדמיין שזה מישהו שאתה ממש שונא, נניח..." הוא נתן לי טיפים לאיגרוף מוצלח.
לא היה צריך יותר מזה. היה קל לי לדמיין מי זה ולמה אני אני מחטיף לו אגרופים.
"אתה ילד טוב מידי." אמר הובי ביאוש.
"נכון, אני ילד טוב..." עניתי לו והמשכתי לחבוט בשק האיגרוף כאילו חיי תלויים בזה.
"או! אתה משתפר!!" אמר הובי כשהתחלתי לתפוס את העניין.
אבל הכי קשה היה לי עם אימוני ההגנה העצמית. התנועות היו מסובכות והובי הפיל אותי לרצפה פעם אחר פעם בקלות.
בדבר אחד הייתי טוב יותר מהוסוק -
אם אתם זוכרים, אמרתי שאני אלוף בריצה. לא שיקרתי. ריצה הייתה חלק מחיי לפני שהתחיל מה שהתחיל עם קוק. כל הזמן הייתי בורח מצרות ומאנשים שלא יתפסו אותי מבצע משימות עבור פאבוג'י.
אם אז שנאתי את זה, עכשו אהבתי את זה מאוד.
"מה יהיה איתך ועם הקוק הזה, שניכם זוג ברדלסים..." התלונן הובי באזניי. "טוב, לפחות את זה עברת בשלום..." אמר ולקח אותי לאימון הבא.
בזווית העין ראיתי את קוק מתאמן על כל מיני מהלכים וטריקים שהובי לימד אותו.
"צק צק צק..." הובי צקצק בלשונו. "תמשיך פה עם שכיבות השמיכה, אני הולך לתקן את הבחור. בצורה הזו הוא יביס בקושי ארנב..."
ואני עשיתי כדבריו. כל הגוף שלי שרף ממאמץ, אבל לא וויתרתי לעצמי אפילו לרגע. הייתי נחוש להיות חזק יותר.
"יש לי סיכוי?" שמעתי את קולו העייף של קוק.
"אממ... תלוי..." אמר הובי.
"בבקשה, אני אעשה הכל. תעזור לי להשתפר!"
"שום בעיה."
שברירי השיחה הזו שקלטתי גרמו לפחד ודאגה להציף את ליבי. ומה אם קוק באמת יפסיד...?
ממני לא אכפת לי. אני הייתי רגיל. אבל הוא?
מה הוא אשם בבעיות שלי?
השאלות האלה הטרידו אותי עד שסיימתי את הסט של שכיבות השמיכה.
עברתי שוב לאיגרוף.
חבטתי שוב ושוב בשק האיגרוף בדיוק כמו שהוסוק לימד אותי.
'זה בשבילך, פאבוג'י!' חשבתי בזמן ששיסעתי את שק האגרוף בידיי.
● • ● • ●
-נ.מ ג'ונגקוק-
בזמן שהוסוק לימד אותי מהלך חדש, שלטענתו יעבוד לי אם אותקף בהפתעה, הצצתי בזווית העין לכיוון טאה.
הוא חבט בכל כוחו בשק האיגרוף בגבות מכווצות ובמבט רציני.
חייכתי וחזרתי להקשיב להוסוק, רק שהוא הפסיק את הסבריו ובהה בי.
"מה?" שאלתי אותו.
הוא הסתכל על טאה ואז עליי, ושוב עליו ועליי.
"מה אתה מחייך?" הוא שאל, משתדל להסתיר את צחוקו.
והנה זה שוב מתחיל.
"זה מצחיק, לא?" ניסיתי להמציא תירוץ הגיוני.
"אמממ... אותי זה לא מצחיק."
"נו מה אתה רוצה שאעשה? שאבכה?"
"לא, אבל לא ציפיתי שתחייך כל כך כל פעם שאתה מסתכל עליו"
"מתי עוד חייכתי ככה??"
"בא נראה... אתמול איזה מאה פעם כזה..." הוא הסתכל על נקודה בחלל ועשה כאילו הוא מתאמץ להיזכר.
"טוב, בסדר. ניצחת. עכשו אם לא אכפת לך, אני צריך להיות מוכן לקרב הזה מתישהו..." אמרתי בחצי יאוש.
הוסוק ציחקק וחזר להסבריו.
התאמנתי הרבה, וקלטתי את המהלכים במהירות, מה שנתן לי יתרון של זמן.
ניסיתי לחשוב מה פאבוג'י עושה עכשו. האם הוא מרגיש מאוים ומתאמן, או שהוא זחוח ובטוח שיפיל אותי מהר יותר מזבוב.
שתי האפשרויות היו נראות לי מאיימות באותה מידה משום מה.
אבל חרטה? לא. זה לא בא בחשבון. לא התחרטתי אף לא לרגע.
אבל מה, לא הכל בחינם.
טאה חושב שאני עוזר לו בלי תמורה, שימשיך לחשוב.
אחרי שאסיים את העניין הזה, אכריח אותו לגלות לי את הסוד היחיד שהוא עוד לא אמר לי. אותו סוד שהביא אותו לגג לפני כמה ימים ועוד לא שמעתי ממנו.
היה נדמה לי שהסוד הזה חשוב מספיק שאשלם תמורתו בהצלת חייו של טאה מידי פאבוג'י.
העניין הזה הטריד אותי, בעיקר בגלל שטאה כמעט איבד את חייו, אבל רק אחרי שלא התראינו שלושה שבועות. אם העונש שלו היה כזה קשה, (עליו כן שמעתי ממנו) למה הוא חיכה שלושה שבועות שלמים עד שהגיע לכלל החלטה - להתאבד?
בגלל זה עלה לי הרעיון שאולי זה קשור איכשהו - ישירות או בעקיפין - אליי.
אבל עוד לא הרבה זמן כל זה כבר לא יהיה סוד. אל דאגה.
יומיים לאחר מכן
"אההההה!"
הוסוק קיפל אותי לרצפה.
"אתה אפילו לא בכיוון!" אמר לי כשהוא מסתכל עליי מלמעלה למטה.
למרות שהתקדמתי במהירות, עדיין הוסוק היה חזק ממני בלחימה. הזעתי בכל חלק בגופי אך סירבתי להיכנע.
"עכשו תנוח איזה שעה, אחר כך נמשיך. אי אפשר למדוד את הכוח כשעייפים", פסק הוסוק והושיט לי יד כדי שאתרומם.
התיישבתי על אחד מספסלי האימונים שהיו פזורים בחדר.
"איך הוא?" שאלתי וכיוונתי בראשי לכיוון טאה שהתאמן בקצה השני של החדר.
"לא רע. יחסית לגוף הצנום שלו המהלכים שלו דיי בסדר. הוא יוכל להסתדר בשטח" אמר הוסוק ושילב את ידיו.
הנהנתי.
"תגיד, הובי... אתה פעם היית במשימות?" שאלתי את הוסוק.
"כן, בטח. למען האמת, הייתי במשימות עד לרגע שפאבוג'י אמר לי שהוא מביא פציינט חדש שצריך לעבוד עליו. אבל אז הכל הסתבך והתעכב ביום כי ברחת וכל זה... שתדע שכולם פה היו ממש בהלם. קנית לך לא מעט מעריצים." אמר הוסוק בחיוך.
"אם תצליח להכניע את פאבוג'י, יתכן ויהיה לך אפילו יותר מוניטין ממנו במקום הזה..." הוא אמר בחולמניות.
"מה טיב המקום הזה בכלל?" נזכרתי שאת השאלה הזו עוד לא שאלתי בכלל.
"תראה... כל מי שכאן לרוב הצטרף מרצון, חוץ ממני וממך ואולי עוד איזה אחד שניים. הרוב פה הם או בחורים יתומים, או אנשים קשי יום שלא הייתה להם פרוטה. כולם פה מתוגמלים על המשימות שלהם. משימה זה בדרך כלל להביא מבוקש, לסחוט כספים. פאבוג'י הזה מנהל הרבה עסקים מפוקפקים עם כל מיני אנשים, ולשם כך הוא זקוק למן 'צבא' משלו."
"וכמה זמן אתה פה?" שאלתי פעור פה מן המידע שקיבלתי זה עתה.
"אני פה קרוב לעשר שנים..." נאנח הוסוק. "הגעתי לפה מעט אחרי טאה. אך אני מבוגר ממנו בשנתיים. אני זה שלימד אותו את השיטות הקלות והנחוצות לפריצת מנעולים קטנים ולהתחמקויות וכל מיני כאלה. זה היה כשאני הייתי בערך בן עשר והוא בן שמונה."
"ומי לימד אותך?"
"פאבוג'י בעצמו." הוא אמר ואז חשב רגע.
"בקיצור, אתה נמצא עכשו במאחורי הקלעים של תעשיית הפשע המאורגן. מפה באים כל האנשים שסוגרים חשבונות עם כל מי שעומד בדרך של הבוס." סיכם הוסוק.
וואו. ואיך עד עכשו לא חשבתי על לשאול את כל זה? אני כזה סתום לפעמים.
"אחחח!!" שמענו קריאה מהקצה הרחוק של החדר. מיד התרוממתי למצב עמידה.
"טאה! מה קרה?" רצתי לטאה שהיה שרוע על הרצפה.
"ר-רק נפלתי... זה בסדר..." הוא אמר והחזיק בזרועו.
"תנוח!" צעק לו הוסוק ואז התקרב אלינו. "מנוחה זה המרכיב הכי חשוב להצלחה. הגוף לא יכול לעבוד מעבר ליכולת שלו, ואין טעם להרוס אותו בכח." איכשהו הוסוק תמיד נשמע כזה מלומד ומומחה.
עזרתי לטאה לקום והושבתי אותו על הספסל שאני ישבתי עליו לפני כן.
כעבור שלוש שעות
זהו. אני סופית גמור.
זהו. תיכף מגיע היום הגדול... תתכוננו לזה
● • ● • ●
אזזז בנימה קצת אישית, בזמן שהפרק הזה נכתב חגגתי את ההצבעה הראשונה שלי!!
תודה לkimjichu777 על ההצבעההההה
אמא אמא אני בוכה מהתרגשותתת😭😂
וזהו. בפרק הזה אין נ.ב ג'ונגקוק אלא נ.ב אני
אני כל הזמן מתלבטת לגבי ההמשך, כאילו לגבי הקרב של קוק ופאבוג'י (שעכשו הגיע הזמן לגלות למי שלא יודע את המשמעות של השם - 'פאבוג'י' זה טיפש בקוראינית), וגם לגבי הקטע היותר טאהקוקי....😁😁
טוב אנשים, הייתי פה.
אמממ הרגע קלטתי שהעליתי בטעות את פרק 19 לפני הפרק הזה😑😑😑