-נ.מ טאה-
נכנסתי למקלחת כמו שג'ונגקוק אמר לי.
הרגעים האחרונים שעברו עליי הכבידו מדי על ליבי ומוחי.
שטפתי ממני את המחשבות על העבר, והתמקדתי בעתיד. עכשו אני חייב לג'ונגקוק את חיי בפעם המי-יודע-כמה...
אבל הוא היה כל כך נחוש לעזור לי, שפשוט לא יכולתי להתנגד, ובעצם גם רציתי את העזרה שלו. הייתי זקוק לה.
העידוד שלו, החיבוק הזה שהוא העניק לי, העובדה שהוא הבטיח לי שהוא תמיד יעזור לי, כל אלו רק חיזקו רעיונות ישנים שנאגרו במוחי ועד היום השתדלתי להדחיק.
ידעתי שהוא בעל לב טוב, אבל לא ידעתי עד כמה.
חששתי מהעובדה שהוא מקריב את עצמו בשבילי, למרות שדווקא נהניתי לחשוב שיש מישהו שמוכן לעשות את זה, על אמת. זה רק עורר אצלי עוד את הזיכרונות הישנים. התרפקתי עליהם.
הן היו קרש ההצלה שלי במשך זמן רב.
תהיתי מה הוא עושה עכשו, מה הוא חושב לעצמו, אם הוא מתחרט.
התעכבתי הרבה זמן. החמימות של המים קרצה לי יותר מידי.
שמעתי קולות מפנים החדר. מעניין מה ג'ונגקוק עושה שם, חשבתי לעצמי בזמן שהושטתי את ידי לטוש המקלחת והתכוונתי לכוון את זרם המים אליו.
אבל אז בחילה אחזה בי. הרגשתי סחרחורת נוראית.
כל החדר הסתובב סביבי. ואז ראיתי שחור.
בפעם הבאה שפקחתי את עיניי, כבר לא עמדתי במקלחת.
התחושה הייתה שאני מונח על משהו נוח, מיטה למשל.
שמתי לב שאני עטוף במגבת רחבה.
"אה, סופסוף התעוררת!" שמעתי את הקול של ג'ונגקוק מתקרב אליי.
"מ-מה... מה קרה?" שאלתי בקושי, וניסיתי להתיישב על המיטה.
"אל תזוז!" קרא ג'ונגקוק. הוא עמד ממש מעליי. "אתה צריך לנוח קצת. התעלפת."
"אה..." נזכרתי בתחושה הכללית שהרגשתי שניה לפני שראיתי שחור.
"אמממ..." התחלתי לומר משהו, אבל לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה. הייתי נבוך מידי. הרגשתי את הפנים שלי מאדימות מבושה.
"מה?" שאל ג'ונגקוק. התביישתי לענות אז רק הצבעתי לכיוון פלג גופי התחתון.
"אהההה...." ג'ונגקוק חייך חיוך רחב וממזרי. "אל תדאג, לא ראיתי כלום..." הוא אמר ואז צחק.
"מה יש לי על הפה?" שאלתי כששמתי לב שמשהו זר מונח לי על הפה.
"שמתי לך קצת נייר על פצע קטן שנפתח לך בשפה. כנראה כשנפלת שם במקלחת, פצעת את השפתיים בטעות..." הדאגה שלו אליי חיממה לי את הלב, אבל לא העזתי לומר את זה בקול.
"בכל מקרה, עכשו כשהתעוררת, אתה יכול כבר להתלבש. אני בינתיים אכנס למקלחת. תרגיש חופשי." כל הזמן הזה הוא לא הפסיק לחייך.
הוא נכנס לחדר המקלחת וסגר אחריו את הדלת. אנחת רווחה יצאה מפי.
התרוממתי וראיתי שהוא הניח לי בגדים למרגלות המיטה. חייכתי לעצמי ולבשתי אותם.
חיכיתי כמה דקות עד ששמעתי את דלת המקלחת נפתחת וג'ונגקוק יצא משם.
אני לא סתם אומר את זה.
הוא יצא משם רק עם מכנס ומגבת על כתפיו. בלעתי את רוקי.
החזה שלו היה שרירי ומסוקס, כמו של איזה גיבור מספרי קומיקס.
פתאום תפסתי את עצמי, בוהה בו בפה פעור. מיהרתי לסגור את פי ולהשפיל את מבטי.
"חחחחחח... אוהב את מה שאתה רואה?" ג'ונגקוק צחק בקול, מה שגרם לי להסמיק עד לקצות אוזניי.
"רק שכחתי את החולצה..." הוא אמר והרים את החולצה ממיטתו.
הנהנתי בשקט כי לא היה לי מה להגיד.
"תשמע, טאהיונג." ג'ונגקוק חזר להיות ענייני ושמחתי שהוא לא עושה עניין מהמקרה הזה.
"אני לא ממש יודע למה התעלפת שם מקודם, אז פשוט ניחשתי שאולי לא אכלת טוב היום..."
ניחוש טוב, חשבתי לעצמי. למעשה, משלשום לא אכלתי כמעט כלום.
"אז אני אלך להביא לנו משהו לאכול. סגור?"
ובזאת הוא הסתובב, לבש את חולצתו ויצא מהחדר.
המוח שלי עוד היה משותק בגלל מה שראיתי עכשו.
● • ● • ●
-נ.מ ג'ונגקוק-
טאהיונג הזה מצחיק. הוא בהה בי כאילו הוא רואה כרגע בן אדם לראשונה בחייו.
בכל מקרה, אני יותר דאגתי שהוא לא ימות לי פתאום. הלכתי להביא אוכל וחזרתי תוך כמה דקות.
"כדאי לך, זה טעים" אמרתי לו והגשתי לו את מה שמצאתי בשעה כזו. לא הרבה.
אבל הוא אכל בתיאבון וברעבתנות, כמו ילד קטן שאוכל עוגת יומולדת ממש טעימה.
נשנשתי קצת גם.
כשהוא סיים לאכול, הוא נשכב על המיטה, אמר לי לילה טוב והתכרבל בשמיכה.
סידרתי את השאריות.
אני חושב שכדאי שאפקח עליו עין ואוודא שהוא אוכל טוב. הפאבוג'י הזה הרעיב אותו אבל מעכשו הוא יצטרך כח. תכננתי שהוא יצטרף אליי לאימונים, וכך הוא יהיה יותר חזק ויהיה מסוגל להגן על עצמו בשעת הצורך.
עליתי למיטה המאולתרת שאני והוסוק הבאנו לחדר. היא לא היית ממש לא נוחה אבל היא גם לא הייתה מלכת המיטות הנוחות.
התהפכתי כמה פעמים אבל לא הצלחתי להירדם. כשהתייאשתי מלנסות, התהפכתי לצד שפונה למיטה השניה ובהיתי בטאהיונג.
היה לו חיוך קטן. הוא היה נראה כמו מלאך שנפל משמיים, רק שבמקרה שלו - במיקום ובזמן הלא נכון.
קמתי חרישית ממיטתי והתבוננתי בו יותר מקרוב. משהו במראה שלו גרם לי להרגיש משהו שמעולם לא הרגשתי ליד אף אחד אחר.
אותה תחושה שהרגשתי בפעמים הקודמות שהצלתי אותו, הרגשתי אותה גם כשחיבקתי אותו.
אולי אני עייף מידי, חשבתי לעצמי. הסטתי מעט את הפוני מעיניו בעדינות לפני שחזרתי למיטתי.
נרדמתי באיטיות תוך שאני בוהה בפני המלאך של טאהיונג...
● • ● • ●
-נ.מ טאה-
אני כבר הייתי ער ממזמן, אבל ג'ונגקוק עוד ישן. הסתכלתי עליו וזה כל הזמן הזכיר לי את המראה שלו אתמול בלילה, ללא חולצה וחתיך ברמות.
הלכתי לאיבוד.
מה שהחזיר אותי חזרה לקרקע המציאות הייתה הדלת שנפתחה.
הוסוק נכנס לחדר.
"אה, בוקר טוב טאהיונג."
את הוסוק הכרתי כי הוא זה שלימד אותי כל מיני טריקים ושיטות לפרוץ מנעולים קטנים, דברים שהשתמשתי בהם בחלק מן המשימות שהוטלו עליי.
פאבוג'י היה מביא אותו לבית ומחזיר אותו, עכשו אני מבין מאיפה ולאן.
"בוקר טוב הוסוק."
"תעיר את ג'ונגקוק. האימונים שלו תיכף מתחילים." הוא אמר והלך.
לא התחשק לי כל כך להעיר אותו, אבל הוסוק ביקש ונאלצתי להקשיב.
"היי... אמממ... ג'ונגקוק?" לחשתי בעדינות לאזנו. הוא התהפך והמשיך לישון.
"ג'ונגקוק. הוסוק היה פה, הוא אמר שתתעורר..." אמרתי, מגביר את קולי.
פתאום הרגשתי את ידו החזקה של ג'ונגקוק הישן מושכת במכנסי.
איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי...
היישר על ג'ונגקוק.
נחתתי עליו, ראשי על חזהו ורגליי חצי על רגליו וחצי באוויר. ידיי מושטות קדימה, ובעזרתן ריככתי את הנפילה שלא אדפוק איזו בומבה לפנים של ג'ונגקוק.
נשימתי נעתקה. שמישהו יזכיר לי איך נושמים, דחוף.
הרמתי מעט את ראשי והצצתי בפרצופו.
ניסיתי לקום ממנו, אך ידיו נכרכו בחוזקה סביב מותניי. הסמקתי עד לשורשי שערותיי ולא ידעתי מה אני עושה עכשו.
פחדתי שאם אעיר אותו עכשו הוא יכעס עליי, אבל אם לא אני אצטרך לשכב עליו ככה לנצח.
הטיתי את ראשי כך שאזני נחה על חזהו. שמעתי את קצב פעימות ליבו.
לרגע שכחתי איך הגעתי בכלל למצב הזה. הלכתי לאיבוד בקצב הפעימות. ראשי עלה וירד יחד עם חזהו לפי אותו קצב.
ידיי שהיו משוחררות, פילסו את דרכן והגיעו אל השיער שלו, שנפל על עיניו. סידרתי אותו קצת בעזרת קצות אצבעותיי בעדינות, שלא יתעורר פתאום.
הסתכלתי על הפה שלו. פתאום התחשק לי ל-
"אהההה..." ג'ונגקוק פיהק והתיישב, ואני התגלגלתי ממנו.
"מה זה? מה אתה עושה?" הוא שאל וגירד את קרקפתו.
"מ-מה? א-אני?" גמגמתי וניסיתי לסדר את המחשבות שלי.
"אלא מי?" הוא שאל ועזר לי לקום.
"אתה משכת אותי מתוך שינה..." אמרתי למרות שהייתי נשמע מטופש לחלוטין.
ג'ונגקוק, עוד חצי ישן, הנהן בעייפות ופיהק שוב.
"הוסוק היה כאן?" הוא שאל.
"כן."
"אוי ואבוי."
היה נראה שכל העייפות שלו נעלמת פתאום. הוא רץ למקלחת לשטוף פנים.
הייתי ממש מבולבל, אבל שמחתי שהדבר הזה נגמר בטוב ושהמחשבה על הוסוק העסיקה אותו.
אחרי כרבע שעה כבר היינו שנינו בחדר האוכל. יותר נכון, החדר ההוא שהיה בו מטבח וכמה שולחנות עם כסאות שבו מי שיכל היה עוצר לאכול משהו.
"אני דקה קופץ להביא להוסוק אוכל... אל תשאל למה." הוא אמר כשפתחתי את פי לשאול בדיוק את זה.
סגרתי את הפה ואכלתי בשקט. המון זמן לא אכלתי ככה ארוחת בוקר.
כל מיני אנשים הסתובבו בחדר, את חלקם זיהיתי מביקורים אצל פאבוג'י ואת חלקם לא.
"היי! זה אתה, נו... טאהיונג!" אמר איזה אחד עם פרצוף ישנוני שבדיוק עבר מולי.
"שלום, יונגי..." אמרתי רפויות והמשכתי לאכול.
"לא חשבתי שאראה אותך כאן..." הוא אמר בנימה קצת מודאגת.
"תתפלא. יש הפתעות בחיים..." אמרתי והישרתי אליו מבט.
הוא המשיך משם, מושך בכתפיו.
ג'ונגקוק הגיע אחרי חצי דקה, וניכר היה שהוא רץ חזרה לפה.
"נשאר לי משהו?" הוא שאל. "ידעתי שהייתי צריך לקחת לפני..." הוא אמר אבל קטעתי אותו.
"קח..." אמרתי לו ודחפתי לכיוונו צלחת שהכנתי בשבילו.
"וואו! תודה טאהיונג..." הוא אמר והחל לאכול.
"אני רק מחזיר לך קצת על כל מה שאני חייב..." אמרתי בשקט וחזרתי לאכול.
"אל תחשוב על זה..." הוא אמר בביטול.
"טוב, אבל בכל מקרה, אנחנו... אמממ... חברים..." אמרתי בהיסוס קל. ג'ונגקוק הנהן בפה מלא ביצה קשה.
כעבור כשמונה שעות
אההה אני גמור!
תשאלו למה?
ג'ונגקוק החליט שאני צריך גם להתאמן.
יפה לו להחליט ככה בשבילי, למרות שבאמת לא יזיקו לי קצת שרירים.
כל הגוף שלי רועד ממאמץ. הוא עצמו נשאר עוד שעה כי הוסוק הבטיח לו אימוני אקסטרה.
ישבתי בצד ובהיתי בשניהם מתאמנים.
"בקצב הזה, אתה מתקרב לחמישים אחוז סיכוי נגד פאבוג'י..." העיר הוסוק לג'ונגקוק.
"מה הסיכוי שלו באמת?" שאלתי בדאגה.
"תראה. לג'ונגקוק יש נתונים טובים. אבל פאבוג'י הוא בריון. אף אחד אף פעם לא הצליח מולו כמעט."
"תודה על העידוד..." אמר ג'ונגקוק מתנשם ומתנשף מאחורי הוסוק.
"קדימה! עוד עשר... תשע..." הוסוק חזר לפקח על ג'ונגקוק ואני רק הסתכלתי עליהם.
הם שניהם היו כאלה חזקים. רציתי גם. ג'ונגקוק הבטיח לי שאם אתמיד בסוף אצליח להיות בערך כמוהו.
השעה הזו חלפה ביעף.
"היי, קוק. פאבוג'י אמר לי שהוא רוצה לראות אותך אחרי שאתה גומר." אמר הוסוק לג'ונגקוק, ומשום מה הרגשתי מוזר עם העובדה שהוסוק הסכים לעצמו לקרוא לג'ונגקוק בשם חיבה.
"עוד שניה שם. טאה, אתה בא איתי." רגע. מה הולך פה?! מה זה, סבב שמות חיבה?
"יפה, אתה קוק ואני טאה. אז איך הוסוק?" שאלתי בבדיחות מעושה תוך שצעדנו במסדרון בדרך לחדרו של פאבוג'י, זה ששנאתי כל כך.
"אמממ... הוסוק... הוסוקי?" ג'ונגקוק, אה, סליחה, קוק הציע ברצינות שגרמה לי כמעט לצחוק.
"לא, צריך משהו יותר יפה." אמרתי, ממשיך להתבדח על חשבון הרצינות התמימה של קוק. זהו, ככה אני קורא לו מעכשו. על הפרינציפ.
"הוסוק... החברים מכנים אותו סאנשיין... אבל צריך משהו משלנו."
"הוווו....." התחלתי ולא מצאתי סיומת מתאימה.
"בינגו!!" צעק קוק, כשככל הנראה נפל לו איזה רעיון משמיים.
"הובינגו?" שאלתי לא מבין. "מה זה הובינגו?"
קוק התפוצץ מצחוק. הוא צחק כל כך שאפילו אני נדבקתי קצת.
"חחחח... הובינגו! רעיון לא רע... הובינגו.... אולי בקיצור? רק הובי."
"סגור."
הגענו לפתח חדרו של פאבוג'י וקוק נקש על הדלת.
"אפשר להיכנס..." שמענו את הקול שלו. תפסתי רגליים קרות והתרחקתי קצת.
"אל תדאג. אני איתך. בא ניכנס." אמר קוק.
● • ● • ●
-נ.ב ג'ונגקוק-
היי חברים! חזרתי עם הפינה שלייי!! קולולולווווו
ובכן, הייתי חייב להביא קצת אושר ושמחה לפרצופים הדכאוניים שלכם רבותיי.
בקיצור, היום עליתי על משהו נורא מגניב, והפעם מדובר דווקא על יונגי שעכשו גם בדיוק צועק לי באזניים בשיר "ווינגס" (wings כנפיים).
אז חברים, בטח שאלתם את עצמכם - למה הוא בחר בשם הזה, שוגה? (חוץ מהעובדה שזה קשור לכדורסל והכל, אני מודע לזה. פשוט תתעלמו מזה שניה)
אז אם אתם רוצים לגלות, כדאי לכם דווקא להתחיל מהסוף.
אין קוראים לדמות ה - BT21 שלו?
יפה מאוד, שוקי.
בישראל, שוקי הוא קיצור מקובל לשם יהושוע - תשאלו את מי שיודע.
וכאן אני מגיע לעיקר -
אני משוכנע שליונגי יש איזה שם יהודי סודי שלא ידענו עליו.
יונגי + יהושוע = שוגה!
אחרת איך אתם מסבירים את הש' הזאת בשם שוגה?
והכי חשוב-
אם יונגי = שוגה,
אז...
שוגי = יונגה??
אני שוקל לקרוא לממתק הזה ככה מעכשו...
עכשו ברצינות רגע.
היום בבוקר (יום שלישי, 26.3.24 הפרק פורסם אחרי) נפטרה מישהי שבשבוע האחרון קיווינו שהיא תחלים מהמחלה שתקפה אותה פתאום. אני לא מכירה אותה אישית אך בכל זאת היא הייתה דמות מוכרת וחשובה.
היא הייתה אישה צעירה ואמא לילדים ממש קטנים, ונפטרה שהייתה בהיריון...
אנשים, תוסיפו מעשים טובים. חייבים להפוך את העולם הרע הזה למקום טוב יותר. אולי אלוקים יראה את זה וירחם עלינו קצת.
גם ככה השנה הזאת הלכה לעזאזל כבר מתחילתה (שנת 2024, למי שכבר שכח מתי אירעה השבת השחורה...)
טוב הייתי חייבת לוידעת מה אתכם אני מרגישה ממש רע עם השנה הזו.