סטיב-
דיברתי עם קורי והודעתי לו על זה שקניתי כרטיסי טיסה ליום חמישי כי אנחנו חוזרים לבית שלי, אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה הבית שלי כי בארבע שנים האחרונות הייתי שם רק כמה פעמים בודדות.
ישר שאמרתי לו את זה הוא שמח מזה, ממש יכולתי לראות זנב דמיוני יוצא מאחוריו והוא מכשכש בו בהתלהבות, הכלבלב מתגעגע לבעלים שלו.
אנחנו נטוס מחר, כבר טיפלתי בכל מה שצריך והכנתי מייל מסודר, שלחתי ללוסי את המייל והיא כבר תשלח לכל קבוצות האקרים.
המעלית נפתחה ולוסי יצאה ממנה בהליכה מהירה, האישה הזאת תמיד לחוצה.
"תראה מי לא שתתה קפה בבוקר" קורי אמר כשלוסי הלכה לכיווננו, כבר מרחוק הבחנתי בשקיות מתחת לעיניים שלה ולשיער הפרוע מהשינה.
אני לא זוכר מה אמרתי בדיוק לקורי, ברגע שראיתי את לוסי הכל נשכח ממני.
שמתי לב לצבע לבן דהוי בפנים שלה, יכולתי לראות שגם קורי שם לב לאותו הדבר כי העיניים שלו נפערו והוא התאפק לא להגיד משהו, יכולתי לדעת מה הוא רוצה להגיד.
"בוקר טוב" קורי אמר ללוסי והיא לא ענתה והתיישבה לידנו, מה היא עשתה לפני שהיא באה לכאן?
זו הסיבה שהשיער שלה פרוע?
כי היא שכבה עם מישהו ומיהרה לכאן?
"מה?" היא שאלה אותו והוא עשה את העיקוף של השולחן מולה והסתכל עליה, "לוסי.. עם מי היית אתמול בלילה?" הוא שאל אותה והרגשתי מן מכה קטנה בחזה, זה לא אמור להפריע לי שהיא הייתה עם מישהו.
היא עובדת תחתיי כבר שבוע, כל השבוע הזה היה רק וויכוחים שלנו או זה שהיא מתנגדת לעשות את מה שאני אומר.
העבודה שלה זה לעשות את מה שאני אומר, לא להתווכח איתי.
כל מזכירה שהייתה לי לפניה לא התווכחה איתי פעם אחת והן תמיד פוטרו אחת אחרי השניה, אני בעצמי לא יודע למה אני לא מפטר את לוסי אחרי כל הבלגן שהיא עושה.
"עם אף אחד, למה?" היא שאלה אותו בחזרה, הסתכלתי עליה יותר טוב והפנים שלי הקדירו, היא הייתה עם מישהו והיא הולכת עם השפיך שלו על הפנים שלה מול כולם.
"אז מי גמר לך על הפנים?" קורי שאל את אותו שאלה שאני גם רוצה תשובה עליה, במאית שניה לוסי נהייתה אדומה יותר מהצבע אדום עצמו.
"ז-זו מ-משחת שיניים" היא אמרה בגמגום והרגשתי הקלה, החלטתי לשחרר אותה לפני שתתעלף לי כי עוד רגע היא מחליפה צבע מאדום לסגול.
"לכי תשטפי את הפנים, אני מחכה לך במשרד שלי" אמרתי לה ונכנסתי למשרד שלי, שמעתי את חריקת הכיסא של לוסי ואני הלכתי לכיסא מול המחשב שלי.
אני מנסה לחשוב מה עבר עליי לפני כמה שניות בחוץ, שהרגשתי קצת כעס בלי שום תירוץ לכך.
אני לא מרגיש כעס בכלל, אני לא יודע איך להגדיר את מה שאני מרגיש, אני פועל לפי ההיגיון.
רק שההיגיון שלי מתחיל להתערער מאז שלוסי כאן, אני צריך, לא.
אני חייב לפטר אותה.
קמתי מהכיסא והקפתי את השולחן, למה לוקח לה הרבה זמן להיכנס לכאן?
פתחתי את הדלת וראיתי את לוסי עם בלבול על הפנים שלה כשקורי מאחוריה, "תיכנסי לוסי, עכשיו" אמרתי לה והיא מיהרה להיכנס, "כן סטיב!" היא אמרה ונכנסה, לפני שסגרתי את הדלת קורי קרץ לי.
"בוס, לא סטיב" אמרתי לה והיא הנהנה, כדאי לה לא לשכוח את זה בפעם הבאה.
התיישבתי בכיסא והיא התיישבה מאחורי השולחן מולי, יכול להיות שקארל סימם אותה והיא לא יודעת מזה.
"בנוגע לקארל, האקטים המיניים שלכם תמיד היו בהסכמתך?" שאלתי אותה בדרך שלי, אם הייתי שואל את לוסי ישירות אם היא נאנסה היא הייתה נרתעת מהמילה.
"כן, זה תמיד היה בהסכמתי" היא ענתה בחזרה, הביטחון העצמי שלה קרן ממנה לראשונה, היא תמיד הייתה לחוצה ומבוהלת ועכשיו כשהיא מדברת על קארל היא בטוחה בעצמה.
מעכתי את האצבעות בכפות רגליים שלי בתוך הנעל ששמעתי את מה שהיא אמרה, איך היא נתנה לו בכלל לגעת בה?
"את בטוחה? תנסי להיזכר אם הייתה פעם אחת שלא רצית ואז שתית משהו שהוא נתן לך" ניסיתי להחזיר לתחיה שביב של זיכרון במוחה אם זה קרה.
היא הבינה את הכוונה שלי, "קארל בחיים לא סימם אותי, איך אתה מעז בכלל לחשוב דבר כזה? זה תמיד היה בהסכמתי!" היא צעקה וקמה על הרגליים שלה, הסתכלתי על הכיסא ובאמצעות העיניים שלי שידרתי לה לשבת.
החוצפנית הלכה לכיוון הדלת, אם היא לא תגיד לי אז אני אוציא את זה מקארל, לא פגעתי בו.
הוא כמעט הרג את עצמו אתמול בגלל הסם שהכניס לי לתה.
הסם אונס הזה הוא בין הסמי אונס הכי מסוכנים, פעם כששמו אותו לנשים בשתיה במועדון במקום לאבד את ההכרה שלהן הן מתו.
לחשוב על הנשים שהולכות למועדון כדי להנות או אפילו כדי להכיר גברים וחוזרות עם צלקות גורם לי לרצות לשרוף בחיים את אותם אנשים שגורמים את זה לנשים.
אני לא מאמין באלימות, לא תומך בזה אבל יש כמה מעשים שהם בלתי נסלחים גם בעיניי.
אונס, רצח של חפים מפשע ולחטוף ילדים.
מעולם לא הייתי מאמין שהאח הקטן שלי, שהיה רק עצבני מדי פעם בתור ילד גדל להיות גבר שהרג במו ידיו את האנס של אחותי.
באותו זמן הייתי טיפש, חשבתי שאפשר לפתור את זה בדרכים אחרות.
במקום לפגוע במאט פיזית אני תכננתי להרוס את חייו עד היסוד, רק שבראד סיים את החיים שלו לפני שהספקתי לעשות את זה.
אחותי הקטנה קוללה באח גדול כמוני.
לוסי שמה את היד שלה על הידית של הדלת, בשביל מישהי לחוצה וביישנית היא די חוצפנית, כל הזמן בלחץ ומגנה על אלה שפוגעים בה.
זה מזכיר לי משהו, התכונה של להגן על הדברים הלא נכונים מזכירה לי אותי.
ניסיתי להגן על מאט מפני בראד.
המחשבה הזאת לא עוזבת אותי, ניסיתי להגן על האנס של אחותי.
הייתי צריך בעצמי לעשות את זה, להרוג אותו או לגרום לו לסבול למשך שארית חייו.
אני לא אתן ללוסי שיהיה לה את אותה התכונה הזאת, היא לא תחזור על הטעויות שלי.
אם היא ניסתה להגן על אלה שפגעו בה בכנפיים לבנות, הגיע הזמן שהיא בעצמה תזמן אותם לשיחה אליי.
"לפני שאת יוצאת לוסי, תקבעי לי פגישה עם בילי, מגי והולי" אמרתי לה והיא הנהנה ויצאה מכאן בשניה.
היא חשבה שהיא יכולה להגן עליהם ועכשיו היא שולחת אותם אליי, אני אלמד אותה שכל פעם שפוגעים בה היא ישר תגיד לי, בעצם, אני אוותר על זה.
אני לא אתן למישהו לפגוע בה.
~
בילי, מגי והולי נכנסו למשרד שלי, עברו 3 שעות והייתי עסוק בלשלוח מיילים ובעיקרון לשלוח ללוסי מייל שממחר אני לא אהיה כאן כמה ימים.
בילי נכנס לכאן עם חיוך שחצני על הפנים שלו, מקודם הוספתי לכאן עוד כיסא כדי שהם יוכלו לשבת מולי.
יש רק 2 כיסאות מולי ו3 אנשים שצריכים לשבת, בדיוק מספר הכיסאות שצריך.
מגי התיישבה ובילי בא גם להתיישב, "אל תשב." אמרתי לו והוא קם, העברתי את מבטי להולי.
"שבי הולי" הנהנתי לעבר הכיסא והיא התיישבה, מגי והולי יושבות מולי ובילי עומד מאחוריהן.
"אתם יודעים למה אתם כאן?" שאלתי בגלל שאני לא יודע מה הם אמרו ללוסי שגרם לה לרוץ בבכי אחרי שדיברה איתם, מגי והולי הנידו את ראשן באיטיות ופחד נשקף מעיניהן.
בילי גם הניד את הראש שלו, "יש סיבה שאתם כאן או שיכול להיות שסתם קראתי לכם לכאן כי משעמם לי?" מגי השפילה את המבט שלה, "מגי תסתכלי עליי." ציוויתי עליה והיא הסתכלה עליי.
"מנהל אני מבטיחה לך שכלום לא קרה" הולי התערבה, "אם כלום לא קרה אז למה לוסי יצאה בוכה אחרי שדיברה איתכם?" הסתכלתי גם על בילי.
כולם שמרו על זכות השתיקה, ברגע שהם נכנסו למשרד שלי הזכות הזאת נעלמת להם.
"מה אמרת לה בילי?" ישר שאלתי אותו, הוא בלע את הרוק שלו בלחץ, "שכנראה תפטר אותה" הוא שיקר לי, יכולתי לראות לפי התגובות של הגוף שלו כשהוא אמר את זה.
קמתי מהכיסא, העיניים של בילי נפערו והולי עצמה את העיניים שלה, התקרבתי לבילי ועמדתי מולו.
"עכשיו לפני שאתה משקר לי שוב, מה באמת אמרת לה?" בזווית העין ראיתי את מגי מחזיקה את היד של הולי ומנסה להרגיע אותה.
הוא כחכח בגרון שלו, "זה מה שאמרתי שכנראה תפטר אות-" הוא ניסה שוב לשקר לי וקטעתי אותו בכך שמשכתי אותו מהיד שלו ודחפתי אותו לקיר, הגב שלו נדפק בקיר ברעש והולי קפצה בבהלה.
"רוצה לנסות שוב?" לחצתי על היד שלו כשאני עדיין אוחז בה, אני יודע בדיוק איזו עצם להזיז כדי שהוא ירגיש כאב בלתי נסבל.
"בוס, מה קרה?" לוסי נכנסה למשרד שלי והעבירה את מבטה ביני לבין בילי, אחר כך היא הסתכלה על מגי והולי שכבר הסתכלו עליה עם עיניים מתחננות.
ברגע שלוסי כבר נכנסה, היא תישאר לצפות.
---------------------------------------------
היי, בתגובות של הפרק האחרון שמתי לב לתגובות של, "למה אתה לא מעלה כל יום?", "תעלה יותר.", "זה פחות מסקרן כשאתה מעלה פעם ב-"
אז אני חייל, אין לי כל כך זמן לכתוב פרקים.
ברור שכשיש לי זמן חופשי אני כן כותב, כיף לי לכתוב את הספר.
בכל מקרה לא נעים שאתם מתלוננים על התדירות שבא אני מעלה את הפרקים.