⚠️אזהרה⚠️
בפרק יש רצח ותיאור יחסית מפורט של האירוע, מי שלא מעוניין יכול לדלג על 3 הפסקאות האחרונות, אני אתקצר קצת בסוף הפרק מה קרה למי שיחליט לדלג.
❤️🧡💛💚🩵💙💜🩷
לאחר ששמע את השיחה הזו, בה נכדיה של הזקנה סיפרו על התה המוזר ולאחר שחזה בתגובתו של הנסיך לצידו, ג'ונגקוק ההמום החליט לשמור על שתיקה, הוא לא ידע מה להגיד וחשש שיפגע שטאהיונג אם רק ינסה להוציא מילה אחת מפיו, הוא ידע כמה שהנסיך הרגיש מובך המעניין, גם בפניו וגם בפני התאומים שתפסו אותם... אפילו כשג'ונגקוק ניסה לדבר איתו על שותפיו הקודמים, טאהיונג התחמק מלהגיב.
דממה הייתה באוויר, כל הנוכחים אכלו בשקט את שאריות ארוחת הבוקר שלהם ואף אחד לא רצה לדבר על כל מה שקרה, זה היה מביך מידי לזוג הגברים, מביך גם לתאומים שלא רצו לפגוע בחבריהם... זה גם הביך מעט את צ'ול כאשר הבין כמה שני הבחורים הבינו את המסר בצורה לא נכונה, היא מעולם לא התכוונה לפגוע בהם, רק לעורר את הרגשות שלהם במעט כדי שיוכלו להתחבר יותר..
את בונג לעומת זאת, הסיפור הצחיק נורא, איך שני גברים נפלו למלכודת כה טיפשית... יותר נכון, רק אחד מהם שתה, ג'ונגקוק הזה עשה בדיוק את מה שהזקנה רצתה, הוא נפל למלכודת בצורה מושלמת אך לעומתו טאהיונג פשוט קיבל את האירוע כמו שהוא, אף חומר לא היה נחוץ כדי שזה יפעל באופן זה, מה שהצחיק את הבחור המגודל עוד יותר כשהבין את משמעות המבטים של הנסיך המסכן מארץ קים.
"איפה ראש הכפר?" ג'ונגקוק שאל לאחר זמן ארוך מאוד של שקט, הוא רצה לצאת משם, הוא רצה לקבל את התשובות שלו על מנת שיוכל לברוח אל עבר המטרה שלהם- השרשרת שלו. מבלי שיסתבך בעוד שטויות כמו תה מכושף של צוענים.
"זה באמת מוזר שהיא עוד לא באה, אני אשלח אנשים להעיר אותה." אמר צ'ול ופנה אל עבר חבורת נערים אשר ישבו ביחד ושיחקו בחולות.
ג'ונגקוק חשבת לעצמו שהוא כבר הבין מי מן השניים הללו הוא החכם יותר, צ'ול היה מחושב ורגוע, עם הליכות נימוסים כלשהן, מינימליות אך קיימות, הוא היה בוגר יותר מן השני, אחראי יותר...
בונג לעומתו היה וולגרי, רועש וקולני, גם המראה החיצוני שלו היה שונה מאוד, בזמן שצ'ול לבש על עצמו בגדים מלאים והתהלך בעדינות, בונג הזה ישב עם מכנס מקופל ושרוולים קרועים, כאלו שחשפו את השרירים והצלקות אשר צבר במהלך דרכו, הדיבור שלו היה תוקפני וגס וג'ונגקוק יכל להבחין בנימת זלזול בקולו מהרגע שדרכיהם נפגשו.
יונג'י לא יכלה להוציא מראשה את מה שראתה באותו הבוקר, הרעב הזה של שני הבחורים אחד לשני, זה לא היה משהו רגיל... זה גם לא הרגיש כמו השפעה של שיקוי.
רק ג'ונגקוק שתה ממנו אך טאהיונג היה נראה מגורה בדיוק כמוהו, אולי אפילו יותר... המשיכה שלהם נראתה לעין ופעימות הלב המהירות שלהם באותו הרגע נשמעו עד לאוזניה הזאביות אשר יכלו לחוש בכך ממרחקים. התמונה הזו של שניהם מחובקים במים, כשרגליו של טאהיונג היו מסביב לגופו של האחר, זה היה חמוד וחושפני באותה מידה. היא לא האמינה שמישהו יוכל להתנהג כך במקום פומבי כמו אגם.
המחשבות על הוסוק לא עזבו את ראשה, חתונתה הייתה אמורה לקרות בעוד מספר ירחים והיא פשוט לא יכלה להתאפק יותר... למרות שמה שראתה נגרם בגלל התה המקולל, היא רצתה גם להתנהג כך, כמובן שאצלה זה היה מעט שונה... אם היא תנהג בחוסר אחריות שכזה, ישנו חשש שיווצר בתוכה עובר, ילד לפני הנישואין... זה יהיה הסוף לכל בני המלוכה בשתי הממלכות שלהם, כזו בושה! היא בחיים לא תוכל לעשות דבר שכזה...
יונג'י ידעה שעליה להתאפק, אך זה היה חזק ממנה... תוהה אולי עליה לנסות ולהקדים את החתונה המלכותית, רק כדי שתוכל להרגיע את מחשבותיה הבוטות והאפלות.
לעומתה, אחיה יונגי חשב על דבר שונה לחלוטין, לא על אישה אהובה ולא על היחסים עצמם... דווקא המראה הזה של שני גברים סיקרן אותו וגרם לו לחשוב בצורה שונה, בדרך כלל היה הנסיך הלבנבן מבלה עם נשים מכל הסוגים, הוא מעולם לא התנסה עם גבר וגם לא חשב על זה עד לאותו הרגע, משהו בשני הנסיכים האחרים פתח לו דלת במוחו, דלת לעולם נסתר אשר הוא לא חשב שמעולם ירצה לגלות, אך הנה הוא היה שם, עם מבט רציני בעיניו ומחשבות מיניות בראשו, חושב על יחסים עם גבר לראשונה בחייו ותוהה לעצמו האם זה יהיה שונה לחלוטין מכל מה שהיא עד לאותו הרגע...
ג'ונגקוק סיים את הארוחה שלו וקם ממקומו בעדינות, הוא לא העז לדבר כלל מול בונג הזה אך הוא ממש היה צריך מעט תשובות לשאלות שלו, חושב שאם ירצה לדבר עם טאהיונג בצד זה יראה מוזר אך זה כלל לא עניין אותו, הרי אם זה חלום גם ככה הם כולם יעלמו... למרות שהוא כבר לא רצה לחשוב שזה חלום, הכל היה אמיתי מידי בשבילו.
וגם אם זה לא היה חלום, אז הם ירכבו הלאה, הרחק משם, בספק אם הוא יפגוש בזקנה ובשני הנכדים שלה שוב אי פעם.
"טאהיונג, אתה יכול לבוא לעזור לי שניה?" שאל הזמר הצעיר, מקווה שחברו למסע לא יתנהג בצורה משובה מולו לאחר ששמע את מה שנאמר בשיחה עם בונג.
הנסיך לבית משפחת קים התרומם ממקומו הולך בשקט אחרי ג'ונגקוק, הוא לא ידע למה לצפות אך הוא הרגיש מעט רע בשביל השני, ג'ונגקוק בקושי הכיר את העולם הזה והוא כבר הספיק לעבור כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה צרות...
"במה אני יכול לעזור?" שאל טאהיונג כאשר שני הנסיכים הגיעו לפינה שקטה ובודדה, בין מספר עצים בקצה הכפר הקטנטן, הוא נשען על עץ זית נמוך ורחב, מחכה לשמוע מה יש לשני לומר לו.
"אני ראיתי את התגובה שלך אבל לא בדיוק הבנתי מה קרה, תוכל להסביר לי?" שאל ג'ונגקוק בלחישה בזמן שהביט לצדדים, עיניו העגולות נצצו תחת אור השמש וגרמו לליבו של טאהיונג לפעום בחזקה, הוא לא ישקר, הנסיך לגמרי נמשך לחברו החדש וקיווה שאחרי הלילה הדוער שלהם מערכת יחסים תוכל להתפתח, אך הידיעה על כך שכל זה נגרם בגלל התה הרתיעה אותו.
"יש מספר צמחים שמעוררים מינית את בני האדם, בתוספת כמה קסמים של הצוענים הם כנראה הצליחו להכין שיקוי חזק שגרם לך להמשך אלי..." הבחור המבוגר מבין שניהם מלמל, לא רוצה שישמעו אותם, הרי זו הייתה שילה מביכה בהחלט, אך הוא היה צריך להסדיר את העניינים עם ג'ונגקוק וניסה כמה שיותר לגרום לו להרגיש רצוי ושיך, למרות הכל, הוא עדיין מלכו העתידי.
"אני נמשכתי אליך גם לפני, מהרגע שראיתי אותך לייתק דיוק." ענה לו בצעיר ומצמץ בחוסר אמונה, אין שום סיכוי שתה מכמה צמחים יוכל לגרום לדבר כזה, הוא הרגיש כה חופשי ומשוחרר עם טאהיונג, הוא בהחלט נהנה איתו בליל אמש, מסרב להאמין שכל זה נגרם בגלל נוזל עם מספר צמחים. "אני לא מאשים אותך קוקי... אבל כנראה שאם לא היית שותה אותו, דבר לא היה קורה אתמול בלילה." תגובתו הקרה אך המתחשבת של טאהיונג גרמה לליבו של הצעיר ממנו לעצור, הוא לא רצה להרחיק ממנו את הנסיך המוזר, הם בקושי הכירו מספר ימים והכל היה פשוט יותר מידי בשבילו. "אולי, אבל גם אם לא אתמול, כנראה שהייתי עושה אותך בשלב מאוחר יותר." ג'ונגקוק גיחך ופלט בדיחה שטותית מפיו, לא יודע איך השני יקבל זאת אך הוא פשוט לא יכל להשאר כה רציני כשהוא בעצמו לא הבין מה קורה מסביבו.
לחייו של טאהיונג האדימו בשניות לאחר ששמע את המשפט השובב הזה שיצא מפיו של האחר בכשו קלילות, בדרך כלל לא היו מדברים ככה בסביבתו, גם בגלל שהיה נסיך, יורש העצר של ממלכתו, וגם בגלל שזה פשוט היה לא מתאים לדבר בצורה כזו מינית בפומבי, בטוח שג'ונגקוק הזה היה משהו מיוחד ולכמה רגעים השתתק לגמרי, מנסה לחשוב האם עליו להקליל את האווירה ולצחוק איתו או שעדיף שיתרחק ויפגין מעט יותר רצינות כמו שהיה עליו לעשות בתור יורש העצר של ממלכת קים. טאהיונג התכוון להרגיע את השני, להגיד לו שזה לא מקובל לדבר כך בעולמם ולהמשיך הלאה, אך כשראה את עיניו הנוצצות של השני, כאילו שהחזיק דמעות בפנים וכששמע אנחת יאוש יוצאת מפיו, משהו השתלט עליו, לא יכול לפגוע בנער הזה מולו. "תגיד עוד מילה אחת ואני אהיה זה שיעשה אותך." הוא ענה לו וראה בשניות את פניו המאוכזבות של ג'ונגקוק משתנות במהירות, הניצוץ בעיניו כבר לא היה של עצב אלא של תקווה ושמחה. הזמר לא יכל שלא לשמוח למשמע תשובתו של השני, צחוק עדין נפלט מפיו וחיוך גדול עלה על פניו, הוא שמח שהם סידרו את העניין הזה למרות הכל, מקווה שברגע שהכל ירגע, לאחר שהמסע יגמר וג'ונגקוק ימצא את המפתח, טאהיונג לא יתרחק ממנו.
"בונג, צ'ול מהר! זו ראש הכפר!" נער צעיר, לבנבן ומתולתל רץ בפראות ובזריזות לכיוון הכיכר אשר לא הייתה רחוקה מידי משני הנסיכים אשר שמעו את הצעקות שלו, לחייו היו אדומות והחזה שלו עלה וירד במהירות עקב הנשימות החזקות שלו, ספק מהריצה וספק מהבהלה, עיניו היו לבנות כמעט לגמרי וכפות ידיו הדקיקות הוכתמו בדם. מיד שני הנערים קמו ורצו אחריו, משאירים את הנסיכים מבולבלים לחלוטין, מבלי לחשוב פעמיים ג'ונגקוק התנתק מן העץ אשר נשען עליו והחל לרוץ גם הוא אחרי שלושת הבחורים האחרים, מדביק את הפער למרות המרחק, מקווה למצוא אותה ולשאול אותה לגבי שיחתם, האם התקדם משהו... מקווה שדבר לא קרה לה אך חושב שתגובתם המבוהלת הוכיחה אחרת. "היי תחזור לכאן!" טאהיונג צעק ומיד פתח בריצה גם הוא, לא מתכוון לאבד את המלך העתידי של עולמם, לא מתכוון להמרות את פיו של המלך הנוכחי ובטח לא מתכוון לשחרר את הבחור אשר החל לחבב הרחק ממנו ללא ידיעה מה עלול לקרות לו אם ירוץ לשם... אולי לא היה שם דבר, אולי ראש הכפר נפגעה באמת ונזקקה לעזרה, אך תמיד היה החשש שיטמנו לו מלכודת, יהרגו אותו או יתפסו אותו... הצוענים הללו היו נחמדים מאוד, עזרו להם עם אוכל ולינה, אך לטאהיונג לא הייתה כל אמונה בהם, אפילו לא הקטנה ביותר... במיוחד לא אחרי שעבדו עליהם עם השיקוי הנוראי הזה.
כמובן שלא עבר רגע ואחריו מיד קפצו גם שני התאומים, המהירות שלהם הייתה אחרת משל שאר בני האדם, הגנים החייתיים שלהם סייעו להם בשלל צורות, לאחיזה בקרקע בעזרת רגליהם וגם לריאות שלהם אשר היו מסוגלות להרבה יותר מכל אדם רגיל. בריצה קלה הם נצמדו אל שורת האצנים, משיגים את טאהיונג ועוקפים אותו, משיגים גם את ג'ונגקוק וחולפים על פניו, לבסוף, הם השיגו גם את זוג הנערים אשר שירתו את המכשפה הזקנה ועברו אותם גם כן, נצמדים מאחורי הילד המתולתל ומוודאים שאין אף גורם שיכול בטעות לפגוע בנסיכים עליהם שניהם שמרו. יודעים שאם זו מלכודת, הילד הצועני והדקיק הזה, אשר נראה שהיה בן 12 בלבד, יישא בתוצאות.
מספר רגעים עברו, שישה גברים ואישה אחת הקיפו את כל הכפר, עברו בין בתים ועצים, הרחק מן הכיכר בה ישבו, ולבסוף, כל מי שרץ הגיע אל שערי הכפר, בין שתי השורות של החומה הנמוכה.
מה שקיוו לראות היה רחוק מהאמת, האמת הייתה נוראית, פשוט גרועה יותר מכל דבר אשר ציפו לו. "לא!" צעקה ארוכה וכואבת יצאה מפיו של בונג בזמן שצ'ול רק נפל על ברכיו בדממה. הנער הצעיר ברח משם בדמעות וארבעת הנסיכים היו דוממים, לא ידעו מה לומר.
מולם נגלה מחזה לא נעים כלל, פשוט מזעזע. בונגסון המבוגרת, האישה החיננית והערמומית אשר הכירו בליל אמש הייתה זרוקה על חומת האבן הקרה, עורה היה לבן יותר מאי פעם ועיניה חסרות החיים היו פקוחות לרווחה. שיערה כבר לא היה מסודר היטב אלא נראה סבוך ומלוכלך כמו קן ציפורים, ידיה היו מלוכלכות בבוץ ונהר דם יבש נמרח מתוך פיה הפעור ועל חצי מפניה. ראשה היה מוטל אל הצד, מה שגרם להם להבין שהמפרקת שלה נשברה, ולבסוף, הדבר אשר הפחיד את כולם היה דווקא בצידו השני של השער, "בוגדת" היה רשום בגדול על החומה בצידם השמאלי, בצורה מלוכלכת ומבולגנת, האותיות הללו נכתבו בדם אשר כבר הספיק להתייבש ומספר שלוליות וטיפות נספגו חלקית באדמה.
"אני לא מאמין..." הזמר הצעיר והמפוחד מלמל כשלקח מספר צעדים לאחור, נתקל באבן ונחת על הרצפה בתבוסה, הוא מעולם לא ראה דבר מזעזע שכזה, כמובן שיצא לו לחזות במקרים מזעזעים בחדשות ובעיתונים... אך הוא מעולם לא חשב שיצטרך לראות גופה זרוקה כך מול עיניו, לא הייתה שום סיבה שיחשף לרצח נוראי כזה במציאות.
"לכו מכאן, עכשיו!" צ'ול קרא בזעם, הוא לא ידע מה גרם לכל זה אך הוא הבחין בדבר אחד מכל מה שלמד אצל מורתו המנוחה, הדם שלה לא היה נקי, הוא היה כהה יותר מבדרך כלל וכמעט שחור. הם לא עסקו במאגיה שחורה, ראש הכפר התעקשה על כך שהם ילכו בדרכים חוקיות וישתמשו במתנה שניתנה להם לטובת הכלל ולא להפך. אך הפעם, הפעם זה היה שונה, אנרגיה אפלה עטפה אותם והוא ידע שזה מעיד לרעה על מצב הכפר ועליהם, יודע שאם ישאיר את הבחורים הללו סביבם לעוד זמן קצר, אירועים נוראיים יותר יקרו להם...
מי שעשה זאת לא היה מהכפר ואם כן, זו סכנה להשאיר את הנסיכים במקום שמסכן את חייהם.
בהתחלה ארבעת הנסיכים לא זזו, התאומים היו מוכנים לקרב וטאהיונג עמד בדממה, ג'ונגקוק לא הצליח למצוא את הכוחות לקום וניסה שלא להסתכל על האישה החייכנית אשר פגש אתמול, האישה שברגע הפכה לגופה חלולה וחסרת נשמה. בוהה בכל דבר אחר, רק כדי שלא יצטרך לראות את המחזה הנורא הזה מול עיניו. "אמרתי לכו! לפני שכולם יראו אתכם כאן!" הבחור הצועני צעק בשנית, מרעיד את הנסיכים וסוף סוף מעיר את טאהיונג מכל מחשבותיו, גורם לו לשרוק ולקרוא לבהמות המסע שלהם על מנת שיוכלו להתחמק מן ההמון אשר היה בדרכו לכאן, צריך להגן על ג'ונגקוק וגם להמשיך במסע, למרות המקרה הנורא, לא היה דבר שהם יכלו לעשות בנדון. "זה באשמתי נכון? היא פחדה ממני כשאמרתי לה את שמי." מלמל ג'ונגקוק המבוהל לעצמו, לא מצליח להרגע או להשתתק, הנסיך עם הפס הירוק בעיניו כרע לצידו וחיבק אותו חזק, יודע שג'ונגקוק רצה לפגוש הזקנה הזו, יודע עד כמה כל זה היה חשוב לו... רק חבל שהוא לא ידע עד כמה באמת האירוע הזה השפיע על הצעיר לרעה, הצעיר שחשב שהדבר הנורא ביותר אשר יכל לקרות לו היה מעריצות אובססיביות, אשר לא ציפה בחייו שיצטרך לראות גופה מלאה בדם כך...
"אתה לא אשם בכלום קוקי... אתה לא אשם בכלום." מלמל ברכות טאהיונג בתגובה, מסרב להסתכל גם הוא יותר מידי על האישה אשר נרצחה באכזריות.
❤️🧡💛💚🩵💙💜🩷
הנה התקציר של שלושת הפסוקים האחרונים למי שלא קרא: רצחתי את הסבתא🙈
איך היה הפרק? עוד לא יצא לי בחיי לתאר בכתב מקרה רצח אז זה ממש מוזר לי😥
הייתי רוצה לדעת, מה הייתם חושבים שיקרה בהמשך?
שיחקתי טיפה עם הAi רציתי לעשות דמויות שהמצאתי להעביר פחות או יותר מה אני חושבת עליהן אז קחו את סבתוש😅
אם אהבתם את הסיפור אשמח שתעשו לייק, תגיבו ותשתפו עם חברים מהוואטפד💜