"בוקר טוב" אני מחייכת אל מייק כשאני פוקחת את העיניים. הזרוע שלו כרוכה סביב מותניי, והוא שעון על הצד מביט בי בעיניים הכחולות היפהפיות שלו, שהבוקר הגוון שלהן בהיר יותר מאי פעם.
"בוקר טוב נסיכה יפהפייה" הוא עונה ומתקרב עם ראשו להסניף את צווארי. "חייבים להתארגן ולזוז" אני אומרת ומרימה את הטלפון שלי מהשידה של מייק. השעה 10 בבוקר ושנינו חייבים ללכת ללימודים. "לא באלי לצאת מהמיטה.." הוא אומר בקול מתפנק וצרוד שגורם לי לרצות אותו שוב. הוא מתמתח קצת ואז מחבק אותי אליו. "לא, תפסיק. אחרת אנחנו בחיים לא נקום מפה" אני קוטעת את הנגיעות והנשיקות שהחל להמטיר על הגוף שלי, ומשאירה אותו לכעוס במיטה לבד. "יש מברשת שיניים חדשה בארון של המקלחת" הוא אומר בתבוסה וגורם לי לחשוב כמה בנות היו פה בעבר? גם אם לא בחדר השינה שלו, בטוח הוא הביא אותן מתישהו הביתה. "תודה" אני מודה לו ויוצאת מהחדר. אני מצחצחת שיניים ושוטפת את פניי. העיניים הירוקות שלי קורנות משום מה ואני תוהה כמה זמן הן יחזיקו מעמד כך.
"היי אהובות" אני נכנסת אל הדירה ומגלה את ג'ני ואליס מרוחות על הספה וצוחקות. אני נושקת לשתיהן על הלחי ומתיישבת בינהן. "איך היה אתמול?" אליס קורצת לי ומצחקקת. "היה מעולה, תודה על הדאגה" אני צוחקת. אני מספרת להן על אירועי אמש, ולא שוכחת להזכיר גם את אלכס. "אני אשאל את שון מה הסיפור איתה. נראה אם קורה משהו מעבר למה שאנחנו יודעות" היא מנסה לנחם אותי בזה. "מה אנחנו יודעות?" אליס שואלת בסקרנות. "שהיא כנראה מאוהבת בו" ג'ני נאנחת ומביטה בי. "מה איתכן?" אני שואלת בחיוך, מנסה לשנות נושא. ממש לא מתחשק לי לדבר על אלכס. "הכרתי היום בחור הורס" אליס מתחילה לספר. "הכנתי פסטה ברוטב עגבניות. אולי נאכל משהו ונמשיך את הסיפורים בשולחן?" ג'ני מושכת אותנו לפינת האוכל ועורכת בזריזות את השולחן. "מישהי רוצה יין?" היא שואלת בחיוך. "לא, אני עובדת היום" אני מעקמת את הפרצוף. "אבל אני אשמח למיץ תפוזים" אני מוסיפה בחיוך, ואליס מוציאה בקבוק של מיץ תפוזים סחוט מהמקרר ומוזגת לנו. "חשבתי שאת לא עובדת. קיוויתי שנהיה קצת שלושתנו ביחד הלילה" אליס עושה פרצוף עצוב. "אולי תבואו לשבת קצת בבר?" אני חושפת שיניים ומחייכת חיוך של מלאך מתחנן. "אבלין הכלבה עובדת?" ג'ני שואלת במבט של שנאה. "כן" אני עונה, לצערי. רק המחשבה עלייה גורמת לי לרצות להקיא. "מעולה, אז נגיע" היא מחייכת בממזריות וגורמת לשלושתנו לפרוץ בצחוק מרושע. אנחנו אוהבות את הכוח שיש לשלושתנו ביחד, ככה לאף אחד אין סיכוי עלינו. "מה עם הבייב שלך?" אליס שואלת בפה מלא. "היינו כמו חתול ועכבר כל היום. לא הצלחתי לדבר איתו, כי כשחייגתי הוא לא ענה וכשהוא חייג אני לא יכולתי לדבר" אני מסבירה. "אם הוא ישמע שהייתי אתמול בלילה עם מייק, הוא יתחרפן" אני נבהלת מהמחשבה הזו. נייט שונא את מייק אחרי כל מה שקרה בינינו. אם הוא יגלה הוא לא יתבייש להבהיר לי כמה זה שגוי. "מה קורה איתו באמת?" ג'ני מתעניינת. "מה קורה איתו?" אני שואלת בחוסר הבנה. " קורה משהו?" היא מוסיפה לשאול. "לאאאאא" אני עונה במהרה כשהבנתי על מה הן מדברות. "נראה לכן?! הוא לא חושב עליי במובן הזה כבר ממזמן" אני מוסיפה ולוגמת מהמיץ. "את כזו עיוורת.. כשצריך שתראי דברים את לא רואה אותם" ג'ני מצקצקת. "ג'ני הוא לא בקטע הזה, הוא אוהב להעביר את הזמן שלו עם בחורות" אני מדגישה את המילה האחרונה. "סתם ניסיתי להעיר את תשומת ליבך. כי את לא רואה שום דבר בזמן האחרון" היא עונה ומרימה ידיים בכניעה. היא עירערה אותי לגמריי. מה זאת אומרת עיוורת? מה יש פה לראות? יש ביני ובין נייט קשר מדהים. אני מודה שאין דבר כזה ידידות אפלטונית - עובדה שהוא רדף אחרי כשרק הכיר אותי וניסה להשכיב אותי. היו רגעים שרציתי לזרום איתו כי הוא בחור חתיך, מצחיק ואף פעם לא משעמם איתו והיה יכול להיות נחמד להעביר את הזמן עם מישהו כמוהו, אבל לא רציתי להרוס את היחסים עם הבוס שלי. כשהוא קלט עם מי יש לו הוא עסק, הוא וויתר. מאותו רגע נהיינו החברים הכי טובים, אין דבר שאני מרגישה לא בנוח לשתף אותו בו. אני חושבת שגם מבחינתו זה הדדי. לאחרונה אני שמה לב שהקשר בינינו מתהדק, אבל זה סתם שטויות. אני מאמינה שזה בגלל הדאגה שלו כלפיי כי סוף סוף מישהו מצליח להשפיע עליי ולהפוך אותי לגמריי וגם בגלל שמישהי כלבה כמו אבלין נכנסה לתמונה. זה נכון שאני חופרת לו שיתחיל להתנהג לבחורות בכבוד ושאני מתה שמישהי כבר תתפוס אותו חזק ותאפס אותו, אבל אני לא רוצה שהוא יהיה עם מישהי כמו אבלין!
"שלום לכולם" אני קוראת בחיוך כשאני נכנסת אל הבר וקופצת על נייט, הוא בתגובה מחבק אותי חזק. "לאן נעלמת לי? אני לא יכול לנשום בלעדייך ובלי הדעות המעצבנות שלך" הוא מנחית נשיקה על ראשי. "היה לי יום לא פשוט, כמו רוב הימים בעצם" אני צוחקת והוא מחייך. "היי אבלין" אני זורקת לה מתוך נימוס בלבד והיא מחזירה לי חיוך מזויף. "היום אתן שתיכן פה, לבד! אני צריך לעבור על כמה דברים למחר במשרד. אבוא לעזור לכן כשיהיה עומס. מבקש מכן בבקשה אל תריבו" הוא מכריז, וניכר בעיניו שהוא באמת מתחנן. אני מעבירה את מבטי אל אבלין ושתינו מהנהנות עם הראש. "אנחנו נשתדל מאוד" היא אומרת לו בחנפנות וניגשת אליו, ידה מלטפת את גבו. "אפשר יהיה לעשות שחזור במשרד" היא אומרת לו בקול שקט, אבל כזה שמצליח להגיע לאוזניי, כמראה בכוונה. המבט שלו נתקע עליי. אני מנסה להתעלם ממה שנאמר. קצת צובט לי בחזה המשפט הזה אבל יותר מהכל זה דוחה אותי. במשרד? באמת? טוב זה נייט, למה ציפיתי?! זה יכול להיות בכל מקום.
"אני כבר חוזרת. אני צריכה סיגריה" אני מודיעה בקול שיוצא שקט מדיי. פתאום המבט של נייט נבוך מולי על משפטים שבחורה אומרת לו, שבד"כ רק מחרמנים אותו יותר. אני לא מבינה אותו כבר לאחרונה. הרי הוא סיפר לי דברים גרועים יותר, שאף אחת לא הייתה רוצה לשמוע משום גבר! אני לבושה בשורט ג'ינס בהיר קצר מאוד של ליוויס, בחולצה הלבנה של הבר ונועלת את נעלי הבלנסטון שלי. השיער הארוך שלי אסוף לקוקו גבוה והדוק. הרוח קרירה מעט, אך היא נעימה לי. אני לא מסוגלת לשבת ולכן נשארתי לעמוד והדלקתי את הסיגריה שלי, אני צריכה להירגע. משהו רע עובר עליי, ואני אפילו לא מודעת לו.
כשאני חוזרת אל תוך הבר, כבר יש לקוחות. "אז מה קורה?" אבלין שואלת אותי אחרי פיק רציני של לקוחות כשנרגע. כמעט ולא היו לקוחות על הבר. 'מה מעניין אותך מה קורה איתי!? זונה' אני מדברת בתוך תוכי ומאוד מתאפקת שלא לענות לה. "בסדר" אני עונה בקרירות וחוסר חשק. "תראי מיה, חשוב לי שנסתדר אחת עם השנייה. מלבד זאת שאנחנו עובדות יחד, את גם הידידה הכי טובה של נייט" היא אומרת בקול מתחנף. "את צודקת. אבל מה פתאום עכשיו זה חשוב לך כ"כ?" אני שואלת בנימה מזלזלת. היא הרי לא סובלת אותי מהשנייה שהיא פגשה אותי. "אני ונייט מתקדמים ביחסים שלנו" היא מחייכת חיוך מרוצה ואמיתי. "מה זאת אומרת מתקדמים ביחסים שלכם?" אני צוחקת, לא מבינה לרגע על מה הבחורה הזו מדברת. "זאת אומרת שכרגע הוא חושב על ההצעה שלי לקחת צעד קדימה ביחסים שלנו" אני המומה לשמוע ממנה את הדברים האלה. למה הוא לא אמר לי כלום!? "לא ידעתי" אני מסננת בהלם והיא מסתכלת עליי במבט בוחן. אני רואה את הבנות נכנסות וכ"כ שמחה שהן הצילו אותי מהרגע המביך הזה. "אנחנו בסדר. אנחנו יכולות להסתדר. אומנם לא להיות חברות אבל לפחות לא נריב" אני זורקת אלייה במהירות ומתקרבת לכיוון הבנות. "מה קרה? את נראת חיוורת" אליס מושיטה את ידיה מעל דלפק הבר. היא מושכת אותי אלייה ומניחה את ידה על המצח שלי. "הכל בסדר, אין לי חום אליס" אני נאנחת. "אז מה זה הפרצוף תחת הזה שלך?" ג'ני כועסת. אני מספרת להן את מה שאבלין אמרה לי לפני רגע והן מביטות בי ואז בה. "את רואה שזה משפיע עלייך לא טוב?" אליס נועצת בי את עינייה. היא דואגת. "תעזבו. אני לא יודעת בעצמי מה נסגר איתי. מה להכין לכן לשתות?" אני משנה את השיח ושואלת אותן. " נתחיל בצ'ייסרים ואז נעבור לקוקטייל" אליס קורצת לי, ואני פורצת בצחוק. "אני מעדיפה שלא תערבבו שתייה. אין לי כוח לסבול אתכן מחר. אתן תקומו עקומות". "זה בסדר, כמו שאנחנו תמיד קמות איתך גברת" ג'ני מצטרפת גם היא לצחוק. אני מוזגת שישה צ'ייסרים של ואן גוך אננס - הטעם האהוב עליהן. אנחנו מרימות את הצ'ייסרים, שותות שניים כל אחת. מדיי פעם אני מצטרפת אליהן וצוחקת ביחד איתן על כל מיני דברים, כשאין לקוחות. אני מרימה איתן עוד כמה צ'ייסרים, ועובדת שיכורה מעט, כמו בימים של הבר של פעם.
"אכפת לך אם אצא להפסקה עכשיו?" אני שואלת את אלבין. "תוכלי לצאת מיד כשאחזור" אני מוסיפה. "בטח" היא מחייכת. אני תופסת רגע שבו אין הרבה לקוחות ומנצלת את ההזדמנות. הבנות כבר הלכו הביתה, הן התעייפו מהר מדיי והשתייה עשתה את שלה. "מיה" נייט קורא אליי כשאני יוצאת אל הדלת האחורית. הוא כבר עומד שם ומעשן. "היי" אני מחייכת אליו בעייפות. "עייפה?" הוא שואל. "גם, וגם שתיתי קצת יותר מדיי. אל תכעס, ההשפעה במילא תעבור לי מהר" אני מנחמת את עצמי. "הכל טוב בייב. אין לחץ בפנים נכון? את לא מאמינה כמה חרא הייתי צריך לסיים למחר בבוקר. אני שונא ניירת" הוא נאנח ומעביר יד אחת לתוך שיערו, זה מעיד על כך שהוא מעט לחוץ. הוא לא מוריד ממני את העיניים לשנייה, ואני מתחילה להרגיש חוסר נוחות. בייחוד אחרי מה שאבלין סיפרה לי. "נייט" אני מעירה אותו מהשקיעה של העיניים שלו בי. "אהה בייב" הוא מתעורר מהמחשבות שהתרוצצו לו. "למה לא סיפרת לי על זה שאתה ואבלין מתקדמים עם הקשר?" אני נאנחת בעצב קל. "היא סיפרה לך?" הוא שואל, עדיין עומד מולי אך רחוק ממני. העיניים שלו נראות עייפות, מיואשות קצת. אני מהנהנת לחיוב. "היא החליטה על זה.. עוד לא קורה שום דבר" הוא חותך את האוויר ואת המתח עם הקול העבה שלו. "ומה אתה רוצה?" אני שואלת ומכבה את הסיגריה שלי על הרצפה. "אני לא יודע.. אני כ"כ מבולבל. כל החיים שלי ידעתי מה אני רוצה. ועכשיו אני כבר לא יודע שום דבר" הוא נראה יותר אבוד מאי פעם. אני מעיפה מבט בשעון שענוד על ידי השמאלית. "את צריכה לחזור?" הוא שואל בקול שקט. "יש לי זמן" אני עונה ומביטה בפניו הכ"כ גבריות ויפות. הזיפים שלו ארוכים מעט והעיניים הירוקות שלו נראות לי לפתע כ"כ חלשות ופגועות. "בואי נשב קצת במשרד" הוא חותך את הדממה ומוביל אותי קדימה כשהוא הולך אחריי. אני מתיישבת על השולחן שלו כשאנחנו נכנסים. "מה קורה נייט? דבר איתי. אני לא במצב יותר טוב משלך, תאמין לי" אני משתפת אותו. "למה? מה קרה?" הוא שואל בדאגה והקול שלו חוזר לעצמו. אני לוקחת נשימה עמוקה. "הייתי אתמול עם מייק, נשארתי לישון אצלו" אני מתוודה ויודעת שהוא יסיק לבד מה קרה במשך הלילה. "פאק מיה. למה את עושה את זה?" הוא מתעצבן מייד ומסתובב כך שהוא עם הגב אליי, היד שלו מורמת מעט כאילו הוא מתאפק לא לחבוט במשהו. "אני לא מצליחה לשלוט בעצמי" אני מודה. "היית מספר לי אם אבלין לא הייתה מספרת?" אני משנה את הנושא בחזרה אליו. "אני לא יודע" הוא אומר בכנות ומסתובב בחזרה להיות עם הפנים אליי. אני אוהבת את הכנות שלו, הוא אף פעם לא משקר. גם אם זה דבר רע, הוא תמיד יודע לומר את האמת! "למה לא?" אני חופרת עמוק יותר. "אני לא יודע מיה" הוא מרים מעט את קולו, המוזיקה נשמעת חלש יותר במשרד, אך עדיין בוקעת חזק, והקול שלו מצליח להתעלות מעליה. "סליחה" הוא אומר מייד מצטער ומביט בי בעיניים נוצצות. "מה נסגר עם מייק?" הוא שואל. אני מרגישה שאנחנו במין משחק כזה, אני שואלת עליו והוא שואל עליי. "אותו סיפור.. הוא לא מבטיח כלום, והזהיר אותי שלא להיבהל אם הוא לא ישאר בסביבה" אני עונה בקול שבור מעט. "את כ"כ שווה יותר בייב, את אפילו לא מתארת לעצמך" הוא מתקרב אליי, נעמד בין שתי רגליי הפושקות קלות. ידו מלטפת את פניי ואז האגודל שלו עוברת על שפתיי. אני עוצמת את עיניי ומתענגת על המגע שלו. "גם אתה נייט. תאמין לי שאתה שווה הרבה יותר!" אני אומרת בקול כ"כ בשקט, שזה נשמע כאילו אני לוחשת את דבריי, אבל הוא כמובן שומע כל מילה.. אני לא יודעת מה דוחף אותי לעשות את מה שאני עושה, אבל אני תופסת ביד אחת בראשו ומצמידה את פי לשלו.