לפני כמה זמן היה לי חלום משונה.
היה זה חלום רגיל עליך, כפי שחלמתי תמיד.
הייתה שקיעה יפיפייה ואדמונית.
המקום היה אותו המקום בו נפגשנו
אותו המקום בו אחזנו ידיים
אותו המקום בו נשקת לשפתיי.
אך בחלומותיי הרגילים שערך היה נעים וחלק. בחלומי תחושת שערך היה קוצני ויבש. ידיי העוברות בו נדקרות ונכוות.
עינך החומות כמו השלכת בסתיו היו עיניים שחורות וצורבות. היו אלו עיניים אחרות שבהו בי.
שפתיך הענוגות היו מעוותות בחיוך מלוכלך ונשיקתך הייתה תוקפנית וחדה.
קולך היה מפחיד.
קולך הוציא אותי מדעתי.
זהו אינו קולך.
ריח חולצתך היה ריח חריף ומוזר. כלל לא ריח הגשם המתוק שהכרתי פעם.
אילו הייתי יכולה לתאר את תחושותיי בזמן החלום במילים לא הייתי מצליחה.
כל שאוכל לומר הוא תחושת הגוש הכבד והכואב בגרוני.
תחושת אלפי סכיני נחושת התקועות בבטני.
כאשר התעוררתי פניי היו אדישות וגרוני יבש.
אף לא דמעה אחת ירדה במורד פניי.
מעולם לא הבנתי חלום זה.
הוא היה מזמן
ומאז לא היו לי יותר חלומות עליך.
אתמול היה לי חלום משונה.
חלמתי על אותו המקום בו נפגשנו.
היה שם ספסל יחיד ובודד.
ישבתי בו לבד.
צפיתי בשקיעה.