נקודת מבט של ג'וני-
חיפשנו אותה בכל מקום, "מצאתם?"
"לא" שוב פעם
"מצאתם?"
"לא" המשכנו עם השאלה הזאת שעות על גבי שעות.
אני ודילן חיפשנו את לילה כאשר הלכנו וקמרון וצ'אק בג'יפ.
"אתה דואג ללילה?" דילן שאל
"לא, כן, אני לא יודע" עניתי
"אנחנו נמצא אותה"
"האמת אני חושב שהכי טוב יהיה לתת לה לברוח, היא תחזור לפה, אין לה לאן ללכת."
"אתה יודע שהיא תמצא, היא לא תחזור אחי." אמר
"אני יודע, אבל אני מנסה למצוא משהו חיובי ואין שום דבר." אמרתי
"יש את הנבחרת ואתה הקפטן בה"
"נכון אבל ..." עניתי או באתי לענות אבל פשוט לא יכולתי, ראיתי את פניה הנפולות של לילה, כאב לי, צרב לי.
"מה אבל?"
"למה קמרון שונא את לילה?" שאלתי
"לפי מה שאני יודע היה משהו במשפחה שלהם אך הוא לא סיפר לי. הוא לא סיפר לאף אחד מאיתנו למרות שאנחנו החברים הכי טובים שלו" אמר
"כן, טוב זה קמרון הוא אף פעם לא מספר לנו את הסיבות שלו הוא פשוט עושה את זה" אמרתי
"אל תכעס עליו זה לא הזמן" אמר דילן
"אני לא כועס" אמרתי
היינו בשקט לכמה רגעים עד ש..
"אתה רוצה ננסה לחפש אותה בחורשה?" דילן שאל
"יש סיכוי שהיא שם" עניתי
הלכנו לחורשה כשהגענו ראינו עקבות
"יש סיכוי שזאת היא?" שאל
"יש סיכוי, זה נראה כמו העקבות של הנעליים שלה" אמרתי
הלכנו אחריהם, חיפשנו אחר העקבות שנראו כמו הנעל של לילה.
"תראה" צעק דילן
הסתובבתי לכיוונו של דילן, המקום בו דילן נמצא היו את בגדיה של לילה.
אם זה אומר החולצה, המכנס והנעליים הם היו קרועים חוץ מנעליה שהיו מטונפות בבוץ
"אתה חושב מה שאני חושב ג'וני?"
"אני חושב שכן"
היא מנסה להתאבד.
התקשרנו לצ'אק וקמרון הסברנו להם את הכל והמשפט האחרון
"היא מנסה להתאבד."
היינו במרחק של כמה דקות מכאן לים, רצנו כאילו אנחנו רודפים אחרי הכדור והמכשולים הם הענפים והסלעים.
הגענו לכביש צ'אק וקמרון עצרו את המכונית נכנסנו פנימה ונסענו.
"מהר לים איפה שהגשר" אמרתי
נסענו כמו משוגעים על הכביש. המשכנו לנסוע ולנסוע ללא עצירות.
"בום"
קמרון פגע במישהו, לקח לנו רגע להתאושש כדי להבין שזה אבא של קמרון שנתקענו בו
"מה הוא עושה כאן?" צ'אק שואל מתוך כדי שהוא מנסה להתיישר.
"באמת קשה להבין מה הוא עושה כאן?" קמרון ענה בטון מתוח וחסר סבלנות.
אביו של קמרון נמצא עם תחתוני נשים, גוזיית נשים ונמצא ליד הגשר שמתחתיו יש ים, מה כבר יכול לקרות.
הוא מנסה לברוח מאיתנו אבל לפני שמספיק קמרון פותח עליו את הדלת של המכונית, אביו של קמרון נופל.
"איפה לילה?" קמרון חונק אותו כשהוא שואל אותו את השאלה הזאת.
הוא צוחק
"תענה לי לעזאזל" קמרון אומר
"אולי היא כבר מתה. אתה שמח? " ענה אביו בטון מבדר
שתיקה בפניו של קמרון
"סוף כל סוף נפטרנו ממנה" אביו המשיך את דבריו
"ממי שצריך להיפטר זה אתה" ענה קמרון
"חשבתי שתשמח אתה שונא אותה ומתעלל בה, זה לא פחות גרוע כי באיזה שהוא שלב בחיים היא הייתה מתאבדת.
אני רק עשיתי קיצורי דרך" אמר
קמרון נותן לו אגרוף ישירות בפרצוף
"תענה לי חתיכת שמוק" ענה קמרון
כאב לי עליו שיש לו אבא כזה .
אביו צחק, הוא לא הפסיק.
"תחשוב יש פה מים וגשר מה כבר יכול להיות חשבתי שאתה יותר חכם בני, אבל אל תדאג אתה תיהיה כמוני שלב אחרי שלב. השעון מטקטק טיק טק טיק טק " והקיש בלשונו
"אני בחיים לא יהיה כמוך חתיכת זין מהלך, אני אעדיף למות מאשר להיות כמוך, הדבר היחיד שאנחנו חולקים זה דם לא מעבר." ענה קמרון
"זה גם מה שאני אמרתי שאבי היה כמוני רק יותר גרוע"
"יותר גרוע מלרצוח בן אדם, אני לא חושב" קמרון כיסח לו את הצורה, שמעו שברי צלעות אבל אביו לא הוציא הגה הוא רק חייך וצחק
"קמרון" צעקתי לעברו
יצאנו כולנו מהרכב
קמרון וצ'אק טיפלו באביו הכניסו אותו לרכב והתניעו.
אני ודילן רצנו לכיוון הגשר, התנשפנו.
ראינו טיפות דם מרוחות על הגשר חלקם טריות חלקם התייבשו.
"נחפש מתחת למים" אמרתי בהתנשפות
קפצנו מהגשר היישר לתוך הים, בלי לחשוב פעמיים. התחלנו לשחות עמוק יותר ויותר ולחפש אותה. אני ודילן מתנשפים, מנסים למצוא סימן כלשהו ללילה .
ומחפשים אותה אך לא מוצאים דבר.
אנחנו צוללים לתוך הקרקעית לא רואים כמעט דבר עד שנגלה לעינינו צבע גוף מטושטש אבל כבר לא היה לנו אוויר לכן אנחנו עולים מעל פני הים נושמים מעט
"מוכן?" שאל דילן
"כן" עניתי
"שלוש"
"שתיים"
"אחת"
צללנו, הרגשנו שזאת היא, משכנו אותה איתנו כלפי מעלה. שחינו איתה לחוף, קמרון כבר היה שם.
היא הייתה ערומה.
הגוף שלה היה חשוף לגמרי, יפהפה למדי .
שחינו במהירות אל החוף, כשהגענו הנחנו אותה על משטח קשיח.
קמרון הלביש לה רק את התחתונים שהיו לו במכונית בזמן הזה האמבולנס הגיע.
"צלצלנו לשירותי עזרה ראשונה כשנכנסתם לים". קמרון אמר, הנהנתי קלות
החלו לטפל בלילה תוך כדי שמפנים אותה וקושרים אותה לאלונקה.
"אני נוסע איתה לבית חולים, תפגשו אותי שם. מותר רק קרובי משפחה." גופו של קמרון נשאר מתוח לאורך כל הזמן הזה, הוא ניסה להישאר חזק והצליח.
כולנו הנהנו וזזנו למכונית
הלכתי לצד השמאלי של המכונית
"היא לא ניסתה להתאבד" אמר דילן כשעמד ליידי
"הבנתי את זה. יכול להיות שהיה לנו קל יותר לחשוב ככה, שהיא עשתה את זה לעצמה מאשר שמישהו עשה את זה לה, מרוב שאנחנו פוגעים בה ומתעללים בה" אמרתי
"כנראה שכן, אבל אין לנו ברירה אחרת אתה יודע שלא יהיה אף אחד שיגן עליה וזה יהיה יותר גרוע מעכשיו. כל העבודה הקשה שאנחנו מתאמנים בפוטבול תילך גם היא לעזאזל." אמר
"אתה באמת חושב שזה פחות גרוע יכול להיות, תראה איפה אנחנו נמצאים, האם אי פעם באמת הגנו עליה בכלל ,היא אף פעם לא תרגיש מוגנת כשאנחנו בסביבה.
פאקינג יכול להיות שאבא שלה אנס אותה ואז הוא השליך אותה למים לעזאזל" צעקתי דמעה אחת ירדה, מחיתי אותה לפני שמישהו יראה.
"שמע אחי, הכל בסדר, תנשום ותירגע. אל תיכנס ללחץ אני רציני היא תחייה תסמוך עליי, אם יש משהו שאני יודע לילה הרפר תמיד שורדת לא משנה מה, אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים כדי לשמור עליה." אמר.
נכנסנו כולנו למכונית, דילן ישב ליד מושב הנהג, צ'אק מאחורה ואני הייתי על ההגה. ניסיתי להישאר מרוכז, באמת שניסיתי אבל הכל היה כל כך לא ברור. הראש שלי הוצף במחשבות יתר , מה יקרה, מה נעשה, איך ילך ....
"מספיק, תפסיק לחשוב יותר מדי, תתרכז בהווה לא בעתיד." צ'אק אמר, ניסה להראות לי את ההיגיון שבדבריו .
הגענו לבית החולים, שאלנו באיזה אגף לילה. המשכנו לרוץ זה היה כמו לתפוס את הכדור במגרש לקבע את העיניים רק על זה ולא מעבר.
מצאנו את המקום, ראינו את קמרון יושב על הכיסא מתוסכל.
"בוא כבר נראה אם יש חדש" דילן הגיב והתקדמנו אל עבר קמרון
קמרון היה לחוץ ומתוח בדיוק כמוני, צ'אק היה רגוע אבל לחוץ באותו הזמן, דילן לא ידעתי מה עובר אצלו אבל נראה לי הוא היה הכי סבלני מבין כולנו.
"אתה בסדר? גבר" שאלתי
"כן" קמרון ענה
"ולילה?"
"עדיין שם"
"אני פה" אמרתי
"אני יודע" ענה
"לתמיד, אני רציני" אמרתי
"אני יודע שלתמיד, מה תעשה בלעדיי" אמר
"סתום חתיכת אידיוט" עניתי
"על מה אתם מדברים?" צ'אק ודילן שאלו אותנו
"על זה שג'וני מאוהב בי" אמר קמרון
"בחירה מעניינת, לא ידענו שאתה הומו" אמר דילן
"שתקו חתיכת אידיוטים" אמרתי
הם בנתיים עושים קולות של נשיקה .
"לפנות עכשיו, קדימה" קול צעקה הושמע באוזניי,
רעשים של בומים.
מזווית העין אני קולט שזאת היא עוד לפני שאני מספיק לקום קמרון ממהר לעברם פגוע
"היא תהיה בסדר?, בבקשה תצילו אותה, אני מתחנן, אני יודע שהייתי אח חרא אבל היא אחותי. היא הכל בשבילי, בבקשה. תענו לי בני זונות, היא תהיה בסדר נכון, נכון?" אני דילן וצ'אק משכנו אותו כדי שלא יתנפל על הרופאים .
"תענו לי, בבקשה, תצילו אותה" דמעות זלגו מעיניו הוא לא ניסה למחות את דמעותיו, הם נשארו שם, נשאו כל פגיעה ופגיעה. כל דמעה ודמעה דלפה מעיניו .
קלטתי את המספרים שהופיעו שם, על הלוח. ראינו איך היא מונשמת, הדופק שלה היה מאוד חלש ונשימה לא הייתה.
קמרון עקב אחרי איפה שהרופאים לקחו את לילה ובהה בחלון הקטן שבדלת והביט דרכה על לילה.
"עדיין יש לה דופק חלש והיא לא נושמת, אני שונא את זה" הוא עדיין בהה דרך החלון ולאחר כמה דקות הדלת נפתחת.
"אני מצטער, ניסינו הכל" אמר הרופא
"לא זה לא יכול להיות"
"אין מצב"
"תנסה שוב"
כשאנחנו מתחננים בפני הרופא שיעשה משהו, כל דבר כדי להציל אותה לא משנה מה, אך ללא הצלחה. קמרון רץ לבפנים.
אנחנו מתקדמים לעבר החדר שהיא נמצאת בו , היא ללא תנועה כמו פסל.
"תקומי כבר, אידיוטית." הוא מחבק אותה כל כך חזק "אני יודע שהייתי מניאק כלפייך אבל אני באמת אוהב אותך, רק תתעוררי." המאבטחים באים לקחת את קמרון אבל קורה משהו לא צפוי
היא פתאום מקיאה, מוציאה הכל.
היא חייה, מסתבר שדילן צדק.
היא משתעלת "איפה אני?"
"את פה איתנו הכל בסדר" אמרנו
היא התרחקה מאיתנו היה לה מבט של פחד בעיניים, היא לא יכלה לזוז או לדבר.