_כללית_
"בוקר אור לכולם!" היונג-שיק בירך כשנכנס עם טאהיונג לתוך החדר וראה את משפחת המלוכה מתחילה לאכול "בוקר טוב לשניכם, או שאני צריך להגיד צהריים טובים" אמר המלך בגיחוך כשלקח ביס מחתיכת הבשר שנעץ במזלגו.
השניים הסתכלו אחד על השני "כבר צהריים? לא הערתם אותי? מוזר" טאהיונג אמר כשהתיישב בכיסא הקבוע שלו ולידו התיישב היונג-שיק.
"ג'אנגקוק הגיע לחדרכם כדי להעיר את שניכם בבוקר, הוא הודיע לנו ששניכם ישנים וכנראה זקוקים למנוחה" אמרה המלכה וטאהיונג כיווץ את גבותיו והרגיש נגיעה בירך שלו.
הוא הסתכל מטה וראה את היד של היונג-שיק נוגעת בו וכותבת לו על הירך 'אין פלא שהזנב שלך נעלם, הוא ראה שהזדיינו' כתב היונג-שיק ביפנית למקרה ומישהו יראה.
טאהיונג הרים את כתפיו והעיף את היד של היונג-שיק כשראה את המשרתים קרובים כשבידיהם האוכל של השניים.
השישה סיימו לאכול.
המלך והיונג-שיק הלכו לדבר על ענייני הממלכות והבריתות בזמן שג'ימין גרר את טאהיונג לחדרו כשהוא מרוגש כולו "אתה מתכוון להרוג אותי קים ג'ימין?" שאל טאהיונג כשנדחף על המיטה של אחיו ושמע את המנעול ננעל "אתה מצחיק, אני רוצה לספר לך על אתמול!" ג'ימין קפץ מהתרגשות ברחבי החדר בעוד אחיו עוקב אחריו עם עיניו "בוא שב אח קטן" אמר טאהיונג כשפניו עדיין חסרות הבעה אבל ג'ימין התרגש כי ידע שאחיו מרוגש גם אם לא מראה זאת.
"אז תספר לי, על הפעם הראשונה שלך" אמר טאהיונג כשאחיו התיישב לידו ונהיה אדום כמו עגבנייה "או שזאת לא הפעם הראשונה?" המבוגר שאל את הצעיר בחשד שנפסל כשאחיו הפך לגמבה וסימן איקס עם ידיו "זאת הפעם הראשונה! מבטיח!" אמר ג'ימין וצחקק כשראה את הבעתו המופתעת מעט של אחיו הגדול.
ג'ימין מייד התחיל לספר "זה היה כל כך... טוב! יונגי היה ממש נחמד והוא התייחס אליי טוב, הוא דאג שלא יכאב לי ואני ירגיש בנוח ואני ירגיש טוב ו-" ג'ימין אמר כששילב את ידיו אחד בשני ומבט חלומי בעיניו אבל הוא נקטע ממילותיו של אחיו "חסר לו והוא לא היה" אמר טאהיונג וג'ימין חיבק אותו, הפעם טאהיונג החזיק את החיבוק.
"אתה ההיונג הכי טוב בעולם!" צעק ג'ימין באוזנו של טאהיונג שתפח על גבו.
"אז איך היה לך אתמול?" שאל ג'ימין את אחיו הגדול אחרי הרבה זמן שהם דיברו עליו ועל יונגי.
"איך היה לי אתמול? השלמתי את החסר מבחינת הקשרים, ראיתי אותך רוקד עם בעלך, ברחתי בדיוק בזמן מהנאומים של הזקנים וגיליתי שאני מקבל את הכתר וההכתרה בעוד פחות משבוע!" אמר טאהיונג באנחה וג'ימין צחקק "את זה אני יודע היונגי!" אמר הבלונדיני והוסיף "אני מתכוון איך היה לך עם היונג-שיק?" הנסיך הצעיר שאל בהרמת גבה וחיוך ממזרי בזמן שאחיו הטה את ראשו מעט הצידה בחשד.
"שמענו אותכם אתמול אחרי שחזרנו מהחתונה, לא רצינו להפריע אז הלכנו לאגף האחר בארמון" הסביר ג'ימין ופיו של טאהיונג נפתח מעט מהשוק.
"לא ציפיתי שתעשה את זה עם מישהו שרק פגשת אבל זה בסדר, לא שופט היונג, גם יונגי" אמר ג'ימין וטאהיונג גמע ונאנח "טוב, לא מדברים עליי נכון?" שאל טאהיונג אבל ג'ימין לא ירד מהנושא.
"איך היה? מי הבוטום? מי הטופ? יש לו קוביות? יש לו גדול או קטן?" ירה ג'ימין את השאלות וטאהיונג נאנח בתבוסה "היה... נחמד אולי? הוא הבוטום ויש לו קוביות, בינוני" טאהיונג ענה ולקח לג'ימין כמה שניות להגיב מאחר והוא סידר את השאלות והתאים אותן לתשובות במוח.
"אומייגד! אני ב-ה-ל-ם!" ג'ימין צעק בהתרגשות וחיבק את הכרית כמו נערה מתבגרת ואז קלט "ג'אנגקוק ראה אותכם!?" צעק ג'ימין וטאהיונג מיהר להשתיק אותו "לא יודע, הייתי שפוך" ענה טאהיונג וג'ימין צחקק "בטוח היית שפוך" במבט כחול וטאהיונג פער את עיניו כשהתחיל לדגדג את אחיו הקטן.
"מאיפה המחשבות האלו!? זה יונגי אה! אני ילך להרוג אותו ותישאר אלמן!" טאהיונג איים וג'ימין נהיה סגול מרוב צחוק "היונג! זה לא פייר!" ג'ימין אמר בין הצחוקים.
"איפה ג'אנגקוק באמת?" שאל טאהיונג אחרי שהניח לג'ימין לנפשו "מתגעגע אה?" שאל הבלונדיני בהרמת גבה וקם כדי למזוג לו ולאחיו כוס מים קים מהקנקן שהיה ליד מיטתו, בזמן שאחיו נאנח "מוזר שהוא לא לידי" הודה טאהיונג ונשכב אחורה על המיטה.
"ג'אנגקוק הוא אחלה בן אדם, חבל שאתה לא נותן לו צ'אנס להראות את זה" הסביר ג'ימין לאחר שסיים לשתות וחיקה את אחיו הגדול "אני לא אוהב את זה שהוא איתי רק בגלל שהוא חייב" הסביר טאהיונג והסתכל על הנקודה בתקרה בזמן שאחיו בחן את פניו חסרות ההבעה.
"אתה באמת חושב שהוא נשאר איתך רק בגלל אמא?" שאל ג'ימין כשמבטו עדיין על המבוגר ממנו שהנהן לחיוב.
"למה?" שאל החתן הטרי והרווק נאנח קלות "הוא פשוט מחויב, הוא לא עושה את מרצון זה בטוח" הסביר טאהיונג והתרומם לישיבה "מה אני אומר בכלל? למה שהוא יעניין אותי?" מילמל טאהיונג לעצמו אבל ג'ימין שמע אותו ובחר לא להגיב על זה אבל להגיב על משהו אחר.
"למה אתה חושב שהוא לא עושה את זה מרצון? עברה חצי שנה טאהיונג, הוא יכול היה ללכת" הסביר ג'ימין והתרומם גם הוא לישיבה ונתן לאחיו את כוס המים שמגז לו אחרי שהפסיק לדגדג אותו "הוא חייב להישאר ג'ימין, החובה שלו זה להיות קשוב ולהקשיב לאנשי המלוכה" הסביר טאהיונג כשהסתכל הצידה.
"הוא לא, אין לו תפקיד רשמי, הוא לא חיי-" בא להמשיך ג'ימין אבל טאהיונג צעק "הוא חייב!! אף אחד לא נשאר לידי מרצון! תבין את זה כבר!!" צעק הבוגר והשליך את כוח המים על הקיר שממולו וגרם לאחיו הקטן ג'ימין להשתתק ולהסתכל עליו במבט מופתע, הוא לא התנהג ככה לפני בפניו. אף פעם.
טאהיונג נעצר והבין את מה שעשה, הוא גמע וקם מהמיטה "מצטער" אמר לפני שהתכוון ללכת אבל ג'ימין תפס את ידו "תישאר" לחש ג'ימין אל אחיו שנשך את שפתו החתונה מעט לפני ששחרר את ידו של ג'ימין ממנו "אני יקרא ליונגי" אמר טאהיונג והוסיף "אל תזוז" לפני שיצא מהחדר סופית.
ג'ימין לא זז כששמע את הדלת נסגרת בטריקה והדמעות התחילו לרדת מעיניו, אחת אחרי השנייה אחרי השלישית כשידו רועדת והוא עוטף את גופו בעצמו, מסתגר לצורת כדור.
דפיקה בדלת ופתיחתה גורמות לג'ימין להרים את מבטו אל עבר האדם שמיהר להגיע אליו ברגע שהוא ראה את מצבו "ג'ימיני... מה קרה?" שאל יונגי כשחיבק את ג'ימין ששחרר את עצמו וחיבק את
בעלו בבכי חזק שרק התגבר "הכל בסדר בייב" אמר יונגי כשליטף את גבו של אהובו בניסיון להרגיע אותו.
"מה קרה בייב?" שאל הנסיך את בעלו שניגב את דמעותיו ונרגע מעט מסערת הרגשות "אני רק... רציתי לראות אותך בייב" אמר ג'ימין בחיוך קטן ולא כל כך משכנע.
"בגלל זה אתה בוכה? רק כי התגעגעת אליי?" שאל יונגי באנחה קטנה כשנגע בלחיו השמאלית של בן זוגו "אתה יכול לספר לי הכל בייב" אמר יונגי וג'ימין התייפח בזרועותיו.