_כללית_
הוא פתח את ארונו והוציא משם את התיק השחור שהיה עם סמל מלכותי, הוא שם בתיק כמה בגדים רנדומליים ושלא נראים כל כך מלכותיים.
הוא סגר את התיק ושם אותו על כתפו כשניגש אל הארון שוב כדי לקחת את אחד הבגדים השחורים היחידים שיש לו בארון, הוא התכוון ללבוש אותם אבל אז נשמעה דפיקה הדלת.
טאהיונג חשב שהוא סתם חולם עד ששמע עוד דפיקה "טאה-טאה?" נשמע קולה של ג'ימין "אני כאן עם אמא ואבא" הוסיף ג'ימין וטאהיונג נלחץ "הכל ילך לפח" מלמל טאהיונג ומיהר לרוץ ולבעוט את התיק השחור אל מתחת למיטה הרחבה.
"אנחנו נכנסים בני" קולו של המלך נשמע והדלת נפתחה, טאהיונג מיהר לקחת את אחד הספרים ולהיכנס מתחת לשמיכה כאילו התכוון לישון.
הוא פתח את הספר בעמוד אקראי ועשה את עצמו מתעניין במה שכתוב בספר למרות שהוא אפילו לא טרח לקרוא שורה "בני?" נשמע קולו של לבן השיער וטאהיונג התעלם כששיחק את עצמו לא שומע ומרוכז אבל הריכוז הזה נגמר כשג'ימין קפץ על המיטה של אחיו הגדול.
"הו ג'ימיני, אמא אבא איך הגעתם לפו?" שאל טאהיונג כאילו לא קפץ ליבו ברגע ששמע דפיקה בדלת.
"נכנסנו, היית כל כך מרוכז שכנראה לא שמת לב" אמרה ג'יני לילדה הבכור כשבעלה כורח את ידו סביב מותניה בחיוך למראה שני ילדיהם.
טאהיונג סגר את הספר והניח אותו בצד כשג'ימין נשכב לידו, דורש תשומת לב "אבל מה אתם עושים פו בשעה כל כך מאוחרת?" שאל טאהיונג בחיוך כשליטף את ראשו של אחיו שנשכב על הברכיים שלו "באנו להגיד לך לילה טוב" אמר לבן השיער לבנו הבכור "הלילה האחרון שלך בתור נסיך" הוסיפה המלכה וטאהיונג זייף חיוך מבוייש.
"אתה הולך להיות המלך הבא אתה קולט טאהיונג היונג?" שאל ג'ימין והסתובב אל עבר אחיו הגדול שהנהן לחיוב "החלום שלך מתגשם טאהיונג-אה" אמר המלך וטאהיונג ריכז את כל כוחו כדי לשמור על החיוך מורם וגדול "כן אבא, החלום שלי מתגשם" אמר טאהיונג בחיוך כשבפנים הוא הרגיש כל כך מוגעל מהמחשבה שהמלך חושב שזה החלום שלו.
"אוקיי, באנו לראות מה איתך ולאחל לך מזל טוב ולילה טוב אז נלך" אמרה המלכה כשהסתכלה אל מלך לבן השיער שהנהן לחיוב "אבל אני לא רוצה ללכת! טאהיונג אפשר לישון איתך היום?" שאל ג'ימין את טאהיונג שנלחץ מבפנים "תישן בחדרך ג'ימיני, מחר אני יבוא להעיר אותך" שיקר טאהיונג לאחיו בחוסר ברירה, אבל זה היה הסיכוי היחיד שלו לברוח היום.
"באמת!? אתה תעיר אותי! יאיי!" קפץ ג'ימין כשציפה שאחיו יעיר אותו מחר כמו שעשה כשהיה קטן "אז קדימה ג'ימיני, בוא נלך לישון כדי שאני יוכל לקום מחר כדי להעיר אותך לפני שתקום לבד" אמר טאהיונג וג'ימין חיבק אותו.
"לילה טוב ג'ימיני" אמר טאהיונג לפני שהצעיר רץ אל מחוץ לחדר "לילה טוב אמא, לילה טוב אבא" חייך טאהיונג אל הוריו חיוך אמיתי שחייכו אליו לפני שיצאו סופית מהחדר.
"זאת הפעם אחרונה שנתראה אמא, אבא, ג'ימין, אני מקווה שתישארו מאושרים בעולם שלכם" אמר טאהיונג בלחש וחיוך אמיתי לפני שקם מהמיטה והתלבש במהירות בבגדים השחורים.
טאהיונג החליף את בגדיו והוציא את הקשת והחיצים מהתא הקטן, הוא הרים את התיק השחור והסתכל על החדר בפעם האחרונה לפני שיצא מהחדר בשקט.
טאהיונג ידע את כל לוחות הזמנים של השומרים והחיילים שהסתובבו ושמרו על הארמון מבפנים ומבחוץ.
הוא התחמק מכל שומר וחייל וניצל כל הזדמנות כדי להתקדם ולעזוב את הארמון, זה היה קשה אבל בסופו של דבר בעיקר בגלל המזל הוא הצליח לצאת.
הוא התרחק מארמון, עבר את כל הבתים של התושבים שהו כבר עמוק בתוך עולם החלומות וכשהתרחק מספיק, הוא הסתובב והסתכל על החומות הגדולות שסימנו עבורו את הכלוב הפרטי שלו שנקרא הארמון המלכותי "אני לא יתגעגע" טאהיונג אמר בקול "אני לא יתגעגע למקום הרעיל הזה" אמר טאהיונג כשהתבונן וחיכה.
חיכה לראות את אורות החדר של הוריו ואחיו הקטן נכבים, מאחר והוא זכר איך את המיקום של החדרים כך יכול היה להצביע על המקום הנכון.
"לילה טוב אמא, אבא, ג'ימיני" טאהיונג אמר כשדמעות ירדו מעיניו, אל תתבלבלו אלה לא היו דמעות של עצב אלא דמעות של שמחה "אני לא יחזור למבצר הזה בחיים, אני נשבע" אמר טאהיונג וכשהאורות נכבו הוא המשיך ללכת, מיהר להגיע למקום שרצה לפני שישימו לב שנעלם ויחפשו אותו.
הוא הלך לעבר היערות שנמצאות בדרום הרחוק, למה הוא בחר במקום הזה דווקא מכל המקומות?
מכיוון שידע שהשומרים לא יעזו להיכנס עמוק אל תוך היער כי היער מסמל את הגבול עם הממלכה היריבה EXO, טאהיונג הסתכל אחורה בפעם האחרונה "אני לא יתגעגע" אמר טאהיונג אמר לפני שהמשיך ללכת.
כשהוא הגיע אל היערות השמש כבר התחילה לעלות בשמיים.
הוא נכנס אל תוך היער במהירות והמשיך להיכנס עמוק יותר ויותר עד שהגיע אל סוף היער, עמד בקצה הצוק כשהוא משקיף על ממלכת EXO הגדולה "יותר מידי רחוק" אמר טאהיונג ונכנס חזרה אל תוך היער, המשיך ללכת עד שהחליט לעצור.
"זה הבית שלך טאהיונג מעכשיו, כאן אתה יכול להיות חופשי" טאהיונג אמר כשהניח את התיק שלו על העשבים ונשם עמוק את אוויר היער.
-למחרת-
ג'ימין התעורר לבדו והופתע לגלות שאחיו לא בא להעיר אותו, הוא היה מאוכזב אבל עדיין היה שמח בשמחת אחיו שהיום הוא מגשים את חלומו, הוא יוכתר היום כמלך ממלכת BTS.
"בוקר אור ילדי, אחיך איתך?" שאלה ג'יני כשג'ימין יצא מחדרו "לא, הוא לא בא להעיר אותי" ג'ימין אמר עם מבט עצוב "לא נורא בני, הוא בטח עוד לא התעורר עדיין, בוא נלך להעיר אותו יחד" הציעה המלכה וג'ימין חייך "בסדר אמא" אמר ג'ימין ושניהם הלכו ביחד לעבר חדרו של הנסיך המיועד כשהם מפתחים שיחה קטנה על איך הלילה עבר.
ג'ימין דפק על דלתו של אחיו "טאהיונג!" צעק ג'ימין בהתרגשות כשלא הפסיק לדפוק על דלתו של אחיו, גורם לאימו לחייך מהתרגשותו.
"טאהיונגי תתעורר בני, היום זה היום הגדול" ג'יני אמרה לעבר הסגורה וכשלא שמעו השניים מענה, ג'ימין ניסה לפתוח הדלת אבל גילה כי הדלת הנעולה.
"טאהיונג תתעורר ותפתח את הדלת" אימו של טאהיונג אמרה ודפקה על הדלת אבל לא מענה קיבלה מענה, אפילו לא צליל.
"טאהיונג היונג תתעורר! אתה לא רוצה לאחר להכתרה שלך!" ג'ימין צעק לאחיו ודפק על הדלת בחוזקה כשההתרגשות עדיין נמצאת בקולו.
עברו כמה דקות ארוכות של דפיקות וניסיונות פתיחה של הדלת מצד ג'יני וג'ימין "הבאת את המפתח באנג-שיק?" שאלה המלכה את החייל ששלחה לפני כמה דקות להביא מפתח נוסף לחדרו של הנסיך "כן הוד מעלתך" אמר החייל והושיט למלכה את המפתח, המלכה מייד הכניסה את המפתח אל המנעול בדאגה לבנה שלא הוציא הגה מפיו.
המלכה פתחה את הדלת במלואה והופתעו השניים לגלות שאין נפש חיה בחדר "טאהיונגי אתה במקלחת בני?" שאלה המלכה ונכנסה אל החדר לעבר המקלחת הסגורה "ג'ימין תבדוק בבקשה" המלכה אמרה ונתנה לבנה לבדוק מאחר והיא לא רצתה להפריע לפרטיות בנה הבכור.
"הוא לא שם אמא" אמר ג'ימין אחרי שסרק את החדר במלואו "לא, לא" אמרה המלכה ונפלה על הרצפה "אמא, הוא בטח הלך לנשום אוויר את מכירה את טאהיונגי" הרגיע ג'ימין את אימו המפוחדת ועזר לה לקום למיטה.
"הכתר שלו..." ג'ימין אמר כששם לב לדבר הנוצץ שהיה על הרצפה וזיהה אותו ככתרו של אחיו.
"תלך למצוא אותו ג'ימין, בבקשה" אמרה המלכה בבכי לבנה שמיהר לרוץ החוצה אל החצר, חיפש ביסודיות בעזרת השומרים והחיילים את הנסיך טאהיונג.
"הוא לא בחצר הוד מעלתך" הודיע החייל ג'קסון לג'ימין בזמן שקד אליו עם עוד מספר חיילים מאחוריו "תחפשו אותו, תהפכו כל פינה בארמון!" צעק ג'ימין על החיילים שמיהרו לחפש את הנסיך טאהיונג, המלך העתידי של הממלכה.
"טאהיונג, איפה אתה?" מלמל ג'ימין כשרץ אל המלך שלא היה באולם הראשי ולא בחדרו "הוא לא יעלם ככה ג'וני, בני לא יעשה זאת, אתה מכיר אותו" ג'ימין שמע כשעבר ליד חדרו של טאהיונג, הוא נעצר רגע לפני שנכנס והצמיד את גבו לקיר.
"אני יודע, החיילים מחפשים אותו עכשיו ג'יני שלי, טאהיונג בטח מטייל בארמון ולא יודע שאנחנו מחפשים אותו בכלל" ג'ימין זיהה את קול אביו, המלך קים נאמג'ון.
הוא נאנח קלות כשנכנס אל תוך החדר "מצאת אותו ג'ימין?" שאלה המלכה וג'ימין הוריד את ראשו שהניד את ראשו בשלילה "אבא צודק אמא, הוא בטח מסתובב בארמון מרוב התרגשות" ג'ימין אמר והרים את ראשו מעלה בחיוך, הוא הסתכל על אימו הבוכייה ועל אביו שמנסה להרגיע אותה.
"מה אם מתנ-מתנק-" ג'יני באה להמשיך לומר אבל נשברה בדמעותיה "זה לא יקרה, אל תדאגי כל הלילה השמירה הייתה חזקה במיוחד" אמר לבן השיער אל ורודת השיער וניגב את דמעותיה "אל תדאגי ג'יני, הוא יהיה בסדר" אמר המלך בחיוך מנחם אל עבר מלכתו.
הוא עזב את חיקה ויצא מהחדר, מצווה על ג'ימין להישאר לצד אימו.
"כל החייל, כל שומר, כל משרת וכל שף יחפש את הנסיך!! הוא כאן והוא מתחבא איפשהו!! תמצאו אותו!! מייד!" המלך צעק בזמן שצעד במסדרון ושמע את הקולות של החיילים שמחפשים במקומות הסמוכים "כן הוד מעלתך!!" צעקו אחד אחרי השני.
"טאהיונג איפה אתה" מלמל המלך בדאגה כשהלך לחפש גם הוא אחר הנסיך.
הנסיך הבורח.