לא שאלת אותי על אהבתי לירח
על העיגול הגבוה בשמיים שזורח
בעת הישיבה אל מול אורו החודר
אני מרגישה כל כך קטנה ומבינה שהכל חסר
הירח מתמלא אך באותו אופן נעלם
יום אחד שלם נראה כמושלם
כל תקוותי היתה להיות כמוהו
חלק אחד, מלא, שלם
למרות כל היופי
בבוקר הוא נעלם
ואחרי לילה אחד
חוזר להיות קטן לבל היכר
האם גם אני כזו?
יכול להיות, אך הפעם לא אוכל לוותר
גם הירח החזק לא נשאר שלם כל הזמן
אז להעלם זה בסדר, את זה מותר
כתמי הירח מביעים את מלחמתו
מראים לי שגם הוא היה שם בשלו
שבכל סיבוב חטף גם הוא מכה
וכנראה שהוא רק חיכה
אתמול הוא זהר במלוא הכח
סיפר שאותי הוא לא מתכוון לזנוח
אומנם הוא רחוק ולא יוכל לברוח
כי גם הוא תקוע עד שיתמלא בכח