הזמן דוהר,
והוא בנתיב אך לא ממהר,
מפה לשם הבורות בכביש שוחקים גלגליו,
אך הוא מצויד,
הגלגל ממשיך, נושא אותו קדימה,
לא יכול לבד,לא יכול בלי אמא,
כביש החיים לפניו עוד סלול,
הדלק מתרוקן,האוכל בצמצום,
הוא צריך לעצור בצד,
אך נלחם להמשיך,
בתקווה לא למצוא עצמו בצדי הכביש,
לשווא את אדי הדלק שורף,
את שנות חייו גורף,
הוא צריך אותה שתתקן,
במיוחד עכשיו כשהמנוע כבוי,
כשאין לו דרך,
כשאין כיוון.
