יאווו אני לא מאמינה שזה הפרק האחרון אני ממש מתרגשתתתת והיום לפני חודש בדיוק התחלתי להעלות פרקים ולכבוד זה תכננתי לסיים את הפאנפיק היום.
~~
"שלא תעז לבכות, זי." לואי ציחקק בעיניים דומעות, זאין חייך וניגב מתחת לעיניו, "החבר הכי טוב שלי מתחתן היום, מותר לי לבכות."
הוא כרך סביב לואי את זרועותיו, שחיבק אותו בחזרה בחוזקה. שניהם היו לבושים ומוכנים, חיכו לתור של לואי ללכת לאזור הטקס, שם מחכים הארי וחבריהם ומשפחותיהם.
"אנחנו צריכים להפסיק לבכות אחרת לו תתעצבן שהרסנו את האיפור." אמר לואי ונסוג לאחור, זאין הנהן והושיט יד לנגב מתחת לעיניו של לואי, "אני לא יכול שלא."
"גם אני לא. אני הולך לבכות במאה אחוז במהלך הנדרים שלנו." לואי ריחרח מעט, זאין חייך, "אני עדיין לא מאמין ששניכם מתחתנים."
"גם אני לא." לואי הניד בראשו כשנייל, ליאם וקארה נכנסו לחדר. "רואים? אמרתי לך שהוא בדיוק כמו הארי."
קארה אמרה, לואי הרים את גבה, "למה את מתכוון?" קארה ניגשה אליו וחיבקה אותו, "הארי בדיוק כמוך. הוא לא יכול להפסיק לחייך, אני די בטוחה שהוא עומד לבכות. אתה נראה כל כך טוב, הוא בהחלט יבכה."
לואי צחק חרישית והם נסוגו לאחור, קארה ניקרה את לחיו, "אני כל כך שמחה בשבילכם."
"תודה." הוא חייך, פלט צחקוק בזמן שהוא הותקף על ידי נייל שסחט אותו בחיבוק דוב. הוא חיבק אותו בחזרה, "היי ני."
"אני כבר בוכה ואפילו לא הלכת בחופה." אמר נייל לתוך כתפו, לואי חייך ולחץ אותו עוד יותר חזק. "אל תבכה."
"הו לא, לא עכשיו. אני חוסך את הדמעות לטקס." נייל נסוג להביט בו, לואי ציחקק והנהן, "מסכים."
ליאם חיבק את לואי לצדו, "הארי מתרגש בדיוק כמוך, אם לא יותר. הוא ממש לא יכול להפסיק לחייך, הלחיים שלו מתוחות לצמיתות עכשיו."
לואי השעין את ראשו על כתפו, "כולם כבר שם?"
"כן, רק עוד כמה דקות." ליאם אמר ושפשף את גבו, "אני ממש שמח בשבילכם, חיכיתי ליום החתונה שלכם. חלקית בגלל ששניכם פשוט נועדתם להתחתן זה עם זה, והחלק השני הוא שהארי יפסיק להילחץ מזה וילך על זה."
לואי ציחקק, "כן, יש לו את הרגעים שלו." החמישה המשיכו לדבר, כשהדלת נפתחה וג'ולייט, מארגנת החתונות, נכנסה פנימה.
"לואי, הגיע הזמן." כולם גיחכו, לואי נשם נשימה עמוקה והלך אחריהם החוצה. עד מהרה הוא היה בחוץ, הארי הפנה את גבו אליו.
זאין קשר את זרועו עם לואי, מכיוון שהוא הולך להיות זה שיוביל אותו בחופה. כל האורחים עמדו והסתכלו עליו עם חיוך על פניהם.
הלהקה התחילה לנגן בשקט, וזה היה התור של הארי להסתובב. הלב שלו הלם בחוזקה בחזה שלו, נעצר לפתע כשעיניו נחתו על בעלו שעתיד להיות בקרוב. החיוך שלו לא יכול היה להיות גדול יותר, והוא הרגיש איך דמעות עולות לעיניו.
לואי חייך אליו, הולך באיטיות עם זאין לצידו. היו לו גם דמעות בעיניים, מרגיש כאילו כל שנייה עכשיו הוא יכול לפרוץ בבכי של אושר.
אחרי מה שהרגיש כמו נצח עבורם שנים לואי הגיע להארי, זאין נישק את לחיו והלך להתיישב ליד ליאם.
הארי אחז בידיו של לואי בגדולות שלו, והביא אותו לעמוד ממש לידו מול הכומר. "אתה נראה מדהים." הוא לחש, לואי חייך והרים את ידיו כדי לנגב מתחת לעיניו, "גם אתה נראה נהדר."
הארי כל כך רצה לנשק אותו, אבל יהיה לו מספיק זמן לזה מאוחר יותר. הוא לקח את ידו של לואי וכרך את אצבעותיהם זו בזו, שניהם פנו אל הכומר.
אחרי עוד תחושה נצחית, הגיעו הנדרים, "אתה מתחיל ראשון." הארי אמר, "כמעט הכנתי אחד ארוך, אבל אני הולך לשמור אותו לעוד כמה דקות נוספות."
לואי נשך את שפתו התחתונה והנהן. לוחץ את ידיו של הארי בידיו לפני שהוא התחיל לדבר.
"הארי, האז. אני יודע שאמרתי לך את זה יותר ממיליון פעמים, אבל אני פשוט כל כך אסיר תודה שיש לך אותך בחיי. אתה יודע טוב מאוד איך שינית את חיי, מה הייתי קודם ומה אני עכשיו אני לא יכול להיות אסיר תודה יותר ואני אבלה את שארית חיי בגמול לך על שהפכת את חיי ב-180 מעלות. היית כל כך סבלני ואוהב, אתה עדיין כזה. זכור שנהגת לומר לי ש'זו עבודה בתהליך' כל פעם שחזרתי צעד אחורה, ועזרת לי כל כך. אהבת אותי והיית שם בשבילי יותר ממה שמישהו היה אי פעם בכל חיי. אני לא יכול להגיד לך כמה אני אסיר תודה. תודה שמילאת את שלי חיים עם כל מה שמעולם לא היה לי."
לואי עצר לנשום, מחייך מבעד לדמעות. "אני יודע שבכלל לא הודיתי בזה בפניך, או למישהו לצורך העניין, אבל אתה מושלם עבורי. למרות שאתה מעצבן אותי מאוד." הוא גרם לכולם לצחוק בשקט.
"ואני אוהב אותך, כל כך הרבה. תודה לך על הכל." הארי חייך, דמעה ירדה לאורך הלחי שלו. לואי ניגב אותו בעדינות, "אל תבכה."
"האם באמת חשבת שאני לא אבכה?" הארי ציחקק, לואי ציחקק ותקע את הגומה שלו. "תורך." הארי נשך את שפתו התחתונה, מרים את ידיו של לואי כדי לנשק את פרקי האצבעות שלו.
"התינוק שלי לואי. הבאג הקטן שלי. אני יכול להמשיך עם שמות החיבה אבל זה ממש ייקח נצח." הוא גיחך. "מאז ההתחלה היית התינוק שלי, והייתי צריך להגן עליך לא משנה מה. קצת עברנו על זה בעבר, אבל אתה לא יכול להאשים אותי שאני מגונן יתר על המידה. כמובן, אני צריך להפחית את זה, אבל לעולם לא אפסיק להגן עליך. גם אם זה עכביש קטנטן שגורם לך לצרוח." הוא התגרה וצחק כשלואי סטר בזרועו.
"תמיד ידעתי שאתה שונה. סוג טוב של שונה. היה לי צורך להחזיק אותך, ולהגן עליך, ולתת לך הכל. מה שאני עדיין עושה, דרך אגב. מעולם לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהב אותך, אתה האחד והיחיד שלי, לנצח שלי, המלאך שלי, הנפש התאומה שלי, וכל מילה אחרת שאומרת שאתה שלי. כי אתה שלי, ולעולם לא ימאס לי להיות חבקן רכושני, אז שששש." הוא חיטט את בטנו בעדינות כאשר לואי גלגל את עיניו בשובבות, לואי ציחקק והדף את ידו.
הארי חייך והמשיך, "מעולם לא חשבתי שאהיה כל כך מאוהב במישהו בגיל הזה, אבל למרות ששנינו צעירים, אני לא יכול לחכות שנקים משפחה, ונמשיך את חיינו יחד. אני אוהב אותך בייבי, תמיד אהבתי, ולנצח אוהב."
לואי כיסה את פניו ביד אחת, השנייה עדיין אוחזת בידיו של הארי כשהדמעות זולגות על לחייו. הארי הכניס אותו לתוך החזה שלו ושפשף את גבו, "מי בוכה עכשיו?" הוא ציחקק, גרם ללואי לצחוק בבכי על חזהו. אפילו האורחים בכו.
הם נסוגו, הארי ניגב את לחייו של לואי ונישק את מצחו. הכומר החליף את טבעותיהם והם נשבעו, והם נקראו כבעלים רשמיים.
"אתם יכולים עכשיו להתנשק." הכומר אמר בחיוך, הארי תפס את מותניו של לואי בזמן המשפט והצמיד את שפתיהם זו לזו, לואי התייצב על קצות בהונותיו וכרך את זרועותיו סביב צווארו, ידו עוברת בשערו של הארי בחלק האחורי של ראשו.
הם אמרו 'אני אוהב אותך' זה מול השפתיים של זה, הארי לחץ עוד כמה נשיקות מהירות על שפתיו של לואי לפני שנסוג כדי שיוכלו לברך את החברים והמשפחות שלהם.
~
"אני רוצה להזמין את הנשואים הטריים שלנו, הארי ולואי סטיילס, לרחבת הריקודים לריקוד הסלואו הראשון שלהם כזוג נשוי."
השיר של אד שירן, How Would You Feel, התחיל להתנגן, כשהארי הוביל את לואי לאמצע רחבת הריקודים ותמונות שלהם לאורך השנים הוצגו על המסכים הגדולים.
לואי כרך את זרועותיו סביב כתפיו וצווארו של הארי, ידיו של הארי מונחות על מותניו. הם התנדנדו ברכות מצד לצד, הארי לקח את ידו של לואי וסובב אותו, גרם לו לצחקק ולקבור את עצמו בחזרה בחזהו.
"אני חושב שאני הולך לבכות שוב." לואי אמר, הארי לחץ אותו ברכות לתוך גופו, "בכנות, גם אני."
"אני ממש מתרגש לקראת ירח הדבש שלנו." לואי חייך את ידו מלטפת את לחיו של הארי. הארי חייך אליו למטה וניקר את שפתיו במהירות, "אלה הולכים להיות עשרת הימים הכי מדהימים שיהיו לך אי פעם."
"אני בטוח." לואי חייך, איפשר להארי לסובב אותו שוב.
עד מהרה הם היו מוקפים בזוגות אחרים שרקדו סלואו, כאשר הדיג'יי קרא להם להחליף זוגות. כולם התערבבו, הארי סיים עם אן ולואי עם שיין.
~
היה מאוחר בלילה כשהאולם היה ריק ברובו, מלבד החברים הקרובים ובני המשפחה של לואי והארי.
"אני לא מאמין שלא אראה אתכם שבועיים." נייל התפרץ כשכל זרועות כרכו סביבם, השניים חייכו וחיבקו אותו בחזרה. "תהנו בירח הדבש, זה יהיה הזמן הכי טוב בחייך."
אמר ליאם והלך לחבק את הארי, בזמן שזאין כרך את זרועותיו סביב מותניו של לואי והרים אותו מהקרקע. לואי ציחקק וחיבק אותו, מנשק את לחיו, "תשמור לנו על בר ומילו."
"כמובן." זאין חייך ונשק ללחיו, "אל תדאג לנו, אנחנו נהיה בסדר."
אן, ג'מה, רובין, לוטי, פליסיטי, דייל ואלברטו היו האחרונים שנשארו; ג'מה הסיעה את האחיות של לואי בחזרה הביתה, אן ורובין נסעו חזרה למלון שלהם, ודייל ואלברטו הסיעו את הנשואים הטריים לשדה התעופה.
זה היה קצת קשה ללוטי ופליסיט להיות בחתונה אבל בסופו של דבר הם הצליחו לאחר שיחה ארוכה וויכוח גדול עם הוריהם, השניים הבהירו שהם לא יחמיצו את החתונה של אחיהם במקרה, והוריהם נאלצו להתמודד עם זה. בעזרת משפחתו של הארי הצליחו השתיים יכולו להגיע לחתונה, וכולם היו אסירי תודה.
~
"קדימה, מר סטיילס. הטיסה שלנו ממתינה." הארי כרך את זרועותיו סביב לואי מאחור, לואי חייך ונשען עליו.
לאחר טיסה ארוכה הם הגיעו לייעודם; אי פרטי. שניהם היו קצת ישנוניים, למרות שהם ישנו לאורך כל הטיסה.
הם קיבלו את מפתחות הבקתה שלהם ועובד לקח אותם בעגלה גולף לבקתה, הם הודו לבחור והעניקו לו טיפ, תוך שהם לוקחים את המזוודות לחדר הגדול.
"זה כל כך יפה." לואי הביט סביבו כשהניח את המזוודה שלו למטה, הארי סגר את הדלת, "כן, הרבה יותר יפה מהתמונות באתר."
"וזה מפתיע, לא?" שאל לואי, וגרם להארי לגחך.
הבקתה הייתה מבודדת בדיוק כפי שרצו; הם לא רצו פאפרצי או מעריצים בעשרת הימים האלה, אז הם החליטו שהדרך הטובה ביותר היא לבודד את עצמם כמה שיותר, רק מספיק כדי להפוך אותם לנעדרים.
לואי החלץ את נעליו, מתנשף כשהארי הרים אותו לפתע בסגנון כלה. "הפחדת אותי, אידיוט." לואי היכה את חזהו, הארי חייך אליו ולקח אותו דרך החדר אל הסיפון בחוץ, בדיוק בזמן לצפות בשמש שוקעת.
הוא נישק את לחיו של לואי, "בוא נפיק את המקסימום מעשרת הימים האלה, בסדר?" לואי הנהן בחיוך, ניקר את לחיו. הוא התפתל מעט כדי שיוריד אותו, הארי העמיד אותו בחזרה על רגליו, שומר את זרועותיו סביבו.
לואי עמד על קצות בהונותיו וכרך את זרועותיו סביב צווארו של הארי, מצמיד את שפתיהם זו לזו. הארי השעין את ראשו כלפי מטה, זרוע אחת סביב מותניו של לואי, ידו השנייה נכנסת לכיס האחורי של לואי.
"למעלה." הארי הוריד את ידיו וטפח על החלק האחורי של ירכיו של לואי, לואי קפץ וכרך את רגליו סביב מותניו, ידיו של הארי נכנסות מתחת לתחתיו הם חזרו לאט לאט לחדר, הארי הושיט יד אחת כדי לסגור ולנעול את דלתות הזכוכית והווילונות, ואז הניח את לואי על המיטה, "לך תבדוק שהדלת נעולה, אני אביא קונדום וחומר סיכה."
לואי הנהן ושניהם נפרדו, לואי תלה את הפתק הקטן מחוץ לדלת ונעל אותה, חוזר למיטה.
הארי הצטרף אליו פחות משנייה לאחר מכן, זרק את החפצים על המיטה וכרך את זרועותיו סביב לואי, והצמיד את שפתיהם זו לזו.
הם הלכו קצת אחורה לפני שנפלו על המיטה, שניהם צוחקים בשקט.
~
לואי ישב על הקצה עם רגליו במים, הארי בדיוק סיים ללבוש את בגד הים שלו ויצא החוצה, רץ וקפץ למים, התיז על לואי.
"האז." הוא יילל, הארי ציחקק ושחה אליו, "הצטרף אלי."
"לא עכשיו, המים קרים." לואי הניד בראשו, הארי התיישב בין ברכיו של לואי כשזרועותיו סביבו, ראש על בטנו, לואי כרך את זרועותיו סביב ראשו, סבך את אצבעותיו בשערו.
מה שהוא לא ציפה היה להימשך למים, מה שיגרום לו לצרוח. "חחח למה?" הוא יילל, הארי צחק, "זה היה חייב להיעשות, בייבי."
"אתה כזו צפרדע מרושעת." לואי הסתובב בזרועותיו והחזיק בקצה, מנסה למשוך את עצמו למעלה.
"לאאא, תישאר איתי." הארי כרך את זרועותיו סביב לואי, תלוי מעליו, והקשה על לואי להרים את עצמו למעלה. לואי השתולל והמשיך להחזיק בסיפון, "תן לי לחזור להשתזף."
"עזוב את הקצה ותן לי חיבוק אוקיינוס." הארי דגדג אותו בחיוך בעוד לואי צחק וניסה להתנועע ממנו, מסרב להרפות מהקצה.
"עזוב את הקפץ ואני אעצור." הארי אמר כשהמשיך ללכת, אפילו אחרי שלואי הרפה מהקצה. "האז!" לואי צחק וניסה להדוף את ידיו, רגליו בועטות ככל יכולתו במים.
הארי עצר וסובב אותו אל פניו, שומר את זרועותיו כרוכות סביבו ומנשק את לחיו, "תודה."
"צפרדע מרושעת." לואי השתולל אבל כרך את ידיו ורגליו סביבו, "רק אל תיתן לי לטבוע."
"אני לעולם לא." הארי התנשם בשובבות, מתכוון למשוך איתו את לואי מתחת למים. עיניו של לואי התרחבו והוא ניסה להתפתל משם, הארי צחק והזדקף, "עבדתי עליך."
לואי היכה את ראשו, "זה לא היה מצחיק. אני לא יןדע לשחות."
"לעולם לא אתן לך לטבוע. לעולם לא." הארי הניד בראשו והצמיד את אפם זה לזה, נישק את שפתיו.
~
מאוחר יותר באותו יום, לאחר ארוחת הערב, השניים שכבו על אחד מכיסאות השיזוף על הקצה מכוסים בשמיכה רכה, רק דיברו בשקט, צחקו והתנשקו.
"אני עדיין לא מאמין שאנחנו נשואים." אמר לואי בשקט כשהארי נישק את לחיו כמה פעמים.
"כלומר, לקח לי זמן להתרגל שאנחנו בני זוג, ואז לקח לי זמן להבין שאנחנו מאורסים, ועכשיו אנחנו נשואים. כלומר, אני רק בן עשרים ואחת ואני נשוי. אף פעם לא חשבתי שאי פעם אתחתן, שלא לדבר על שיהיה לי חבר." הוא המשיך להשתולל עד שהארי ניתק אותו בנשיקה.
"לעולם לא אתחרט על שלקחתי אותך באותו לילה. הארת את חיי בדיוק בצורה הנכונה ואני לנצח אהיה אסיר תודה על כך שהיית איתי." אמר הארי, ניקר את שפתיו.
לואי חייך וליטף את לחייו, "לעד אהיה אסיר תודה על כך שלקחת אותי, והיית איתי."
"אנחנו כל כך צ'יזיים." הארי עיקם את אפו, לואי ציחקק, "זה אתה והצ'יזיות שלך, הדבקת אותי." הארי שם את ראשו בצווארו של לואי, "שחק עם השיער שלי." לואי העביר את אצבעותיו בשערו של הארי, מחייך כשהרגיש נשיקה חמה נלחצת על צווארו.
הוא נשק לרקתו של הארי, "נוח?"
"ממממ." הארי זמזם, תוחב את ידו מתחת לחולצתו של לואי כדי לאתר דפוסים על גבו התחתון. "אני אוהב אותך בייבי."
"גם אני אוהב אותך, האז." לואי חייך, הארי הרים את ראשו והצמיד את שפתיהם שוב.
~~
סליחה אם יש טעויות פשוט אני מתרגמת את זה בזמן שיעור פיזיקה שהמורה שמה עלי עין.
ייאו זה היה הפרק האחרון בהמשך יעלה גם פרק שאלות תשובות אחרון ואז אני אתחיל לתרגם חדש בנתיים אני מחכה לאישור מהכותבת.
אני ממש מתרגשת לסיים את הפאנפיק הזה, אני התחלתי לתרגם אותו סתם בשביל עצמי כי לא היה לי מה לקרוא ורציתי לקרוא אז שלחתי הודעה לכותבת והיא הסכימה והתחלתי, בהתחלה עשיתי את זה בשביל עצמי ובשביל הכיף אבל אז התחלתי לקבל הודעות מבנות שרוצות שאני אעלה עוד פרקים וזה ממש ריגש אותי כי למרות שלא אני כתבתי את הפאנפיק הזה אני עבדתי מאוד קשה על לתרגם אותו, לא חשבתי שאני אגיע להישגים כאלה, זאת הפעם הראשונה שאני מתרגמת פאנפיק וגיליתי שזה כלכך כיף. בקיצור רציתי להגיד שהפאנפיק הזה מאוד עזר לי ושהייתי בתקופה קשה ישר הלכתי לתרגם וזה ממש עזר וזה אומנם הפרק האחרון אבל אני הולכת לתרגם עוד פאנפיק ואולי אחר כך עוד אחד או שאני אכתוב בעצמי. יעלה פה פרק ברגע שאתחיל לתרגם את הפאנפיק החדש. אני עדיין אהיה פעילה ותוכלו לשלוח לי הודעות אם אתן צריכות לפרוק או לדבר, ואולי בינתיים אני אתרגם ספר וואנשוטים אז אם יש לכם אחד טוב תשלחו לי, אז לפעם האחרונה (הלא רשמית) בפאנפיק הזה.
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע