"בייבי, אנחנו צריכים ללכת. אתה נראה יותר ממושלם, בסדר?" הארי ייבב מעט והניח את סנטרו על כתפו של לואי, מביט בו דרך המראה.
הם עמדו ללכת לביתם של זאין וליאם, למסיבת האירוסין שלהם, אבל לואי התעקש להישאר עוד כמה דקות כדי להחליף בגדים שוב ושוב.
"אבל האז, כל כך הרבה אנשים חשובים הולכים להיות שם. אני צריך להיראות טוב." לואי נאנח והושיט את ידו כדי לתקן את הנשימה שלו, אבל הארי תפס את פרק כף היד שלו, "לאב, גם אם תלבש מכנס טרניג ישן וחולצה רחבה, אתה תהיה האדם הכי יפה שם."
לואי הסמיק ברכות, "אבל -"
"לא אבל, אתה נראה מדהים כמו שאתה עכשיו. אני מבטיח." הארי לחץ נשיקה על לחיו, "בוא נלך, בסדר?"
לואי הינהן, הוא הניח להארי להחזיק את ידו והם יצאו מהבית, נועלים את הדלת מאחוריהם.
~
כעבור עשר דקות הם הגיעו לביתם של זאין וליאם, הרחוב היה מלא במכוניות ואפשר היה לשמוע את האנשים מדברים מבחוץ. הארי אחז בידו של לואי שוב והם הלכו אל הבית, לואי דפק על הדלת לפני שקארה פתחה אותה.
"היי! היכנסו." היא קיבלה את פניהם בחיוך ובחיבוק, סגרה את הדלת מאחוריהם. "זאין נמצא שם, אבל אני לא יודע איפה ליאם."
הם הנהנו והודו לה, הארי הניח את ידיו על מותניו של לואי בזמן שהלך איתם בין הקהל. זאין הבחין בהם וגיחך, הולך לברך אותם. הוא כרך את זרועותיו בחוזקה סביב לואי, שחייך וחיבק אותו בחזרה.
"אני כל כך שמח בשבילכם." לואי אמר לתוך כתפו ונסוג לאחור, זאין חייך, "תודה, אני שמח שאתם כאן."
"באמת חשבת שלא נבוא?" שאל הארי וחיבק את זאין, שצחקק וטפח על גבו, "טוב, לא."
הם נסוגו, זאין הצביע מאחוריהם, "המשקאות והחטיפים נמצאים שם, אני חושב שגם לימה שם."
"עדיין קוראים לו שעועית לימה?" הארי הרים את גבה, זאין גלגל את עיניו, "כמובן. זה כמו לשאול אם אתה עדיין קורא ללואי התינוק שלך."
הארי צחק וכרך את זרועו סביב לואי לפני שהוביל אותו לשולחן החטיפים. "יש שם סוכריות גומי." הוא הצביע, לואי הנהן והלך להביא לעצמו תולעת גומי לפני שחזר להארי.
לואי עמד לשאול את הארי אם הוא יכול לזהות את ליאם, כשהרגיש שזרועותיו של מישהו עוטפות אותו מאחור.
הוא קפץ והסתובב במהירות, סטר בזרועו של ליאם, "הפחדת אותי, אידיוט." ליאם צחק ונתן לו חיבוק כמו שצריך, "סליחה, היית קל מדי."
לואי חייך ונסוג, "אני ממש שמח בשבילכם."
"תודה." ליאם חייך אליו והלך לחבק את הארי, "הכל בסדר איתך?"
"הכל מושלם." הארי הנהן ונסוג, "נייל כאן? טרוי?"
"כן, בדיוק ראיתי אותם עם דן ופיל שם." ליאם הנהן בראשו לעבר הצד השני של החדר, הארי הנהן ולקח את לואי איתו לברך את הארבעה.
טרוי זיהה את לואי ורץ לעברו, גרם ללואי לצחקק כשהם התרסקו יחד לחיבוק. "לא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן!" טרוי אמר באוזנו, גרם ללואי לחייך, "ראית אותי לפני שלושה ימים."
"יותר מדי זמן." טרוי לחץ אותו ונסוג, נייל ניגש אליהם לברך את לואי בחיבוק גם כן, "מה שלומך, חבר?"
"היה בסדר, אתה?" שאל לואי ונסוג לאחור, נייל הנהן, "בסדר."
"אגב, הסינגל החדש שלך נשמע מדהים. אני אוהב את המוזיקה שלך." לואי חייך אליו, ניאל חייך, "תודה."
דן ופיל בירכו גם את לואי, הם חייכו וחיבקו אותו. הארי ניגש אליו וכרך את זרועו סביבו, "אני הולך להביא לעצמי משהו לשתות. מה אתה רוצה שאני אביא לך?"
"אהמ, בלו." לואי אמר, הארי הנהן ונשק לרקתו לפני שנכנס לתוך הקהל.
הוא היה באמצע השולחן כשיד כרוכה סביב הדו-ראשי שלו, הוא סובב את ראשו לראות את אחד מחבריו הדוגמנים של זאין, הבחור חייך אליו, "היי, הארי. הרבה זמן לא ראיתי."
הארי חייך יפה, החיוך הפך לפעור מופתע כשהבחור, נואה, כרך סביבו את זרועותיו לחיבוק, החיבוק לא הרגיש ידידותי.
נואה לחץ את עצמו על גופו של הארי, זרועותיו כרוכות סביב כתפיו ובאמצע, והוא יכול היה להרגיש את אצבעותיו משוטטות על גבו.
הפעם האחרונה שהוא ראה את נואה הייתה כשהוא ולואי התחילו לצאת; הוא היה בצילומי טופמן עם זאין, ונואה ניסה לעשות כמה מהלכים על הארי כמה פעמים, למרות שהארי אמר לו שוב ושוב שהוא יוצא עם מישהו.
הארי נסוג מהחיבוק במהירות, מחייך לנואה חיוך קטן, "היי, נואה."
"אז מה שלומך?" נואה חייך אליו, ידו מונחת על הדו-ראשי שלו.
הארי הוריד את ידו מזרועו כשענה, "נהדר, אהמ. אתה?"
"בסדר גם כן. חיכיתי לפגוש אותך הערב, חשבתי שנוכל להתעדכן." נואה הבזיק חיוך, הארי כיווץ את שפתיו, "כן, אה. כן. מדביק את הקצב."
לואי קימט את גבותיו כשהארי עדיין לא חזר, הוא התנצל ללכת למצוא אותו. הוא הביט סביבו מעט, גבותיו מורמות כשראה אותו מדבר עם גבר מאוד מושך. (חחחח הצחקת, ה.מ)
הבחור חייך חיוך רחב, בזמן שהארי הביט סביבו קצת, ידיו נכנסות ויוצאות מהכיסים שלו כל כמה שניות.
לואי נשך את שפתו; הוא לא ידע אם הוא צריך ללכת להגיד משהו, או להתרחק.
נמאס לי שאנשים מתחילים איתו וחושבים שזה בסדר. הוא חשב בעצמו, לפני שצעד לעברם
"האז." הוא חייך ועמד על קצות אצבעותיו כדי לנשק את לחיו, "אמרת שתביא לי משקה." הוא אמר לו שהוא עדיין לא מכיר בבחור.
"סליחה בייבי, הייתי - דיברתי עם חבר." הארי כרך את זרועו סביב מותניו, לואי הסתובב אל הבחור, שגבותיו הורמו לעבר השניים.
"ומי אתה?" נואה שאל, לואי הושיט לו את ידו כדי ללחוץ, "זה לואי, הארוס של הארי."
"ארוס?" נואה שאל בהפתעה כשהוא לחץ את ידו של לואי, הארי הנהן ומשך את לואי לצדו, "כן, התארסנו לפני חודש."
"אבל הארי, תסתכל עליו. הוא לא דוגמן, חשבתי שתצליח הרבה יותר מזה."(בן של פארינג זונה, ה.מ) נואה אמר, לואי הרגיש דקירה בחזה שלו אבל היה נחוש לא לתת לזה להופיע.
"סליחה?" הוא הרים גבה, והתנתק מהצד של הארי, התקרב מעט אל נואה, "אין לך זכות לדבר אליי ככה."
"אבל זה נכון, מותק." נואה לעג, "יכולתי להיות שותף הרבה יותר טוב עבור הארי, הירכיים שלי לא ענקיות והבטן שלי לא נראית כאילו אני בהריון." (מי אתה שתגיד את זה יחתיכת זין עם רגליים, ה.מ)
לואי כיווץ את שפתיו, אבל הוא לא הראה שום סימן של פגיעה. במקום זאת, הוא ענה במשפט פשוט "טוב, זה לא שמך הוא גונח במיטה כל לילה." (בוםם לואי הסאסי יצא, ה.מ)
עיניהם של שלושתם התרחבו, לפני שלואי צעד משם. הארי היה בהלם אבל באותו זמן הוא היה כל כך גאה בו על כך שהוא עומד על שלו.
"תודה לאל שהוא איננו, עמדתי להאמין לו." נואה צחקקה בחצי עצב, אבל הארי התרחק ממנו, "אבל הוא צודק. נואה, אתה נראה כמו בחור טוב, אבל אני מאורס באושר."
הוא היה נחמד לשנייה לפני שהבעת פניו השתנתה לכעס כועס, "ואם אי פעם תדבר על לואי שלי ככה אי פעם אני נשבע שאני אתן לך אגרוף." עם זה הוא עזב, הולך בכיוון שאליו לואי הלך.
הוא הבחין בו בחזרה עם נייל, טרוי, דן ופיל, עם הפנים שלו בידיו כשהניד בראשו. הוא כרך את זרועותיו סביבו בחוזקה, לפני שהתחיל לצחוק.
"מישהו יכול להסביר מה לעזאזל קרה הרגע??" שאל נייל, לואי סטר על החזה של הארי, "תפסיק לצחוק, הייתי מביך!"
"היית מבריק לחלוטין." הארי צחק, קימט את גבותיו עדיין מחייך, "מי אתה לעזאזל ומה עשית לתינוק שלי?"
"אל תקלל." לואי היכה את שרירי הבטן שלו ברכות, כשהוא מתפרץ. "אני נשבע שאין לי מושג מה עבר עליי."
"אבל זה היה מבריק לחלוטין." הארי רכן מטה ונישק את שפתיו במהירות, "השתקת אותו טוב מאוד."
"אתה יכול לספר לנו מה קרה הרגע?" דן שאל, הארי החזיק את זרועותיו כרוכות סביב לואי כשסיפר להם מה קרה, ונבהל כשהארבעה התחילו לצחוק.
"תפסיק לצחוק! זה היה טיפשי מצידי לומר." לואי התפרע, הארי לחץ אותו לצדו, "אם היית יכול היית לוקח את זה בחזרה?"
"לא..."
הארי חייך ונישק את לחיו שוב ושוב, "אני כל כך גאה בך."
"זה לא אומר שאני לא נפגע ממה שהוא אמר, אתה יודע." לואי שילב את זרועותיו על חזהו, הארי הרים את ראשו בסנטרו וניקר את שפתיו, "אתה כבר יודע כמה אני מעריץ את הגוף שלך, בייבי. אל תחשוב על מה שהוא אמר, הוא שיקר."
לואי הנהן, הארי ניקר אותו במהירות ופנה חזרה לארבעה, רק כדי לראות את נייל נעדר. "לאן נעלם נייל?" הארי שאל, טרוי הניד בראשו, "לספר לכולם איך לואי צלה את הבחור הזה נואה."
"אוי אלוהים." לואי יילל וכיסה את פניו, הארי נישק את רקתו, "תן לו, כולם יידעו בכל מקרה."
"האז?" לואי הרים את מבטו אליו, הארי חייך חרישית, "כן?"
"אני עדיין רוצה את המשקה הזה."
הארי צחק ונישק את מצחו, "אז בוא נלך לקחת את זה."
~
השניים נשארו עד הסוף כדי לעזור לזאין וליאם לנקות מסביב, יחד עם משפחותיהם.
לואי הסתדר עם וואליה די מהר, הארי חייך כשהתבונן בשניים מדברים בזמן שהם שוטפים את הכלים יחד.
"וואליה תמיד אהבה את שניכם, היא חיכתה לפגוש את לואי כבר הרבה זמן." זאין עמד ליד הארי והניח את זרועו על כתפיו, הארי נשך את שפתו התחתונה, "אין לי מושג כמה אני גאה, לו פשוט - כל כך בטוח בעצמו. זה כל כך מדהים לראות אותו ככה."
"כן. שמעתי מה קרה עם נואה, זה גרם לי למות מצחוק." זאין ציחקק, הארי חייך, "אה כן. אין לך מושג כמה הייתי בהלם, הייתי די בטוח שמשהו מחזיק אותו."
"הוא הגיע כל כך רחוק, פעם הוא היה ביישן כל הזמן, ועכשיו תסתכל עליו."
"אני יודע, אני כל כך גאה בו. כלומר, אני עדיין ממש אוהב את הצד הביישן והתמים שבו, אבל הצד הזה שלו הוא פשוט - רק -. אני לא יודע איך לבטא את זה במילים."
"חרא טיפש." זאין טפח על כתפו בצחוק, לואי ווואליה סיימו עם הכלים וייבשו את ידיהם, לואי חייך אל הארי לפני שפיהק.
הארי כרך את זרועו סביבו ונשק לרקתו, "בוא נלך להיפרד מכולם ונלך הביתה."
הם נפרדו ממשפחותיהם של ליאם וזאין לפני שנכנסו לרכבם, הארי יצא ממקום החניה, "הלילה היה כיף."
"כן, זה היה." לואי הנהן בחיוך, "אבל אני כל כך עייף, והרגליים שלי כואבות מעמידה כל כך הרבה זמן."
"אתן לך שפשוף רגל במיטה." הארי חייך אליו, מניח יד אחת על ברכו, "אבל אל תירדם במכונית."
"תצטרך להוציא אותי בכל מקרה." לואי ציחקק וסטר בזרועו, הארי חייך והושיט את אצבעותיו החוצה, מדגדג בשקט לצדו.
"האז!" לואי צחק, ציחקק כשניסה לדחוף את ידו, "תתמקד בכביש!"
״בסדר, בסדר." הוא נתן בצד שלו דגדוג אחרון ופנה לרחוב שלהם, והחנה במהירות את המכונית בחניה.
הם יצאו מהמכונית, הארי ניגש ללואי וחרף אותו בסגנון כלה. לואי חייך וכרך את זרועותיו סביב צווארו, הוא פתח לו את הדלת ונאנח כשנכנסו לחמימות ביתם.
הארי נכנס לחדר השינה שלהם והניח את לואי על המיטה, "אני אלך לנעול את הדלת, בסדר? אחזור מיד."
לואי הנהן ובעט את נעליו, הוא ניגש לארון והחליף למכנסי טרנינג וחולצה במהירות וקפץ חזרה למיטה.
הארי נכנס לחדר והחליף גם הוא ולואי העלה ערוץ אקראי בטלוויזיה, הוא נכנס איתו למיטה וטפח על ברכיו, "זמן שפשוף ברגל." לואי חייך והשעין את רגליו על ברכיו, נאנח בנחת כשהארי עיסה אותן.
"זה עוזר?"
"כן, מרגיש נהדר." לואי הינהן בחיוך רך, הארי חייך בחזרה והצמיד ניקור רך לבוהן הגדולה של לואי.
לואי משך רגל מכה לאחור, "האז, זה מגעיל." הוא יילל, למרות שהוא לא יכול היה שלא לצחקק מהחיוך המטופש של הארי. "לא יכולתי להתאפק, כף הרגל שלך כל כך קטנה."
"אבל זה מגעיל, טיפש שכמותך." לואי אמר ונתן להארי למשוך את רגלו לאחור כדי לשפשף אותה. כשסיים הוא זחל והניח את ראשו על בטנו של לואי, זרועותיו כרוכות סביב גופו הקטן.
"אתה כל כך חם." לואי חייך והעביר את אצבעותיו בשערו, מעסה את פסלתו בקצות אצבעותיו.
"אתה תגרום לי להירדם ככה." הארי אמר לתוך חולצתו, לואי ציחקק, "אז בוא לכאן ותחבק אותי כמו שצריך."
הארי דחף את עצמו למעלה, מניח את ראשו בצווארו של לואי במקום זאת. הוא הצמיד נשיקות חמות לצווארו, לואי חייך וגירד את גבו בעדינות, "תודה על שפשוף הרגל."
"יותר מבבקשה." הארי אמר על צווארו, "בוא נלך לישון, אני מותש." לואי נישק את לחיו, "לילה טוב."
"לילה טוב בייבי, אני אוהב אותך." הארי מלמל בחזרה בישנוניות, גרם ללואי לחייך, "אוהב אותך גם."
~~
דייי עוד פרק אחדד ופרק שאלות תשובות ונגמר הפאנפיק לגמריייי
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע