לואי התעורר מהבטן שלו מתהפכת, הוא נאנק ונחרם, התיישב כדי להגיע אל הפח ליד המיטה. הוא הקיא קצת, למרות שכבר לא היה מה להקיא.
הוא קם מהמיטה לשטוף את פיו, מחייך מעט מהמחשבה שהארי יהיה בבית בעוד כמה שעות. הוא הסתחרר ומעד מעט, אוחז במשקוף של חדר האמבטיה כשנכנס.
לאחר ששטף את פיו ועשה את העסקים שלו הוא יצא מהחדר, ראייתו הייתה מעט מטושטשת. "בוקר טוב."
זאין ניגש אליו מהמטבח, שם לב לסחרחורת שלו. הוא מיהר אליו וכרך זרוע סביב פלג גופו, ועזר לו להגיע לספה.
"איך אתה מרגיש היום?" הוא שאל והשליך מעליו את השמיכה, לואי נאנח, "הקאתי קצת, ואני מסוחרר. הראש שלי מרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ."
"אני אלך להביא לך תרופות ותה. לי בחוץ, הוא יאסוף את הארי משדה התעופה." אמר זאין ושפשף את ברכו, לואי הינהן וגנח כשהיה לו סחרחורת שוב.
זאין הושיט לו את השלט, "תשים כל מה שתרצה." הוא ניגש למטבח להכין תה לואי, נאנח בעצב כאשר לואי נכנס להתקף שיעול שגרם לו להסתלק.
הוא עזר לו לשירותים ממש לפני שהקיא, משפשף את גבו כשהילד הקטן ייבב מכאב.
לאחר שלואי שטף את פיו שוב זאין עזר לו לחזור לסלון, סיים במהירות את התה שלו. הוא הוסיף דבש וכמה טיפות לימון והושיט אותו ללואי.
לואי לקח והודה לו, אחז בספל ולגם ממנו. זאין הכין ללואי ארוחת בוקר, משהו שישמור על הבטן שלו שקטה.
הוא קיבל הודעה מליאם, שאומר שהם יחזרו הביתה בעוד שלוש שעות.
הוא עזר לואי לגשת לשולחן כשארוחת הבוקר הסתיימה, לואי כרך את השמיכה סביבו ואכל את ארוחת הבוקר שלו לאט, למקרה שהוא יחלה באמצע.
הטלפון של זאין צלצל, לואי נאנק וכיסה את אוזניו, "אוי, ז, זה חזק, סגור את זה."
"סליחה לו." זאין קם במהירות לענות, ראה את שם איש הקשר של נייל.
"מה קורה, ני?"
"היי, אתה עדיין אצל לואי והארי?"
"כן למה?"
"קארה ואני חשבנו לבוא להגיד שלום, מזמן לא ראינו את לואי."
"בטח, אתה יכול לבוא, אבל הוא חולה, בסדר? אל תלחץ עליו."
"כמובן. אנחנו נהיה שם עוד מעט."
הם ניתקו, זאין פנה ללואי, "נייל וקארה בדרכם להגיד שלום, הם מתגעגעים אליך." לואי הנהן לאט, מנסה לא להסתחרר.
הוא סיים לאכול והלך לשכב על הספה, התכרבל לתוך השמיכה.
נשמעה דפיקה בדלת, זאין פתח אותה וחייך אל נייל וקארה, "היי, כנסו."
השניים נכנסו, לואי שלח אליהם חיוך, "היי."
"היי, איך אתה מרגיש?" שאלה קארה והתיישבה על הספה לידו, נייל כרע ליד הספה.
"הייתי טוב יותר." לואי נאנח, קארה הנהנה, "כן, אני מבין. האם אתה לוקח תרופות ואוכל?"
"אני מנסה, אבל בסופו של דבר אני מקיא את זה." לואי השתולל מעט, נייל שפשף את זרועו, "אמרת להארי שאתה חולה?"
"לא, אני לא רוצה שהוא ידאג." לואי נאנח, "כל מה שהוא עושה זה לדאוג לי, רציתי שיהיה לו הפסקה מזה."
"ממה שאני יודע, הארי בהחלט אוהב לטפל בך." קארה חייכה אליו.
"זה לא קשור לזה. זה קשור לזה שהוא דואג לי עד כדי כך שהוא לא יכול לנוח לשנייה בלי לחשוב עליי. הוא צריך הפסקה."
"אני לא חושב שזה מה שהארי יחשוב כשהוא יחזור הביתה." נייל הניד בראשו, קארה הסכימה.
לאחר ביקורם הקטן הם עזבו את לואי לנוח, נשארו איתו עד שנרדם.
"התקשר אלינו אם אתה צריך עזרה כלשהי, תגיד את זה גם להארי כשהוא יגיע לכאן." קארה חיבקה את זאין לשלום, זאין הינהן, "בסדר."
~
כעבור שעה וחצי ליאם והארי חזרו, הארי נאנח בסיפוק כשליאם החנה את המכונית מחוץ לבית.
"אין כמו בבית." הארי חייך ויצא מהמכונית, מוציא את המטען שלו מתא המטען.
הם נכנסו לבית, הארי הפיל את התיק בכניסה, "לו אני בבית!" הוא קרא בהתרגשות והלך לסלון.
לואי לא היה שם וגם לא במטבח, אבל אז בר ומילו רצו אליו בהתרגשות. "אוו בנים שלי!"
הוא כרע ברך וחיבק את השניים, ואיפשר להם ללקק אותו קצת לפני שהוא קם לחפש את לואי. "לו?" הוא קרא, ואז זאין יצא מחדר השינה שלהם, לואי חיוור וחלש נתמך על זרועו. גבותיו הורמו, "מה קורה?"
לואי חייך אל הארי, הוא כמעט שכח שהוא הסתפר, מה שגרם לו להתקף לב קטן.
"הוא היה חולה מאז שהלכת והתעקש לא לספר לך." ליאם לחש לו, הארי קימט את גבותיו ופנה ללואי, "למה לא אמרת לי שאתה חולה?"
"לא רציתי שתדאג." לואי אמר בשקט, הארי הניד בראשו, כועס בבירור, "לא רצית שאני אדאג? אתה פאקינג חולה, לואי, מה זאת אומרת לא רצית לספר לי?"
זאין הרפה לאט מלואי, הולך עם ליאם למטבח כדי לתת לשניים קצת פרטיות. לואי נאנח, הוא קיווה שהוא לא יכעס.
"האז, אני מצטער אבל לא רציתי שתדאג לי, אתה תמיד דואג לי."
"לעזאזל כן אני דואג לך!" הארי אמר בקול, גרם ללואי להתכווץ כשראשו כואב, "כמובן שאני לעזאזל דואג לך, יש לי את כל הזכות לעשות זאת!"
"ה-האז, תפסיק לצעוק." לואי אחז בראשו, אבל נראה שהארי לא הקשיב.
"איך יכולת לא לספר לי משהו כזה?! היית צריך לסבול בזמן שהיה לי טוב! יכולתי להיות כאן כדי לטפל בך אבל -" הארי היה מנותק ולבו צנח על בטנו הוא ראה את לואי נופל ארצה.
הוא מיהר אליו, מחזיק את פניו, "לו? בייבי אתה שומע אותי? לעזאזל, אני כל כך מצטער." הוא מלמל, ליאם וזאין מיהרו לעברם.
"תחזיק את הרגליים שלו למעלה." ליאם אמר, זאין עזר להם לגלגל את לואי על גבו והרים את רגליו, כך שמחזור הדם יגיע לראשו מהר יותר.
"לך תביא לו משהו מתוק לשתות, כמו מיץ תפוזים או משהו." ליאם אמר להארי, שלא רצה לעזוב את הצד של לואי אבל מיהר למטבח, שולף את הקרטון מהמקרר ושפך את המשקה לכוס.
הוא מיהר חזרה ללואי לראות אותו ער למחצה כשליאם המשיך לדבר איתו. הוא כרע במהירות לידו, "בייבי, אתה שומע אותי?"
"הארי? אני-אני -" לואי נשף לפני שהקיא, זאין קפץ ממקומו, "הוא הולך לחלות, תעזור לו להגיע לשירותים."
הארי לא חשב פעמיים לפני שהרים את לואי בסגנון כלה, מיהר איתו לשירותים הוא הניח אותו לפני מושב האסלה בדיוק בזמן, צופה בו בעצב כשהוא מקיא תוך שהוא משפשף את גבו.
לאחר שלואי שטף את פיו הארי נשא אותו למיטה, יושב איתו על ברכיו. "אני כל כך מצטער, בייבי." הוא חיבק אותו והתנדנד קצת קדימה ואחורה, כדי שהילד הקטן לא יסחרחר או יחלה.
"אני מצטער שלא אמרתי לך." לואי לחש, הארי הניד בראשו, "סליחה שכעסתי, פשוט הייתי ממש מודאג וכועס שלא סיפרת לי."
ליאם נכנס לחדר השינה עם שני כדורים, אחד נגד כאב הראש שלו והשני נגד הבטן. לואי הוריד אותו והתכרבל בחזרה אל הארי, שהחזיק אותו קרוב יותר.
"כל התרופות נמצאות במטבח במגירה הראשונה, בסדר? אנחנו הולכים עכשיו." אמר ליאם, הארי הנהן והודה להם על שטיפלו בלואי.
לואי השתעל מעט, "האז?"
"כן בייבי?"
"התגעגעתי אליך." הארי חייך ונישק את החלק העליון של ראשו, "גם אני התגעגעתי אליך, אהוב."
"אני כועס עלייך שגזרת את השיער שלך." לואי התפרץ קצת, גרם להארי לצחוק, "אתה רוצה לראות את הסרטון?"
"לא, אני מעדיף לראות את Lights Out, זה פחות מפחיד." לואי שילב את זרועותיו על חזהו, וגרם להארי לזרוק את ראשו לאחור בצחוק, "אתה כל כך חמוד." הוא נישק את רקתו.
"האם נהנית בצילומים?" שאל לואי, הארי הינהן, "כן, הלוואי שכל הצילומים שלי היו כמו זה. בלי דוגמניות, אנשים נחמדים, באמת היה לי כיף לעשות את זה."
"אני שמח." לואי חייך והידק את זרועותיו סביב הארי, "אפשר להתכרבל כמו שצריך עכשיו?"
"כמובן." הארי השכיב את לואי על המיטה, "אני אלך להתקלח ומיד אחזור בסדר?" לואי הנהן, הארי נישק את קצה אפו ונכנס לשירותים.
לאחר המקלחת הארי התכרבל אל לואי, חיבק אותו בחוזקה כדי לחמם אותו. "אתה רוצה שאני אביא לך משהו לאכול?" הוא שאל, לואי הניד בראשו, "אחר כך, אני רק צריך חיבוק."
"זאין או ליאם לא חיבקו אותך?" הארי שאל, לואי נאנח, "זאין כן פעמיים, אבל הוא לא אתה."
"אוי בייבי שלי." הארי השתולל ולחץ אותו בעדינות, "האם בר ומילו עזרו לך?"
"באופן מפתיע הם עשו זאת, הם עזרו מאוד. הייתי די בהלם למען האמת." לואי אמר בחיוך, "מילו המשיך לכסות אותי בשמיכה אם לא הייתי מכוסה, ובר הביא לי את הטלפון שלי אם לא הייתי לידו."
"גם לי הם עשו את זה כשהייתי חולה, ממש לפני הרבה זמן." הארי הנהן והעביר את אצבעותיו למעלה ולמטה על גבו של לואי, "הם בטח שמו לב שאתה באותו מצב שבו הייתי."
"הם כל כך מדהימים." לואי נאנח, הארי הינהן, "הם כן. אבל לעכשיו, ננוח, ואז אני אכין לנו ארוחת ערב ונערוך ערב סרט, ואני אספר לך את התוכניות שלנו ליום השנה שלנו."
לואי חייך, "בסדר."
"אוהב אותך, לו."
"אוהב אותך גם האז."
~~
ממש פחדתי שכשהארי כעס הוא יצא לשתות ויחזור שיכור
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע