"אתה ארוז?" שאל הארי, לואי הנהן וסגר את המזוודה שלו, "כן, אתה?"
"כן. אני אעמיס את המכונית בזמן שאתה מחליף בגדים, בסדר?" הארי לקח את המזוודות שלהם, לואי הנהן ונכנס לארון כדי להחליף את הפיג'מה שלו.
הוא לקח איתו את נעליו והתיישב על המיטה, מחליק את רגליו פנימה. הארי נכנס לחדר השינה, "מוכן עכשיו?"
לואי הנהן, "כן, בוא נלך." הוא הכניס את הטלפון שלו לכיס האחורי והרים את מילו בזרועותיו;
הם נוסעים לצ'שייר לשלושה ימים, אז הם שמים את בר ומילו עם זאין וליאם. הארי לקח את בר והלך עם לואי למכונית שלו, שם את שני הכלבים בחלק האחורי של המכונית.
"אלך לנעול את הבית." הארי פתח את דלת הנוסע עבור לואי ונכנס לבית, נעל את החלונות מסביב לבית לפני שנעל את דלת הכניסה והלך למכונית.
הוא התיישב במושב הנהג והתניע את המכונית, יצא מהחניה. "חשבתי על מה נעשה אצל אמא שלי, ומכיוון שזה ייקח לנו שלוש שעות להגיע לשם, יהיה לנו יום רגוע, פשוט נישאר בפנים ונרגע. ואז מחר נצא, אני אראה לך את עיר הולדתי. ביום השלישי, אני לא יודע. נחליט עם אמא."
"בטח. התגעגעתי לאן." לואי אמר בחיוך, הארי חייך בחזרה, "גם אמא התגעגעה אליך. דיברתי איתה בטלפון הבוקר בזמן שאתה עדיין ישנת."
הם הגיעו לבית של זאין וליאם, יצאו מהמכונית והכניסו את שני הכלבים לבית. זאין קיבל את פניהם בחיוך, הארי הלך להביא את שק האוכל הכלבים שלהם מהמכונית בעוד לואי נשאר ושוחח עם זאין.
הם נכנסו חזרה למכונית, הארי חגר את עצמו, "יש לנו נסיעה ארוכה לצ'שייר, אז אתה יכול לישון קצת אם תרצה."
"אבל אני לא חושב שאני עייף." לואי אמר, "הלכנו לישון די מוקדם אתמול בלילה."
"כן, אני יודע. אבל בכל זאת, אם אתה עייף, יש שמיכה במושב האחורי." הארי טפח על ברכו והחזיק את ידו על ירכו. לואי חייך והנהן, "בסדר."
~
הארי נאנח במרוצה כשהחנה את מכוניתו מחוץ לבית של אמו, ושלח לה הודעת טקסט קצרה שהם בחוץ.
לואי יצא מהמכונית והתמתח, הולך לעזור להארי עם המזוודות שלהם. אן יצאה מהבית ורצה אליהם, בולעת את הארי בחיבוק.
"אוי מותק שלי, כל כך דאגתי לך." הארי חיבק את גבה באותה החזקה, "התגעגעתי גם אליך, אמא. אל תדאגי. אני בסדר אני מבטיח." הם נסוגו, אן הביאה את לואי לחיבוק, "תודה שהיית שם בשבילו."
לואי חייך וחיבק אותה בחזרה, "אני תמיד אהיה שם בשבילו." הם נסוגו, הארי לקח את המזוודות שלהם לתוך הבית.
"ארוחת הצהריים מוכנה, תחליפו למשהו נוח יותר ורדו לאכול." אן אמרה, הם הנהנו ועלו במדרגות לחדרו הישן של הארי.
הארי הניח את המזוודות למטה, "טוב, זה החדר הישן שלי."
לואי הביט סביבו בחיוך רך, "צילמת את הסרטונים הראשונים שלך כאן, נכון?"
"כן. ילד קטן בן שבע עשרה חולם בגדול." הארי חייך, "המיטה קטנה משלנו אבל אנחנו נצליח להסתדר. אנחנו רק נצטרך להתכרבל קרוב במיוחד."
הוא חיבק את לואי מאחור, לואי חייך בשקט, "לא אכפת לי."
"קדימה, בוא נשנה עכשיו. אני די רעב, ואני די בטוח שאמא הכינה את המנה האהובה עליי." הארי אמר, לואי הנהן והם התחלפו במהירות, ירדו במדרגות אל שולחן האוכל.
לואי התעקש שהארי ילך לשבת בזמן שהוא עוזר לאן, הוא דחף אותו למטה לשבת ותקע את הגומה שלו לפני שנכנס למטבח ועזר לאן עם הצלחות וכוסות השתייה.
היא הודתה לו בחיוך וחזרה לשולחן האוכל והניחה הכל על השולחן. לואי ישב ליד הארי מצד אחד, אן מצד שני.
"דיברת עם קווין?" אן שאלה, הארי הנהן, "כן, דיברתי איתו אתמול בלילה. הוא אמר שהיא הולכת לכלא בוודאות, אבל השופט עדיין לא החליט לכמה זמן."
"כדאי לה להיות שם עד סוף חייה." אן אמרה, לואי נשך את שפתו התחתונה, "אפשר - אנחנו יכולים לא לדבר עליה?"
הארי הניח את ידו על ירכו של לואי בנחמה, "לא, אתה צודק. אנחנו לא צריכים לדבר עליה."
"אז איך היה מאז שחזרת מארה"ב? הכל בסדר?" אן שינתה את הנושא, הארי הנהן בחיוך, "כן, זה היה נהדר."
"אני מקווה ששניכם הייתם בטוחים." אן אמרה, גורמת להארי להיחנק מעט מהאוכל שלו.
הוא לגם מהמשקה שלו, טפח מעט על חזהו. "כן, אמא, אני מבטיח שהיינו בטוחים."
לואי הסמיק עמוקות, ניסה לשלוט בחיוך שמושך על שפתיו. "מה שלום כולם? נייל, זאין, ליאם?" היא שאלה.
"הם בסדר, היינו אצלם לפני שלושה ימים, לי וזאין הזמינו את כולם למדורה." הארי אמר, אן הינהנה, "טוב, טוב."
"מה עם רובין? מתי הוא מגיע היום?"
"הוא צריך להיות כאן אחר הצהריים, אולי שש בערב."
~
עד מהרה הם סיימו לאכול, ולואי התעקש שהוא יהיה זה שיפנה את השולחן ויכין להם תה בזמן שאן והארי הולכים לסלון.
אן הודתה לו, הארי ניקר את שפתיו בחיוך והשניים הלכו לסלון.
הארי שכב על הצד עם ראשו על ברכיה של אן בזמן שהיא מעבירה את אצבעותיה בשערו. "האם טיפלת בו?"
היא שאלה ברכות, הארי חייך, "כן. את מכירה אותי, אמא, את אפילו לא צריכה לשאול."
"אני יודע, אבל אני לא יכול שלא." היא חייכה בחזרה, "אני באמת אוהבת לראות אותך כל כך שמח איתו, שמור אותו קרוב."
"אני תמיד אשמור אותו קרוב. אין לך מושג כמה קשה נפלתי בשבילו." הוא ציחקק מעט, "אני כל כך מאוהב בו."
"כל העולם יכול לראות את זה, יקירי." אן צחקה, "וגם הוא אוהב אותך, זה ברור."
"לפעמים אני שואל את עצמי איך יכולתי להתמזל מזלי שיש לי אותו."
"יש לשניכם מזל שיש אחד את השני."
"יש לי יותר מזל." לאחר מכן לואי נכנס לסלון עם מגש ועליו שלוש כוסות תה. הוא הניח אותו על השולחן, "אן, זה שלך, האז זה שלך."
הוא הצביע על כל כוס, השניים הודו לו שוב. הוא הלך לשבת בצד השני של אן אבל הארי אחז בידו, "תשכב איתי."
הלחיים של לואי התחממו מעט, "אהמ, האז -"
"תפסיק. לא אכפת לי." אן חייכה במתיקות, בידיעה שלואי ביישן. הארי חייך ומשך אותו קרוב יותר, כעת שוכב על גבו עם לואי על חזהו, ראשו עדיין על ברכיה של אן.
אן לקחה את הטלפון שלה מהשולחן, צילמה סלפי עם השניים בלי שהם ידעו. היא צילמה עוד כמה תמונות שלהם יחד לפני שהניחה את הטלפון, מחייכת כלפי מטה אל השניים כשהם החזיקו זה את זה.
~
אן ולואי עמדו בחצר האחורית, צפו בהארי מסתובב בטרקטור בעודו אוכל כריך שאן הכינה.
לואי התבונן בחיבה, חיוך נמתח על פניו כשאן סיפרה לו סיפור על איך הארי היה פעם ליצן בכיתה והצחיק אנשים.
"אין לי בלמים!" הם שמעו את הארי צורח, "אין לי בלמים!"
"אוי, מטומטם!" אן נאנחה בקול רם, מתבוננת בהארי מסתובב ברישול, רץ על הפרחים בטעות.
לואי לא יכול היה להפסיק לצחקק, הצחקוקים שלו גברו כשהארי נתקל בעץ, ואז התהפך וחייך חיוך רחב לצחקוקים של לואי.
הארי החנה את הטרקטור במקום שלו וניגש אל השניים, צובט בעדינות את לחיו של לואי, "סליחה על הפרחים, אמא."
הוא ציחקק מעט, אן רק חייכה "אתה בסדר יקירי. בוא ניכנס פנימה, נהיה קר." הארי זרק את לואי מעבר לכתפו, וגרם לו לצרוח. "תוריד אותי!"
הארי ציחקק והלך בעקבות אימו פנימה, אן ניגשה לחדרה כדי להתקלח והארי נכנס לסלון, מניח את לואי על הספה ונופל לידו.
"זה לא היה הכרחי, אתה יודע." לואי בעט קלות בירכו, הארי הרים את גבה לעברו ותפס את הקרסול שלו, מדגדג את רגלו.
לואי ציחקק בקול ובעט את רגלו מאחיזתו, הארי תפס את מותניו ומשך אותו לשבת על ברכיו.
לואי נאנח, החיוך לא ירד מהפנים שלו. הארי החזיק אותו קרוב יותר, "אתה יודע כמה זה אומר לי שאתה כאן איתי?" לואי חייך אליו, "אני תמיד כאן בשבילך."
הוא התכופף כדי לנקר את לחיו, הארי חייך ונישק את שפתיו, לוחץ אותו לתוך החזה שלו הכי חזק שהוא יכול. "האז אני לא יכול לנשום!"
לואי ציחקק ודחף את כתפיו, הארי ציחקק והחזיק אותו קרוב יותר, קובר את פניו בצווארו. לואי המשיך להתאמץ ככל יכולתו, צווח צחקוק כשהארי נשף על צווארו.
"תשחרר כבר!" הוא ציחקק, הארי בסופו של דבר שחרר את האחיזה ההדוקה סביבו אבל החזיק אותו על ברכיו, מדשדש כדי להתיישב זקוף כשהוא כרוך על ירכיו.
הוא עיסה את עצמות הירכיים של לואי באגודליו, "תן לי נשיקה."
לואי רכן קרוב יותר וכרך את זרועותיו סביב צווארו, מצמיד את שפתיהן זו לזו. הארי כרך את זרועותיו סביב מותניו ומשך אותו עוד יותר, משפשף את גבו.
הם לא שמעו את דלת הכניסה נפתחת, ונקטעו בצחוק קל. הם התרחקו והביטו אל פתח הסלון, רובין עמד שם בחיוך, "סליחה שהפרעתי לך, הייתם פשוט חמודים מדי."
לואי טיפס בביישנות מחיקו של הארי, הארי חייך אליו בשקט לפני שקם לברך את רובין, לואי מיד אחריו.
"אני אלך להתקלח ומיד אחזור." רובין התנצל וניגש לחדר שלו ושל אן, הארי ולואי חזרו לספה.
"חשבתי על לעשות וולוג מחר." אמר הארי ולקח את רגליו של לואי לחיקו, מעסה אותן, "מכיוון שאני הולך להראות לך מסביב, חשבתי שאוכל לצלם את היום שלנו."
"נשמע נהדר. לאן אתה לוקח אותי?" שאל לואי בחיוך.
"טוב, קודם כל יש את המאפייה שעבדתי בה. לא הייתי שם כבר שלוש שנים ויהיה טוב לחזור והכל. אחר כך אקח אותך למקום שהייתי בו די הרבה. אפילו הייתה לי את הנשיקה הראשונה שלי שם. זה ממש מרגיע להיות שם. ואז נאכל ארוחת צהריים בחוץ עם ג'מס, היא חוזרת מהאוניברסיטה לכמה ימים."
הארי השתולל, לואי התבונן בו בחיוך, הוא עמד לומר משהו אבל הטלפון שלו צילצל, הוא הושיט אותו מהשולחן, ראה את שמו של זאין.
"היי זי."
"היי לו, מה קורה?"
"אני בסדר, אתה?"
"אני בסדר, כן. אה, אני צריך את העזרה שלך ושל הארי, הוא איתך?"
"ברור,.הוא הדביק את עצמו אליי." לואי התגרה וציחקק לפני שהעלה אותו על הרמקול, "תמשיך."
"בסדר, אז מחר זה יום השנתיים שלי ושל לי, והחלטנו שאני מוציא אותנו בבוקר ובצהריים, ובשאר היום הוא יסדר משהו. אני לא יודע מה הוא מתכנן והוא לא יודע מה אני מתכנן. אז אני צריך את עזרתכם, כי למען האמת אין לי מושג יצירתי מה לעשות."
"אוי, זי, אתה כל כך חמוד." לואי ציחקק, "אהמ, אתה יכול לקחת את שניכם לארוחת בוקר נחמדה, ואז אתה יכול לקחת אותו לסרט, באולינג, לפיקניק - למרות שעכשיו קר מדי - אהמ - לקחת אותו לקניות, או למצוא מקום נחמד מחוץ לעיר כדי שתוכל להיות קצת יותר אינטימי."
"כן, אז לארוחת צהריים תאכל משהו קטן, כי אני בטוח שלי מתכנן משהו גדול לערב. אני אוהב את הרעיונות של לואי, עכשיו זה תלוי בך להחליט." אמר הארי.
"באמת, תודה שעזרתם, זה אומר המון. אני אדבר איתך מאוחר יותר."
"בבקשה. ביי."
"ביי." לואי ניתק והניח את הטלפון על השולחן, "הם זוג חמוד." הוא אמר בחיוך, הארי חייך, "אנחנו יותר חמודים."
"אין ספק, אנחנו הזוג הכי טוב בעולם." לואי אמר בצחקוק רך, הארי הרים את ידו לכיף, לואי הרים אותו וחפר את רגלו לתוך בטנו, "תמשיך עם עיסוי כף הרגל, אהבתי את זה."
הארי ציחקק ועיסה את רגליו עוד קצת, כאשר אן ורובין ירדו במדרגות והצטרפו אליהן, ועכשיו לואי הארי ישב עם גבו לעברו בזמן שהוא מעסה את כתפיו וגבו.
"אני אזמין פיצה, שניכם יכולים לבחור סרט." רובין הושיט להארי את השלט ויצא מהסלון לקחת את הטלפון שלו.
אן עברה לשבת לידם כשהם מתלבטים באיזה סרט עליהם לצפות, ובסופו של דבר החליטה על המודיעין המרכזי.
הם התחילו את הסרט בזמן שהמתינו לפיצה, כשהיא הגיעה הארי התעקש לשלם והעניק לבחור טיפ בחיוך. הוא הביא את הפיצה לסלון והושיט לכולם את הפרוסות.
כשהסרט הסתיים כל הארבעה היו עייפים, הם אמרו לילה טוב והלכו לישון.
"האם נסתדר במיטה הזו?" לואי שאל, הארי הנהן, "כן, נתכרבל קרוב במיוחד." הוא חייך וכרך את זרועותיו סביב מותניו, לואי חייך בחזרה, "בסדר."
הם תחבו את עצמם מתחת לשמיכות, הארי חיבק את לואי וחימם אותו, לוחץ נשיקה על עורפו. "לילה לו." הוא לחש, לואי חייך ושילב את אצבעותיהם יחד, "לילה האז."
~~
טוב אז רק רציתי להגיד שאני פשוט מתה על הבנות שמגיבות בפרקים זה כל כך כיף ומצחיק לקרוא את התגובות
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע