הייתי בשוק מוחלט ועדיין לא הבנתי את הסיטואציה. ״תלכי הביתה אני צריך לעשות משהו״ לוקאס אמר והסתכלתי עליו בבלבול, ״לאן אתה הולך?״ שאלתי. ״לבית של המנוול הזה״ הוא אמר.
״לוקאס אל תלך בבקשה..״ אמרתי, ״אליסון את שומעת את עצמך?! הוא ניסה להרוג אותך ואת הילדים שלי! שלנו!״ הוא הרים את הטון עליי.
״אם יקרה לך משהו?״ שאלתי, ״לא יקרה לי שום דבר״ הוא אמר ושקט שרר באוטו.
אני דואגת לו ברמות, אם יקרה לו משהו אני לא יודעת מה אעשה.. המחשבות רצו בראשי כלכך הרבה והגענו לאחוזה די מהר.
עליתי לחדר והורדתי את נעלי העקב הכואבות האלו. ״אני אחזור בקרוב אני מבטיח לך״ הוא אמר ונשק לראשי, ״אל תבטיח לי משהו שאתה לא יודע אם אתה יכול לקיים״ אמרתי.
הלכתי לכיוון המקלחת, סגרתי את הדלת ופשטתי את שמלתי, עשיתי מקלחת חמימה ונעימה. ליפפתי מגבת לבנה סביב גופי והלכתי לחדר הארונות, שמתי פיגמה לבנה וקצרה.
סירקתי את שיערי מול המראה שלפתע לוקאס חיבק אותי מאחורה. ״אני יוצא״ הוא אמר, סיבב אותי אליו ונישק אותי.
״אני אוהב אותך״ אמר. ״גם אני, תהיה זהיר בבקשה..״ אמרתי בחשש. הוא חייך ויצא מהאחוזה. הלכתי למטבח והכנתי לי סלט פירות עשיר עם שוקו חם.
עליתי לחדר והדלקתי טלויזיה, אני ניסיתי לעשות הכל כדי להדחיק את החששות שלי..
בזמן שצפיתי בסרט הציפו אותי געגועים לבית שלי, למשפחה שלי, לחברים שלי ואפילו למקום שבו עבדתי. אני רוצה לחזור הביתה.. אבל לוקאס ממשיך למרוח אותי.
הסרט הסתיים והשעה הייתה ממש מאוחרת, סיימתי את הסלט והשוקו ושכבתי על הצד, התכסיתי בשמיכה הנעימה וניסיתי לישון.
קמתי בבוקר בזרועותיו של לוקאס שהוא ישן. אני כלכך שמחה שהוא בסדר, חיבקתי אותו ואולי חזק מדי והוא התעורר.
״יפה שלי״ הוא מלמל כשראה אותי, ״אתה בסדר נכון?״ שאלתי והוא הנהן. ״אני כל כך דאגתי״ אמרתי והוא חייך, ״אבל אני בסדר זהו״ הוא אמר וחיבק אותי עם זרועותיו השריריות.
״מתי חוזרים הביתה?״ שאלתי אותו. ״אנחנו נישאר פה אליסון״ הוא אמר, ״מה? לא!״ אמרתי הרמתי את קולי, ״נסיכה על הבוקר לא מתאים לך להרים ככה את הקול״ הוא אמר.
״אני רוצה לחזור הביתה לוקאס״ אמרתי, ״מה רע לך פה? אני לא מצליח להבין!״ הוא אמר וקם מהמיטה. ישבתי על המיטה והסתכלתי עליו, ״אני רוצה לחזור הביתה! לחברים ולמשפחה שלי!״ אמרתי בקול.
״אנחנו יכולים לנסוע ולבקר ואז לחזור״ הוא אמר, ״לא אני רוצה לחזור לתמיד! אתה הרחקת אותי מכולם אני חשבתי שזה היה רק טיול! אני הספקתי להיכנס להריון ולהתחתן פה!״ אמרתי וקמתי לכיוונו.
״אני רוצה להישאר איתך כאן! פה הילדים שלי יגדלו זה הכל!״ הוא צעק, מראה לי מי השולט בריב המטופש הזה.
״ואני רוצה לראות אם עוד פעם אחת תרימי עליי את קולך!״ הוא צעק חזק יותר ונרתעתי. אני רוצה לברוח, אני לא רוצה להיות פה.
הוא יצא מהחדר ומלמל כמה קללות. הלכתי לשירותים וצחצחתי שיניים, שטפתי פנים והתלבשתי. שמתי סוודר לבן וגינס עם מגפיים.
אני בורחת. הוא בכל מקרה יבוא וימצא אותי אבל לפחות אני לא אהיה פה. לקחתי רק את הטלפון, הדרכון והארנק שעדיין מלא בכסף ושמתי בתיק צד שלי.
יצאתי מהשער של החצר האחורית כי אין שם שומרים. הגעתי למדרכה וכביש, אני בשום מקום, למזלי ראיתי מונית ועצרתי אותה.
״לשדה התעופה בבקשה״ אמרתי. ״את אשתו של לוקאס נכון?״ הוא שאל והנדתי בראשי, ישבתי במושב האחורי והתחלנו לנסוע לשדה התעופה.
נקודת מבט לוקאס-
״אליסון!״ קראתי בשמה ואין מענה. נכנסתי לכל חדר וחדר בבית והיא לא פה. ״ראית את אליסון?״ שאלתי את אחת מבין העוזרות.
״ראיתי אותה יוצאת מהשער של החצר האחורית״ היא אמרה. ״בסדר״ אמרתי והיא המשיכה לעבוד. פתחתי את הטלפון שלי ובדקתי את המיקום שלה שממשיך לנוע, היא נוסעת לכיוון השדה תעופה.
התלבשתי בזריזות ויצאתי עם עוד שומרים לכיוון השדה תעופה, ״תסע מהר יותר״ דרשתי לנהג והוא הנהן. אליסון שלי איזה טעות את עושה..
הגענו לשדה התעופה תוך 20 דקות, שזה די מהיר יחסית. נכנסנו בלי בדיקה בטחונית ובלי כלום, חיפשנו אותה בכל מקום.
נקודת מבט אליסון-
ראיתי את שומריו של לוקאס. נכנסתי לתוך חנות מזכרות, אוי ואבוי. לוקאס ראה אותי לשנייה ומהר התקרב אליי, אני באמת מפחדת כרגע.
הוא הסתכל לי בעיניים והחזיק בידי כלכך חזק שאני בטוחה שיש לי סימן ביד. ״תעזוב אותי!״ צעקתי והוא לא הקשיב בכלל.
יצאנו משדה התעופה וכל העיניים היו עלינו. ״כנסי לאוטו״ לוקאס אמר ונכנסתי ללא ברירה.
הסתכלתי על החלון בזמן הנסיעה ובכיתי, התאכזבתי כי חשבתי שאני באמת יכולה סוף סוף לראות את ההורים שלי ואחותי הקטנה.
אבל מסתבר שללוקאס יש יותר כוחות ממני. והוא לא ישחרר, ראיתי את ידי ויש עליה סימן אדום. מאוד אדום.
לוקאס ראה את זה החזיק את ידי בעדינות ומלטף אותה, התרחקתי ממנו.
הוא החזיר את ידי ושוב פעם הרחקתי אותה, הוא החזיק את ידי שוב, מלטף אותה ולא נותן לי להשתחרר.