קארה הלכה בסלון שלה, כוססה ציפורניים ולפתה את הטלפון שלה בידה השנייה.
עד מהרה נשמעה דפיקה בדלת, היא הלכה ופתחה אותה במהירות, ליאם, זאין ונייל כולם עמדו שם במבטים מודאגים "היי, כנסו."
היא פתחה את הדלת לרווחה והכניסה את שלושתם פנימה, והובילה אותם לסלון. הארבעה ישבו על הספה, אז קארה דיברה, "שמעתי מטיילר אתמול בלילה שלואי והארי נפרדו, אחרי שהארי בילה את הלילה עם קנדל."
"כן, המטומטם אף פעם לא לומד ששתיה היא לא פתרון." זאין אמר, קולו קצת חריף.
"לפני שבוע בערך יצאתי לארוחת צהריים עם קנדל, הארי ולואי, וקנדל אמרה לי שיש לה תוכנית שהארי יעזוב את לואי ויצא איתה."
"מה לעזאזל??" נייל הרים את גבותיו.
"אני יודע, אמרתי את אותו הדבר. אז כששמעתי על הפרידה ושקנדל מעורבת, ידעתי שאני חייב להוציא ממנה את האמת. הזמנתי אותה 'לקפה' והקלטתי את השיחה שלנו." קארה הושיטה את הטלפון שלה החוצה.
"הכל מוקלט אצלך?" ליאם שאל, קארה הנהנה, "כן, היא סיפרה לי על כל מה שקרה באותו לילה של הדרמה."
היא הקישה על מסך הטלפון שלה כמה פעמים והשמיעה את ההקלטה, הפכה את הווליום עד הסוף והניחה אותו על השולחן בסלון.
עירבובים קטנים נשמעו, וקולות חלשים מכניסת הבית.
"היי."
"היי, תיכנסי."
צעדים התקרבו למטבח.
"לכי שבי, אני אכין לנו קפה."
"בסדר."
"אז מה שלומך לאחרונה?"
"אוי, אין לך מושג כמה אני מתלהבת"
"אה? למה זה?"
"זוכרת בארוחת הצהריים ההיא עם הארי והטמבל, אמרתי לך שיש לי תוכנית?"
זאין קמץ את אגרופיו בחוזקה כשקנדל כינתה את לואי טמבל.
"נו נחשי מה, זה הסתדר בדיוק כמו שרציתי גם. טוב, מינוס דבר אחד שהולך להתוקן אחר כך."
"אה? על איזו תוכנית את מדברת?"
"אתה יודע, ההיא שסיפרתי לך עליה?"
"אני לא זוכרת."
"הפרדתי את הארי מהטמבל כדי שאוכל לקבל אותו."
"הבת זו-" פתח נייל אבל נקטע על ידי ליאם שאמר לו להיות בשקט.
"רק הסוף השתבש, אבל זה יתוקן."
"מה עשית??"
"הפרדתי ביניהם. הארי הולך להיות איתי ולא עם אף אחד אחר."
"קנדל, זה כל כך לא בסדר! איך הצלחת בכלל?! הם אוהבים אחד את השני כל כך..."
"שילמתי לבחור כדי שיסתכל על לואי; אני יודעת שהארי אוסף את הטיפש מהעבודה, אז שילמתי לבחור כדי לגרום שלואי יחבב אותו ולגרום להארי לקנא. חיכיתי מחוץ לבית של הארי עם המכונית שלי, ובדיוק כמו שהנחתי, הוא יצא בסערה והלך לבר."
"מה לעזאזל לא בסדר איתה?!" זאין משך את שערו.
"נתתי לו כמה משקאות והכנסתי אותו למיטה שלי, השארתי קונדום פתוח בזבל -"
"קיימת סקס?!"
"למרבה הצער לא, הוא נרדם ברגע שהוא נכנס למיטה. אז הורדתי לו את הבוקסר, ואלוהים, הוא -"
"אוי תודה לאל שהוא לא." ליאם פלט נשימה.
"בבקשה אל תגיד לי, הוא החבר הכי טוב שלי, אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה."
"בכל מקרה, הורדתי לו את הבוקסר, זרקתי קונדום לפח, התפשטתי ונרדמתי. התעוררתי כששמעתי אותו מקיא בשירותים, ואז הוא קילל, כנראה בגלל הקונדום. הוא התחיל להתלבש בעצמו. הייתי כמו "לא תשאר לסיבוב שני", אבל הוא עזב."
"אלוהים, היא פאקינג מטורפת." נייל הניד בראשו כלא מאמין.
"ועכשיו כולם מדברים על הפרידה, ונחשי מה? הארי הולך להיות שלי עכשיו."
"אתה אדם חולה."
"לא אכפת לי לעזאזל. אני גאה לומר שאני זה שגורם לזה -"
"זהו, נמאס לי. בבקשה תלכי מפה."
"בסדר."
הם שמעו כמה רעשי דשדוש וההקלטה הסתיימה.
"הו לורד." נייל כיסה את פניו בידיו. "הייתי צריכה לעצור את עצמי מלהרביץ לה בפנים." קארה הנידה בראשה.
"מתי אתם חושב שאנחנו צריכים לתת להארי ולואי לשמוע את ההקלטה?" שאל ליאם, שלושת האחרים עשו פרצופים חושבים.
"אתם יכולים להביא אותם לכאן הלילה, אנחנו נסדר להם את זה ונראה איך אנחנו ממשיכים משם." קארה הציעה.
ליאם, זאין וניל חלקו כמה מבטים, לפני שליאם הנהן. "בסדר."
"אבל אולי תהיה לנו קצת בעיה להוציא את הארי מהבית. או יותר כמו, מהספה." נייל גירד את ראשו, "הוא לא ממש עזב את זה בשלושת הימים האחרונים."
"אני אעזור לך לטפל בו." ליאם אמר, ואז הפנה את תשומת לבו לקארה, "נביא אותם בשמונה בערב, זה בסדר?"
"כן, זה בסדר." קארה הנהנה. "אתם חושבים שאני צריכה להכין ארוחת ערב? למקרה שהם משלימים וכולנו נשארים כאן?"
"אה, אני לא חושב, כלומר, תמיד יש סיכוי שיקח להם יותר זמן להספיק. אני לא רוצה שתכיני את זה ובסופו של דבר לא נאכל. אז אם הם משלימים נזמין פיצה או משהו, כן?" ליאם אמר, קארה הנהנה בהסכמה.
~
"קדימה האז, זה ממש חשוב." נייל משך בזרועו של הארי, הארי הניד בראשו, "אם זה לא קשור לואי אז זה לא חשוב." נייל הביט בליאם במבט מתחנן, מבקש עזרה.
ליאם ניגש אל הארי ותפס את מקומו של נייל לידו, "הארי?"
"מה?"
"אני מבטיח, אתה לא תצטער שבאת איתנו." ליאם שפשף את גבו, "אתה צריך ללכת, אם לא תלך איך היית מתקרב צעד אחד ללואי?"
"זה כנראה רק ירחיק אותי שני צעדים ממנו."
"זה שני צעדים יותר קרובים, לא?" הייתה דממה עד שליאם דיבר שוב, "קדימה עכשיו, לך להתקלח ולתקן את עצמך, נצא כשתסיים להתכונן."
הוא משך אותו מהספה על רגליו, דוחף אותו קלות לעבר חדר האמבטיה.
~
"לא, זאין, לא בא לי לצאת." לואי הסתובב לשכב על צידו עם גבו לכיוון זאין.
"אוי בחייך, לו. אני מבטיח, זה מאוד חשוב." זאין הניד את כתפו, "בבקשה קום."
"לא, סליחה." לואי הניד בראשו.
"אני אכריח אותך." זאין איים בשובבות, לואי הניד בראשו, "אל תטרח. אני לא הולך."
זאין נאנח וקם מהמיטה, בתנועה מהירה הוא תפס את קרסוליו של לואי וגרר אותו מהמיטה בעוד לואי תפס את השמיכות, מנסה לבעוט בזאין.
"לאאאא, עזוב!" לואי יילל, חצי גופו יצא מהמיטה.
זאין משך בו פעם אחרונה לפני שכרך את זרועותיו סביבו, הרים אותו והלך לשירותים, "אתה הולך להתקלח עכשיו, נצא בקרוב."
לואי השתולל ושילב את זרועותיו על חזהו, זאין חייך וצבט את לחיו לפני שיצא מהשירותים וסגר את הדלת.
~
"מה אנחנו עושים בבית של קארה?" הארי שאל כשנייל החנה את המכונית שלו, גם נייל וגם ליאם לא ענו, רק יצאו מהמכונית כשהארי בעקבותיו.
הם הלכו ודפקו על הדלת, קארה פתחה וחייכה אליהם, "תיכנסו." השלושה נכנסו פנימה, ליאם ונייל הלכו לסלון בזמן שקארה והארי היו בדלת.
היא כרכה את זרועותיה סביבו, "זה ישתפר בקרוב, אני מבטיחה." הארי חיבק את גבה ולא אמר מילה. היא נסוגה והובילה אותו לסלון, הארי ישב ליד ליאם, נשך את השפה תחתונה שלו.
דפיקה נוספת בדלת גרמה להארי לקמט את גבותיו, "מי בא?" ליאם משך בכתפיו, קארה פתחה את הדלת והניחה לזאין ולואי להיכנס.
שלושתם הלכו לסלון, וכאשר עיניו של הארי נחתו על לואי, נשימתו נעצרה בגרונו ועיניו התרחבו.
לואי בהה בהארי בהבעה ריקה, ללא רגש.
זאין הניח את ידו על כתפו, "בוא נלך לשבת." הוא לקח אותו אל הספה והתיישב עליה.
"בסדר, אז, הסיבה שהבאנו את שניכם לכאן הלילה היא, אנחנו יודעים את האמת ויש לנו הוכחות."
קארה אמרה, "הקלטתי את קנדל, והיא סיפרה לי כל מה שהיא עשתה." שני הנערים התכווצו לשמע שמה של קנדל.
זה היה שקט, אז קארה תפסה את מקומה על הספה ליד זאין והשמיעה את ההקלטה. כולם ישבו בדממה, לואי הקשיב להקלטה עם דמעות בעיניו; הארי בהה בחלל, קלט שבגלל קנדל הוא איבד הכל.
הוא נאנח בהקלה כשקנדל אישרה שהם לא קיימו יחסי מין, והשליך את ראשו לאחור כדי לשכב על גב הספה.
ההקלטה הסתיימה, לואיס ריחרח בשקט וניגב מתחת לעיניו. "אז הכל היה מתוכנן?"
"לצערי כן." קארה הנהנה בעצב. "לכלבה הייתה את התוכנית הזו כבר זמן מה, כשיצאנו לארוחת צהריים ארבעתנו היא אמרה לי שיש לה תוכנית להפריד ביניכם, ואני לא רציתי להאמין כי אתם אוהבים אחד את השני." החדר השתתק שוב, רק רחרוחיו של לואי נשמעו.
"אתם רוצים - אה, לדבר? בפרטיות?" שאל ליאם בזהירות. הארי הביט אל לואי, שהביט לאחור.
הוא ראה שעיניו של הארי אדומות מעט, הוא היה זועף. הוא ידע שהוא כועס ומצטער, אבל ייקח לו זמן לסלוח.
"כ-כן." אמר לואי בשקט. עיניו של הארי התרחבו, הוא היה בטוח שלואי הולך להגיד לא.
"בסדר. אתה רוצה שאני אראה לך לחדר השינה של האורחים?" שאלה קארה, שני הבנים הנהנו וקמו ממושביהם, הניחו לקארה להוביל אותם לאחד החדרים.
היא פתחה את הדלת והדליקה את האורות, "אם אתה צריך משהו אנחנו נהיה בסלון." היא חייכה אליהם חיוך אחרון לפני שעזבה.
לואי נכנס לחדר עם הארי אחריו, סוגר את הדלת. לואי התיישב על המיטה וכיסה את פניו בידיו, הוא לא רצה לבכות יותר.
הארי התבונן בו בעצב, הוא לא רצה לראות את לואי עצוב לעולם.
"למה שמישהו בכלל יחשוב לעשות את זה?" לואי לחש, נשך את שפתו כדי שהארי לא ישמע אותו בוכה.
"היא אדם חולה, אנוכי, ומטורף." הארי אמר ברעד, "וזו לא לגמרי אשמתה, זה גם שלי; ידעתי שבכל פעם שיצאתי לשתות בסופו של דבר פגעתי בך. לעזאזל ידעתי. ובכל זאת, יצאתי מהדלת הזאת, אבל גם תכננתי להישאר לילה אצל נייל עד שאהיה פיכח; ואז אמרתי לעצמי שאפנק אותך כל היום שאחרי, אראה לך כמה אתה חשוב לי, אראה לך שאנחנו שייכים אחד לשני."
"אני לא מבין למה אתה יוצא לשתות בכל פעם שאתה כועס." לואי ריחרח וניגב את עיניו.
"זה הפך להרגל; בכל פעם שהרגשתי מדוכא, מוטרד או כועס, הייתי הולך לבר, שותה כמה משקאות וחוזר הביתה. אני מתחרט שהפכתי את זה להרגל, אבל זה היה הרבה לפני שנפגשנו. אני לא רוצה להטריד אף אחד עם המחשבות והבעיות שלי, אז הייתי יוצא ופשוט חושב על זה לכמה שעות, שותה משקאות וחוזר הביתה." הארי הניד בראשו.
"אבל אני מרגיש בנוח לגשת אליך ולבקש עזרה כשאני צריך את זה, למה אתה לא יכול לבוא אליי ולבקש את זה?" לואי הביט בו בעיניים דומעות שגרמו ללבו של הארי להתכווץ.
"אני פשוט לא רגיל לזה." הארי בלע את הגוש בגרונו, "אני לא רגיל לדבר על הרגשות שלי או לחלוק את המחשבות שלי עם מישהו."
לואי קם מהמיטה, ולבו של הארי כמעט נפל מהחזה שלו כשחשב שהוא הולך לעזוב; אבל במקום זאת לואי ניגש אליו והביט בו.
"אני מוכן לעזור לך." לואי לחש, "תאפשר לי לעזור לך?"
הארי הביט בו לכמה שניות, איך הוא התגעגע ליופי שלו. הוא הנהן, "כן." לואי הנהן קלות, "בסדר."
"בסדר." הארי צחק. הם עמדו בשתיקה, לא ממש ידעו מה לומר.
הארי לא בזבז זמן והושיט את שתי ידיו ללואי, וביקש ממנו להחזיק את ידיו, מתחילים לאט ובטוח.
לואי הניח את ידיו הקטנות בידיים הגדולות של הארי, מביט אליו מבעד לריסיו.
"לואי, אתה - אתה מוכן לקחת אותי בחזרה?" הארי שאל בזהירות, "האם אתה מוכן לתת לי להראות לך כמה אני אוהב אותך וכמה אתה חשוב לי?"
לואי חייך אליו חיוך חלש, הוא הנהן בקול קלוש, "כן."
כתפיו של הארי נרפו, חיוך קל על שפתיו. "תודה." הוא לחץ את ידיו של לואי בעדינות.
"אל תודו לי." לואי הניד בראשו, והם השתתקו שוב, עד שלואי דיבר שוב.
"התגעגעתי אליך."
"אלוהים, גם אני התגעגעתי אליך, כל כך." הארי נאנח, הוא התקרב צעד קטן והצמיד נשיקה קלה למצחו של לואי, נשען עליו על לחיו.
לואי כרך את זרועותיו סביב פלג הגוף העליון של הארי, והארי מיהר לחבק אותו הכי קרוב שהוא יכול, מנענע אותן מצד לצד תוך כדי שהוא קלט את הריח שלו.
"אני אוהב אותך." הארי לחש, לואי חייך אל כתפו, "גם אני אוהב אותך."
הם עמדו שם עוד קצת, מחובקים זה לתוך זה; לואי קברו את פניו בכתפו של הארי כשהארי התחקה אחר דפוסים על גבו של לואי באצבעו.
"אתה רוצה לחזור לשם? שמעתי את ליאם אומר משהו על פיצה מוקדם יותר היום." אמר הארי והשפיל את מבטו אל לואי, נסוג מעט לאחור.
לואי פלט צחקוק קטן "אוקיי." הארי חייך אליו למטה, מתפעל מהחיוך שלו.
"אפשר לנשק אותך?" לואי הנהן, הארי רכן למטה והצמיד את שפתיהם זו לזו.
הנשיקה לא הייתה נזקקת ומבולגנת , היא הייתה איטית, מתוקה ועדינה; הם רצו להרגיש זה את השפתיים של זה.
כשהארי נסוג לאחור, לחץ עוד נשיקה קטנה על שפתיו, גרם ללואי להסמיק קלות.
"קדימה, בוא נחזור." הארי תפס את ידו של לואי בידו, שזר את אצבעותיהם זו בזו.
הם חזרו לסלון, קארה ונייל היו במטבח בזמן שזאין וליאם היו בסלון, בזמן שליאם היה בטלפון.
"כן, התקשר למספר הזה. אוקיי, תודה." אמר ליאם וניתק את השיחה והרים את מבטו אל הזוג.
"אז?" הוא שאל, זאין הפנה את ראשו גם לעברם. הארי הראה להם את ידיהם השלובות, גרם לליאם להניד בראשו בחיוך, "ידעתי את זה."
"כולנו ידענו את זה, לי. הם דבוקים אחד לתחת של זה, אי אפשר להפריד ביניהם לא משנה מה." זאין גלגל את עיניו בחיוך, צובט את לחיו של ליאם.
הארי התיישב על הספה ומשך את לואי לשבת לידו, עדיין לא הרפה מהיד שלו.
הוא הרים אותו אל שפתיו, לוחץ נשיקות קלות על גב ידו של לואי, מחייך אליו כשתפס אותו מסמיק.
"אההה הספינה שלי מפליגה שוב!" (נייל הקפטןןןן, ה.מ) נייל קפץ על השניים בחיבוק, השניים צחקו עליו ודחפו אותו.
לואי נשען על גב הספה וכיסה את פניו בידיו, הוא הסמיק עמוקות. הארי אחז בפרקי הידיים שלו והוריד את ידיו מפניו, מנקר את לחיו.
לואי חייך אליו חיוך מבויש בלחיים ורודות, הארי חייך וכרך סביבו את שתי זרועותיו, מחזיק אותו לצדו. לואי נאנח בשביעות רצון ונהנה מהחמימות של הארי, מהריח שלו ופשוט להיות שוב בזרועותיו.
~
השעה הייתה מאוחרת, כולם הודו לקארה בלי הפסקה וחיבקו אותה עד שהיא לא הצליחה לנשום; הם חייבים לה אחרי הכל.
"הדברים שלי אצל ליאם וזאין עדיין." לואי נשך את שפתו התחתונה.
"אגיד לך מה; לך תארוז, אני אסע הביתה עם נייל ואבוא לקחת אותך עם המכונית שלי, בסדר?" הארי חפן את לחייו, לואי הינהן, "בסדר."
לואי נכנס לרכב של ליאם עם זאין, נייל הסיע את הארי למקומו.
עד מהרה לואי חזר לביתו של הארי - ושלו, הכלבים קיבלו את פניו בנביחות שמחות והצליחו לתפוס אותו, הארי הכניס את המזוודה לחדר השינה שלהם והלך לעזור לילד הקטן.
הוא דחף את בר ולקח את מילו לזרועותיו, והושיט את ידו ללואי לקחת.
"תודה." לואי ציחקק כשהרים אותו למעלה, הוא ניגב את לחייו ונישק את ראשו של מילו, ואז הלך לחבק את בר.
"קדימה, אתה בטח עייף." הארי הניח את מילו למטה וכרך את זרועו סביב לואי, והוביל אותו לחדר השינה שלהם.
לואי פרק את המזוודה שלו, הארי ישב על המיטה עם אנחה קטנה של כאב, גורם לואי להרים את מבטו אליו, "אתה בסדר?"
"כן, פשוט - כואב לי הגב. לא נורא." הארי הניד בראשו.
"אוי. למה זה כואב?" לואי שאל, "אני יכול לתת לך עיסוי כשאסיים."
"אני, אה - ישנתי על הספה. לא יכולתי להביא את עצמי לישון בחדר שלנו, על המיטה שלנו." הארי חייך אליו חיוך עצוב.
"ואתה לא חייב, בוא נלך לישון. אני יודע שאתה עייף."
"אבל אם כואב לך הגב אז אני יכול לעשות לך עיסוי, זה ממש לא בעיה." לואי אמר, הוא סיים לפרוק והלך להחליף בגדים בשירותים.
הארי החליף למכנסי טרנינג בלבד, לואי יצא מחדר האמבטיה וטיפס על המיטה, "שכב על הבטן שלך."
"לו אני -"
"לא, כואב לך הגב. קדימה עכשיו." לואי דחף אותו בעדינות לשכב על החזית שלו, יושב על ברכיו לידו. הוא עיסה את כתפיו, נע במורד גבו, האגודלים שלו מעסים פנימה.
"ממ, מרגיש מדהים, לו." הארי מלמל לתוך הכרית, "אתה יכול לשבת על הגב שלי אם אתה רוצה, אם זה יהיה לך יותר נוח."
לואי הסמיק עמוקות, הוא נשך את שפתו התחתונה והרים ברך אחת, הניח אותה בצד השני של גופו של הארי הוא עכשיו יושב על הגב התחתון שלו. הוא המשיך לעסות אותו, מצחקק לעצמו כשהרגיש את הארי נסחף לשינה.
"האז." הוא ניער את כתפו, "תכנס מתחת לשמיכות, אתה נרדם." הורד ממנו ועזר לו להיכנס מתחת לשמיכות, שוכב לידו.
"תחבק אותי?" הארי פתח את זרועותיו, לואי התקרב ונתן להארי לחבק אותו אל חזהו, מנשק את מצחו.
"אני אוהב אותך. בבקשה תמיד תזכור את זה." לחש הארי, לוחץ את לואי בחוזקה לתוכו.
"גם אני אוהב אותך." לואי ניקר את קו הלסת של הארי, מרגיש אותו מחייך אל ראשו. "בבקשה אל תשחרר." הארי הוסיף, לואי הינהן, "כל עוד כמו אתה לא תרפתה."
"אני לעולם לא אשחרר." הארי נישק את מצחו שוב, הוא נאנח בתוכן ובהקלה, שמח על כך שהחזיר לו את עולמו בידיים.
~~
הסדר של הפרקים עדיין לא הסתדר אבל אני על זה, אתמול היה בלגן ב-5 פרקים והיום יש רק ב-3, אני מקווה שזה יסתדר ואם מישהי יודעת איך לסדר את זה היא יכולה לשלוח לי הודעה¿
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע