"מוכן, אהוב?" שאל הארי כשלואי יצא מחדר השינה, לואי הינהן, "כן. אני ממש מתרגש. ועצבני."
"אל תהיה." הארי משך אותו קרוב יותר, "זאת סבתא שלך שאנחנו מדברים עליה."
"אני יודע, אבל - היא לא יודעת על המיניות שלי. אלא אם כן היא ראתה אותי איפשהו במחשב או בטלוויזיה, מה שאני בספק." לואי נאנח לתוך החזה של הארי.
"אני בטוח שהכל יהיה בסדר." הארי לחץ נשיקה על מצחו ונסוג מעט לאחור, "קדימה עכשיו, בוא נלך."
~
"אני לא רוצה להיכנס." לואי סירב לצאת מהמכונית, נאחז בחוזקה בחגורת הבטיחות שלו.
הארי נאנח והגיע לכפתור האדום כדי ללחוץ עליו, קורע את ידיו של לואי מהחגורה. "בייבי, בבקשה אל תהיה כל כך עצבני. זו סבתא שלך, היא אוהבת אותך."
"אנחנו לא יודעים את זה." לואי הניד בראשו, כוסס את ציפורניו, "אמא שלי כנראה סיפרה לה הכל, ועכשיו היא גם שונאת אותי."
"לו, תסתכל עליי." הארי אמר בשפל, נמאס לו מזה. לואי הרים את מבטו אליו בעיניים מעט מבריקות, גורם להארי להתרכך.
הוא משך את ידיו של לואי הרחק מפיו, אוחז בחוזקה את שתיהן בגדולות שלו. "אין לך ממה לפחד, בסדר?" לואי לקח נשימה עמוקה.
"בסדר."
"טוב. עכשיו צא מהמכונית." הארי קם ונתן ללואי לצאת ברעד. הארי סגר את דלת הנוסע ונעל את המכונית, והושיט את ידו ללואי, שלקח אותה בשמחה.
הם הלכו במעלה השביל, לואי לחץ את ידו של הארי, הארי לחץ את ידו לאחור. הם הגיעו לדלת הכניסה, הארי דחף את לואי קלות קדימה, "קדימה, אהוב."
לואי נשם נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את לבו הדוהר. הוא הרים את ידו הפנויה שלא אחזה בידו של הארי, דופק בעדינות אך חזק מספיק על הדלת.
הוא שמע צעדים מהצד השני של הדלת, המפתחות שיקשקו מעט לפני שהדלת נפתחה, וחשף בחור, שהיה קצת מבולבל למה שני הבנים היו כאן.
"אה, שלום." הבחור קימט את גבותיו. לבו של לואי החסיר פעימה.
"אהמ, היי. אני, אני כאן כדי לראות את סב-סבתא שלי." אמר לואי בשקט.
"הו, אתה מתכוון לגברת שגרה כאן קודם?" שאל הבחור, ואז נשך את שפתו התחתונה.
"למה אתה מתכוון, גרה? לאן היא עברה?" לואי התחיל לחשוד, והוא לא רצה להאמין למחשבה היחידה שעלתה בראשו ברגע זה.
"היא הייתה סבתא שלך, אמרת?" הבחור שאל, לואי הנהן ברעד.
"כ-כן."
"אני מצטער, חבר. היא - היא מתה לפני זמן מה."
המילים האלה התנגשו אל לואי כמו טונה של לבנים.
חזהו התכבד ועיניו דמעו, "מתי-מתי?"
"לפני קצת פחות מחודש." הבחור דיבר בשקט, שם לב איך זה השפיע על לואי.
לואי הרגיש את גרונו מתכווץ והוא לא יכול היה לדבר, מניח את ידו על פיו.
הארי חיבק אותו לתוך החזה שלו ופנה לבחור, "אתה יודע איפה קברו אותה?"
"בית הקברות המקומי מחוץ ללונדון." הבחור ענה.
"בסדר. תודה לך." הארי הודה לו, משפיל מבט אל לואי.
"אני משתתף בצערך."
הבחור אמר, "אמרו לי שהיא היתה אישה מדהימה." הארי נאנח, מהנהן בראשו, "אמרו לי גם את זה. תודה על הזמן שהקדשת."
הבחור הנהן, צופה בהארי לוקח את לואי בחזרה למכונית. הארי לא דיבר, רק הכניס את לואי למכונית ועזר לו לאבזם לעלות על מושב הנהג ולנסוע חזרה לבית שלהם.
הארי הניח את לואי על המיטה וניקר את לחיו, "אני אביא לך בגדים נוחים." הוא ניגש לארון והביא לו וללואי בגדים נוחים, כשהוא חוזר לחדר השינה.
הוא חלץ לו את נעליו של לואי והושיט לו את מכנסי הטרנינג והחולצה, "תחליף, אהוב." הארי נישק את מצחו לפני שנכנס לשירותים כדי להחליף.
הוא סיים להחליף את הבגדים והלך לחדר השינה, גם לואי החליף עם דמעות זולגות על לחייו.
הוא נאנח והתיישב לידו, הרים אותו להתיישב על ברכיו, לואי אחז את חולצתו באגרופיו ובכה לתוך צווארו, "לא הספקתי להגיד שלום."
הארי חיבק אותו בחוזקה ונענע אותו קדימה ואחורה בעדינות, "אני מצטער, בייבי."
הוא השפיל את מבטו אליו וניגב את דמעותיו, "האם תרצה שאקח אותך לקבר שלה מאוחר יותר?"
"ב-בבקשה." לואי הנהן, הארי לחץ נשיקה על מצחו, "בסדר."
"את יכולה להעביר לי את הטלפון שלי? להתקשר ללוטי." לואי שאל, הארי הנהן והושיט את ידו אל הטלפון של לואי על שידת הלילה, מסר לו אותו.
לואי הודה לו בשקט וניגב מתחת לעיניו, מחפש את שם איש הקשר של לוטי. הוא מצא אותו והעלה אותה על הרמקול, לוקח כמה נשימות עמוקות.
"היי לו, מה קורה?"
"לוטי, למה לא סיפרת לי שסבתא נפטרה?" שאל לואי ישר קדימה.
זה היה שקט לכמה שניות, לפני שהיא דיברה שוב.
"מי אמר לך?"
"הלכתי לבית שלה היום כי רציתי לבקר, והבחור הזה אמר שהיא נפטרה לפני קצת פחות מחודש. שרלוט טומלינסון, למה לא סיפרת לי?"
"לו-"
"את יודעת כמה קשה היה לי לשמוע את זה מאדם זר? אני כל כך מתגעגע אליה - ועכשיו היא נעלמה, אני-"
לואי עצר לנשום, גל חדש של דמעות בועט פנימה.
"לו, אני ממש מצטערת. לא סיפרתי לך כי אני יודע כמה אתה אהבת אותה ולא רציתי להיות זה שישבור לך את זה, לא רציתי לראות התגובה שלך כי ידעתי שארגיש אפילו יותר גרוע."
לואי מחה את עיניו, "אני כל כך מתגעגע אליה."
"גם היא התגעגעה אליך."
לוטי אמרה בשקט, "אני אגיד לך משהו, בסדר? ביקרנו אותה באחד הימים, ו- ואמא דיברה לגבי איך אתה אוהב בחורים וכאלה. אתה יודע מה סבתא אמרה?"
היא עצרה לכמה שניות, לפני שדיברה.
"היא אמרה שלא אכפת לה את מי אתה אוהב, כל עוד אתה שמח, ואם אתה שמח היא גם שמחה."
לואי חייך מבעד לדמעותיו, הארי חייך גם כן ונשק לרקתו.
"כשאמא ואבא עזבו סיפרתי לה עליך ועל הארי והראיתי לה תמונות, היא חייכה ואמרה שמי שלא יהיה הארי היא מחבבת אותו בגלל שהוא עושה אותך הכי מאושר שהיא ראתה אי פעם."
לואי ציחקק ורכן קרוב יותר אל החזה של הארי, הדמעות עדיין זולגות על לחייו.
"הראיתי לה את הסרטון שלך עם מטבעות השוקולד, והיא כל כך שמחה לראות אותך מחייך, ואמרה שהיא מעולם לא ראתה אותך מחייך כל כך רחב, ושהיא מאוד אוהבת את הצחוק שלך."
לואי הסמיק וקבר את פניו בצווארו של הארי, שהשתולל וסחט אותו קרוב יותר.
"היא אהבה אותך כל כך, בבקשה זכור זאת."
"גם אני אהבתי אותה, אני כל כך מתגעגע אליה."
"אני יודע, גם אני מתגעגע אליה."
"אני מתכנן ללכת לקבר שלה מאוחר יותר היום, אבל - אני לא יודע איפה הקבר שלה. אתה יודע איפה זה?"
"כן, זה בבית הקברות מחוץ ללונדון, זה שבצד המזרחי, החלק השני, שורה אחת עשרה באמצע."
"חלק שני, שורה אחת עשרה באמצע. אני אזכור את זה, תודה."
"בבקשה... אני צריכה ללכת עכשיו, בסדר? אדבר איתך בקרוב."
"בסדר. אוהב אותך לוטס."
"אוהבת אותך גם, לו." הם ניתקו, לואי נאנח והניח את ראשו על כתפו של הארי, "ממש הייתי צריך את השיחה הזאת איתה."
"שמתי לב." הארי שפשף את גבו, "אתה רוצה לנמנם קצת, בייבי?" לואי הנהן, "כן. אתה יכול להישאר איתי?"
"תמיד." הארי נישק את לחיו והשכיב אותו מתחת לשמיכות, נשכב לידו ומתחקה עיגולים על גבו, לוחץ נשיקות קלות על לחיו כל כמה שניות.
~
הארי החנה את המכונית מחוץ לבית הקברות, הוא פנה ללואי שקפץ על ברכו וקפץ ושחרר את אגרופו.
"בייבי, אם אתה לא מוכן לזה עכשיו, נוכל לחזור בפעם אחרת."
הארי הניח את ידו על ברכו הקופצת, אבל לואי הניד בראשו, "לא, אני - אני רוצה ללכת. אני צריך ללכת."
הארי עדיין היה מודאג אבל הנהן, "בסדר."
הם יצאו מהמכונית, הארי כרך את זרועו סביב מותניו של לואי במנחם.
הם נכנסו בשתיקה לבית הקברות, לואי מלמל לעצמו, "חלק שני, שורה אחת עשרה באמצע."
עד מהרה, כשהגיע לשורה האחת עשרה, הארי הרגיש את לואי רועד מעט. הם עברו בין המצבות, עד שלואי עצר והביט מטה אל המצבה עם שמו של סבתא שלו.
הארי לחץ אותו בנחמה לפני שנסוג לאחור, ואפשר לו לקבל קצת פרטיות. לואי נשך את שפתו התחתונה, הוא הוריד את עצמו עד ברכיו והניח את ידו על האבן, אצבעותיו עוקבות אחר השם.
הוא רחרח, "אני אוהב אותך, סבתא." הוא הרשה לעצמו לחייך מבעד לדמעות.
הארי התבונן בשקט, הוא כל כך רצה לנחם אותו, אבל הוא יעשה את זה מאוחר יותר. לואי ניגב את דמעותיו, "דיברתי עם לוטי היום, היא סיפרה לי מה אמרת עלי ועל הארי. תודה רבה שתמכת בנו, בניגוד לאמא ואבא. זה אומר הרבה יותר ממה שאתה חושב שזה עושה. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך."
הוא ליטף את השם בקצות אצבעותיו לפני שנעמד בחזרה, פנה אל הארי שחיכה בסבלנות.
הוא חיבק את האמצע של הארי וקבר את פניו בכתפו, הארי בלע אותו קרוב וניענע אותו מצד לצד.
"אני רוצה ללכת הביתה." לואי לחש בראשו, הארי הנהן בראשו, "בסדר."
~
"הנה לך." הארי הושיט לואי את התה שלו, לואי הודה לו ולקח אותו, נושף על הנוזל המהביל לפני שלגם ממנו.
הארי ישב לידו במיטה והתקרב קדימה כך שהרגליים שלהם נוגעות.
"האם אתה מרגיש טוב יותר?" הארי שאל, לואי הינהן, "כן. סליחה שאני נצמד כל היום."
"אוי בחייך, אתה יודע שלא אכפת לי." הארי חייך, לואי לגם עוד לגימה מהתה שלו והניח את הספל על השולחן ליד, "לא, אני מתכוון, כנראה הייתי נצמד מדי ורצית מקום." הלחיים שלו התחממו מעט.
הארי הניח את הספל שלו והפנה את פניו של לואי לעברו בסנטרו, מצמיד את שפתיהם, "לא אכפת לי, בייבי. אני אוהב את זה כשאנחנו מתחבקים ומתכרבלים ומתנשקים, אני אוהב להחזיק אותך. אני אעשה זאת. אף פעם לא מספיק לי ממך."
הסומק של לואי העמיק, חיוכו של הארי התרחב והוא קירב את לואי, מנשק את לחיו כמה פעמים.
"אני יכול לשים סרט, אתה רוצה?" לואי הנהן, "כן."
הארי לחץ על הלחי שלו נשיקה אחרונה לפני שהתרחק כדי לתפוס את השלט מקצה המיטה, הוא חיפש בין הסרטים החדשים.
"יש את זה, מקס הזועם - דרך הזעם. סרט פעולה, רוצה את זה?"
"נשמע בסדר." אמר לואי והרים מעט את השמיכות כדי לחמם אותו.
הארי לחץ על 'הפעל' והעלה את הווליום, בר קפץ על המיטה ושכב על הקצה ליד רגליהם של השניים, מילו נבח מהרצפה כדי להעלות אותו גם כן.
הארי הושיט יד והניח אותו ליד דוב, מילו התכרבל במהירות ליד בר ועצם את עיניו.
הארי כרך את זרועו סביב לואי וקירב אותו אל חזהו, "אני צריך חיבוק." לואי שכב על חזהו והתמקד בסרט.
הוא הרגיש באצבעותיו של הארי עוקבות אחר צורות על להב הכתף שלו, מרגיעות אותו. הסרט לא היה באמת הטיפוס של לואי, הוא היה קצת מצמרר ומעט מוזר, אבל סצנות האקשן והאפקטים היו מדהימים.
כשהסרט הסתיים לואי התעייף, הוא פיהק וכיסה את פיו בידו.
"אוי בייבי, אתה עייף?" הארי השתולל, לואי הסמיק והפנה את פניו. הארי ציחקק והתגלגל מעליו, לוחץ על פניו נשיקות מרובות.
לואי ציחקק והדף אותו, "האז, תפסיק."
"הו, אתה יודע שאתה אוהב את זה." הארי חייך והביא את שפתיו אל צווארו, ניפח את לחייו ונושף.
התחושה דגדגה ולואי צעק צחוק, דוחף את הארי בצחקוק, "אל תעשה את זה."
"אני יכול לתת לך עוד אחד על הבטן שלך." הארי חייך, לואיס הניד בראשו והדף אותו, "ללאאאאא."
הארי צחק והצמיד את שפתיהם, "אתה הכי חמוד."
"אתה הכי מרושע." לואי השתולל בשובבות.
"תגיד שאתה אוהב אותי או שאני אנשוך אותך." הארי איים בשובבות.
לואי ציחקק, "מה?"
"תגיד שאתה אוהב אותי, או שאני אנשוך אותך." הארי דפק את שיניו כמה פעמים כאילו כדי לחקות נשיכה, לואי ציחקק שוב והניד בראשו, "אתה מוזר."
הארי נהם בשובבות והוריד את ראשו לנשוך בעדינות בצווארו, לואי צווח וניסה להדוף אותו.
הארי פשוט המשיך לנשוך אותו בעדינות, לואי ציחקק, "תפסיק עם זה!"
"תגיד שאתה אוהב אותי." הארי מלמל לתוך צווארו.
"אני אוהב אותך, עכשיו תפסיק אתה מוזר!" לואי הרחיק את ראשו, הארי ציחקק והצמיד נשיקה מהירה לשפתיו, "גם אני אוהב אותך."
~
אזזז מה קורה? איך עובר עליכם היום?
מקווה שנהנתם xx
את תשכחו להצביע