"לא לא לא אל תעיר אותם, פרצוף מזדיין!" נייל לחש-צעק על ליאם, שהלך לנער את לואי והארי. ליאם נתן לו את האצבע השלישית וגלגל את עיניו, ואז כופף על ברכיו ליד הזוג הישן.
"הארי, לואי, תתעוררו, זה יהיה מוכן עוד מעט." ליאם ניער אותם, הארי זז מעט ומשך את לואי באופן אינסטינקטיבי, "מה אתה רוצה לי?"
"ארוחת הבוקר תהיה מוכנה בעוד כמה, קום." ליאם ציחקק, הארי נאנח והנהן, "בסדר. תעיר אותנו בשנה הבאה."
ליאם גלגל את עיניו וקם, הארי פלט נשימה ופקח את עיניו משפשף אותן עם עקבי ידיו. הוא השפיל את מבטו אל לואי וחייך לעצמו, זרועותיו עוטפות את הילד הקטן.
"לו, בייבי, תתעורר." הארי טלטל אותו בעדינות ואז שפשף את ידיו על גבו, לואי זז על חזהו וגנח, "לא, אני רוצה לישון." הארי ציחקק, "ארוחת הבוקר תהיה מוכנה עוד מעט, יש לך עד אז."
טרוי ניגש אל הזוג ושכב על לואי, לואי פקח את עיניו וציחקק, "בוקר גם לך, טרוי."
"גם אני עדיין ישנוני. האם הארי הוא כרית טובה?" שאל טרוי, לואיס הנהן בחיוך, "הוא כן." הארי חייך ונישק את ראשו.
נייל הצטרף והתכרבל בין השלושה, אלפי שכב ליד נייל, פיל ודן שכבו מעל כולם וצחקו כשנשמעו גניחות.
אלפי צילם כמה תמונות שלהם, פרסם בטוויטר ובסנאפצ'ט.
"קדימה עכשיו, למעלהההה." ההתכרבלות הקבוצתית התנתקה, לואי התגלגל מהחזה של הארי ושכב לידו.
הארי הסתובב על צדו והסתיר את לואי, הרים את צווארו לנשק את לחיו כמה פעמים. "האם ישנת טוב?" הארי שאל, לואי הנהן בחיוך, "כן, היה לי נוח." הארי ציחקק והתיישב, "קדימה, בוא נלך לצחצח שיניים."
"עוד מעט אני עדיין עייף." לואי משך מעט את השמיכה והתיישב. הארי צחק וזרק את השמיכה, "לא לא, אנחנו קמים עכשיו."
"אבל הארי. לא." לואי התפרע, הארי ציחקק והרים אותו בזרועותיו, משליך אותו על כתפו, "אתה בא איתי.
לואי ציחקק ועטף את זרועותיו סביב פלג גופו של הארי כשהארי לקח אותו לשירותים, מניח אותו על הכיור, "אתה נשאר כאן, אני אלך להביא את מברשות השיניים שלנו." הוא ניקר את מצחו ויצא מהשירותים.
לואי קפץ מהכיור ופנה להסתכל במראה, מתקן את שערו מעט לפני שהארי נכנס בחזרה פנימה והושיט ללואי את מברשת השיניים שלו.
הם צחצחו שיניים, הארי חייך בטיפשות ללואי דרך המראה עם משחת שיניים על כל פיו, לואי ציחקק בשקט והכניס מים לתוך פיו, שטף את המשחה.
הוא ייבש את פניו במגבת ופנה אל הארי, הארי כרך את זרועותיו בחוזקה סביב מותניו והצמיד נשיקות עם משחת שיניים על לחיו של לואי.
"לא! הארי, תפסיק!" לואי ציחקק וניסה להדוף אותו, הארי צחק והתרחק, שוטף את המשחה במים.
"אתה מרושע." לואי ייבב והוריד את המשחה מהלחי שלו באצבעותיו, מרח אותה על מצחו של הארי. הארי צחק ונישק את לחיו, "אתה אוהב אותי."
לואי ניקה את שאר המשחה והשניים יצאו מהשירותים למטבח, שם כולם חיכו שהאוכל יהיה מוכן.
"אתם צריכים עזרה לערוך את השולחן?" לואיס שאל את ליאם וזואי, שנענעו בראשם, "כמעט סיימנו."
"בסדר." הוא הנהן והלך אל הכיריים, שם זאין ובת'אני בישלו, "אתם צריכים עזרה?"
"לא, הרגע סיימנו. אבל תודה על ההצעה." בת' אמרה כשהם ארגנו הכל לקערות וצלחות.
לואי ניגש אל הארי, נייל ואלפי שדיברו, "האז, ראית את הטלפון שלי?"
"בת' הניחה את הטלפונים של כולם על השולחן בכניסה." נייל אמר, לואי הנהן והלך לקחת את הטלפון שלו, וחזר לעמוד עם השלושה בזמן שהם דיברו.
עד מהרה הרגיש זוג זרועות קטנות סביבו מאחור, הוא קפץ וסובב את ראשו לראות את טרוי. "הפחדת אותי."
הוא הניח את ידו על לבו, טרוי צחק, "סליחה, היה לי קר."
לואי ציחקק בשקט, "הארי לא יאהב את זה." הוא לחש כדי שרק טרוי ישמע.
"טוב הוא יצטרך להתמודד עם זה בינתיים." טרוי לחש בחזרה, גרם לשניהם לצחוק הארי הביט בשניים עם נצנוץ רכושני בעיניו, נייל שם לב והחל לצרוח, "כולם מתחבאים! ברחו על חייכם! תתרחקו, הארי הופך להיות רכושני!" הוא התרוצץ ברחבי הבית והצחיק את כולם מלבד הארי.
"הו, אתה יודע שלעולם לא אגנוב אותו מהארי." טרוי צחק, הוא הרפה מלואי ודחף אותו בעדינות לעבר הארי, "חזור למקום שממנו אתה שייך."
לואי נאנח והחזיק את זרועו של הארי, מוציא אותו מהמטבח אל החצר. היה קצת קר אבל לא היה אכפת לו.
הארי לא אמר מילה, לואי נאנח וחפן את לחייו, "אני יודע שאתה רכושני, אבל אתה לא צריך להיות." הארי פשוט הביט בעיניו, לא אמר מילה.
לואי כרך את זרועותיו סביב הבטן של הארי והתכרבל לתוך חזהו, הלחי שלו נלחצת מתחת לעצם הבריח שלו.
"האז, אתה החבר שלי. אני לא אעזוב אותך. אתה זה שהציל אותי, אתה זה שמשמח אותי באמת. בסדר?"
הארי כרך את זרועותיו בחוזקה סביב לואי, מרגיש את לואי מחייך על חזהו.
"אתה היחיד שאי פעם אהב אותי ככה, היחיד שכל כך אכפת לו ממני. אתה באמת חושב שפשוט אעזוב אותך בשביל מישהו אחר?" לואי המשיך והרים את מבטו אל הארי.
הארי הסתכל בעיניו, מרים את ידו כדי ללטף את לחיו. "אני אוהב אותך בסדר?" לואי חייך אליו, עומד על קצות אצבעותיו כדי לנקר את לחיו.
"גם אני אוהב אותך." הארי הנהן ונישק את מצחו.
"אבל למה אתה לא מחייך? קדימה, תחייך." לואי דיגדג בבטן ובצדדיו של הארי, שפתיו של הארי נמשכו למעלה והוא ציחקק, מגלגל את עיניו, "זה לא מדגדג, אהוב."
"לפחות גרמתי לך לחייך." לואי נשען על החזה של הארי, הארי ספג אותו וחיבק אותו לכמה שניות, "אני באמת אוהב אותך. אתה שלי ולאף אחד אסור לשים את זרועותיו סביבך מלבדי. לאף אחד אסור לנשק אותך רק אני."
הארי הזיז את זרועותיו כדי לעטוף את ירכיו של לואי, הוא הצמיד את השפתיים שלהן זו לזו והרים אותו מהקרקע. לואי אחז בכתפיו של הארי וחייך, הוא נישק אותו בחזרה באותה תשוקה.
"בואי נחזור פנימה, ארוחת הבוקר מוכנה ואני רעב." לואי אמר כשהוא התנתק משפתיו של הארי, הארי הנהן ונכנס לבית עם לואי עדיין בזרועותיו.
כולם כבר ישבו סביב השולחן, השניים הצטרפו וישבו זה ליד זה.
~
למחרת, לואי עבר משמרת בוקר. הייתה לו שעה לסיים, כשהדלת נפתחה. הוא הרים את מבטו וראה את לוטי, הוא מיד חייך וקם לברך אותה.
"היי, לוטס." הוא חיבק אותה, היא חיבקה אותו בחזרה בחיוך, "היי לו."
"מה שלומך?" הוא שאל ונסוג להביט בה, תוחב חתיכת שיער תועה מאחורי אוזנה.
"אני בסדר. אני אה, באתי לשאול אותך משהו." היא אמרה.
"בטח, מה זה?" הוא שאל והוביל אותה אל השולחן. היא נשכה את שפתה התחתונה, "ובכן, אהמ. אמא עשתה קצת 'ניקיון' בבית, ומצאה תמונות וכמה דברים ששייכים לך. היא אמרה לי להיפטר מהקופסה, אבל אני לא עשיתי זאת. אז באתי לשאול אם אתה רוצה לקחת את הקופסה. יש בו תמונות שלך איתנו, כמה עם אמא ואבא, כמה גם עם סבתא."
לואי הנהן, "כן, אני רוצה את זה. מתי אוכל לבוא לקחת את זה?"
"טוב, היום. אמא ואבא יוצאים מארבע אחר הצהריים עד תשע בערב, אז אתה יכול לבוא מתי שתרצה."
"בסדר." הוא הנהן, ואז שלף את הטלפון שלו מכיס הז'קט שלו והושיט אותו ללוטי, "תכניס את המספר שלך, אני אתקשר אליך כשאהיה בדרך."
היא הנהנה, הכניסה את המספר שלה לטלפון והתקשרה לטלפון שלה כדי לשמור את המספר.
~
"לוטס, אני בדרך עכשיו עם הארי, אני אהיה שם בעוד כמה דקות." אמר לואי לטלפון כשנכנס לרכב עם הארי, בסביבות חמש אחר הצהריים.
"בסדר אני מחכה." היא אמרה והם ניתקו. "אתה זוכר את הדרך?" הארי שאל כשיצא מהשביל, לואי הינהן, "כן, אני כן."
לואי הצביע על פניות ואמר לו היכן, ועד מהרה הם היו בשכונה הישנה שלו. הוא נשך את שפתו התחתונה והביט סביבו, ואז הצביע על ביתו הישן, "זה כאן."
הארי החנה את המכונית ופנה ללואי, חש שהוא עצבני. "אתה בסדר?" לואי הנהן, "כן, רק קצת עצבני."
"יהיה בסדר, אני אבוא איתך." הארי לקח את ידו והצמיד נשיקה לגב ידו, לואי הנהן והם יצאו מהמכונית. דלת הבית נפתחה ולוטי יצאה עם קופסה, מחייכת ללואי חיוך קטן.
הארי מיהר אליה ולקח אותו מידיה, היא הודתה לו והלכה ללואי, "אתה רוצה שאביא את התאומים?" לואי נשך את שפתו והנהן בשקט, היא חיבקה אותו ונאנחה, "כולנו מתגעגעים אליך, אתה יודע?"
"גם אני מתגעגע אליכם, כל כך הרבה." הוא חיבק אותה בחזרה, לפני שהרפה כדי שתוכל להשיג את האחים שלו.
היא נכנסה הביתה, לואיס רעד בעצבנות. עד מהרה דייזי ופיבי רצו החוצה מהבית לקראתו, הוא ירד לגובהן ותפס אותן בזרועותיו כשהן מזמרות את שמו.
"התגעגענו אליך!!" פיבי קפצה על רגליה, מחבקת אותו קרוב יותר.
"גם אני התגעגעתי אליכן, בנות. מה שלומך?" הוא שאל בחיוך, מנסה לא לבכות מרוב אושר.
"אנחנו בסדר. אתה בסדר? אתה לא נפגעת?" שאלה דייזי, מחזיקה את פניו בידיה הקטנטנות. לואיס חייך לה, "אני בסדר גמור, דייז."
הוא נסוג מהחיבוק שלהם ופנה את הבנות להארי, "בנות, זה החבר שלי הארי. האז, אלו האחיות שלי, דייזי ופיבי."
הוא הצביע על כל בחורה בחיוך, הארי חייך וירד מול השניים, מושיט את ידיו כדי שיתנו כיף, "נעים להכיר את שניכם."
"הארי אתה ממש גבוה! גבוה אפילו יותר מלואי!" דייזי ציחקקה, גורמת להארי לצחקק, "אין בזה שום ספק."
לואי ציחקק עם סומק קל על לחייו. "יש לך שיער ממש יפה." פיבי נגעה בתלתליו, "וגומה!" היא חיטטה את לחיו.
"לו." לואי שמע מאחור, הוא ראה את פליסיטי ניגשת אליו אז הוא פתח לה את זרועותיו במהירות בחיוך, "היי."
"היי." היא חיבקה אותו בחוזקה, "התגעגעתי אליך."
"גם אני התגעגעתי אליך, פיז."
"אתה רוצה שאני ולוטי נלך להביא את ארני ודוריס?" היא שאלה כשהם נסוגים מהחיבוק שלהם, לואי הנהן בשקיקה, "בבקשה."
לוטי ופליסיטי נכנסו לבית כדי להביא את האחים הצעירים ביותר, לואי פנה להארי ולתאומות לראות את הארי עם כל זרוע כרוכה סביב השתיים, השתיים צווחו וציחקקו בקול כשהארי דגדג אותן בשובבות.
לואי חייך וצילם, מצחקק יחד עם התאומים. הוא הסתכל אל הבית, ראה את לוטי ופליסיטי יוצאות מהבית עם שני התינוקות בזרועותיהם.
הוא נשך את שפתו התחתונה, הושיט את זרועותיו החוצה כדי לקחת את ארנסט מזרועותיה של פליסיטי, "היי, בחור קטן. אתה זוכר אותי?" הוא שאל בשקט, מכניס את הילד הקטן אל חזהו.
ארנסט הזיז את הלסת שלו למעלה ולמטה תוך רעש 'אייה', לואיס חייך וטלטל אותו על חזהו. "התגעגעתי אליך כל כך."
הארי עמד לידו, מחייך אל ארנסט, "שלום." הוא חייך, עשה לעברו פרצוף וגרם לארנסט לחייך.
הארי ציחקק ותקע את אפו, "יש לו את העיניים שלך, ואת אף הכפתור הקטן והחמוד שלך." הוא דחף את אפו של לואי גם כן.
דוריס צווחה מזרועותיה של לוטי, והצחיקה מעט את לואי. הוא החזיר את ארנסט לפליסיטי ולקח את דוריס מלוטי, "היי, קטנה. זוכרת אותי?" הוא נשק ללחייה וחייך אליה, היא צווחה שוב והניחה את ידיה הקטנטנות על לחייו של לואי.
"אוי, כל כך התגעגעתי אליך, דודו." הוא חיבק אותה לחזהו, מניח נשיקה רכה לראשה. היא תפסה אגרוף מהחולצה שלו, ממלמלת שטויות בצווארו.
הוא ציחקק בשקט ולחץ אותה בעדינות לפני שהחזיר אותה ללוטי. "אני הולך עכשיו, בסדר?"
הוא נאנח, "אני אבוא לראות אותך שוב בהקדם האפשרי, בסדר?" דייזי ופיבי נצמדו אליו בחיבוק, "אל תלך!"
"אני מצטער בנות, אבל אני באמת צריך ללכת, אני אפילו לא אמור להיות כאן." הוא חיבק אותם, "ובבקשה, אל תגיד לאמא ואבא שראית אותי, בסדר? אנילא רוצה להרגיז אותם."
הם הנהנו, לואי נישק את הלחיים שלהם, הוא חיבק את כולם והבטיח לבוא לבקר בקרוב. הבנות חיבקו את הארי גם כן, ואמרו לו לבוא לראות אותן שוב, הוא חייך והבטיח.
השניים חזרו הביתה, הארי החנה את המכונית בחניה והם יצאו, הארי לקח את הקופסה של לואי מהמושב האחורי ונכנס איתו הביתה.
"התגעגעתי אליהם כל כך." לואי נאנח כשחלץ את נעליו בכניסה, הארי עטף אותו בחיבוק, "יש לך אחים מקסימים."
לואי חייך וחיבק אותו בחזרה, "כן, הם מדהימים."
"מה אתה אומר, יכול להיות לנו לילה שקט היום? אנחנו יכולים לצלם סרטון, יש לי כמה מרכיבים להכין עוגיות שוקולד צ'יפס."
"בסדר." לואי הנהן, "אני פשוט אלך להחליף."
הארי הנהן, "תקרא אליי אם אתה צריך עזרה!" הוא קרא אחריו בחוצפה, לואי ציחקק והסמיק, מנענע בראשו בביישנות.
~~
עדיין הפרקים יחסית קצרים, הם עדיין פחות מ2000 מילים ואני תרגמתי עד עכשיו 2000+
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע