"אתה כבר עוזב?" הארי השתולל כשהסתכל בלואי נועל את נעליו.
"כן, ולצערי אני עובד יותר היום." לואי נאנח, "אני נשאר ער עד שש בערב."
"מה למה?"
"אחד העובדים לא יכול להופיע היום, אז הבוס שלי שאל אם אני יכול לעבוד יותר ולקבל תשלום נוסף. לא יכולתי להגיד לא, כולם כבר סירבו." הוא סיים וקם אל הדלת.
"לא אוכל לאסוף אותך מהעבודה, אני מסיים את הראיון בשש וייקח לי חצי שעה להגיע הביתה."
"זה בסדר, אני אקח את האוטובוס." לואי הרגיע אותו כשלבש את מעילו.
"אתה בטוח? אני יכול לשאול אם מישהו יכול לקחת אותך"
"אני בטוח, אני אהיה בסדר."
הארי הינהן, "בסדר. אני עדיין אבוא לקחת לארוחת צהריים באחת, בסדר?" לואי הנהן, הוא ניקר את שפתיו, "בסדר."
"ביי, תתקשר אליי אם אתה צריך משהו." הארי לחץ עוד נשיקה אחת על שפתיו לפני שפתח לו את הדלת.
~
השעה הייתה שש בערב כשלואי סיים סוף סוף את המשמרת הארוכה שלו. הוא היה מותש, לבש את מעילו לפני שיצא מהחנות לתחנת האוטובוס.
עיניו הרגישו כבדות, הוא עלה לאוטובוס והשעין את ראשו על החלון. הוא היה כל כך עייף שפספס את התחנה שלו, אז הוא ירד לתחנה הבאה, תוך כדי המשך דרכו הביתה. הוא היה באמצע הדרך כשראה שלושה בחורים עומדים נשענים על קיר ומעשנים.
אחד הנערים הבחין בלואי, הוא חייך והפיל את הסיגריה שלו על הקרקע, דרך עליה. "תראו מי כאן, בנים. זה לא הגיי מיוטיוב?"
לואי נעצר על עקבותיו, עיניו מתרחבות ולבו דוהר. שני הבנים האחרים הביטו אל לואי, צחקו לעצמם.
שלושתם הביטו זה בזה במבטים יודעים לפני שעשו את דרכם ללואי. נשימתו של לואי הואצה והוא ניסה ללכת לאחור, אך החליק על ערימת השלג. השלושה הקיפו אותו והתחילו לבעוט בו וצרחו לעברו מילים.
"גיי פאגוט!"
"אף אחד לא אוהב אותך!"
"חרפה!"
"אתה לא צריך להיות בחיים!"
"קוויר!"לואי הרים את זרועותיו כדי לכסות את ראשו, הוא לא נשם והתקף פאניקה שטף אותו. ראשו כאב, גם מהמכות וגם מהחוסר באוויר. דמעות זלגו על פניו, כל גופו כאב.
אחד הבחורים אחז בחלקו האחורי של ראשו, משך את פלג גופו העליון מהקרקע בשערו. הוא לא אמר דבר, היכה אותו באגרופים וגרם לו לחוסר הכרה. השלושה ברחו, משאירים את לואי שוכב שם בשלג, מוכה.
~
הארי הגיע הביתה, הוא פתח את הדלת ונכנס פנימה והבית היה חשוך, הוא הדליק את האורות, "לו? אתה בבית?" הבית היה שקט, בר ניגש אליו כשמילו בעקבותיו. הארי ליטף את ראשו של דוב והתכופף לנשק בין אוזניו של מילו, הוא קם והלך לחדר השינה, "לו?"
הוא פתח את הדלת, החדר היה ריק. הוא בדק את חדר האמבטיה, חדר השינה לאורחים, חדר השירותים לאורחים, המטבח, לואי לא היה בבית.
הוא ניסה להתקשר אליו, אבל הוא לא ענה. הארי התחיל להיבהל מעט, הוא תפס את מפתחות המכונית שלו וניסה להתקשר אליו שוב בזמן שהלך למכונית שלו.
הוא שמע את הצלצול שלו מתנגן חלש מרחוק, הוא הפסיק ללכת ושתק, נע במהירות לעבר המקום ממנו הגיע הצליל.
הוא התקשר שוב כשהצלצול נפסק, ליבו התנפץ כשמצא את לואי שוכב על המדרכה מחוסר הכרה.
הוא היה חיוור, שפתיו הכחילו מעט יחד עם קצות אצבעותיו. דם יבש ירד מהשפה שלו לסנטר, עין שמאל חבולה ושריטה על הלחי. הארי צנח על ברכיו לידו ולקח את פניו בידיו, "לו, מה לעזאזל קרה??"
הוא תחב את הטלפון של לואי לכיסו והרים אותו מהאדמה אל זרועותיו, כשהוא מערסל אותו קרוב לחזה כדי לחמם אותו.
הארי מיהר הביתה ופתח את הדלת בבעיטה, הוא הניח את לואי על המיטה שלהם והביט בו טוב יותר.
מילו ובר נכנסו לחדר, הארי דחף אותם החוצה וסגר את הדלת. הוא נכנס למטבח ומילא קערה במים חמימים כדי לנקות את לואיס, הוא לקח מטלית ונשא את הקערה והבד לחדר השינה.
הוא הניח אותם על השולחן הסמוך והלך להביא את ערכת העזרה הראשונה, הוא הפעיל את החום כי לואי עדיין נראה חיוור.
הוא ניקה את סנטרו, אפו ולחיו עם הבד והמים החמים, עדין מאוד כאילו הוא עלול להישבר תחת המגע שלו.
הוא שם את קרם החבורות סביב העין שלו והסתכל על גופו. הוא ידע שלואי אולי לא ירצה שהוא יעשה את זה, אבל הוא היה חייב.
הוא כיסה את פלג גופו התחתון של לואי בשמיכה כדי לחמם אותו, והרים את חולצתו כדי לראות אם יש לו יותר פציעות בפלג גופו העליון.
הלב שלו התנפץ עוד יותר כשראה את החבורות האדומות-כחולות-סגולות על כל פלג הגוף העליון שלו, הוא נשך את שפתו התחתונה ושם קרם על החבורות בידיים רועדות ועיניים מזוגגות.
הוא ריחרח והלך לארון, הוא הוציא את אחד ממכנסי הטרנינג של לואי ואחת מהחולצות שלו כדי להחליף אותו, הוא וידא שהוא מאוד זהיר ועדין, בודק אותו כדי לראות אם הוא מתעורר.
הוא סיים להחליף אותו, לחץ נשיקה על מצחו לפני שעזר לו להיכנס מתחת לשמיכה. הוא כיסה אותו בשמיכה נוספת ודאג שיהיה לו חם, הוא יצא מהחדר והשאיר את הדלת פתוחה למחצה.
הוא התיישב על הספה בסלון, מחזיק את ראשו בידיו. מי יכול לעשות לו את זה? זה לא יכול להיות אביו, נכון?
לואי התעורר לאט, מרגיש כאילו מחזיקים אותו. הוא היה חם וגופו שקע במשהו רך, יד חמה נגעה בלחי שלו. תוך שנייה כל מה שקרה חזר אליו, עיניו נקרעו והוא נפנף בזרועותיו.
"לא! לא תפסיק, בבקשה!" הוא צעק, "בבקשה אני מצטער, בבקשה תפסיקו! אתם פוגע בי!"
הארי הופתע כאשר לואי התעורר, הוא רעד והתנשף לאוויר.
"לו, זה אני -"
"בבקשה תפסיקו!"
"לואי, אתה בטוח!"
"אני מצטער, אני אשתנה!"
"לואי -"
"בבקשה תפסיק אתה פוגע בי!"
"לואי, זה אני, הארי!" נראה שזה עבד, לואי הפסיק לנפנף, "ה-הארי?"
"כן, לאב. זה אני. אתה בסדר, אתה בטוח איתי." הארי חפן את לחייו כדי שיוכל להסתכל עליו.
לואי עדיין התנשם, דמעות זלגו על פניו.
"הארי." לואי חזר על שמו, הוא כרך את זרועותיו סביב צווארו של הארי ובכה לתוך כתפו.
הארי כרך את זרועותיו סביב לואי וקירב אותו, הוא שפשף את גבו, "שש, אתה בסדר. אתה כאן איתי, אף אחד לא יקח אותך."
לקח לואיס זמן להירגע, והארי היה שם כל הזמן. "הייתי כל כך מפוחד." קולו של לואי היה צרוד.
הארי נסוג מעט כדי להביט בלואי, הוא ניגב את לחייו, "אתה רוצה לספר לי מה קרה?"
"מאוחר יותר." לואיס ריחרח, הארי הנהן, "בסדר. אני אכין לנו ארוחת ערב עכשיו, כן?"
"אל תעזוב." לואי אחז בזרועותיו, הארי לחץ נשיקה על לחיו, "אתה רוצה לבוא איתי?"
לואי הנהן בשקט, הארי הזיז את השמיכות מגופו של לואי ועזר לו לצאת מהמיטה. לואי התכווץ מעט מהחבורות, הוא השפיל את מבטו והבחין שהוא לובש בגדים שונים.
"מה-מתי?"
"היית מחוסר הכרה די הרבה זמן, לא יכולתי להשאיר אותך בבגדים המלוכלכים האלה. אני מקווה שלא אכפת לך."
הארי הניח את זרועו סביב מותניו של לואי והוביל אותו החוצה מהחדר למטבח. לחייו של לואי הפכו אדומות והוא נשך את שפתו התחתונה, הוא לא אהב את גופו והארי פשוט ראה אותו חצי עירום, "אני יכול להכין לך תה עד שהארוחת ערב תהיה מוכנה, תרצה את זה?"
הארי הושיב אותו על הספה וכיסה אותו בשמיכה, נותן לו את השלט של הטלוויזיה.
לואי הנהן ולקח את השלט, הוא הניח אותו לידו ופשוט התיישב מכורבל על החלק הנעים של הספה.
הארי היה מודאג אבל נתן לו, הוא הניח כוס תה על השולחן והתיישב לידו, "אתה רוצה לדבר?" לואי הביט בו, הוא התיישב מעט והתקרב אליו, מוודא שיש איזשהו מגע ביניהם.
"לקחתי את האוטובוס הביתה, אבל פספסתי את התחנה שלי וירדתי מהתחנה הבאה. שלושה בנים עצרו אותי והתחילו להרביץ לי, הם קראו לי בשמות. הם עשו את זה כי אני גיי." לואי ריחרח וניגב מתחת לעיניו.
"זה הביא לכ-כל כך הרבה זיכרונות, וקיבלתי התקף פאניקה. התעלפתי כשקיבלתי אגרוף, זה כל מה שאני זוכר."
הארי ישב שם עם פיו פעור, הוא כרך את זרועותיו סביב לואי וחיבק אותו לתוך חזהו.
" לא משנה מה שהם אמרו לך, הם טועים. אתה מושלם, אתה מדהים. אתה שווה את זה. אני אוהב אותך." הארי שפשף את גבו ונישק את ראשו.
"גם אני אוהב אותך." לחש לואי לתוך צווארו.
אחרי ארוחת הערב הארי התקלח, לואי שכב במיטה מתחת לשמיכה שבר ומילו מחבקים אותו.
הארי יצא מהמקלחת והתלבש והוא זחל מתחת לשמיכות ליד לואי ונישק את מצחו, "איך אתה מרגיש?"
"אני בסדר." אמר לואי בשקט. "טוב." הארי ליטף את לחיו, "ואני יודע שזה קשה לך, אבל אני לא אוהב לראות אותך עצוב. אני רוצה אותך מאושר, כן? אני יכול לספר לך כמה בדיחות דפוקות כדי לעודד אותך."
"אם תגיד לי בדיחות דפוקות אני ארגיש יותר גרוע." לואי התגרה, מנסה להסתיר חיוך.
הארי הרים את גבה, "חצוף, אתה?" הוא הושיט את ידו כדי לבלגן את שערו, לואי ייבב והטיח את ידו, "היי..." הוא הושיט את ידיו כדי לערבב את שערו של הארי לאחור, הארי תפס את פרקי ידיו בידיו והחזיק אותם ביד אחת.
לואי משך בפרקי הידיים שלו, "עזוב." "לא." הארי חייך, הוא הביא את ידו הפנויה אל צלעותיו של לואי ודגדג לו בעדינות, "תהיה שמח, קטן!"
לואי פרץ בחיוך והתחיל לצחקק, הוא משך בפרקי הידיים שלו והסתיר את פניו מהארי. הארי חייך אליו וזז לצדו, לואי בעט ברגליו בחולשה כשניסה לשחרר את פרקי ידיו, "הארי, תפסיק."
הארי עצר וכרך את זרועותיו סביב מותניו של לואי, לוחץ נשיקות על פניו. לואי המשיך לצחקק והסתיר את פניו בביישנות, הארי השתולל לעברו והתקרב אליו.
"אתה מקסים." הארי נשק לצווארו, לואי העביר את אצבעותיו בשערו של הארי ופלט אנחה. מילו החליט להצטרף והציב את עצמו בין הארי ולואי, בר נשכב על שניהם.
לואיס קירב את מילו אל חזהו והצמיד נשיקה לראשו, הארי שיחק איתו ועד מהרה כל הארבעה נרדמו, התכרבלו זה אל זה.
~~
זה היה די קצר, אבל הפרק האחרון היה די ארוך אז...
סליחה אם יש קצת טעויות אני לא במצב לבדוק
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע